עולת תמיד

א'קכה

עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אשה להוי'. הנה י"ל מהו העשוי' בה"ס דמשמע שהוכנה קרבן עולת תמיד מכבר במעמד ה"ס, ולכאורה פ' התמיד נא' אחר מעמד ה"ס כידוע. וגם מהו לריח ניחוח כו' וכי יתכן שריח הקרבן חלב ודם גשמי יעלה לבחי' ריח ניחוח למעלה שאין להקב"ה גוף ולא דמות הגוף ולא מתוארי הגוף, ואיך יריח ריח ניחוח מהקטר חו"ד שאינו ריח טוב גם לאדם הגשמי כידוע. אך הנה תחלה ילה"ק ענין הידוע בפי' מארז"ל דקודם שנה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו הוא בחי' התגלות אור וזיו בלבד מעצמותו כבי' עד"מ שמו של אדם שאינו מבחי' עצמותו רק שנתפס לקרות אותו ע"י השם כך בחי' שמו של אוא"ס ב"ה אינו אלא מבחי' אותיות התגלות עצמותו כדמיון זיו השמש ואורו שאינו נחשב מעצמיות מאור השמש רק שנגלה העצם באותו הזיו ונק' התגלות שלו בלבד שעי"ז נתפס למראה בעיני כל וכך השם אינו אלא להתפס לזולתו לקוראו בלבד כנ"ל, וממילא מובן שאין בחי' ההתגלות עושה שום שינוי בהעצמות וכך למעלה לא יעשה בחי' זיו ואור דא"ס ב"ה שום שינוי בעצמותו כבי' וז"ש אני הוי' לא שניתי כו' (ומה שאומר אתה הוא משנברא כו' דכמו שקודם שנה"ע ונאצל כו' הי' הוא ושמו בלבד הכל בבחי' א"ס כך גם לאחר ההשתל' מבחי' הקו כו' הוא ושמו בלבד וכמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון הנק' מקו"פ כו' שנק' שמו העצמי בכלל גם אחר הצמצום נמשך האור בבחי' קו והארת מל' דא"ס מאיר לכל ההשתל' ונוגע לכולם בשוה וא"כ גם בבחי' אור וזיו דא"ס אין שינוי כלל וזהו אתה הוא משנברא פי' את"ה בחי' התגלות אותיות שמו שנא' בו את"ה ה' לבדך גם עכשיו כמו קודם שנברא ונאצל כו'.

ובזה יובן יותר פי' מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול משום דגם בבחי' אור וזיו דא"ס שנק' שמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס ג"כ הוא בבחי' א"ס וע"כ משובח ומפואר בנו"ן אלפי' יובלות וכו' ואין לזה שיעור כלל וז"ש עדי עד בבחי' נצחית דא"ס וד"ל) וזהו מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול פי' כי גם מקור כל תענוגי העוה"ב בעליות העולמות דאבי"ע עד נ'

א'קכו

אלפי' יובלות וגם בחי' יום שכולו שבת לאחר עליות הכלליות דנ"א יובלות ג"כ בטלים ונכללי' כולם בבחי' שמו הגדול שהוא רק בחי' זיו ואור דא"ס עצמו כנ"ל להיות מרומם ומנושא מכל ההשתל' דאבי"ע וכמ"ש כי עמך מקו"ח פי' מקור כל התענוגי' דעוה"ב שנברא רק ביו"ד כו' להיותו בבחי' א"ס ממש כנ"ל בפי' אני הוי' לא שניתי כו' וזהו עדי עד בבחי' נצחיות דא"ס בלי הפסק ושיעור כלל מטעם הנ"ל וד"ל. אך הנה במקום גדולתו ית' שם אתה מוצא ענוותנותו שירד וצמצם את אורו העצמי הנ"ל הנק' שמו הגדול להיות נמשך ונגלה בבחי' ההשתל' עו"ע להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו' הגם שמצד עצמות אא"ס הנ"ל לאו דאית בי' מכאמ"כ כי הוא אור פשוט בתכלית האחדות הפשוטה כנ"ל וז"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו' כידוע אמנם ע"י בחי' ריבוי צמצומי' נמשך השפעת אוא"ס עד למטה מטה מאד דהיינו עד בחי' מל' ית' להחיות רוח שפלים בע"ג כמ"ש מלכותך מכ"ע כו' ומלכותו בכל משלה בירידות המדריגו' עד שמהווה גם לבחי' הצומח והדומם הגשמי כו' וכמו שא' דאין לך עשב שאין לו מזל והמזל מקבל מעליון הימנו עד בחי' מל' דעשי' המהווה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מל' דיצי' ובמל' דיצי' מל' דבריאה ובמל' דבריאה מל' דאצי' עד בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול שלפני כל ההשתל' כנ"ל וד"ל.

קיצור אות א'. הי' הוא ושמו בלבד, משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, מלכותך מל' כ"ע, אין לך עשב שאין לו מזל.

