בפ"ט דפסחים כו' מנין לתמיד [את קרבני גו' תשמרו]

א'קו

בפ"ט דפסחים דצ"ו ע"א מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם לשחיטה שנאמר תשמרו כו' ולהלן הוא אומר והי' לכם למשמרת כו', ע' מזה בפ' פנחס דרנ"א א' ובפי' הרמ"ז שהוא נגד ג"ק שנוגה משתתפת עמהם וע"כ צריך ג' ימים כנגדן ויום הד' נגד ק"נ עצמה ואח"כ יוכל להתעלות, והם ג"כ נגד עשי' יצירה בריאה אצילות דקליפה ועמ"ש ע"פ והי' שבעת ימים תחת אמו כו', וי"ל עד"ז בענין תפלה שכנגד קרבנות כדי שתעלה התפלה לרצון צ"ל תחלה ביקור מסור מרע בשלשה בחי' מחשבה דבור ומעשה ואח"כ גם קדש עצמך במותר לך נגד ביקור ק"נ, גם לכן בתפלה ד' בחי' עד הודו עשי' ומהודו עד יוצר אור יצי' ואח"כ ק"ש וברכותיה בריאה עד תפלה אצי', והוא להיות עי"ז ג"כ בירור אבי"ע דלעו"ז כו' וזהו ענין ד' בחי' רוח רעש קול דממה דקה ולע"ל ישחוט הקב"ה את היצה"ר כמ"ש בזוהר פ'* דמ"א סע"א וכה"ג איתא בגמ' פ"ב דמכות די"ב א' בענין ג' טעיות עתיד כו' והיינו ג"כ ד' בחינותיו הנ"ל וזהו ע"י הביקור עכשיו ד' ימים. גם י"ל ד' ימים הנ"ל כדי להיות עד יעבור עמך הוי' כנז' בד"ה האזינו השמים והרוח תשוב כו' רוח האדם העולה וה"ע עולת תמיד כו'.

ברבות בראשית ס"פ י"ו לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות כו' תשמרו להקריב כו', ובמ"א נתבאר לעבדה מ"ע ולשמרה ל"ת ומ"ע יחוד ו"ה ומל"ת יחוד י"ה ובקרבנות שייך ג"כ ב' יחודים הנ"ל כנ"ל.

ברבות תולדות ס"פ ס"ה ראה ריח בני האיך מד"א ריח ניחוחי תשמרו, אפ"ל לפי זה מ"ש תשמרו היינו עכשיו כשבהמ"ק חרב עכ"ז תשמרו לעשות בחי' ריח וכמו ואביו שמר את הדבר והיינו ע"י שמור זו משנה כמארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזש"ש ברבות כריח שדה קאי בזמן שבהמ"ק חרב כמד"א ציון שדה תחרש, דלכאורה אינו מובן דא"כ מהו הריח, אלא כי הריח הוא מהתפלה שהיא במקום קרבנות וזהו ריח שדה וכמארז"ל ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה אין

א'קז

שיחה אלא תפלה א"נ כי שדה היינו ברייתא ועמ"ש בתו"א פ' חיי שרה ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה ובד"ה ואלה שמות גבי ובכל עבודה בשדה, גם תשמרו ע"י תפלה ג"כ בחי' ריח כו' וע"י אתכפיא בקיום מצות ל"ת, ומזה יומשך להקריב לי במועדו כשיבנה בהמ"ק כמש"ש שזהו אשר ברכו ה' היינו שאז יהי' אהל בל יצען שזו"נ יהיו במדרגות או"א ולכן יהי' הקרבן בחי' להקריב לי כו' ממש עמש"ל, וכמ"ש ותהלתי אחטם לך, וכמ"ש ברבות ויקרא פ"ב בכ"מ שנא' לי כו' תשמרו להקריב לי הרי דלהקריב לי קאי על עוה"ב. ובפ' בהעלותך פט"ו דרס"ה א' ע"פ אספה לי שבעים איש איתא אחד מי"ג דברים שהן כתובים לשמו של הקב"ה דהיינו מ"ש בהן לי וצ"ע המספר י"ג אולי נגד י"ג מדה"ר.

