כבשים בני שנה

א'קיג

כבשים בני שנה תמימים שנים ליום, ב"פ ואמרת מיד ולדורות בקדושין דכ"ט ובמד"ר נשא ספ"ז (הג"ה ור"ל דלא תימא כיון שארז"ל במד"ר באיכה בהפתיחתא דף נו"ן ע"ד ע"פ והמה כאדם עברו ברית מה אדה"ר צויתיו ועבר על ציווי ודנתיו בגירושין כו' כך בנ"י צויתים צו את בנ"י ועברו על ציווי ודנתים כו', א"כ קס"ד שאין לשונאי ישראל תקוה כו' ע"ז אמר שהציווי נוהג ג"כ לדורות דהיינו גם עכשיו שאין בהמ"ק קיים הנה התפלה היא במקום קרבנות ועי"ז יבאו ג"כ לבחי' צו אשר ענין קבלת הציווי זהו ביטול היש לאין ומעורר בחי' אין שנק' כן המל', ושרש אין זה הוא בכתר שנק' אין ועז"נ ייראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו שבחי' אין ממלא כל מחסור כמ"ש במ"א בהביאור ע"פ וירא ישראל את היד, ולכן כשעברו על הציווי גרמו שלא האיר בחי' כי אין מחסור, ונמשך מזה בחי' בחוסר כל, וע"י התפילה שהוא במקום קרבנות ממשיך מבחי' כי אין מחסור עכ"ה) ענין תקריבו לשון רבים, ואח"כ תעשה לשון יחיד, וכדי להבין זה וענין הקרבנות יש להקדים מארז"ל קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד, שמו הוא בחי' אור וגם שמו בגימט' רצון, ונק' ג"כ מלכות כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו בפ' אמור ובד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפ' ראה, וקודם שנברא העולם היה בחי' מלכותו כלולה בא"ס ב"ה, ועיין בסידור בד"ה קדוש אתה ונורא שמך, והוא ירידה גדולה לגבי האור מעין יש מאין כ"כ בד"ה תקעו בחדש, וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים מלכותך היינו כמו שבחי' מלכות הוא בטל בעצמותו, ובחי' מלכות כל עולמים היינו כמו שירד האור להיות מחיה כל עולמים כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי, והוא ירידה גדולה לגבי האור (הג"ה אפ"ל שירידה זו הוא שנמשך ע"י צמצום ומקום פנוי בתחלה וע' לק"ת בשה"ש שם שיוכל להיות הגלוי למטה כמו שהיה כלול בעצמותו שם, עכ"ה) וירידה זו הוא בשביל העלייה שיהי' היש בטל לאין ועז"נ לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן לשון התחברות שהוא התחברות יש לאין שמזה נעשה שחוק וחדוה למעלה בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי פ"ב ובד"ה לויתן זה בפ' שמיני די"ח ע"א, וזהו ענין השיר של המלאכים ביטול היש, ועיקר ביטול היש לאין הוא במעשה הקרבנות, שעולה נה"ב לשרשה פני שור, וגבוה מעל גבוה, ולכן היה השיר על הקרבן, וכך הוא ענין התפלה ואשי ישראל ותפלתם, מיכאל מקריב, ולמטה בגוף הוא ענין אה"ר הבאה מלמעלה, וזהו לחמי לאשי לאש שלי הם השרפים להעלותם ולאשתאבא בגופא דמלכא ממש, ואפ"ל לכן בתפילה אומרים תחלה פסוד"ז ושירת הים.

קיצור. קודם שנבה"ע היה הוא ושמו בלבד, והתפשטות האור הוא ירידה בשביל עלייה שיהיה היש בטל לאין, ועיקר ביטול היש לאין הוא במעשה הקרבנות, וזהו לחמי לאשי לבחי' השרפים לאשתאבא, השיר.

ב) ומה שקרבן תמיד בא מן הכבש, שכבש יש לו קול של רחמים (גם מכבסים עוונותיהם גם כבש שכב) מדתו של יעקב לפי ששרשם מבחי' מקור הרחמים בחי' ושער רישי' כעמר נקא, וזהו ענין כשב, והנה עור עם הצמר ניתן לכהן המקריב שלא להיות כרחל לפני גוזזיה נאלמה, והנה

