להבין בתוספת ביאור כו' ע"פ צו את בנ"י

א'פח

להבין בתוספת ביאור שרש הדברים הנ"ל ע"פ צו כו' את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו ע"ש. הנה תחלה יש להקדים שרש ענין התשובה שאינה אלא בעוה"ז דוקא ולא בעוה"ב כו' ע"ש. בהיות מבואר בע"ח בכמה דוכתי בכללות ענין התהו וענין התיקון שעיקר ההפרש ביניהם הוא כך שבבחי' התהו היו כל האורות כלולים זה בזה בתכלית עד שלא הי' רק בחי' נקודות בלבד והן ז' מלכין שמלכו בארץ אדום שנק' בשם ז' נקודות דתהו כידוע ובבחי' התיקון הוא שנתחלקו ז' נקודות הללו דז' מלכים לבחי' פרצוף שלם בציור אדם באברים רבים כידוע בענין ההפרש בדרך כלל בין נקודה ספירה פרצוף שהנקודה הוא אשר עדיין אין האור מתחלק לי"ס כלל וכאשר כלול מיו"ד נק' ספי' וכאשר הספי' נבנים בציור קומה של פרצוף שלם נק' פרצוף שה"ע ההתחלקות לחלקים רבים בריבוי האברים חיצוני' כמו ראש וידים ורגלים ואברים פנימי' וכו' וענין משל זה להיות נמצא זה כדוגמא זו למטה הוא אשר אנו רואים בכל זריעת דבר מה שהזריעה תהי' כוללת כל מה שיהי' צומח ממנה לעתיד בהגדלה וריבוי ההתחלקות כו' כמו האילן שיצמח מן הגרעין הנטוע הנה באילן יש ריבוי דברים העץ החומרי והפרי הצומחת ממנו וענפי האילן עם עלין וכדומה לזה גם בפרי עצמו יש עלין וקליפות וגופו של פרי וכו' והכל הי' בה כלולים בזרע הגרעין הנטוע מתחלה וא"כ הרי לא הי' התחלקות הזאת שנמצא עכשיו בין הפרי לעץ וכיוצא רק לאחר גידולו מן הארץ אבל בגרעין עצמו לא הי' בו כלל ענין התחלקות הזאת והגם שממנו נמצאו ומכחו נמשכו אך בהיותם בגרעין הזרוע עדיין הי' כולם כלולים בו בבחי' ההעלם ובבחי' ההתכללות בתכלית עד שלא ניכר הי' לבחי' דבר מה שיתכן בו ענין ההתחלקות ואחר

א'פט

שיצא מן כח ההיולי ההעלם לגילוי בצמיחה והגדלה אז יצאו כולם מופרדים זה בפ"ע וזה בפ"ע לרבוי ההתחלקות להיות העץ דבר בפ"ע וכיוצא בזה בכל פרטי הדברים הנמצאים באילן הצומח מן הארץ* כו'. ויובן עוד בדוגמא זו ממש יותר בפרטו' והוא מזריעת הטפה להולד שאנו רואים שבטפה אין בה ציור אברים ראש ורגל כלל ובהמשך הזמן של שהיית הולד בט"ח בבטן אמו נעשה בו ציור אברים רבים ראש ורגל וידים ורגלים ואברים פנימי' כו' עד שנתהוו גם הצפרנים והשערות ממותרי השפע כו' והרי בודאי הי' כולן כלולים בהטפה עצמה אלא שלא הי' שם ענין ההבדל עדיין בין פנימי' לחיצוני' אלא הכל כלולים ביחד וכמו שהי' כלול הפרי עם העץ יחד בגרעין הזרוע כנ"ל כמ"כ כלולים הי' הצפרנים עם המוחי' שבראש ביחד והשוואה אחת בעוד שהי' הכל כלולי' בהעלם כח היולי שבטפה כו' ואח"כ כשיצא מן ההעלם שיצא כאו"א בפ"ע וכנ"ל בגרעין הנטוע אזי נבדלו כאו"א על מקומו יבא מה שהוא בבחי' הפנימיות יצא מופרד לעצמו בבחי' הפנימית ומה שהוא בבחי' חיצוני' יצא מופרד לעצמו בבחי' החיצוני' והן כמו השערות והצפרניים וכיוצא*.

קיצור. כדי לבאר ענין התשובה שהוא רק בעוה"ז לבד, ולא בעוה"ב, יבאר תחלה ענין התהו והתיקון שבתהו הי' בבחי' נקודות ובתיקון נעשו בבחי' פרצופים (ע' במא"א אות פ' סעיף כ' פרצוף גימ' י"פ מ"ה כי אז נתקן לקיים האצי' וכן תמונה גי' פרצוף אדם עכ"ל), וההפרש בין נקודה ובין פרצוף יובן ע"פ ב' משלים הא' כמו ההפרש בין הזרע הנזרע בארץ או הגרעין הנטוע ובין צמיחת האילן הנצמח ממנו, הב' כמו ההפרש בין טפת הזרע ובין הולד שנוצר ממנה.