רבות ויקרא ס"פ ז' הקריב נח כו' הקריבו ישראל כו' ששל ישראל ערב יותר כו' וערבה לה' כו' וכשנים קדמוניות כימי הבל כו' כי בקרבן הבל כתיב וישע ה' אל הבל והוה רעוא כו' התגלות שע"ה נהורין, והיינו כי עכשיו נמשך ע"י הקרבן המ"ד מז"א אבל בימי הבל נמשך מא"א וזהו וכשנים קדמוניות דוקא בחי' ימי קדם. אמור ס"פ כ"ז צו כו' מהו לאשי כו' אם הבאתם ברצון ובטובה הרי הוא קרבני ואם באונס הרי הוא לאשי כו'. במדבר פ"ז, כ"מ שנא' צו הציווי מיד בשעת המעשה ונוהג לדורות כו'. ר"פ פנחס צו את אשתי עלי כו'. ס"פ הנ"ל איני מבקש אלא לפי*

א'קח

כוחן כו' ולעיל מיני' לא מפני שיש לפני אכילה ושתי' אלא מפני הריח שתהיו עריבים ונוחים לפני כריח ניחוח שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי, וצ"ע דבשה"ש רבה ס"פ לסוסתי ברכבי אומר רעייתי מפרנסתי שירעו אותי בשני תמידין כו', וי"ל עפמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרמ"א סע"ב עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה כו' היינו בינה, והכתיב באתי לגני כו' אכלתי יערי כו' ותירץ דרמ"ב א' באתרי' לא אכיל ושתי באתר דילה אכיל ושתי כו'. והנה שני בחי' יש בקרבנות הא' לחמי שזהו בחי' רעייתי והיינו ע"י לאשתאבא בגופא דמלכא כנז' בד"ה אני ישנה גבי רעייתי וזהו בחי' צדיקים ועי"ז נמשך ההמשכה בגופא דמלכא שהוא בחי' ז"א ונק' קרבני לחמי יחוד זו"ן, אכן בעלי תשובה בחי' ריח בוגדיו הנה במקום שבעלי תשובה כו' ריח דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף ע' בד"ה באתי לגני גבי אריתי מורי, היינו בחי' מקיף שלמעלה מבחי' כלים. וזהו המשך הפסוק את קרבני לחמי נגד בחי' צדיקים ואח"כ ריח ניחוחי ע"י תשובה תשמרו להקריב לי ממש באתרי' לאו אורחי' למיכל כי הוא למעלה מבחי' כלים כ"א בחי' ריח העלאה לאו"מ וזהו ענין וערבה כו' וכשנים קדמוניות כנ"ל. וי"ל תשמרו ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא, וזהו ב"פ קרבני ולהקריב, ע"ד שלום שלום לרחוק ולקרוב דרז"ל פי' לרחוק שנעשה קרוב היינו בע"ת, וכמו"כ הוא ממשיך מאתר רחיקה מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שהוא מה שלמעלה מהחכ', וע' מזה בפ' בראשית ד"ה סע"ב וד"ו ע"א דמשמע לרחוק ענין יסוד אבא ולקרוב יסוד ז"א, ויקרא ד"כ סע"ב נ"ד א' ע"ו ב' ק"ט א', ח"א קל"ה א' דרכ"ה סע"ב, ח"ג רכ"ג א' ל"ה ב' קצ"ג ב'. וא"כ היינו יחוד או"א ויחוד זו"נ וזהו את קרבני יחוד זו"נ להקריב לי יחוד או"א, וזהו ג"כ ענין או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי בישעי' כ"ז ה' ועמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ובד"ה והתהלכתי בתוככם.

