ואמרת להם זה האשה

א'צז

ואמרת להם זה האשה.

א) מד"ר פ' נשא פי"ב דרמ"ו ג' בשעה שאמ"ל הקב"ה למשה צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות כו' שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה בישעי' סי' מ' ט"ז אמ"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן ואמרת להם זה האשה כו'. ובילקוט פ' בא רמז רי"ו והלא כבר נאמר וחיתו אין די עולה ומה ת"ל את הכבש האחד כדי שתקבל שכר, וכה"ג איתא במד"ר ס"פ פנחס דרפ"ב ב' אני לפי כחי והם לפי כחן כו' וכ"ה בילקוט פ' תרומה דצ"ט ד' רמז שס"ה ולבנון אין די בער כו' לא כשאתה סבור אלא זה האשה כו' את הכבש הא', עמ"ש מזה בד"ה את קרבני לחמי אשר ענין ע"ס הוא הכח להאיר בבחי' גבול ותכלית וזהו"ע דמות כמראה אדם כו', והנה חביב אדם שנברא בצלם כי דצח"ם נגד ד' עולמות אבי"ע נמצא מדבר נגד אצי', והנה כח א"ס הכל יכול שעשה עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה א"כ ד"י גשמיים מעוררי' בשרשן ד' אותיות הוי' וכן האדם למטה מעורר אדה"ע, אך זהו לפי כחן מדות אהוי"ר שלמטה אף שהן בגבול מעוררי' מדות דאצי' ובחי' בכל מאדך מעורר הכתר וד' בתי תפילין ממשיכי' ד' מוחין, וזה נמשך מכח הא"ס ממש שלמעלה מע"ס, דקמי' אצילות ועשי' שוין, ועד"ז נת' ענין אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון שכדי להיות היחוד עליון דזו"נ הוא ע"י אנת הוא דקשיר לון היינו כתר עליון כו' וע' כה"ג בלקו"ת בשה"ש בד"ה ביאור הדברים ע"פ יונתי בחגוי הסלע ושם פ"ב, לכן הוא המצוה שיהי' התפילין גשמי' ממשיכי' חב"ד דאצי' אעפ"י שאין ערוך ביניהם וכמ"ש בד"ה לרוקע הארץ שזה שיהי' אתעדל"ת מעורר אתעדל"ע נמשך מא"ק מחה"ק שלמעלה מאצי', ומ"מ באתעדל"ת צ"ל דוגמא מהאתעדל"ע, וזהו הם לפי כחן אזי אני לפי כחי, וזהו"ע ב' כבשים ליום, כבש יש בו צמר שנמשל לזה בחי' ושער רישי' כעמר נקי ודוגמא לעורר בחי' א"ס זהו ע"י בכל מאדך בלי גבול של הכלי אמר הקב"ה שיהי' מעורר בלי גבול ממש.

א'צח

קיצור. איני מבקש אלא לפי כחן, ע"ס שרש הגבול ונק' אדם, ועז"נ בצלם אלקים עשה את האדם, ובע"ס מלובש אוא"ס ממש, ע"כ איני מבקש אלא לפי כחן כי הם מעוררי' בע"ס ע"ד כן לב האדם לאדם וגם באור המלובש בע"ס, וכשנותן נותן לפי כחו כח הע"ס א"נ אפילו כח הא"ס ממש המלובש בהן כי ע"ס דאצי' ממוצעים בין א"ס לבי"ע והממוצע יש בו משני הבחי' לכן אף שאיני מבקש רק לפי כחן נותן לפי כחו, ויש באדם ג"כ מבחי' ספי' הכתר ע' בלקו"ת ס"פ ואתחנן בד"ה ענין אחד ואהבת, בענין ב"פ ואמרת י"ל א' על קרבן בהמה ב' על שהאדם יברר ויעלה נה"ב שלו ע"ד אדם כי יקריב מכם וזהו זה האשה דבלקו"ת כ' בע"ח מיסוד האש ואדם לרוח ממללא ובע"ח איתא אדם מיסוד האש שהרי יסוד האש גבוה מיסוד הרוח וכן איש ואשה לשון אש ובהקב"ה נא' אש אוכלה הוא וא"כ איך נא' בהקרבן זה האשה הגם שי"ל ע"י שכלול לאש, אך עוי"ל כי בהקרבן בע"ח צ"ל ג"כ קרבן מן האדם שיברר נה"ב והשכלי' שלו כנ"ל לכן נאמר זה האשה בחי' אש ובחי' חוזק כדלקמן האיש דרכו לכבש כו'.