ב) ואמנם עתה י"ל עדיין בב' משלים הללו. והוא בהיות שאנו רואים בחוש, שהאילן יצטרך לסבת צמיחתו שיונק מקרקע לחה בלחלוחית מים דוקא והפירות גם הם לא יגדלו ויצמחו בו בתוס' ורבוי כמו ע"י המים מי גשמים שיוצאין עליהם בתמידות וכן בצמיחת פרי התבואה כולן צריכים לגשמים שירוה את הארץ ואז תוליד ותצמיח וכן בולד הנוצר במעי האם אנו רואים כמ"כ שלא יגדל ויצמח בהגדלה ורבוי של ציור האברים וגדילתן הרבה כו' כ"א ע"י סבת המאכלים שתאכל האם ותזין נפשה בכל ימי העבור שהעובר אוכל ממה שאמו אוכלת ונהפך לו ג"כ כח המאכל לחיות נפשו ומזה תהי' סבת צמיחתו וגדילתו מעט מעט בשהייתו ט"ח כו' ולכאורה יפלא עכ"ז* דהלא

א'צ

מבואר למעלה דהגרעין הנטוע או הטיפה הזרוע הנה הוא בחי' כח היולי הכולל בו כללות כל מה שעתיד ליצמח בגילוי כו' א"כ מהו שיצטרך האילן והולד לסבה אחרת שיגדלו ויצמחו ע"י דממילא הי' נצמחים ונגדלים כי מן ההעלם לגילוי א"צ רק ענין ההתפשטות וההתגלות בלבד ומי מעכב עי"ז שיצטרכו לסיבה אחרת והוא הגשמים באילן או המאכל וכיוצא לולד בבטן אמו כו'. אך הענין הוא דהגם שכולן היו כלולים בהעלם בתחלה לא הי' עדיין להם בחי' ההגדלה והרבוי כ"כ כי אין מההכרח שיצא כ"כ מבחי' ההעלם בבחי' רבוי והגדלה כזאת לכל חלק מחלקיו כי הגם שכל חלק מחלקיו הי' בהעלם בתחלה אבל הי' בקטנות גדול וגם ביציאתו לגילוי לא הי' כל חלק פרטי מתגדל כ"כ כ"א ע"י סבה אחרת דוקא ומה גם כי הגדלה זו הוא כמו הוי' חדשה ממש שהרי אין ערוך כלל הגרעין הנטוע לגבי העץ הנצמח ממנו וכן טפת זרע לגבי הולד ואע"פ שהי' כלול בהגרעין ובהטפה הכח עכ"ז נתגשם וירד מאד, לכן זה הצמיחה הוא בחי' נפלאה מאד והוא ע"י מאמר תדשא הארץ דשא כו' וכן באשה ניתן הכח הנפלא כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' שמות ע"פ הבאים ישרש כו' ובלק"ת פ' בהר ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה ובאג"ה* סי' כ'. והענין הוא כמבואר בע"ח דבכל זמן מג' הזמנים הללו דעיבור יניקה ומוחי' א"א שיהי' להם הריבוי וההגדלה כ"א ע"י שיבא ריבוי האורות עליהם מלמעלה כדי שמחמת זה יהי' סבת ההגדלה כמו בזמן העבור בשביל הגדלת העובר נתוסף לנוק' מוחי' ואורות כמו בכל מה שתזין נפשה מן המאכלים שנהפך לדם וכו' ובזמן היניקה נתוסף לה האורות בבחי' המוחין עד שיצא המותרות לדדים להיות מהם מקור ליניקת הולד את החלב מן הדדים כדי שיהי' מזה סיבת הגדלתו בכל משך זמן היניקה וכן בזמן מוחי' דגדלות מההכרח שלפני זה יהי' ג"כ בחי' רבוי האורות כו' והוא כמבואר בע"ח בפרטות איך שיהי' אופן ריבוי האורות והיחודים בשביל בחי' יניקה בגימ' ב"פ אהי' (שבתיבת אלדד כו') ע"ש ואופן עילוי האורות והיחודים הנמשכים ממקום היותר גבוה הוא מבחי' עתיק כדי שיהי' מזה סבת הגדלת מוחי' דגדלות כו', וכמ"ש באג"ה סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי וז"ל ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה כו' הוא כמו גידול זו"נ בבטן אימא עילאה שהוא ע"י אורות עליונים מאימא עילאה ומלמעלה למעלה עד אין סוף המתלבש בה כל ט' או ז' ירחי לידה כו' עכ"ל וע"ש. וה"ז כמשל מי הגשמים שיורדין מן השמים כדי לרוות את הארץ להיות והולידה והצמיחה כו' שהגם שהגרעין כבר נטוע צריך עכ"ז שיבא בחי' רבוי אורות מלמעלה לגרום סבת ההגדלה במשך זמן מה וכן בעיבור ע"י המאכל שיאכל הולד וכיוצא בזה ע"י החלב שיונק כו' ואמנם כדי שיבוא ויומשך בחי' רבוי האורות מלמעלה צריך בתחלה שיתעלה לשם מלמטה בבחי' העלאה בתחלה והוא ענין הברורים שנז' תמיד בע"ח שכדי שירד המברר למטה לברר צריך בתחלה שיתעלה למעלה בחי' מ"נ במקום המברר מבחי' המתברר וכמבואר בע"ח בכמה דוכתי דאו"א העלה מבחי' ז"ת שבו בע"י ואח"כ יצא האור המברר לבררם למטה כו' וכן בחי' זו"נ העלו למעלה באו"א כו' וענין העלאה זו יובן עד"מ מביטול כח חיות החטה הזרוע לגבי כח המצמיחה ואח"כ תצמיח כו' או כמו התכת הכסף באש תחלה כדי לערבה בכל חלקיה ולכללה באש ואח"כ יוחלק לחלקים רבים כמו