א'קיד

הבשר גידין ועצמות של התמיד היה עולה כולה, עצמות נמשכים מן המוח והוא בחי' חב"ד, והבשר נמשך מהדם שבלב, והוא משכן המדות, וכך למעלה מחנה מיכאל באהבה עזה ומחנה גבריאל כו' הוא בחי' הבשר הנמשך מהדם שבלב, אך הדעת וההשגה שמשיגים בגדולת א"ס ב"ה הוא בחי' עצמות שבאין מן המוח, אך לא כל הדעת וההשגה מלובשת במדות שהרי הדעת וההשגה הוא בגדולת א"ס ב"ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' ומלכותך מלכות כל עולמים למעלה עד אין קץ כו' וכן וממשלתך בכל דור ודור כו' ואם היה ההשגה כולה נכנסת בהמדות היו מתבטלים כמ"ש בד"ה טוב לחסות, דרוש הראשון, אלא ההשכלה המתלבשת ונכנסת בהמדות הוא רק הארה והן הן בחי' גידים כו' (הג"ה וענין גידים אלו י"ל מ"ט שע"ב עכ"ה).

קיצור. קרבן תמיד מן הכבש, יש לו קול רחמים, ושער רישי' כעמר נקי, עור עם הצמר ניתן לכהן, סנדל קושר כתרים לקונו, הבשר גידין ועצמות היה עולה כולה, עצמות חב"ד, בשר מדות, גידים מה שהשכל נמשך במדות ואפ"ל מ"ט שע"ב.

ג) וכמ"כ בתפלה שכנגד הקרבנות, ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה זהו העצמות דעת התקועה בחוזק בעצמות משכיל לאיתן, שמהדעת הזה נמשך הארה דרך גידים דקים לבחי' הבשר מקור המדות שבנה"ב תאוות גשמיות לאכפייא לון ולהפכן לקדושת הנה"א, בכל לבבך בשני יצריך, וענין ההתבוננות מבואר בק"ש שמע ישראל לשון הבנה איך שהוי' אלקינו הוא אחד ממש ואין עוד מלבדו, אלקינו בחי' צמצום רק כטפה מאוקיינוס, בשכמל"ו ממכ"ע, ואי לזאת ואהבת להיות נכלל באור א"ס ב"ה ועמך לא חפצתי, והתעוררות אהבה זו הוא בחי' דם הקרבן, כי מלבד בשר גידין ועצמות, עוד הקטירו את החלב וזרקו את הדם, וזריקת הדם הוא בחי' אהבה עזה הנמשכת בגדולת א"ס ב"ה במס"נ באחד ממש (הג"ה צ"ע דלעיל פ"ב וגם כאן אמר שהבשר הוא ג"כ אהבה מדות שבנה"ב נהפכים לקדושת נה"א, וא"כ מהו אהבה עזה דזריקת הדם, ואפ"ל דם התמיד בחי' למס"נ באחד ובשר התמיד י"ל ע"ד למסור נפשו בכל נפשך שזהו נמשך מבחי' בשכמל"ו ובד"ה שיר השירים פ"א שזהו ב' פירושים בכלה הא' לשון כליון כלה שארי ולבבי וזהו זריקת הדם הב' לשון כלתה נפשי וזהו בשכמל"ו עכ"ה) ואח"כ והיו הדברים האלה כו' הוא בחי' הקטר החלב החלב בא מחמת התענוג כן עד"מ בעבודה שאחר התשוקה והצמאון ישים אל לבו כי הדברים הן אשר אנכי מצוך ולא שם לבד שהוא ממכ"ע, אקב"ו קדש ישראל לד' ראשית תבואתה, תבואתה סדר ההשתלשלות כו' פקודי ד' ישרים פי' ישרים שאינן בדרך ההשתלשלות שאור א"ס ב"ה נגלה בהם למטה כמו למעלה כמו לעשות הישר בעיני ה', מצוך היום כי היום לעשותם כי עשייה היא לעילא, שלא נמשך ע"י דרך ההשתל', ע"כ בקיום המצות במעשה דווקא מאיר סוכ"ע.

קיצור. ההתבוננות זהו העצמות, הבשר מדות נה"ב שנהפכין לאהבת ד', הגידים הם המחברים ההתבוננות עם המדות, מ"ט שע"ב, גם ע"ד

א'קטו

ובחרת בחיים שקודם לאהבה, וענין ההתבוננות מבואר בק"ש שמע ישראל ואי לזאת ואהבת, והוא דם הקרבן אהבה עזה (הג"ה למס"נ באחד והבשר בכל נפשך עכ"ה) ואח"כ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך הקטר החלב, ראשית תבואתה פקודי ד' ישרים.