ב) זח"ג פ' בהר דק"י סע"א ובג"ד אתקריאת שכינתא עולה לה' קרבן לה' כו' ע"ש ובפ' פנחס דרנ"ב ע"ב ואתמר בשכינתא עולה לה' קרבן לה' אשה לה', וע' בלקו"ת בדרושי שמע"צ בד"ה והקרבתם עולה אשה, שם נת' ההפרש בין בחי' אשה ובין בחי' עולה, מענין א ש ה ע' בפרדס ערך א ש ה ובלקו"ת בד"ה צו את בנ"י הראשון פ"ג יסוד האש שבנה"ב בחי' אשה אש ה' ובתו"א בד"ה וארא, וכל מחשבות והרהורין בישין יבטלו והיו לשריפת אש כליל על מזבח נמצא ענין זה האשה אשר תקריבו בירור האש דנה"ב כו' ומ"מ בירור זה ע"י מלכותו ית' כמ"ש בד"ה ענין חנוכה בפי' מצוה להביא האש מן ההדיוט הוא ההתבוננו' שאדם לוקח מן העולמות כו' שנתהוו ממלכותו ית' ובלקו"ת בד"ה כי תצא הראשון פ"א כי חיות נה"ב הוא יסוד האש כו' א"כ האשה העלאת נה"ב, וכ"כ בד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם ספ"א בלקו"ת פ' שלח ובד"ה זאת חנוכת המזבח, והנה שם כ' כי הבע"ח מיסוד האש והמדבר בחי' רוח אך בע"ח בסופו כ' כי המדבר מיסוד האש א"כ לפי"ז צ"ל זה האשה העלאת נה"ב שבאדם שהיא ג"כ נפש השכלי', ועמ"ש עוד מענין אש הקרבן זה האשה בלקו"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ספ"ב ורפ"ג ובד"ה ושאבתם מים בששון דרוש הראשון ובמכלול להרד"ק ערך אש, אש לוהט יתכן ששרש המלה הזאת אשש, אשה הוא לה' על שם שהוא כלה באש וכן בלע"ז פאייער אופיר, ובשרש אשש פי' יסודות, זכרו זאת והתאוששו והתחזקו כמו שהאשישים שהם היסודות חוזק הקיר, סמכוני באשישות וכן ארז"ל במד"ר בשה"ש באשישות בהלכות המאוששות פי' במ"כ החזקות, י"ל כי התו' היא יסוד העולם ע' פ"ג דסנהדרין דכ"ו ע"ב שהעולם משותת עליהם, והנה אנוש הוא לשון איש ולשון חלישות וזהו לחם לבב אנוש יסעד ועמ"ש מזה בלקו"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני ובמאו"א אות א' ססעי' ק"ד אנוש במל' ולכן אנוש לשון חלישות תשות כח ונמצא בנקיבה ולא בזכר עכ"ל, ולכן צ"ל סמכוני באשישות בהלכות המחוזקות שהתורה נקראת עוז

א'צט

ותושיה ואזי מזה נמשך בחי' איש ואשה שהוא ג"כ לשון חוזק היפך מבחי' אנוש, עוד שם במד"ר סמכוני באשישות בשתי אשות באש שלמעלה ובאש שלמטה, עוד במכלול אשה נפלו אשיותיה בירמי' סי' נ' ט"ו ר"ל יסודות, נמצא בלשון אש יש ג' ענינים אש ממש וחוזק ויסוד, וכ' בש"י* שאש ממש הוא ג"כ לשון חוזק כי עז כוחו ויורה ע"ז התגברותו למעלה אשר לא כן שערי היסודות הטבעי' היורדים הם למטה, ונראה ראיה לזה שהרי הקב"ה נמשל לאש שנא' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא מוכרח שהאש הוא דבר חזק מאחר שהקב"ה נמשל אליו, והנה לבד ג' שרשים הנ"ל אש אשה אשש יש עוד ענין איש ואשה ומזה ג"כ אישון בת עין, ובשרשי' נראה שזהו שרש בפ"ע, אכן לפמ"ש בע"ח שהמדבר עיקרו נגד יסוד האש א"כ הוא ג"כ לשון אש ועוד כי חיבור ויחוד האיש עם האשה בא ע"י התאוה שהיא מיסוד האש, והנה לע"ל ביום ההוא תקראי אשי עמ"ש מזה בד"ה יהודה אתה בענין הפעם ילוה אישי אלי, ועתה סמכוני באשישות בשתי אשות הנ"ל, וכן יש פי' סמכוני באשישות באיש ואשה, וזהו זה האשה אשר תקריבו כי אשה העלאת האש דנה"ב הוא לחמי לאשי שהם השרפים ומזה מתעורר ג"כ הפעם ילוה אישי כו'.