א'צא

שירצה המצייר הצורה וכו', וע"כ גם למעלה יובן כמ"כ כדי שיתברר המתברר ויתהפך בו מן הקצה לקצה זה א"א כ"א ע"י שיתעלה למעלה ממקום מדרגתו אשר יתבטל שם ממציאותו לגמרי כמשל התכת הכסף באש כו' שאז יוכל להתהפך בו הציור מאופן זה לאופן אחר לגמרי וכיוצא. והנה הנמשל מכל המבואר למעלה בשני המשלים יובן למעלה ע"ד כ"ז בענין הנ"ל דז' נקודות דתהו שהן ז' המלכים כמו חושם ובלע בן בעור והדד וכיוצא היו תחלה כמו בחי' אור זרוע הנ"ל בלבד דהיינו שיצאו מעצמות המאציל בבחי' אחת והוא בחי' ההתכללות ואח"כ יצאו מבחי' ההעלם שלהם ונתגדלו בבחי' פרצוף והוא בחי' התיקון וסדר ההגדלה היו מז' נקודות הנ"ל מסודר לפי אופן סדר ההשתל' דהיינו בתחלה יצאו מהם בבחי' הכתר ואח"כ בבחי' הראש והמוחין שהוא בחכ' דאצי' ואח"כ יצאו המדות בפ"ע וכו' ואחר בנין הפרצוף נגדל בבחי' יניקה וכנ"ל, ואח"כ בבחי' הגדלות וכמבואר למעלה במשל יציאת העלין והפירות והעץ וקליפתו וכיוצא והוא מה שנמצא מהם גם בחי' החיצוני' של האורות למעלה כמו הצפרניים וכו'. ואמנם ג"כ מובן עפ"י הנ"ל דהגם שיצאו מן ההעלם לגילוי צריכים היו להגדלתם סבה אחרת ריבוי האורות שבאין מלמעלה בשביל ההגדלה בכל א' מג' זמנים דעבור יניקה מוחי' כו' כמשל ירידת הגשמים וכו' וגם למעלה מבחי' רבוי האורות בא סבת ההגדלה כ"כ בבחי' התיקון ולא מצד עצמו מטעם הנ"ל, ויובן כלל זה בכל סדר ההשתל' בכל הפרצופים כמו בחי' ז"א בהיותו בבחי' עבור בבטן אימא וגם בחי' או"א בע"י וא"א וכיוצא בזה עד רום המעלות וגם לפי הנ"ל שצריך הי' ההעלאה בתחלה מן המתברר כמשל התכת הכסף כו' ג"כ מובן למעלה לפי שכל בחי' עיבור של תחתון בעליון הימנו ה"ז בחי' העלאה ושם מתברר דוקא עד שיצא לגילוי חלקים רבים שונים וגם להתהפך בו מן הקצה כו' וזהו עצמו הסבה מה שיומשך לחלקים וכמובן ממשל הנ"ל.

קיצור. וכמו שכדי שיצמיח האילן מהגרעין זה הכח אינו אלא בארץ דוקא, וע"י מי גשמים שירוו את הארץ אז דוקא והולידה והצמיחה וכן הולד מהטפה בבטן האשה ע"י המאכלים שאוכלת משך ט' ירחי לידה, כן למעלה בעבור זו"נ בבטן אימא הוא ע"י אורות שנמשכים בה מלמעלה מעלה כו' הנותנים בה הכח הזה להגדיל הולד כו', וכדי להיות המשכה זו הוא ע"י העלאת מ"ן מהבירורי' והו"ע העבור כו' (ובמא"א אות ע' סעי' י"ח עיבור הוא מחו"ג ע"ב רי"ו, ע"ב גימ' חסד רי"ו גבורה עכ"ל. ובי"נ כ' ע' בכוונת ויעבור, והנה חו"ג זהו אהוי"ר והוא העלאת מ"ן ועי"ז נמשך מבחי' ויעבור ה' על פניו כו').

