את קרבני לחמי

א'פה

א) את קרבני לחמי כו'. ברבות ס"פ פנחס זש"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח באיוב סי' ל"ג וכתיב הן אל ישגיב בכחו. סי' ל"ו, כיצד יתקיימו שני מקראות אלו אלא כשהוא נותן להם לפי כחו, וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן כו'.

הנה בספר עה"ק ח"א רפ"ח בשם הרב ר' עזריאל ז"ל באיזה הכרח תכריח שיש שם עשר ספירות כי רצוני לומר שאין שם רק א"ס בלבד, תשובה אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלמותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר כשהם מקבלים מהשפע הבא משלימותו הם כח שלם ובהמנע השפע מהם יש בהם כח חסר כו' עכ"ל ועיין מזה ג"כ בספר חוקר ומקובל, ד"ד ע"ב וז"ל הב' בחי' שזכרנו הם א"ס המורה על הרצון שהוא ביכולתו והוא בלתי סוף ותכלית כו' ומה שרצה ע"ד תכלית כו' והן נקראות ספירות כו' והן הן מדות הרצון המוגבלות שרצה בהן לברוא את העולם על פיהם ולהנהיג בהן עולמו עכ"ל ובדרך החסידות נק' ב' בחינות אלו סוכ"ע וממכ"ע וכמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות, וז"ש ברבות בראשית פ"ד מה אם אתה שאתה כו' אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והי' העולם עאכ"ו, ור"ל שעם היותו א"ס מאיר ומשפיע ממנו ג"כ כח מוגבל, וזהו הע"ס, אך באמת בע"ס עצמן יש אורות וכלים, אשר כלים דאצי' עם היותן אלקות הם כח בבחי' גבול וזהו שארז"ל שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות, והאור המלובש בהן יש בו כח א"ס וכמ"ש באגה"ק סי' כ' בד"ה איהו וחיוהי וזהו ענין כח השלם וכח החסר שכ' הרע"ז ז"ל ועמ"ש ע"פ המאמר אנת הוא שלימא דכולהו כו' וכד אנת תסתלק מנייהו כו', וזהו ענין הקרבנות דפי' בעה"ק

א'פו

שם פ"ו יחוד וקירוב הכחות כו' היינו להמשיך מבחי' א"ס בהע"ס שיהי' מאיר בהגבול מבחי' הארת א"ס ועי"ז נמתקין הדינין וזהו ועתה יגדל נא כח אד' וזהו ענין היחוד דפסוק ראשון דק"ש באמרו הוי' אחד להמשיך אור א"ס בהמדות כו' וזהו ענין שדי לא מצאנוהו שגיא כח דפי' שאינו מבקש אלא לפי כחן וזה נמשך מצד הע"ס שהן כח המוגבל לכן עי"ז נמשך שלא יבקש מהן רק לפי כחן ולכן נז' שם שדי שמורה על שאמר לעולמו די דהיינו ע"י הכלים המגבילים. ואעפ"כ הן אל ישגיב בכוחו שנותן להם לפי כחו דהיינו כח הבלתי מוגבל וזהו ע"י היחוד אורות וכלים שממשיכים האור מסוכ"ע הבלתי מוגבל שיאיר בתוך הכלים המוגבלים כו' ומזה יובן ענין טוב לחסות בה' דפי' אפילו מבטוח באדם העליון כי אדם העליון ע"ס כח הגבול ולכן טוב לחסות בה' אור א"ס ממש כו'.

ב) בבחיי פ' בראשית ע"פ לעבדה ולשמרה דף י"ב ד' הביא המדרש לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות לעבדה דכתיב תעבדון את האלקים על ההר הזה בפ' שמות ג' י"ב ולשמרה דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, וע"ד הקבלה לעבדה ולשמרה יש להתבונן בשתי ההין אלו כי הי' לומר לעבדו ולשמרו שהרי הגן לשון זכר הוא כענין שכתוב גן נעול, אבל ההין אלו רמז לשתי ההין שבשם לעבדה ה' ראשונה שבשם, (היינו להמשיך יחוד או"א, וזהו שרש ג"ע העליון שנמשך מבינה המקננא בכורסייא, ועמ"ש ע"פ אמרתי לא אראה י"ה י"ה כו' בישעי' סי' ל"ח י"א ב"פ י"ה ג"ע העליון וג"ע התחתון שהם ב' ההין הנמשכים מבחי' ביו"ד נברא העוה"ב כו') ולשמרה ה' אחרונה שבשם (היינו יחוד זו"נ שרש ג"ע התחתון. ולפ"ז בקרבנות יש ג"כ ב' בחי' הנ"ל, והיינו שהרי העולה קדש קדשים שעולה עד ג"ר ועד א"ס כו'. ואפ"ל שזהו לחמי לאשי יחוד זו"נ ריח ניחוחי שהנשמה נהנה ממנו יחוד או"א שבינה נק' נשמה).

ג) בפ' לך לך כ"ה ג' ע"פ קחה לי, פי' דתשמרו להקריב לי ר"ל לשם המיוחד היינו שם הוי' שלמעלה מבחי' שאר השמות אל אלקים כו', עמ"ש מזה ע"פ ואמרת להם זה האשה סעיף ד', (לפ"ז י"ל פי' לי היינו לבחי' יו"ד דשם הוי').