וענין זה האשה ע' זח"ג דל"א א' בפי' זה קרבן אהרן, לחבר בחי' זה עם בחי' זאת, והי' נ' לומר ע"ד מזוזה חיבור היינו זו עם זו יצרתי לי עם זה זה הוי' קוינו לו, אך כאן בפי' זה האשה א"א לומר כן דהא האשה הוא ההעלאה מלמטה למעלה, ע"כ נ' כמ"ש במד"ר פ' בראשית פכ"ד ע"פ זה ספר תולדות ראוי הי' אדה"ר שיעמדו ממנו י"ב שבטים כמנין זה והנה י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה נמצא הם נקראים זה, וזהו כל הבקר לעולה שנים עשר, וכן פי' ברע"מ פ' עקב דרע"א סע"א, וזהו"ע י"ב אותיות דמילוי אד' וצריך להעלותן לקרבן לבחי' י"ב גבולי אלכסון דז"א שהם י"ב צירופי הוי' וזהו ענין וקרא זה אל זה יעו"ש, וזהו ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד היינו יחו"ע ומזה אחד יחו"ת, וא"כ פי' זה האשה אשר תקריבו להוי' שעי"ז יתחברו י"ב בקר דבריאה הנמשכים משם אד' בשרשן בשם הוי' והוא ענין שילוב אד' בהוי' וזהו ענין בני שנה הם זה כי י"ב בקר נמשכו מהמל' הנק' שנה וע' השמטות זח"א סי' כ"ה די"א סע"א וע' לקמן.

קיצור. אשה לה' שכינתא, ופי' אשה ל' אש (בד"ה והקרבתם אשה עולה) והוא אתעדל"ת באהבה ורשפי אש (ד"ה צו את בנ"י הראשון וד"ה לבבתיני) והוא בירור והעלאת נה"ב, והיינו ע"י נה"א וזהו אשה אש ה' (בד"ה ענין חנוכה ובד"ה בכ"ה בכסליו גבי בשכמל"ו ובכל נפשך ובבאור ע"פ אדם כי יקריב מכם גבי מן הבהמה תקריבו) ונמשך ע"י ההתבוננו' בבחי' מלכותו ית' המהווה יש מאין (בד"ה והי' לכם לציצית השני) שהוא הנק' ה' אתא קלילא וזהו אש הנמשך מבחי' ה', כמו ובכל נפשך נמשך מבחי' בשכמל"ו (במכלול) ונק' ג"כ אשה מפני שכלול באש ויסוד האש נגד הבע"ח עולם הבריאה אך י"א שהוא נגד מדבר א"כ עיקרו העלאת נפש השכלי', וגם אש לשון חוזק כמו התאוששו י"ל ע"ד כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים ע' בתו"א פ' בא, וגם צ"ל סמכוני באשישות, ומזה יבא לבחי' עולה תמיד י"ל זהו

א'ק

מדריגת אשה ואל אישך תשוקתך ע' סד"ה ואשה כי תדור, וזהו ביום ההוא תקראי אישי, והנה יש בחי' אנוש לשון חלישות וע"י סמכוני באשישות תורה מימינו אש דת, ביום חתונתו זה מ"ת יבוא לבחי' איש, וענין זה האשה י"ב בקר י"ב תיקוני שכינתא גימט' זה, כי הנה בהקרבן הי' צ"ל ב' בחי' א' הקרבן בהמה ב' שגם האדם יקריב נפשו ע"ד אדם כי יקריב מכם כמ"ש מהרמ"א כאן ס"פ פנחס, ואיך יבוא לזה והרי כיון שחטא הרי הוא אנוש וחלש כשל בעוני כחי אלא ע"י סמכוני באשישות ועי"ז וחזקת והיית לאיש וזהו ואמרת אליהם היינו עסק התורה ועי"ז יומשך זה האשה אשר תקריבו.

ג) אשר תקריבו לה'. ילקוט בתלים סוף רמז תש"ס בא וראה מה כתי' בפ' קרבנות שלא נא' בהם לא אל ולא אלקים אלא להוי' שלא ליתן פ"פ לבעה"ד לחלוק, ועמ"ש ע"פ מזמור לאסף אל אלקים הוי' דיבר בתלים רסי' נ', ועמ"ש מענין הוי' שהוא בת"ת שלישי למדות בלקו"ת פ' תזריע בד"ה אם בהרת קדמה ובתו"א ס"פ נח ובלקו"ת פ' מטות בד"ה החלצו מאתכם בענין לתת נקמת הוי' במדין ובד"ה וארא אל אברהם בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם ובד"ה ויצוום אל בנ"י ואל פרעה, שם נת' דהשמות אל אלקים הם בבחי' הכלים דע"ס ושם הוי' הוא בחי' האור וע' בתו"א פ' בא בד"ה בעצם היום הזה, גם כי הקרבן ענין קירוב ויחוד והוא דוקא ע"י ת"ת קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ע' זח"א פ' חיי קל"ג א', ועמ"ש בד"ה בן פורת יוסף בענין אלה תולדות יעקב יוסף פי' הוספות וריבוי האור וע"ז בא ענין הקרבן, גם קרבן גימטריא ארך אפים ע"ד נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני המשכה מהכתר וזהו ע"י ת"ת דוקא, וגם כי מחו"ג יש יניקה לחיצוני' משא"כ קו האמצעי וה"ע מגיד דבריו ליעקב כו', וכן עתה תפלה במקום קרבנות ח"י ברכאן דצלותא ברוך אתה הוי' כו' ועמ"ש בלקו"ת ר"פ ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'.