ג) ועתה יובן שרש הטעם למה ענין התשובה אינה אלא בעוה"ז דוקא ולא בעוה"ב כנ"ל, בהיות מבואר למעלה באריכות בענין הברורים דתהו שהיו ע"פ ב' סבות האחד בחי' ההעלאה של המתברר למקום הנעלה ממנו עד שיתבטל ממציאותו כו' והב' ע"י ירידת המברר אח"כ למטה ובפרט בבחי' ריבוי האורות בשביל תועלת משך הזמן של ההגדלה כנ"ל והנה ידוע דהמברר הוא

א'צב

ש' מ"ה דחכ' דוקא כי בחכ' אתברירו דוקא והיינו ע"י בחי' אוא"ס שבחכמה (וע' באג"ה סי' כ"ח בד"ה למה נסמכה דבחכ' אתברירו היינו בח"ס דא"א הוא בחי' חכ' שבכתר שמשם מקור הבירורים כו' ע"ש וע' בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה שזהו"ע התורה ששרשה מח"ס וע' בבה"ז ר"פ תשא בענין מחצית השקל כו'), וסדר הבירורי' ידוע דלפני אצי' נתברר ע"י בחי' חכ' דא"ק ומה שנתברר בחי' פנימי' ביותר נעשה ונמשך לבחי' כתר ומה שלא יוכל להיות בכתר נעשה ונמשך להיות בבחי' חכמה ועד"ז באצי' עצמו מה שיוכל ליברר נעשה בבחי' האצי' והסיגים שלא יוכלו להיות בבחי' האצי' ירדו למטה להיות בבחי' בריאה ועד"ז מבריאה ליצי' ומיצירה לעשי' עד בחי' סיגים דעשי' שמהם נעשו היכלות הקליפות כו' וכ"ז כמשל העץ וקליפתו או צפרניים ושערות כנ"ל שהובדל כ"כ הפנימי' מן החיצוני' עד שיכול להיות גם בחי' חיצונית דחיצוני' מופרד בפ"ע ואין לו שייכות עם הפנימי' וכמו התבן והקש, וע' ברבות ס"פ וישלח, וכ"ז מסבת הבירורי' כידוע ודוקא ע"י אור א"ס שבחכ' אך שבחי' חכ' זו משתלשלת למטה מטה כמו חכמה שבמל' דאצי' מברר בבריאה וחכ' שבמל' דבריאה ביצי' עד בחי' חכ' שבמל' דעשי' בהיכלות התחתונים דעשי' כו', אמנם עיקר הבירור נעשה ע"י בחי' גילוי המברר דוקא מבחי' בחכמה אתברירו דהיינו כשיורד אור העליון למטה להבדיל שם בין הפנימית שבו לחיצוני' שבו ועמ"ש ע"פ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, וזהו מסבת העלאת המתברר בתחלה למעלה במקום המברר כנ"ל ממשל התכת הכסף באש מפני שבואו באש זהו סבת היכולת לשנות בו הציור ולהבדיל בו כמו שירצה המברר כו' ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י גבי אני ה' מקדישכם, והמובן משני סבות הללו הוא כך שמסבת ההעלאה של המתברר יתבטלו כל חלקיו עד שיתערב תכלית העירוב ותכלית ההתכללו' אשר מזה יוכל להיות השינוי אח"כ ואם לאו הי' כל א' על מקומו ולא יתהפך לדבר אחר כו', והעיקר הוא מסבת גילוי המברר ג"כ עד"ז ויותר מזה והוא לפי שבבוא למטה אור היותר עליון הרבה במדרגה מן המתברר יתבטל המתברר ביותר ממציאותו ויוכל להתהפך בו מן הקצה לקצה כו' ויובן ג"כ שבהמנע ב' סבות הללו ממילא יהי' בהיפוך לגמרי שהמתברר לא ישונה בשום דבר מה מכמו שהי' בצורתו העצמי מפני שאין שום סבה לזה לא מצד ביטול שבבחי' העלאה שלו ולא מצד ביטול שמגילוי המברר עליו כו'. והנה זהו עיקר ההפרש בין העוה"ז להעוה"ב כי הנה העוה"ז הוא עדיין בזמן הבירור ונק' עולם המתברר כי הוא עדיין מבחי' מה שנפל מעולם התהו שהי' בבחי' נקודות וצריך בירור עדיין וזהו והארץ היתה תהו כו' וע"כ יש בו בבחי' ההתכללות מכל מה שימצא בו דהיינו שיוכל להתהפך בו מן הקצה לקצה מהתחתון עליון ומהעליון תחתון כי אנו רואים שיהופך בו החשך לאור והרע לטוב ממש מן הקצה לקצה כמו דוגמת תשובת ר"א ב"ד שקנה עולמו בשעה אחת והרי ממש מאפילה נכלל באור גדול כו' והוא מפני שיש במתברר ענין ההתכללות והעירוב בתכלית מראש לסוף ומסוף לראש עד מבלי ימצא בו ראש וסוף כלל ומחמת זה יוכלו לשנות מצורה לצורה אחרת עד דמה שהי' ראש בצורה הראשונה יהי' בחי' סוף בצורה שיעשה באופן השני או בהיפך וכמשל התכת הכסף באש כנ"ל וגם מסבה