ומעתה יובן המשנה רפ"ד דתענית לפי שנאמר צו כו' התקינו נביאים הראשונים כ"ד משמרות כו' על כל משמר ומשמר הי' מעמד בירושלים קורין במע"ב, וענין מעמד ע"ד ואברהם עודנו עומד לפני הוי' בפ' וירא ות"א משמש בצלו קדם ה', מזה משמע שהתפלה גבוה מהקרבן שהיו מתפללים שיקובל הקרבן ברצון, ומה שקורין במע"ב לפי שעל עסקי קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי מעמד בעריהן במע"ב, וע"ש בגמ' דכ"ז ע"ב בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם כו' כבר תקנתי להם סדר קרבנות וע"ש במהרש"א דגם ע"י הדיבור מתקיימים כו', כי ענין המשמרות ע"ד תשמרו להקריב לי, וזהו שהיו מתפללין שיקובל הקרבן ברצון ע"ד וישע אל הבל והוה רעוא כו'. והענין דפי' וערבה כו' כימי עולם וכשנים קדמוניות איתא בעמה"מ שער שבע תיקונים פט"ו דנ"ו ע"א דהענין הוא שקודם שחטאו דור המבול הי' החיות מא"א הנושב מחוטמא דילי' רוחא דחיי כו' וע"ז ארז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה, כי האלף הוא למעלה בא"א ולכן הדורות מאדם עד נח היו ימיהם מאלף שנה כי שם אלף ספירות כו' והם השנים קדמוניות שבאותו הפעם שמשו ימי קדם כו' משא"כ אח"כ נאמר והיו ימיו ק"כ שנה כמנין ק"כ צירופי אלקים שבז"א כו' ע"ש, ובמ"א כ' ענין כימי עולם וכשנים קדמוניות שיתמתקו זב"ז ע"ש דס"ה ב' ס"ז א' קי"א ד' קי"ד ד' קט"ו א' קל"ה א', וע' עוד מענין וערבה ברבות סוף איכה גבי השיבנו כו' חדש ימינו כקדם, ונ' דכימי עולם כקרבנו של נח שנא' כי מי נח כו'

א'קט

היינו לפי שבנח נאמר עוד כל ימי הארץ כו' ועמ"ש בביאור דזכור ושמור ששרש השפעה זו נמשך מיחוד חיצוניות דאו"א ומ"מ בד"ה למנצח על השמינית נת' ששרש המשכה זו נמשך מבחי' א"ק שלמעלה מאצי' אלא שהוא מחיצוניות א"ק, ומ"מ עיקר ענין ימי עולם ו"ק דז"א הנמשכים מבינה הנק' עולם, והנה בימי נח נתקיים הברית על ימי עולם שלא יהי' עוד מבול כו' והיינו ע"י הקרבן וירח ה' ועד"ז קורין במעמדות במע"ב להיות קיום ימי עולם כו', וי"ל ג"כ הענין שיתנהג העולם ע"י האצילות עצמו לאפוקי מזמן שאין בהמ"ק קיים שמתנהג ע"י מט"ט ו"ק דיצירה, ע' בפרדס שער אבי"ע ספ"ד ופ"ה וכנז' בפ' תרומה קס"ו סע"ב קס"ז א' גננא לא עאל בגינתא שזהו"ע ונהר יחרב ויבש ובפ' שמות ד"ט ע"ב בראשית ד"ו ע"ב וע' ס"פ לך לך דצ"ה ע"ב ע"פ אשריך ארץ שמלכך בן חורין כו' ונת' עוד מזה בפ' חיי שרה דקכ"ד ע"ב ת"ח האי נער כו' ובפ' תרומה קע"ד ב' קע"ה סע"א (וממנו נמשכים השינויים והדינים וכדלקמן ולזאת הברית על קיום