ד) בפ' שמות ע"פ ונזבחה לה' אלקינו פן יפגענו בדבר או בחרב פי' כי לאשי היינו בחי' מל' שהיא האש הגדולה האוכלת הקרבנות, גם כ' שם באר הכתוב סוד הקרבנות שהם כופר מן הפגיעה כו' (והיינו שע"י קירוב ויחוד הכחות נמתק מדה"ד כו' וז"ס לעבדה ולשמרה הנ"ל בשתי ההי"ן להמתיק ה"ג דאימא וה"ג דנוק' כו' וע' זח"ג בהר דק"י ע"ב ע"פ ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה).

בפ' משפטים ע"פ זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו, וז"ל וע"ד הקבלה מלת לאלקים תרמוז סוד הקרבנות וכענין שכתוב את קרבני לחמי לאשי,

א'פז

ודרז"ל יכול לחמי ת"ל לאשי, לאישים אתם נתונים ואמת הדבר אבל הכוונה לשם המיוחד וזהו שהזכיר כאן בלתי לה' לבדו וע"כ תרגום אונקלס אלהן לשמא דה' בלחודוהי עכ"ל וזהו תשמרו להקריב לי וקרוב הוא לענין אליו ולא למדותיו.

בפ' ואתה תצוה, למעשה ידיך תכסוף כו' אתה זן את כל העולם ואתה מצוה את קרבני לחמי כו'.

ה) בפ' ויקרא בתחלתה האריך בענין הקרבנות שהם סוד נעלם כי הקרבן הוא היחוד וזהו לשון קרבן כלומר קרוב הכחות ושמותיו של הקב"ה וכל מי שהוא מקריב אליו השמות הוא מייחד כו' (וע' בת"א בד"ה משה ידבר פי' לאתקנא רזא דשמיה כו') ריח לשם ריח כו' שמשם כל ההמשכות (היינו בינה כו') וזהו לשון תשמרו להקריב לי לא אמר לקרב לי, אלא להקריב כלומר להקריב לי הכחות והמדות ולכך נק' קרבן שהוא קרוב הכחות והמדות עכ"ל. ועיין בעה"ק ח"א פ"ו כי הקרבן ייחוד וקרוב הכחות כו' עד התייחדן במקום ייחודן המאצילן הוא אדון יחיד אשר הוא אחד בהם כו' עד בהיות הנאצל בייחוד גמור עם המאציל כו' ע"ש, והיינו דס"ל שהע"ס הן אלקות ממש ע"כ דוקא שייך לייחדן במאצילן כו', וע' בלק"ת פ' חקת להקריב אותיות להרקיב ר"ל להרקיב כח של היצה"ר וזהו ע"ד אמלאה החרבה, ועיין בבחיי פ' צו, ובפ' פנחס פי' את קרבני, קרבני זה הדם את לרבות מלח, לחמי אלו אמורין, לאישי הניתנין לאש, תשמרו שיהיו כהנים לויים וישראלים עומדים על גביו, וע' בספרי.

ו) ז" ג ח"א עמוד קנ"א, והריחו ביראת ה' דא ריח ניחוח ודאי איהו ריח ניחוח דא צדיק דביה נייחא דנח איש צדיק (ועמ"ש בזה בביאור מאמר זח"א ר"פ נח ע"פ אלה תולדות נח כו' שזהו ההמשכה הפנימי' ולכן אלה פסל כו' ע"ש, אך ריח לפ"ז הוא בחי' יראה, והיינו כי הקרבן נק' אשה לה' וכתיב אשה יראת ה' היא תתהלל וע' בפרדס ערך ריח), אשה לה' דא נצח והוד עלייהו אתמר את קרבני לחמי לאשי, הה"ד סמכוני באשישות, ועמ"ש מענין סמכוני באשישות בפסוק וירפא את מזבח ה' ההרוס במ"א סי' י"ח ל' ובמא"א א' ק"ל.

זח"א לך לך פ"א א' משמע ג"כ אישים הם נו"ה והנפש היא בחי' לחמי לאשי הנ"ל וע' מענין איש במא"א אות א' סעי' ס"ג ע"ב ע"ג ומענין אשה ואשה שם סעי' קכ"ח, מענין אש שם סעיף קכ"ה אשא דכיא שם סעי' קנ"ג.

ז) ויצא קס"ד סע"א פי' לחמי היינו ע"ד אכלתי יערי כו' אכלו רעים כו' ופי' בז"ח אכלתי הכוונה התחברות והתקרבות המדות העליונות כנזכר וזהו לחמי לאשי הה"ד אכלו ריעים שהם י"ב שבטים י"ב בקר, א"נ

א'פח

רעים לעילא חו"ב דודים לתתא תו"מ ושני הפירושים מפורשים בזהר ר"פ ויקרא וזהו לאישי כלומר לאנשי עכ"ל, וע' זהר ויצא קס"ב ע"פ לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

ח) ויצא שם קס"ד ע"ב פי' את קרבני את הוא מל', לחמי זהו ההמשכה מלמעלה (לפ"ז זהו בחי' שארה הנז' במשפטים צ"ז), ריח ניחוחי פי' שזהו הכוונה שהיו מכוונים הכהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם וישראל במעמדם והכנעת האדם המקריב והוידוי שהוא מתודה על קרבנו וכל אותה הכוונה הי' עולה למעלה עד הבינה דהוא עלמא עילאה וזהו שתרגם אונקלס ריח ניחוח קרבנא דמתקבל ברעוא כו' כלומר שהי' מתקבל בשביל רעותא דלבא והכוונה שהיו מתכוונים בה עכ"ל וע' בפרד"ס ערך רצון כאדם המתלבש ברצון בעת אכילתו כו' ע"ש.

במועדו בחי' אברהם ויצחק כו' ע"ש.