א'צג

השני' הנ"ל והוא עיקר יותר דהיינו מפני גילוי בחי' המברר למטה במקום המתברר שהוא אוא"ס המלובש בחכ' שמפני שירד אור העליון כ"כ נתבטל מפני בחי' הארת האוא"ס שבחכ' המברר וע"כ יוכל להתהפך כו' וגם להיות מובדל בו הפנימי' מן החיצוני' אח"כ כי הא בהא תליא כנ"ל כמשל משא"כ בעוה"ב אין התשובה מועלת שם כלל וכל א' על מקומו יבא ולא יתפעל מזולתו כלל להתהפך להיות כמוהו כו' מפני שעוה"ב נק' עולם ברור דהיינו שכבר נתברר וכל דבר שכבר נברר נסתלק ממנו המברר כי אין לו עוד מה לברר בו כו' והיינו שהוא מבחי' עולם התיקון שכבר נתתקן ונברר מהתהו להיות בבחי' תיקון ונעשו בבחי' פרצופים כנ"ל, ואזי נסתלק המברר, וא"כ מאחר שנסתלק ממנו המברר, וגם אין שייך שיהי' המתברר עולה למקום גבוה להתברר שם כי כבר הוברר א"כ אין כאן ב' סבות הנ"ל שימצא בחי' הביטול אלא הוא נשאר על מקומו וצורתו העצמי מבלי ישונה בו דבר מה כלל לא מראש לסוף ולא מפנימי' לחיצוני' וכיוצא אלא מי שהוא בבחי' פנימי' ישאר בבחי' פנימי' ולא יהי' בשום אופן בשינוי מקומו וכן מי שהוא בבחי' חיצוני' לא יוכל לשנות להיות בבחי' פנימי' וע"כ יוכל האדם שם לראות ביטול המלאכים ולא יתפעל כי אין זה מקומו כמו שלא יוכל הרגל להביט וכיוצא או כמו שלא יוכל הצפורן להיות בשר וכיוצא. ובכ"ז יובן מאמר ר' חנינא ב"ד מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק כו' דמפני שהעוה"ז הוא העולם המתברר מז' נקודות דתהו שנפלו עד למטה מטה כנ"ל וע"כ יוכלו לשנות בו מצירוף לצירוף אחר כמו בהיות הולד בציור עדיין במ"ם יום וכיוצא יוכל לשנות בו מצורה לצורה וזהו מי שאמר פי' מי הוא בחי' בינה אם הבנים כו' כידוע ומי הוא שאמר כל המאמרות וכנודע מענין מי ברא אלה בד"ה אלה פקודי המשכן פ"ה ובהביאור ע"פ והי' מספר בנ"י פ"א, ולהיות עדיין בחי' עבור המדות בשכל וה"ז כמשל הולד הגדל בבחי' פנימי' וחיצוני' או כמשל האילן הנ"ל ע"כ מי שאמר צירוף לשמן שידליק הוא יכול להפוך לצירוף אחר ויאמר לחומץ וידליק כו' וכ"ז מפני שהעוה"ז הוא עדיין בבחי' הבירור ולא נסתלק ממנו המברר ומפני גילוי אוא"ס שבחכ' המברר בכל עולם לפי ערכו כנ"ל, וגם בכ"ז יובן פי' הפסוק מלפני אדון חולי ארץ ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעיינו מים כו' דהנה הצור הוא בחי' גבורות וצמצומים כידוע וכדי שיהופך להיפוכו ממש שהוא בחי' מימי החסדים שהוא ענין אגם מים כידוע אין זה אלא מפני בחי' גילוי אוא"ס שבחכ' המברר למטה כנ"ל שיכול לשנות ולהפך מחשך לאור וכן מאש למים כו' וזהו מלפני אדון חולי ארץ פי' מלפני אוא"ס אדון כל הארץ שמתלבש בכל עולם לפי ערכו לברר כנ"ל (כי אדון הוא בחי' דכר ואדנ"י הוא בחי' נוק' כמ"ש בזוהר ע"פ האדון ה' צבאות מאן דכר מן דוכרניא כו' והוא פי' מלפני אדון חכ' דמ"ד שנמתקו גבו' דנוק') וזהו חולי ארץ פי' חולי ל' יראה כמו ותתחלחל המלכה כידוע כי מפני עוצם הגילוי של אוא"ס למטה מזה בא עוצם היראה והפחד ביותר כידוע דסבת היראה היותר פנימי בבחי' הביטול באה רק מצד הגילוי ביותר וכנ"ל בענין המשל התכת הכסף וכמ"כ כהמס דונג כו' ובאו במערות צורים מפני פחד ה' כו' לפי שראו כל בשר כו' ומכ"ז יובן ג"כ מה שמדת היראה נמצאת למטה בעוה"ז יותר מבעוה"ב שהרי בג"ע אין הביטול

א'צד

במציאות כ"כ שהרי נהנין מזיו כו' וכאן (במלאכים דיצי' ועשי' וגם בע"ש) למטה נמצא היראה והפחד ביותר והרי גם בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי ה' כו' וכידוע והכל מטעם הנ"ל שבעוה"ז הוא בחי' גילוי המברר משא"כ בעוה"ב שנסתלק המברר לפי שכבר הוברר וכנ"ל.