ועיין מזה ג"כ בילקוט ר"פ ויקרא ע"פ אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' דקט"ו ע"ג רמז תל"ה בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלקים אלא להוי' שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסים לרדות, והמג"א בספרו זית רענן שם כ' וז"ל כלומר שאלקים משמע הי' לשרים שלמעלה מקריבים והראב"ד פי' שאלו אמר פעם הוי' ופעם אלקים הי' משמע ח"ו ב' רשויות ב"א ומ"מ קשה למה דוקא גבי קרבנות נשמר מזה וע' סוף מנחות בגמ' שם משמע כפי' הראב"ד עכ"ל ובגמ' סוף מנחות איתא כמ"ש הילקוט בתלים ומהרש"א שם פי' משום דהקרבנות על הרוב באין לרצות ולפייס את מדה"ד על חטא האדם ולא הי' לו לכתוב בכולם ריח ניחוח לה' שהוא מדה"ר אלא שיהי' ריח ניחוח לגבי מדה"ד אל או אלקים ולא נכתב כן אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלשון זה כתי' גבי עבודת כוכבים בעבודתה כגון לא תשתחוה לאל אחר ואלקים אחרים שלא יאמרו שהקב"ה שהוא אלהא דאלהות כדלעיל נתן לאלקים אחרים כח וממשלה בשפלים וציוה לעבדם לכך כתי' שם הוי' שאין לעבוד רק לשם המיוחד עכ"ל, ובזה א"ש דדוקא גבי קרבנות שהוא עבודה נשמר מזה, ומזה יובן ענין הכבשים דתרגומו אימרי ע"ד את הוי' האמרת

א'קא

היום להיות לך לאלקים כו' וע' בציוני ר"פ ויקרא. ועוי"ל דהנה ארז"ל ע"פ כהוי' אלקינו בכל קראינו אליו, אליו ולא למדותיו, ולכן שאר השמות אל או אלקים אף שהן אליו כיון שהם במדותיו אין הקרבן בא להם כ"א לשם הוי' שהוא בחי' אליו ממש. ועוי"ל ע"ד ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי ובמצ"ד כי בעל שם משותף כו', וזה קרוב ע"ד ההפרש בין שם הוי' ובין שם אלקים ולפי שבקרבנות נאמר זה האשה אשר תקריבו, להמשיך הפעם ילוה אישי אלי, ע"כ נא' רק שם הוי'.

קיצור. הקרבן לשם הוי' דוקא, בת"ת מאיר הקו, בריח התיכון, ועל ידו דוקא קירוב והמשכת אוא"ס, אלה תולדות יעקב יוסף וכן ח"י ברכאן דצלותא, וע' בהרמ"ז פ' אמור קו האמצעי צינור ובו נמשך עצם השפע משא"כ ב' הקוין, ועוד הפי' שבשאר שמות שהם לכלים דע"ס יוכלו הבע"ד לחלוק ולומר שגם לצבא השמים יש לכבד כו'. עוי"ל ע"ד ילוה אישי אלי ביום ההוא תקראי אישי, גם ע"ד אליו ולא למדותיו.

ד) כבשים בני שנה. נז"ל כבשים תרגום אימרי וזהו להורות בחי' את הוי' האמרת היום כו'. גם במד"ר דכבש הוא נגד יעקב, במד"ר פ' נשא פי"ג דרנ"ג ד' בקרבן נחשון ודרנ"ח ע"ד בקרבן נשיא אפרים, פר כנגד אברהם ואל הבקר רץ אברהם איל כנגד יצחק שנא' וירא והנה איל אחר כו' כבש כנגד יעקב שנאמר והכשבים הפריד יעקב, ועמ"ש בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ והניף הכהן אותם פ"ה בפי' והכשבים הפריד כו'. והנה ארז"ל מ"ט עזי מסגן ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, וזהו ע"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י ולכן הביאו ע"ז במד"ר ס"פ וישלח פפ"ג התבן והקש והמוץ מריבין זע"ז כו' דכמו שעיקר זריעת השדה הוא בשביל החטים ואעפי"כ בתחלת הצמיחה נראה רק הקש והתבן כאילו הוא העיקר כך הוא ענין זמ"ל דתהו שקדמו, והעיקר הוא עולם התיקון שהוא הדר, הדר הוא לכל חסידיו, וכמו שהמשל בהכרח שיקדום להנמשל אף שעיקר המכוון הוא הנמשל שיבא לאחרונה, וזהו ותשחק ליום אחרון דוקא עיין מ"ש מזה בבוך תרט"ו על פסוק כי ישאלך בנך כו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה כו' וכך הוא ענין ברישא חשוכא עזי מסגן ברישא שהרי עשו נק' איש שעיר ולכן משערות העזים יש יניקה לחיצוני' ולכן על בעלי עסקים נאמר שערך כעדר העזים שגלשו שצריך להיות גלישת השערות וכמו בלוים והעבירו תער לפי שהם מבחינת גבורה וכן שער באשה ערוה, מה שאין כן בנזיר קדש יהי' גדל פרע שער ראשו, וכן שערות הכבשים הרי נמשל לזה בחי' ושער רישי' כעמר נקי וזהו והכשבים הפריד יעקב ע"ד וחבר הקיני נפרד מקין, וכן כבשים הם מבחי' הבל שהביא מבכורות צאנו דהיינו כבשים וע' זח"ג ר"פ נשא דקכ"א סע"ב ודקכ"ב א' בפי' הפסוק וחבר הקיני ובמק"מ שם בשם האריז"ל דע כי יתרו הוא משרש קין וחבר הקיני הוא מיתרו ולכך נק' קיני שהוא קין והנה קין הי' מעורב טו"ר ונתברר אוכל מתוך הפסולת ביתרו ושם נפרד הטוב מן הרע והרע הלך אל הקליפות והטוב נשאר ביתרו וזהו נפרד מקין עכ"ל

