כבשים בני שנה

א'קיג

כבשים בני שנה תמימים שנים ליום, ב"פ ואמרת מיד ולדורות בקדושין דכ"ט ובמד"ר נשא ספ"ז (הג"ה ור"ל דלא תימא כיון שארז"ל במד"ר באיכה בהפתיחתא דף נו"ן ע"ד ע"פ והמה כאדם עברו ברית מה אדה"ר צויתיו ועבר על ציווי ודנתיו בגירושין כו' כך בנ"י צויתים צו את בנ"י ועברו על ציווי ודנתים כו', א"כ קס"ד שאין לשונאי ישראל תקוה כו' ע"ז אמר שהציווי נוהג ג"כ לדורות דהיינו גם עכשיו שאין בהמ"ק קיים הנה התפלה היא במקום קרבנות ועי"ז יבאו ג"כ לבחי' צו אשר ענין קבלת הציווי זהו ביטול היש לאין ומעורר בחי' אין שנק' כן המל', ושרש אין זה הוא בכתר שנק' אין ועז"נ ייראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו שבחי' אין ממלא כל מחסור כמ"ש במ"א בהביאור ע"פ וירא ישראל את היד, ולכן כשעברו על הציווי גרמו שלא האיר בחי' כי אין מחסור, ונמשך מזה בחי' בחוסר כל, וע"י התפילה שהוא במקום קרבנות ממשיך מבחי' כי אין מחסור עכ"ה) ענין תקריבו לשון רבים, ואח"כ תעשה לשון יחיד, וכדי להבין זה וענין הקרבנות יש להקדים מארז"ל קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד, שמו הוא בחי' אור וגם שמו בגימט' רצון, ונק' ג"כ מלכות כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו בפ' אמור ובד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפ' ראה, וקודם שנברא העולם היה בחי' מלכותו כלולה בא"ס ב"ה, ועיין בסידור בד"ה קדוש אתה ונורא שמך, והוא ירידה גדולה לגבי האור מעין יש מאין כ"כ בד"ה תקעו בחדש, וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים מלכותך היינו כמו שבחי' מלכות הוא בטל בעצמותו, ובחי' מלכות כל עולמים היינו כמו שירד האור להיות מחיה כל עולמים כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי, והוא ירידה גדולה לגבי האור (הג"ה אפ"ל שירידה זו הוא שנמשך ע"י צמצום ומקום פנוי בתחלה וע' לק"ת בשה"ש שם שיוכל להיות הגלוי למטה כמו שהיה כלול בעצמותו שם, עכ"ה) וירידה זו הוא בשביל העלייה שיהי' היש בטל לאין ועז"נ לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן לשון התחברות שהוא התחברות יש לאין שמזה נעשה שחוק וחדוה למעלה בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי פ"ב ובד"ה לויתן זה בפ' שמיני די"ח ע"א, וזהו ענין השיר של המלאכים ביטול היש, ועיקר ביטול היש לאין הוא במעשה הקרבנות, שעולה נה"ב לשרשה פני שור, וגבוה מעל גבוה, ולכן היה השיר על הקרבן, וכך הוא ענין התפלה ואשי ישראל ותפלתם, מיכאל מקריב, ולמטה בגוף הוא ענין אה"ר הבאה מלמעלה, וזהו לחמי לאשי לאש שלי הם השרפים להעלותם ולאשתאבא בגופא דמלכא ממש, ואפ"ל לכן בתפילה אומרים תחלה פסוד"ז ושירת הים.

קיצור. קודם שנבה"ע היה הוא ושמו בלבד, והתפשטות האור הוא ירידה בשביל עלייה שיהיה היש בטל לאין, ועיקר ביטול היש לאין הוא במעשה הקרבנות, וזהו לחמי לאשי לבחי' השרפים לאשתאבא, השיר.

ב) ומה שקרבן תמיד בא מן הכבש, שכבש יש לו קול של רחמים (גם מכבסים עוונותיהם גם כבש שכב) מדתו של יעקב לפי ששרשם מבחי' מקור הרחמים בחי' ושער רישי' כעמר נקא, וזהו ענין כשב, והנה עור עם הצמר ניתן לכהן המקריב שלא להיות כרחל לפני גוזזיה נאלמה, והנה