קיצור. ולכן התשובה הוא בעוה"ז דוקא שהוא בחי' שלא נברר עדיין, והנה המברר הוא חכמה, ושרשו מו"ס, וענין סדר הבירורי' והסיגים שלא הובררו נדחו בעשי' להתברר ע"י האדם ומאיר בחי' המברר (ובמ"א נת' ששרש המברר גבוה מהתוהו והתיקון בדרוש יוסף הדר ובדרוש ויברך יעקב את פרעה יעקב לא מת שהוא למעלה משבה"כ כו'), ולכן יוכל להתהפך מחשוכא לנהורא משא"כ עוה"ב שכבר נתקן, ונסתלק המברר, וזהו ענין מי שאמר לשמן וידליק, וענין ההופכי הצור.

ד) ושרש ענין את קרבני לחמי לאשי יובן ע"פ הקדמה בתחילה להבין פי' לאשי שרצונו לומר ב' אשות כי לשון רבים הוא אומר לאשי כו' והענין הוא כך להיות ידוע דיש ב' מיני אתדל"ע הא' אשר באה אחר אתדל"ת שמעוררים מלמטה והוא מ"ש אשה כי תזריע וילדה זכר פי' כי תזריע להעלות מ"ן תחלה כדי לעורר אתדל"ע אח"כ אז וילדה זכר דהיינו שתלד בדוגמת המשפיע ששרשו מבחי' חסדים כי הנה ידוע דרך כלל שבחי' ז"א שרשו מבחי' החסדים דמ"ה ושרש הנוק' מבחי' הגבורות דב"ן וידוע ג"כ דיש ב' בחי' אורות וכלים בז"א עצמו ועיקר החסדי' מתפשטים בכלים כו' וע"כ בהיות שתלד כדוגמתו וכצלמו בבחי' הכלים יהי' תגבורת שפע החסדים וכמ"ש כי זכר חסדו וכמ"ש במ"א והנה כאשר אתדל"ע מעורר אתדל"ת הוא בא ונמשך מבחי' הגבורו' דזכר המשפיע כי בהיותו מתעורר לתשוקה צריך שיהי' זה מבחי' החמימות ורשפי אש דוקא וכמ"ש שמאלו תחת לראשי כו' (וכמ"ש במ"א ומבואר זה בביאור הראשון ע"ש), וזהו כענין המאמר בזהר דתאובתא דדכורא לנוק' כו' וכל תאובתא א"א כ"א ע"י בחי' חמימות דוקא ולא ע"י בחי' קרירות כידוע דוגמתו למטה ביחוד גשמי דזו"נ הגשמי כו' וזהו פי' לאשי אש יו"ד דהיינו בחי' החמימות ורשפי אש שלמעלה מהמשפיע שנק' אש יו"ד מלמעלמ"ט והוא אשר יורד ונמשך למטה ואוכל אש שלמטה דנוק' דהיינו שמעורר אתדל"ת שיהי' בה ואל אישך תשוקתך מלמטלמ"ע והיינו לאשי ל' רבים כולל ב' האשים הללו דדכר ונוק' שבאים כאחד, ואמנם סבת הבאת והמשכת בחי' לאשי הנ"ל למעלה דהיינו הסבה שיהי' בו בחי' החמימות ורשפי אש כו' הוא ע"י התורה שנק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי כידוע וזהו את קרבני לחמי לאשי פי' שלחמי הוא הגורם להיות בחי' לאשי הנ"ל. וביאור הדברים הנה עד"מ הגשמי הנה אנו רואים למטה בלחם הגשמי שהוא הגורם חמימות ורשפי אש באדם שהרי כשיאכל האדם לחם יתוסף בו חמימות בדם הוא הנפש ע"י הלחם שנתברר ונהפך לדם וחיות במוח ולב כו' יתר על מה שהי' ונתחמם כל גופו מזה ביתר שאת והרי בהעדר המאכל ימים רבים יתהוה בדם הקרירות מפני שהדם אין בו חמימות כ"כ מפני העדר המאכל וכידוע עד