ימי הארץ בלי שינוי זהו ענין ימי עולם), וענין נער היינו קטנות וכמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו ע' סד"ה בכ"ה בכסליו ובפ' תרומה בד"ה מי יתנך בענין הכרובים, וכמ"ש במ"א בענין ונערים ממשתה נגינתם כי ונתתי נערים שריהם הם מט"ט וסנדל שנקראי' נערים ע"ש ההתחדשות שמתחדשי' תמיד בהיות השפע ניתן להם במדה וגבול לששת ימי המעשה בלבד ובשבת בעליית המל' מתעלים ג"כ באצי' בבחי' ביטול בתכלית וע"ז נאמר גם זקנתי וחוזרי' ומתחדשי' ביום א' כו' וזהו ענין אנוש כחציר ימיו כו' כמ"ש בפ' פנחס דרי"ז ובמק"מ שם בשם נ"ב מהרח"ו כשעולה לבריאה נק' זקן וכשחוזר ויורד ביצי' נק' נער וזהו וישוב לימי עלומיו עכ"ל והיינו כי בבריאה גילוי חב"ד דאצי' שנק' סבין משא"כ ביצי' ותדע דשבת ההנהגה ע"י הבריאה, ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר בענין שמשרע"ה אמר אם אין פניך הולכים כו' כי כשההמשכה ע"י יצי' כמשל שמלמדים הנער פרקי פרקי כו' התחלקות משא"כ הגדול כו' ע"ש והיינו שגם מקור ההשפעה דיצי' נק' נער כנ"ל ועמ"ש ע"פ המאמר פ' וישב קפ"א ב' גבי נער הייתי גם זקנתי ועפ"י המאמר פ' אמור צ"ד ב' השתא אתנהיג ע"י דשלוחייהו ופי' במק"מ שם בשם נ"ב מהרח"ו שהוא מט"ט ו"ק דיצי' ששת ימי החול עכ"ל ועמ"ש בד"ה מה יפו פעמייך בנעלים שהוא כמו עד"מ הנעל שעשוי מעור הבהמה המסתיר לגמרי על הרגל לבוש עב ולכן ע"ז נאמר אותותינו לא ראינו ועמ"ש ע"פ הזוהר בלק קפ"ז א' בענין המלאך הגואל כו' יברך את הנערים כו', וזהו ויזכור ימי עולם משה עמו בישעי' סי' ס"ג י"א והיינו שבימי משה לא נמשך השפע ע"י המלאך הנ"ל כ"א מז"א דאצי' ממש כנ"ל שאמר אם אין פניך הולכים, והיינו שנמשך מימי עולם שהן ו"ק דאצי' מבחי' זו הי' הגילוי למטה ע"י דרך מעבר יצירה ועשי' ולא דרך התלבשות, וכמ"ש ע"פ זה ברבות סדר בא פכ"א דקל"ט א' נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה כו' עד לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו, והיינו כמ"ש בתו"א גבי פורים בד"ה כי אברהם לא ידענו, והנה המדות עליונות חו"ג היו מאירים כו' בזה העולם כו' מוליך לימין משה כו' ע"ש, וע' מענין מוליך לימין משה בפ' בראשית ק"ה א' ובפ' נח ס"ז ב' מוליך לימין כו' ובג"כ בוקע מים כו' וכל דא למה לעשות לו שם עולם, ובפ' משפטים קי"ט סע"ב ובפ' צו דל"ד ע"ב דשייך לענין ימי המילואים, דהיינו שמשה הוא תפארת הממשיך ממקור חיים שהוא הבינה אל כל המדות ולכן משה שמש כל ז' ימי המילואים, נשא קמ"ב ב' פנחס רי"ג