א'קב

והרמ"ז שם האריך בענין שתיקן ענין קין ונעשה מזה קן דקדושה כענין קן ציפור וזהו וחבר הקיני כו' ועד"ז פי' והכבשים הפריד יעקב, ונק' והדר נהורא כי מבחי' שער רישי' נמשך ותורה אור, לכן התמיד בא מן הכבשים דוקא להמשיך בחי' והדר נהורא, ובחי' והדר אימרי ע"ד את הוי' האמרת היום כו' וה' האמירך היום כו', ועמ"ש ע"פ עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, גם התמיד עיקרו להמשיך שיהי' ו"ה ג"כ בחי' תרין ריעין כמו י"ה, שזהו פי' עולה תמיד, וזהו"ע כבש ע' פרד"ס ערך כבוש, וגם זהו התעוררות רחמים שלא תהי' בבחי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה.

קיצור. כבשים נגד יעקב והכבשים הפריד יעקב ע"ד נפרד מקין וזהו עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, המשל קודם אל הנמשל וכן המוץ והתבן אל החטים, ברישא חשוכא והדר נהורא, עמ"ש ע"פ וידעת היום, וזהו את הוי' האמרת היום וה' האמירך לכן בכל יום דוקא בחי' והדר נהורא מקריבים ב' כבשים.

ה) והנה בילקוט כאן פ' פנחס דרמ"ח ע"ד כבשים בית שמאי ובית הלל, בש"א כבשים שהם כובשים עוונותיהם של ישראל כמד"א ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ובית הלל כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהם מכבסים עוונותיהם של ישראל כמד"א אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בן עזאי אומר כבשים בני שנה שמכבסי' עוונותיהם של ישראל ועושין אותן כתינוק בן יומו עכ"ל, היינו שהתמיד הי' מכפר כי נאמר בו ריח ניחוח והריח הוא באף וממשיך ארך אפיים וכמ"ש למען שמי אאריך אפי לבלתי הכריתך ותהלתי אחטם לך, ועמ"ש מזה ע"פ תהלה לדוד ארוממך, ותשובה היא ריח בגדיו ריח בוגדיו ועמ"ש ע"פ אריתי מורי עם בשמי, והנה יש ב' בחינות האחד דאתכפי' סט"א אבל לא נהפך הרע לטוב ועד"ז נא' יכבוש עוונותינו וכמ"ש במדרש רבה פ' בשלח פכ"ה ב"ו כו' ואם מצא שהוא חייב לאדם כובשו (כובש את השטר) ואינו מוציאו אבל הקב"ה אינו כן מצא שאנו חייבים לו הוא כובשו שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ואם מצא לנו זכות הוא מוציאו שנאמר הוציא ה' את צדקתינו עכ"ל. נשמע שכובש את השטר אבל עדיין לא נקרע לגמרי וכן בגמ' פ"ק דר"ה די"ז סע"א כובש כו' ועון עצמו אינו נמחק ורש"י שם פי' כובש הכף של זכיות שיומשכו למטה ועי"ז מכריעין העוונות ויש עוד פי' מטמין מן העוונות תחת כסה"כ כובש כמו רישא בכבשא חולין פג"ה צ"ג ב' פירש"י הטמנה, וכן בהדי כבשא דרחמנא פ"ק דברכות ד"י סע"א פירש"י סתרים דהקב"ה כמו רישא בכבשא בהטמנת האפר עכ"ל וכן פ"ב דחגיגה די"ג סע"א ע"פ כבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם פירש"י סתרו של עולם כמו רישא בכבשא כו' ממני יצאו כבושים פ"ג דמכות דכ"ג עכ"ל א"כ גם כאן פי' כובש יכבוש עונותינו שמטמינם תחת כסה"כ ושם אין העון תופס מקום שהרי ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ שנאמר שובה ישראל עד הוי' אלקיך, כי כסה"כ נק' קדה"ק ולכן היכל קדה"ק שבבהמ"ק מכוון נגד כסה"כ וא"כ הוא למעלה מבחי' המצות שנקראו קדש אקב"ו שהרי נא' והבדילה הפרוכת לכם בין