ד) אך זאת עוד אחת היא הדרך המביאה להיות גלוי נה"א המשכלת שיהא פועל בלב עמוק לאהבה את ד' הוא בחי' רחמנות לעורר רח"ר על ניצוץ אלקות שבנפשו שירד מאגרא רמה, והוא רחום ב"פ, וגם בברכת יוצר אומרים ברחמיך הרבים רחם עלינו ופי' ברחמיך לפי שכל דרך איש ישר בעיניו כו' אבל לגבי הקב"ה ירידה גדולה היא עד מאד, וזהו ענין קרבן התמיד שבא מן הכבשים שיש בהם בחי' רחמים, והרחמנות הוא כמ"ש כרחל לפני גוזזיה נאלמה, שערות הם צירופי אותיות המתלבשות בבי"ע להיות יש ודבר נפרד, והתהוות צירופי אותיות הוא ע"י מסך מבדיל בחי' רקיע והוא עור הכבש, וגוזזים השערות הם המפרידים בחי' צירופי אותיות הנ"ל משרשם, (הג"ה אפ"ל לכן בא המצוה וראשית גז צאנך תתן לו, בפ' שופטים יח ד, כי הכהן הוא שודמ"ט ובו ועל ידו יתעלו האותיות לשרשם, וארז"ל במשנה פרק ראשית הגז לא הספיק ליתן לו עד שצבעו פטור כי הצמר שרשו מבחי' ושער רישי' כעמר נקי ולכן לבנו ולא צבעו חייב, גם אפ"ל גז הגימל זהו ג' ראשונות הזיין ז"ת, בשל"ה דף שע"ח א' כ' בשם ר' מנחם הבבלי שעי"ז מתקן שה פזורה כו' עכ"ה) וע"י כן נאמר ורחל עקרה כו' רחל מבכה (ובד"ה שוש אשיש פ"ג פי' שבחי' גוזזיה נמשך מחמת כי איננו דאסתלק הוי"ו לעילא ור"ל הוא"ו הוא הקול שנותן כח בהדבור) ואח"כ תיקון לאה אם הבנים שמחה כו' (הג"ה כי וא"ו שהוא הקול ממוצע בין שני ההין וממשיך מבחי' ה' גדולה לאה בבחי' ה' קטנה רחל כו' עכ"ה) והנה בחי' כבש ורחמנות הוא מדת יעקב, אך משה מלגאו יעקב מלבר כי התעוררות רחמנות זהו ע"י הדעת, וכמ"ש מזה בד"ה במדבר סיני באוהל מועד פ"ד, ודעת הוא בחי' משה, לכן תקריבו הוא ציווי לכ"י, אבל תעשה נאמר על משה שהוא הדעת הוא העושה וממשיך בחי' הרחמנות.

ונסכו רביעית ההין פי' בזהר שלח דקס"ב ע"ב דא יוסף, ועיין מזה בלק"ת פ' שלח דמ"ב עמוד שני, כי הקרבן הוא ענין קירוב אותיות שם הוי', אבל שיהיה ההמשכה בפנימיות זהו ע"י יוסף אלה תולדות יעקב הוא ע"י יוסף דוקא ונאמר בו ג"כ עשייה היינו ענין או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.

והנה בילקוט פ' פנחס דרמ"ח ע"ד כבשים ב"ש ובית הלל, בש"א כבשים שהם כובשים עוונותיהם של ישראל כמד"א ישוב ירחמינו יכבוש עוונותינו, וב"ה אומרים כבשים שהם מכבסים עוונותיהם של ישראל כמד"א אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי הנה יגמה"ר שרשם מבחי' גבורה דעת"י שמלובש בח"ס שגם בהתשובה מתנהג ע"פ המדה ע"ד עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו כו' ע"כ ס"ל דע"י התמיד בבחי'

א'קטז

אתכפייא נמשך יכבוש עונותינו שמטמינם תחת כסה"כ שהוא קדה"ק, וב"ה ס"ל כיון הכבשים נמשל לבחי' ושער רישי' כעמר נקי א"כ זהו למעלה מבחי' י"ג ת"ד ששרשם מגבורה דע"י אבל בגלגלתא מלובש חסד דע"י ומשם נמשך אם יהי' חטאיכם כשנים כו' כצמר יהיו והיינו משום שנאמר שראשי נמלא טל אשר בחי' טל הוא למעלה מאתעדל"ת כמ"ש בלק"ת סד"ה האזינו השמים דרוה"ר בענין כנס"י שאלה שלא כהוגן ויבא כגשם והקב"ה השיבה כהוגן אהי' כטל כו' ואפ"ל אהי' כטל זהו ענין שארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם א"כ הוא למעלה גם כן מבחי' קדה"ק שהוא כסה"כ כו'.