א'קי

סע"ב מוליך לימין משה דאיהו נצח כו' למנצח על אילת השחר, תצא רע"ו ב' ובפי' הרמ"ז שם דמשה הוא מיס"א אלא שעכשיו ההמשכה מאחוריים דאבא אכן פנימי' אבא שהוא פנימי' עתיק יתגלה לע"ל, ועד"ז י"ל ההפרש בין ימי עולם לשנים קדמוניות, ור"פ וילך משה באריכות מענין מוליך לימין משה ובפי' הרמ"ז שם מענין ק"כ שנה דמשה שהם נגד עיבור יניקה גדלות דז"א שיש בכ"א ד' בחי', והרי זה הו"ע ימי עולם שנאמר והיו ימיו ק"כ שנה משא"כ ימי קדם כנ"ל, וע"ש שעל ידו הי' המשכת האצי' מבחי' אבא בעשי' ממש, וע' עוד מענין ויזכור ימי עולם משה עמו ברבות משפטים פ"ל קמ"ה ד' דפי' ימי עולם הן ישראל והיינו כי נש"י שרשן מז"א. נשא פי"ד רנ"ח ב', ס"פ וילך משה דימי עולם קאי אלע"ל והיינו כי בינה הוא לע"ל, וברבות סוף איכה בפסוק השיבנו וערבה כו' כימי עולם זה משה דכתי' ויזכור ימי עולם משה עמו היינו שאז ותצא אש מלפני ה' ולא ע"י ארי' דאכיל קרבנין כנז' בד"ה וארי' כבקר, בקהלת רבה בפסוק ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל ישראל נכנסין לצרה ואומרים ויזכור ימי עולם משה עמו כו', ובפסוק עיר קטנה כו' ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא כו' ואנא מדכיר לי' שנא' ויזכור ימי עולם משה עמו. ובזח"א עמוד ק"נ ויזכור ימי כו' איה השם בקרבו דאיהו מה שמו, ובפ' נח דס"ז ב' ובפ' בשלח דמ"ז א' ויזכור ימי עולם, דא קוב"ה ובמק"מ פי' זעיר הנק' ימי עולם, ויובן עם מ"ש בד"ה מי אל כמוך נושא עון בענין תשובה קדמה לעולם כי בחי' עולם מקום וזמן נמשך ונתהווה מבחי' שם הוי' יו"ד צמצום כו' וזהו הנק' ימי עולם מקור התהוות הזמן אבל התשובה הוא בבחי' שלמעלה מהזמן כו' בחי' עתיק יומין המתנשא מימות עולם כו', ובד"ה האזינו השמים נת' פי' ענין תשובה קדמה לעולם כי בע"מ נבה"ע ובראשית נמי מאמר הוא שהוא בחי' חכמה אבל בחי' התשובה היא קדמה והגבה למעלה מבחי' חכ' והו"ע עד יעבור עמך הוי' כו' ע"ש, וא"כ ימי עולם היינו האור והחיות של בחי' עולם שהוא מחכ' בחי' בראשית בחוכמתא וזהו ויזכור ימי עולם דא קוב"ה כנ"ל, וס"פ נשא דקמ"ה ב' אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם, וע"ש במק"מ, ואפ"ל דימי עולם משה עמו היינו ו"ק דז"א כשמאיר בהם יסוד אבא ועד"ז פי' שי"ב שהם ו"ק הנמשכים מבחי' אבא הנק' ראשית. ועכ"פ מכל הנ"ל ענין מעלת ימי עולם שהוא עכ"פ גילוי אור האצי' ממש המשפיעים מבחי' אבא, אמנם עכ"ז שנים קדמוניות הוא כענין תשובה קדמה לעולם גילוי בחי' לפני הוי' וע"ז נאמר המתנשא מימות עולם וכענין הנז' באד"ר קל"ג ב' ההפרש בין חסד עולם לבחי' ורב חסד, ועמ"ש ע"פ המגיד מראשית אחרית ומקדם כו' ועמ"ש סד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה ובד"ה ביום השמיני שלח בענין וקדם צרתני וסד"ה ראה אנכי נותן (הג"ה עמ"ש ע"פ ואתה מרום לעולם במד"ר ר"פ קדושים מוכח לעולם נמשך מע"ק ע"ד כ"מ שנא' לי אינו זז לעולם, וזהו"ע התורה שנק' חיי עולם, וזהו ג"כ אהבת עולם בתד"א ח"א רפ"ו, והוא בחי' אמת אשר לא יכזבו מימיו אני ה' לא שניתי ע' בלקו"ת ביאור אלה מסעי ד"ה הנה גבי המסעות ושם פ"ד מענין חותמו של הקב"ה אמת עכ"ה).

והנה ברבות יש שני פי' על וערבה כו' כימי עולם זה משה כנ"ל וכשנים קדמוניות ימי שלמה, והיינו לפי שבהמ"ק שבנה שלמה גבהה מעלתו מבחי' המשכן דמשה כמבואר בתו"א ע"פ ויגש אליו יהודה ובד"ה מזמור שיר חנוכת הבית