א'קג

הקדש ובין קדה"ק וכמ"ש מזה בלקו"ת בד"ה שבת שבתון יהי' לכם, ולכן שם מטמין העוונות אבל עכ"ז לא נהפכו לזכיות ולטוב ממש משום דלא אתהפכא באדם החשך לאור כ"א אתכפי', והנה התמיד הוא עולה שהוא ג"כ קדה"ק לכן עי"ז יכבוש עוונותינו, והנה שטר הוא בחי' אותיות, וזהו ג"כ ע"ד איזהו גבור שכובש את יצרו כו' וכן מצינו לשון זה בהקב"ה פ"ז דיומא דס"ט ע"ב וזהו"ע כבש שכובש את מדה"ד כמ"ש בפרד"ס ערך כבש, והיינו לפי שכבש מדת יעקב שהוא בחי' רחמים ומדה"ר כובשת את מדה"ד ומטה כלפי חסד, והיינו כי הכף מורה על כתר והב' על חו"ב ואח"כ שין ג' קוין חג"ת דז"א עי"ז נכבש מדה"ד, וז"ש ישוב ירחמינו יכבוש עונותינו שע"י מדה"ר המקבלת מכח"ב כובש מדה"ד, וב"ה ס"ל שממשיך כש"ב מדות דא"א ובו נמתק הדין לגמרי ונהפך לרחמים כמ"ש בלקו"ת פ' אמור בביאור ע"פ והניף הכהן אותם שכאשר השין דכשב קודם לבי"ת מורה על חג"ת דא"א משא"כ כשהשי"ן אחר הב' היינו כבש מורה על המדות דז"א, ומדות דא"א הם בחי' ורב חסד, גם י"ל זהו ענין יג"מ שהם ע"ס ועוד ג' בחי' שלמעלה מע"ס אפ"ל ע"ז מורה השי"ן דכשב, גם זהו בחי' בעה"נ ישבו אבותיכם כמ"ש בתו"א בד"ה ואלה המשפטים דר"ל למעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן, אשר ע"כ מבחי' מים של עבר הנהר היוצא מעדן נמשך הכיבוס ע"ד תכבסני ומשלג אלבין תלים סי' נ"א, ועמ"ש בלקו"ת בשה"ש ע"פ שנייך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה, שבחי' הרחצה הוא ע"י המשכת מיין דוכרין שהם מבחי' מ"ה כו' ע"ש. והנה שינייך פי' בתרגום שהם הכהנים ולוים, אך כאן גבי התמיד שכולו לגבוה לא שייך לומר כן, ועמ"ש בתו"א פ' ויחי בד"ה חכלילי עינים בפי' ולבן שיניים מחלב דשם פי' שזהו"ע מדקדק במעשיו, גם שינייך י"ל השין דכשבים כנ"ל גם בחי' בני שנה ע"ד בשנותו את טעמו והו"ע אתהפכא מחשוכא לנהורא שלמעלה ממדריגת אתכפי', והנה גבי כבשים יש צמר וזהו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו לכן ס"ל לב"ה דכבשים ל' כיבוס בחי' כצמר יהיו שהוא בחי' שער רישי' כעמר נקי ועז"נ הנותן שלג כצמר, ובמד"ר פ' ויחי ע"פ כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן ד"ת נמצא נק' כיבוס ליבון ובירור הדבר והרמב"ם במ"נ ח"א פ"ה פי' וכבסו שמלותם הוא זיקוק המדות.

ו) והנה לפ"ז י"ל פי' בני שנה ע"ד שארז"ל פ"ב דיומא דכ"ב סע"ב ע"פ בן שנה שאול במלכו, כבן שנה שלא טעם טעם חטא, ועמ"ש במעלת התשב"ר הבל שאין בו חטא, ועמ"ש ע"פ ויהיו חיי שרה דגבי מאה וגבי עשרים כתיב שנה ל' יחיד כי הם בבחי' כח"ב משא"כ גבי שבע שנים ל' רבים שהם בז"ת כי בג"ר ע"י היחוד בתכלית באא"ס אף שהם מאה הם נחשבים יחיד שנה אחת משא"כ בז"ת וע"ד איהו וחיוהי חד שלמעלה מיחוד איהו וגרמוהי חד ע' תו"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור כמו"כ י"ל פי' שנעשים כתינוק בן שנה ע"ד הנער בן מאה שנה ג"כ לשון יחיד והו"ע שנים קדמוניות דא"א שלמעלה מימים דז"א כו' ועד"ז י"ל פי' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו שיהי' ע"ד מאה שנה דא"א ע"י שמאריך באחד וממשיך מא"א בז"א וזהו ה' פעלך בקרב שנים חייהו, ועד"ז י"ל פי' בן שנה שאול כי שאול