א'צה

שנעשה חלש לגמרי בהסתלקות החיות ע"י התענית וכיוצא ונמצא מובן שבודאי המאכל הוא הגורם בחי' החמימות בדם וא"כ גם הוא הגורם חמימות התאוה דהיינו לאיזה דבר שיתאוה שיהי' בא ע"י בחי' החמימות ורשפי אש התלהבות ביותר וכידוע כ"ז וכיוצא מזה הוא ג"כ בעבודת ה' בתפלה שמחמת המאכל שאכל יוכל להיות שיתוסף עי"ז בנפשו תוס' ההתלהבות ורשפי אש התשוקה יותר מאם לא הי' אוכל שהרי כשאינו אוכל כמה ימים יחלש ויתקרר דמו עד שגם בהתפעלות שלו בתפלה לא יהי' כלל בדרך התלהבות כ"כ אלא בבחי' הקרירות וכו' וכידוע. ונמצא מובן מב' משלים הנ"ל גם למעלה אע"פ שאין לו גוף כו', אבל מבשרי אחזה אלוה כו' שגם סבת המשכת בחי' אתדל"ע בבחי' חמימות ורשפי אש הנ"ל אינו אלא לפ"ע בחי' הלחם עליון שאכל והוא התורה שנק' לחם כנ"ל והיינו לחמי לאשי שהלחם של תורה שנק' לחמי הוא הגורם בחי' לאשי הנ"ל דוקא וכמובן עד"מ הנ"ל כמו שהלחם הגשמי גורם החמימות בדם האדם התחתון כנ"ל ועמ"ש מזה בת"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם אך אמנם צריך להבין למה התורה נק' בשם לחם דוקא הענין הוא כידוע דשרש התושב"כ הוא בחי' אבא שרש כל האצי' וכמא' הידוע דאורייתא מח"ע נפקת אך באמת שרש התורה למעלה מן החכמה כי מחכמה הוא דנפקת לגילוי אבל מ"מ שרשה למעלה מן החכ' וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני כו' אשר קדמוני הוא בחי' כתר עליון שנק' קדמון כידוע וכמ"ש והחכמה מאין תמצא מבחי' ההעלם דכתר שנק' אין תמצא החכ' להיות בבחי' גילוי יש מאין כו' כמ"ש במ"א והוא אשר ירדה התורה למטה בצרופי אותיות בתורה שבכתב בכל הפרשיות שבה בין במצות מעשיות בין בשאר דברים שבה כמו גם ספורי מעשיות וכיוצא. והנה ערך ירידה זו של החכ' העליונה מלמעלה מן ההעלם הוא כערך ירידת המשכת שכל וחכמת האדם למטה במוחו כאשר יתיישב שכלו ודעתו במוחו ותשוב רוחו עליו והוא ע"י סבת המאכל שאכל שיתחזק עי"ז שכלו להתיישב במוחו ואח"כ מתפשט החיות הזה מן המוח לכל האברים דרך גידי המוח שמתפשטים בכל האברים בדם הוא הנפש להוסיף בהם חמימות כנ"ל וזהו כידוע שהלחם משיב את הנפש כו' והכח הזה בלחם גשמי להוסיף שכל באדם זהו מפני ששרשו למעלה מהאדם כי חטה נמשכה ממה שנפל בשבה"כ מעולם התהו וכמ"ש במ"א בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות ובד"ה ראשי המטות וכך התורה שנק' לחם הוא מפני שירדה למטה ונתלבשה בענינים גשמיים ובצירופי אותיות גשמיי' אבל מ"מ מלובש בה מבחי' המוחי' עליונים דח"ע ע"כ נק' כמו הלחם שמשיב את הנפש כמ"כ גורמת שיתפשט אור חסדים דאבא למעלה ויתיישב ג"כ באדם העליון דאצי' להיות לו ג"כ למוחי' והוא חב"ד דז"א כו' וזהו ע"י הקריאה בתורה דוקא כי הנה הקורא בתורה היינו שקורא וממשיך שרש התורה שתצא ממקורה וחוצבה מבחי' ההעלם דכתר שהיתה שם בהעלם וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' כמו הקורא בפ' ואתחנן בחומש קורא וממשיך שרש של החכ' הזאת שמלובש בצירופי אותיות דפ' זו שתצא מן ההעלם לגילוי כו' וכמ"ש קורא הדורות מראש וכמ"ש במ"א הגם דאורייתא בלא דו"ר לא פרחא לעילא כו' אינם אלא בחי' גדפין להעלותה לשרשה אבל העיקר הוא המקור של התורה עצמה שתמשיך את אור התורה

א'צו

להיות נק' נשמתא לגבי גופא דהיינו מה שאמר כמה גופין תקינת לון כו' דאתקריאו גופין כו' פי' כי גם בז"א עצמו יש בחי' אורות שהן בחי' המוחין חב"ד ובחי' הכלים שנק' גופין לגבי לבושין דבי"ע כידוע וכ"כ תמשוך החכ' מן בחי' ההעלם לגילוי עד שיהי' התפשטות מוחי' גם לכלים דז"א דהיינו להיות נשמתין לגבי גופין כו' וה"ז ממש כמו משל הלחם שגורם חיזוק המוחי' שיתפשטו גם בלב במדות להחיותם כו' ומשם לכל האברים כו' והיינו מפני ששרשה מא"א לכן היא לחמי לבחי' ז"א וכמ"ש בלק"ת בד"ה ראשי המטות הנ"ל, וזהו פי' לחמי לאשי שע"י התורה שנק' לחם משיב את הנפש הוא בחי' ההעלם שיבא לידי גילוי באורות וכלים באו"א וז"א כו', ואפ"ל שזהו פי' סמכוני באשישות ל' אשישה שהוא לחם סולת ולשון אש דהא בהא תליא שע"י עסק התורה הנק' לחמו בלחמי יומשך בחי' לאשי, וזהו פי' את קרבני את האותיות שמאל"ף עד תי"ו שבתושב"כ הם הם בחי' קרבני שמשיבים את נפשי לי ומקרבני דהיינו ע"י לחמי וכמ"ש לכו לחמו בלחמי שהקב"ה אומר לכו ואכלו לחם שאני אוכל ונק' לחמי והוא התורה מטעם הנ"ל.