א'קיא

שבהמ"ק בחי' בית מקיף עליון עת"י וזהו ממש ענין וכשנים קדמוניות, גם פי' שלמה מלך שהשלום שלו, גם אין כסף שהוא חסד ראשון מימי עולם נחשב למאומה בימי שלמה ע' ס"פ ויחי דר"ן ע"א שמ"מ חטא בזה. ויש שם פי' כימי עולם כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי, וע' בד"ה מים רבים שהמבול הי' מעולם התהו ואח"כ נעשה התיקון וא"כ כימי עולם היינו עולם התיקון וכשנים קדמוניות בחי' הבל שאז האירו מדות דע"י ימי קדם כנ"ל בשם העמה"מ, אך המכוון שיהי' התקשרות ימי עולם בשנים קדמוניות היינו התחברות ז"א בעת"י וא"א, שזהו"ע מ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים שבחי' ז"א נק' אלקים לגבי ע"י שנק' הוי', וק"כ צירופי אלקים ק"כ שנים דמשה כנ"ל והיינו שיומשך השפע מא"ק ע"י ז"א נמצא עיקר השפע נמשך מע"ק רק שנמשך ע"י ז"א, וע' בפי' הרמ"ז פ' שלח קנ"ח א' ע"פ היש בה עץ אם אין, ועמ"ש בד"ה הוי' יחתו מריביו ששם הוי' בניגון גרשיים ב' תנועות היינו התלבשות חסד דא"א בחסד דז"א שחסד דז"א נק' גופא לגבי חסד דא"א, גם כמ"ש בד"ה עבדים היינו לפרעה ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א כו' ועמ"ש בד"ה אני חומה מענין זה וכענין כ"ו פעמים כי לעולם חסדו שאמר דוד להמשיך מבחי' ורב חסד שלמעלה מבחי' תורה שבהן היו ניזונין כ"ו דורות שקודם מ"ת כו' שלא הי' כ"כ אתעדל"ת עפ"י החכ' והתו' וגם רובם הי' עו"כ אלא שניזונו בחסדו של הקב"ה ע"ד כמה א"א לפניו ע"כ המשיך מבחי' זו גם לעולם היינו התקשרות ואור ימי קדם בימי עולם.

והנה גבי ויזכור ימי עולם משה עמו כתיב רעה צאנו והו"ע לחמי לאשי אמנם בחי' להקריב לי י"ל זהו"ע וכשנים קדמוניות והיינו ע"י ריח ניחוחי, ולהקריב לי היינו ע"י שבת כי שבת אותיות תשב ואז עליי' ז"א בדיקנא דא"א בחי' התקשרות ימי עולם בבחי' א"א, וכל תפלות החול מתעלים על ידי שבת כי עולת שבת הוא על עולת התמיד היינו למעלה ממנו.

ועפ"ז יובן המשנה רפ"ד דתענית הנז"ל שהמשמר היה של כהנים לוים וישראלים ומזה נמשך תשמרו להקריב לי, והענין עפ"י ההקדמה הנזכר בדברי רבינו נ"ע סד"ה כי ההרים ימושו שבזמן שבהמ"ק קיים שהיו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כולם אחודים וקשורים יחד זהו ענין ואגודתו על ארץ יסדה ועי"ז דוקא נמשך ההמשכה מסכ"ע בממכ"ע בבחינת פנימיות משא"כ כשהן ענפין מתפרדין כו' ע"ש, וע' מענין ואגודתו בפ' צו דל"ה ע"א, וברבות ס"פ בהעלותך ע"פ אספה לי זש"ה הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה, בעמוס סי' ט', למה"ד לפלטין שהיתה בנויה ע"ג הספינות כו' כך הבונה בשמים מעליותיו כבי' כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשויין אגודה א' כו' עכ"ל, וע' מענין מעלת אחדות והתכללות בד"ה הן עם אחד ושפה א' וסד"ה שינייך כעדר הרחלים ובד"ה החלצו מאתכם כו' לתת נקמת הוי' במדין ושם נת' דלהיות התכללות זו זהו ע"י משה וזהו צו את בנ"י שמשה יהי' עמהם בצוותא. וענין הבונה בשמים מעליותיו, פי' עליותיו ע"ד כי גדול מעל שמים חסדך וע"ד ותתפלל חנה על הוי', אז תתענג על הוי', ועמ"ש סד"ה האזינו השמים ואדברה, וע' בהרמ"ז ס"פ חיי שרה בענין משקה הרים מעליותיו. והנה שמים וארץ נמשלו לעלי' ובית חגיגה י"ב א' ובשמים גופא י"ל שמים ושמי השמים או שמים עילאין ושמים תתאין, א"נ כמ"ש בפ'