א'קד

מרחובות הנהר בינה, גם י"ל פי' בן שנה כי הבינה נק' שנה ע"ש שכוללת כל י"ב גבולי אלכסון שהן י"ב חדשים, וברע"מ פ' פנחס דרמ"ח סע"א ודאי בני שנה אתקריאו ע"ש חמה אימא קדישא דאתמר בה פני משה כפני חמה שנה אית בה שס"ה יומין כחושבן שס"ה ל"ת, וע' בפרדס ערך שנה, ור"ל לפ"ז כי הכבשים שהם ז"ת דאצי' הם בני הבינה הנק' שנה, ועו"ש גירסא אחרת בני שנה סיהרא דאקרי שנה דאית בה שנ"ה יומין כחשבון שנה וברע"מ פ' תצא דרע"ז סע"ב ע"פ נקי יהי' לביתו שנה אחת ואינון י"ב ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בי"ב ירחין דכתי' עומד על שני עשר בקר כו' עכ"ל והרמ"ז שם האריך ופי' כי שנה מלשון משנה תורה והיא גם היא לשון שינוי (ע"ד בשנותו את טעמו כנ"ל) והוא הנעשה בה מדי חודש בחדשו כו' ובפירוש ולית כלה בר בי"ב ירחין פי' ע"ד מ"ש בפע"ח בסוד השכיבנו (כבש נותנים לבתולה יב"ח) שהיכל קדה"ק דבריאה הוא המטה העליונה ונלע"ד דאפי' בזיווג היום כך הוא שהרי ראש הבריאה דהיינו היכל זה עולה ונכלל באצי' (שז"ס אד' שפתי תפתח וענין כגאולה אריכתא דמיא) והנה על היכל זה נא' שהים עומד על שנים עשר בקר כו' עכ"ל, נמצא ענין י"ב ירחין הם י"ב בקר שעליהם עומד היכל קדה"ק סוד המטה וזהו עצמו ענין הכבש ג"כ אותיות שכב ע"ד השכיבנו, ולכן הן בני שנה כענין על שנים עשר בקר, ע"ד וישכב במקום ההוא יש כ"ב, זח"א ויצא קנ"ו, ר"ל יש ע"ד להנחיל אוהבי יש נמשך ע"י כ"ב אותיות וזהו עצמו ענין שכב והנה גבי וישכב במקום ההוא היינו ג"כ ויקח מאבני המקום שהם י"ב אבנים י"ב בקר הנ"ל ועי"ז וישכב במקום ההוא כו' אבן א' ב"ן פי' בן גימ' בהמה שרש נה"ב א' שם מ"ה מברר נה"ב וזהו י"ב אבנים י"ב בקר שהם המרוממים המל' וע' מזה בביאור ע"פ ושמתי כדכד, ומזה יובן ענין המשנה נותנים לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה שהם נגד י"ב ירחין י"ב בקר הנ"ל שהם התמכין של הכלה העליונה היינו מרכבתא דילה כו' וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש, היינו מבחי' י"ב גבולי אלכסון דדכורא שבז"א כו'. והנה בהשמטות זח"א סי' כ"ה די"א ע"א פי' ג"כ כבשים בני שנה למיהב חילא לכולהו דרגין, ור"ל לבחי' י"ב בקר שהם מקור עולמות בי"ע כו'.

קיצור אות ה'. בש"א כבשים יכבוש עוונותינו, תמיד ריח בחי' ותהלתי אחטם לך ע"י עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, וע"י אתכפיא ממשיך יכבוש שמטמינם תחת כסה"כ בבחי' קדה"ק וזהו דעת ב"ש שגם בהתשובה מתנהג עפ"י קו המדה כמ"ש במ"א, לכן ע"י אתכפי' רק יכבוש (הג"ה וע' זח"ג נשא קל"ד דמזל השמיני ונוצר חסד שע"ז אמרו הכל תלוי במזל הוא בחי'*