קיצור. ענין לאשי ב' בחי' אש דנוק' ודדכורא האש והחמימות נמשך מן הדם שזהו"ע רתיחת הדמים (וזה"ע דודי צח ואדום ובדוד אדמוני עם יפה עינים) והדם נתהווה מהמאכלי' (ע' בד"ה וארא אל אברהם), וכן למעלה זהו"ע לחמי לאשי ולחמי היינו התורה דכמו שהאדם מקבל חיות מהמאכל לפי ששרשו למעלה ממנו כך החיות בז"א נמשך ע"י התורה הנק' משל הקדמוני ששרשה מא"א וממו"ס וכמ"ש בביאור בשעה שהקדימו בפי' וזאת התורה אדם א' דם ולכן התורה היא לחמי לאשי.

ה) ריח ניחוחי כו'. הנה שרש ענין הריח הוא בחי' המתקת הגבורות, וביאור הדבר הנה אנו רואים למטה שאע"פ שהריח אין הרוב מצוי אלא בדברים החריפי' דוקא כמו בפרי חמוץ וחריף יעלה ממנו הריח החזק כמו התפוח בהיות שהתפוח מתוק אין הריח יוצא ממנו וכאשר הוא חמוץ וחזק יעלה ממנו ריח ערב וכיוצא בזה בכל הפירות החמוצים והחריפי' יעלה מהם הריח החזק וענין הריח שלהם הוא הממתיק בחי' הגבורו' שלהם להיות כי בחי' החמיצות והחריפות הן הן מבחי' הגבורות והריח שערב לנפש הוא ענין מיתוק של החריפות כי סבת הריח מפני שאותו דבר החריפות נהפך לטוב ולפי שכאשר החריף והחמוץ נמתק לכך יעלה ריח חזק המשיב את הנפש משא"כ בדבר מתוק שאין בו היפוך דבר מכמו שהוא. והנמשל מכ"ז יובן למעלה ג"כ בהיות שע"י הקרבנות מתבררי' רפ"ח ניצוצי' שנפלו בנוגה וההעלאה שלהם הוא נעשה כדוגמת ריח למעלה כמ"ש וירח ה' את ריח הניחוח כו' והוא לפי שהבירור דרפ"ח כו' היינו שנתהפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' והוא בחי' גבורות הקשות שבנוגה שנמתקו ע"י הקרבן של הבהמה הגשמי' בשריפתה ע"ג המזבח באש שלמעלה ולהיות כן יעלה בחי' ריח מזה ההפך כמשל הריח של הפרי חמוץ כנ"ל. והנה ע"י הריח אנו רואים שמשיב את נפש האדם עד שגם בהיות האדם נרדם וישן יוכל הריח החזק לעוררו משינתו

א'צז

ותנומתו מפני שהמוחי' שבראש יסתלקו מפני השינה וע"י הריח החזק יחזור אור השכל ממקורו ויתיישב במוח והוא כמו בחי' השבת הנפש ממש כידוע וכ"ז מסיבת עוצם הגבורות שבריח ולפי שהוא בחי' א"ח למעלה ע"כ יעלה עד מקור השכל ויחזירנו למוח וכו' וכמ"ש במ"א, וזהו פי' ריח ניחוחי ל' נחות דרגא לפי שהריח גורם שירד אור המוחי' עליונים ויומשכו למטה להתיישב בבחי' אורות וכלים באו"א וזו"נ כמ"ש למעלה בענין לחמי לאשי כו'*.


* הצומח מן הארץ: בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשמח ניתוסף ע"ז הגה"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: ע' מזה בת"א בהביאור ע"פ הבאים ישרש ובלק"ת פ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ ובאג"ה סי' ח' ד"ה זורע צדקות מצמיח ישועות.

ועיין לקמן ע' א'צ שו"ה ”באשה".

* וכיוצא: בסה"מ תקס"ה שם ע' תשמט ניתוסף ע"ז הגה"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: וע' בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות.

* עכ"ז: בסה"מ שם ניתוסף הגה"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: הג"ה זה אינו מאדמ"ו ז"ל כ"א דברי התלמיד הכותב כי אין פליאה כלל, כי מה ערך השכבת זרע לגבי הוולד, עכ"ה.

* ובאג"ת סי' כ': ראה לעיל ע' א'פט בהערה ”הצומח מן הארץ", ובאגה"ק סי' ח.

* לחמי לאשי כו': בסה"מ תקס"ה (ח"ב ע' תשנה) יש המשך נוסף, אולם כאן בהביאור עם הקיצורים נמצא ע"כ.

בסה"מ תקס"ה שם ניתוסף הגה"ה בסוף הביאור בגוכתי"ק אדמו"ר הצ"צ: לענין לחמי לאשי ע' ת"ז סוף תקון מ"ט בפי' מרוב אונים כו' איש לא נעדר.