א'קיב

ויחי דרכ"ט א' ע"פ היושבי בשמים יתיר יו"ד ועמ"ש בד"ה השמים כסאי ובביאור ע"פ ונקדשתי בענין ג"פ קדוש, א"נ עליותיו סוכ"ע ובחי' שלמעלה מסוכ"ע כענין ב' מקיפים חי' יחידה. והנה ע' בד"ה שובה ישראל שיעקב אמר כסדר אם יהי' כו' ואז והי' כו' וזהו וערבה כימי עולם תחלה ואח"כ כשנים קדמוניות אכן התשובה דילוג לבחי' ימי קדם וזהו השיבנו כו' חדש ימינו כקדם ואח"כ יהי' וערבה כו' כימי כו'. וע' זהר ס"פ מקץ דר"ד ע"ב. וענין ימי עולם ע' בזח"א רמ"ח ב' ורמ"ז א' שיש ימי עולם דז"א ויש ימים דנוק' ואפשר הן הנקראים ימות עולם כמ"ש דברי' ל"ב ז' זכור ימות עולם, והו"ע יומין עילאין ויומין תתאין בזח"ג דרמ"ט סע"ב ודר"נ ע"א שהם יחו"ע ויחו"ת, וזהו שמחנו כימות עניתנו, וזהו"ע כימי השמים על הארץ היינו המשכת ימי עולם גם למטה, גם יש בחי' אנוש כחציר ימיו שהוא בחי' יומין דנער מט"ט כנז' בפ' פנחס דרי"ז שיומין אלו אינן ערוך לבחי' ימי עולם, ומהם יכול להיות יניקה גם לימי הרעה הנז' בפ' מקץ דקצ"ח סע"א ע"פ למה אירא בימי רע, ודר"ד ע"א ע"פ עד אשר לא יבואו ימי הרעה, וכ"ז כשההנהגה ע"י בחי' אנוש כחציר ימיו משא"כ כשנמשך מימי עולם דאצי' יומין עילאין, עוי"ל כמ"ש במ"א בפי' ברוך ה' המבורך לעולם ועד דבחי' עולם היינו אצי' אבל בי"ע נק' ועד כענין יהודה ועוד לקרא שהוא טפל לבחי' עולם הנ"ל, גם כי עולם ל' נצחיות ובחי' זו זהו נמשך מאצי' וכמ"ש ע"פ שובה ישראל עד והוא ע"ד אהל בל יצען כו' וע"ד אני ה' לא שניתי, משא"כ בבי"ע מסט' דמט"ט נמשכו שינויים כמ"ש ברע"מ פ' תצא דרפ"א א' גבי על התמורה כו' בי' אשתני בגין דאיהו נער בי' רזא וישוב לימי עלומיו כו', וגם כמ"ש במ"א בפי' אישר"מ לעלם ולעלמי עלמיא, עולם ל' יחיד אצי' לעלמי ל' רבים בחי' טורי דפרודא בי"ע כו', וע' בפ' ויצא קנ"ג ב' ע"פ כימים אחדים דאינון אחדין דלא מתפרשאן וכולהו חד דמתקשראן דא בדא דהיינו שבחי' שמאלא אתכליל בימינא ע"כ הכל טוב וחסד לישראל משא"כ בבי"ע הם ענפין מתפרדין ואזי מבחי' קו השמאל נמשך ימי הרעה ח"ו, וגם שם יש יניקה לבחי' קץ הימים, ועמ"ש עפ"י המאמר פ' אחרי דע"ט ע"ב בענין הביאו עלי כפרה מענין זה שבבי"ע חו"ג שהם רו"ש הם ב' הפכיים ובגינהון אתער מאן דאתער כו' משא"כ בימי עולם התכללות רו"ש וע"כ אין יניקה מהגבורות כנ"ל שזהו"ע שמאלא אתכליל בימינא ועמ"ש בד"ה החלצו בענין שלום בפמשמ"ט, ימי עולם אתעדל"ע שע"י האתעדל"ת מן העולם וזהו זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה שנמשכים מאתעדל"ת של העולם כנז' בד"ה והי' עקב, ומ"מ למעלה מבחי' מט"ט הנק' שר העולם שהוא כענין עולם קטן הנז' בזח"א ע' קנ"ד ובמורה ח"א פע"ב מפני שהוא בחי' נער וזהו ענין טלית קטן משא"כ ז"א הנק' עולם ל' עולמית בחי' לא שניתי, וחי לעולם וארשתיך לי לעולם, ובמאו"א אות ע' סי"ב ועלמא אריכא בינה ולפעמים ז"א הרי ז"א נק' עלמא אריכא לגבי מט"ט וע"ש אות ג' סי"ב ה' גדולה, אכן ימי קדם למעלה לגמרי מאתעדל"ת כענין כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, וזהו ואתחנן כו' את גדלך חסד דז"א הנק' חסד עולם הוא רק התחלה לגבי א"א כי ז"א סוף עולמות א"ס ונק' מקצה מזה קצה התחתון ע"כ ביקש אעברה נא כו' הארץ אשר לפנים הארץ יסדת ארץ קדמה מקדם נסוכה אימתי גדול כשהוא בעיר שם התגלות א"א ע' במג"ע אופן י"ב צ"ח תקט"ו איה מקום כבודו וחצי מהאלף ת"ק א"נ עה"ח ת"ק שנה וחי לעולם ימשיך מימי קדם לעולם.