א'קה

תיקון יכבוש עוונותינו כמש"ש ומאן דחמי להאי תיקונא אתכבשן חוביהון מקמי' ומתכפיין הה"ד יכבוש עונותינו, ובעמה"מ שער דיקנא קדישא פי"ו דס"ה א' פי' כי שני המזלות ונוצר ונקה שוכבים זע"ז בת"ד כו' א"כ זהו יחוד המזלות ונוצר ונקה שהם שרש יחוד חו"ב ויחוד זו"נ וכ"ז נרמז בענין כבש ובענין יכבוש, וע' בהרמ"ז ס"פ בא מענין מזל השמיני ונוצר חסד עכ"ה) וב"ה ס"ל ע"ד כבוס העוונות ע"ד שמלבין עוונותיהם י"ל ההפרש בין כבש ובין כשב, שינייך כעדר הרחצה ג' ראשי ראשים, גם י"ל השי"ן של ש"ע נהורין וישע ה' אל הבל ג"ר דעתיק בעבר הנהר ישבו אבותיכם, (הג"ה גם כבש יסוד דא"א משם נמשך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כמ"ש בד"ה ה' לי בעוזרי עכ"ה) הרחצה ע"י מיין דוכרין, שינייך כעדר מדקדק במעשיו, ולבן שיניים מחלב, כבס על דרך כבס ביין לבושו (הג"ה כי בית הלל סבירא להו דעל ידי התמיד נמשך ושער רישי' כעמר נקי, עמר שנמשל לצמר הכבשים וכתיב הנותן שלג כצמר, אם כן זהו למעלה מבחינת י"ג ת"ד ששרשם ממו"ס גבורה דע"י, אבל שער רישי' כעמר נקי נמשך מחסד דע"י וכמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ שבת שבתון, ולכן אע"ג מבחי' י"ג ת"ד נמשך יכבוש עוונותינו כובש ס"ל לב"ה שע"י שנמשך מבחי' חסד דעתיק שבגלגלתא להיות הנותן שלג כצמר יומשך בחי' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, דהיינו שנהפכו לזכיות ממש, והיינו משום שנאמר שראשי נמלא טל אשר בחי' טל הוא למעלה מאתעדל"ת כמ"ש מזה בלקו"ת סד"ה האזינו השמים דרוש הראשון, והוא למעלה מהמזלות ונוצר ונקה כו', וכיון שכבשים הוא בחי' צמר ושער רישי' כעמר נקא והוא בחי' שראשי נמלא טל ע"כ משם נמשך שיהי' הנותן שלג כצמר, שגם בי"ג מדה"ר הנק' שלג יאיר מבחי' טל הנק' כצמר שראשי נמלא טל, ופי' ב"ה ג"כ לשון הילול ושבח בחי' את ה' האמרת היום, וזהו ג"כ שבח שמתנהג בחסידות בבחי' אהי' כטל כו'. אפ"ל כבש נק' טלה והוא קרוב לענין טל וכענין טל ילדותך תלים סי' ק"י ג' ופרש"י ילדות טובה וכן נק' תינוקות טליא וטליתא, ויצחק נק' טלה טהור מכבש נבחר באתה כוננתה, מזל טלה שולט בניסן שאז אתעדל"ע טל כו', זאב וטלה ירעו כאחד ישעי' ס"ה כ"ה. עוד י"ל פלוגתא דב"ש וב"ה ע"ד שנת' בלקו"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם שהוא המקטרג שלא אבה שמוע לו אעפ"י שבא בטענה והיינו מפני היות הוי' אלקיך שבכ"א יש שם הוי', ועמ"ש ע"פ לא הביט און ביעקב אינו מסתכל בעוונותיהם כו' ועד"ז ע"י הקרבן תמיד עולה לה' ס"ל לב"ש שכבושין העוונות ע"ד ולא אבה וכו' וע"ד לא הביט און ביעקב וכך כבש בחי' יעקב וב"ה ס"ל שזהו ע"ד ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה וזהו הנמשך מש' הוי' דלעילא שלמעלה מאצי', שצמר הכבשי' מורה על שער רישי' כעמר נקי דעת"י וזהו ע"ד פי' יין לבנון שארז"ל במד"ר שמלבין עוונותיהם של ישראל הרי נק' לבנון ע"ש שמלבין כו' וזה"ע ויהפוך כו' ועוד כבש ל' הטמנה והו"ע ע"ס הגנוזות במאצילן שמשם נמשך ויהפוך כו', וא"כ לפי"ז הפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש העולה דתמיד מגיע עד שם הוי' והיינו שם הוי' שבאצי' אבל לב"ה מגיע וממשיך משם הוי' דלעילא מאצילות.

א'קו

להעיר* לענין שופר של איל, כי כבשים בני שנה כנ"ל ואילים בני שתים במשנה ספ"ק דפרה, וענין שני שנים יש להעיר ממ"ש בזוהר ר"פ מקץ בפי' מקץ שנתים ימים דתב דרגא לדרגא ר"ל זו"נ כי יש י"ב חדשי' דנוק' י"ב בקר ונק' שנה דלבנה ויש י"ב גבולי אלכסון נק' ג"כ שנה, וז"א מסוף העולמות א"ס ונוק' מקור הנבראים ע"כ חיבור ויחוד ב' בחי' שנה זהו יחוד אוא"ס בנבראים, ועמ"ש בזה ע"פ מקץ שנתים ימים ובענין ברכת השנים, ולכן להמשיך יחוד זה בר"ה שיהי' תב דרגא לדרגא ועי"ז בא ההמשכה מימי קדם ושנים קדמוניות בחי' אשר נשבעת לאבותינו י"ב שבטים מימי קדם י"ג ת"ד בזח"ג קל"ד ע"ב, זהו ע"י שופר של איל שהוא בן שתי שנים כו'.


* בש"י: בשרש ישע.

* בשולי העמוד כאן נרשם בגוכתי"ק:

אפ"ל טעם ב"ש כי יכבוש עונותינו נאמר ביג"מ שהם י"ג ת"ד ששרשם מגבורה דעתיק אבל ב"ה ס"ל כיון שהכבשים נמשלו לשער רישי' כעמר נקי הרי חסד דעתיק מלובש בגלגלתא לכן ס"ל.

* להעיר: בגוכתי"ק רשום קודם קטע זה: שייך לעיל לענין ואמרת אליהם זה.