* פ': לא נסמן בגוכתי"ק, וראה זח"ב פ' בא.

* והטעם* דשל ישראל ערב יותר כי הנה ויבן נח מזבח פי' בזח"א עמוד ס"א אבל כד אתא נח דאקרי צדיק מה כתיב ויבן נח מזבח, הא אוקימנא ההוא מזבח דאקריב ביה אדה"ר כו' והוא בהשמטות זח"א רסי' כ"ה ד"ז סע"ב וד"ח ע"א.

וע' עוד מענין ויבן נח מזבח בזהר פ' נח דף ע' עמוד א'. והנה באברהם כתיב ב' פעמים ויבן מזבח הא' מ"ש ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו הב' מ"ש אח"כ ויבן שם מזבח לה' ולא כתיב הנראה אליו, ור"ל כי יש ב' שמות הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל כו' וייראו העם את הוי' ויאמינו בהוי', וא"כ מ"ש תחילה ויבן שם מזבח לד' הנראה אליו היינו שם הוי' דלתתא ר"ל מה שמהוה יש מאין שבחי' זו נק' הנראה אליו אבל אח"כ ויבן שם מזבח לה' זהו הוי' דלעילא בחי' סוכ"ע ששם למעלה היש ולמטה אין דכולא קמי' כלא חשיב, כמ"ש במ"א ע"פ כי אל דעות הוי', וזהו ג"כ ענין מזבח החיצון ומזבח הפנימי וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ושאבתם מים דרוש הראשון, ולכן ענין ויבן נח מזבח לה' זהו ע"ד המזבח הראשון דאברהם וזהו ענין ביטול היש לאין, בחי' יחו"ת, ובזה ג"כ גרם חיבור מ' עם ז"א, וזהו וירח ד' את ריח הניחוח, אבל ישראל הקריבו קרבן קודם מ"ת שהקדימו נעשה לנשמע והגיעו לביטול לשם הוי' דלעילא דשם כולא קמי' כלא חשיבי והוא ביטול אמיתי דמ"ה שלמעלה מביטול היש, ולכן ריח זה ערב יותר וכמו מעלת הקטרת דמזבח הפנימי, וע' ג"כ בת"א ס"פ וישב בד"ה בכ"ה בכסלו בענין ההפרש שבין למס"נ באחד ובין בחי' ובכל נפשך גם בלק"ת דשה"ש בפסוק הראשון שיר השירים בענין ב' בחי' כלה, ועד"ז יובן ג"כ מה שקרבן ישראל ערב ביותר כי זהו ע"ד כלה עילאה כלה שאירי ולבבי כו' והיינו שהמ' היא דוגמת אימא שעז"נ לא זז מחבבה עד שקראה אמי, גם נח ל' נייחא אך יש שבת תתאה ושבת עילאה כו' ולכן נאמר תשמרו להקריב לי, לי דוקא כ"מ שנאמר לי כו' אני הוי' לא שניתי.

*) והטעם: פיסקא זו ניתוספה כאן מגוכתי"ק אחרי המאמר, ורשום שם: שייך לעיל דף שי"ט ע"א שטה ב' ערב יותר כו'.