ב) והנה כדי להמשיך מבחי' שמו הגדול הנ"ל שלמעלה מן ההשתל' דקו"ח כו' להיות נק' חכים ומבין כו' גדול וגבור כו' ומקור תענוג העוה"ב כנ"ל עד למטה מטה כנ"ל היינו ע"י בחי' יעקב שנק' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה כידוע (והוא בחי' קו האמצעי דת"י שעולה עד הכתר בבחי' הפנימי' שבו ששם הארת אוא"ס מבחי' שמוה"ג הנ"ל כמ"ש בתיקונין אוא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר כו' ומבריח לקצה התחתון ג"כ והוא עד בחי' נה"י סוף העשי' כידוע). וביאור הדבר הנה כתיב לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל כו' פי' ישראל לי ראש כי ברא כרעא דאבוה ומאחר שנא' בני בכורי ישראל הרי הבן שרשו במוח האב והוא נק' כרעא דאבוה וזהו לי ראש כו'. והענין הוא להיות ידוע שיש ג' כחות באדם שנק' נר"נ משכן הנשמה במוח והרוח בלב והנפש בכבד, וג' כחות הרוחני' הללו הן בחי' כחות היולי' לא כשאר הכחות שבאברי האדם שכל א' כח פרטי מצומצם רק לפ"ע חיות אותו האבר בפרט בלבד אבל ג' כחות הללו הן הנה בחי' כחות היולי' דהיינו שכ"א מהם הוא כח היולי כללי שנכללים בו כמה מיני כחות של אברים פרטיי' ואינו בא עדיין בערך בחי' ההתחלקות לפרטי ניתוח הכחות של האברים לכ"א כפי טבעו ומזגו רק כולן כא' כלולי' בו בהעלם אך אח"כ מתחלקים הימנו ריבוי הפרטי' של האברים בניתוח רוחני וגשמי לכל א' לפי טבעו וזהו הנק' כח היולי כידוע (ובטפה שנק' כח היולי

א'קכז

להיותה כוללת כל פרטי ההתחלקות האברי' בהעלם גדול כו' כמ"ש במ"א) אמנם ג' כחות נר"נ הנה היותר עליון נק' כללי יותר והתחתון הימנו נכלל בו ואינו כללי כ"כ רק לכלול מה שמסתעפים ממנו בלבד והתחתון הימנו נק' פרט לגבי' והוא כללי ג"כ אבל רק במיעוט היותר אחרון כמו דמיון ענפי האילן שהשרשים הם הכללים לכל ענפי האילן והענפים שבאמצעו כוללים כל מה שיסתעף מהם וכן עד ענף היותר אחרון ומכח הצומח שבשרשי' יצמח הכל כו', כך בחי' נר"נ הנה בחי' הכח הראשון המקור הכולל הכל הוא הנשמה שבמוח שכל הכוחות כלולי' בה כידוע דגידי המוח מתפשטים בכל האברי' וגם מה שהלב פליג חיות לכל האברים נכלל במוח ונק' כח היולי הכללי יותר מכולם, ואחריו מסתעף כח היולי פרטי יותר הוא כח הרוח שבלב אמנם הוא בחי' כח היולי כללי לכל החיות שבדם האברים שלמטה הימנו המלובש בכבד והנפש הוא הדם שבכבד שולח חיות ג"כ לכל האברים אבל מקבל מן הלב תחלה והלב מקבל מן המוח והן ג' כלים לנר"ן בחי' כחות היולי' כלליי' וכאו"א נכלל בעליון הימנו כנ"ל בדמיון האילן וכמ"ש כי האדם עץ השדה כו' וד"ל.

ונמצא מובן עכ"פ מכ"ז שע"י משכן הנשמה אשר במוח דוקא שהוא כח ההיולי הכללי יותר מתפשט על ידו דוקא כל פרטי חיות הנפש עד ציפורן הרגל, ולפ"ז הרי הנשמה שבמוח כמו בחי' ממוצע שע"י יומשך מן כלל עצם הנפש להתמשך בכל פרט ופרט של ניתוח האברים עד היותר אחרון כו'. ובכל הדוגמא הזאת באדם שלמטה יובן בבחי' האדם העליון כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' דהנה כתיב לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהן ג' מדריגות דנר"ן הנ"ל בריאה בחב"ד שבמוח ורוח ביצי' ונפש בעשי' שמתלבשים בג' כלים מוחא ולבא וכבדא כו' כנ"ל. וכללות כולם הוא בחי' אדם דבריאה שנק' א"ק ולמטה נק' אדה"ר כו'. (וידוע בדרז"ל דישראל עבמ"ח שבמוחי' חב"ד דהיינו בבחי' המוחי' שבראש וז"ש ישראל לי ראש וכמ"ש בני בכורי ישראל כמו הבן ששרשו במוח האב כו' וע"כ ע"י נשמות ישראל בשרשם למעלה בבחי' נשמה שבמוחי' העליוני' נמשך הארת אא"ס מבחי' שמו הגדול הנ"ל (שהוא כדמיון אור הנפש עצמה באדם למטה) לכל ההשתל' דקו כו' בבחי' התחלקות פרטי פרטיות עד סוף עולם העשי' אך שהולך ובא מכלל לפרט שלו כנ"ל בג' מיני כחות דנר"ן כו' דהיינו שנמשך מבחי' המוחי' דא"ק לבחי' רוח שביצי' שהן בחי' כלליות המדות דאצי' ומשם נמשך לבחי' המל' שנק' נפש בכלל ועד"ז מאצי' לבי"ע הנה תחלה כללות ההארה מאיר בנשמת אדה"ר ששרשו בבריאה (כמו בחי' א"ק בכללות דבי"ע כמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו כו') וממנו מקבלים האבות שהן המרכבה לבחי' חג"ת והוא בחי' רוח שביצי' ואח"כ מתפשט בס"ר נש"י שכלולי' בע' נפש דיעקב, ועד"ז באצי' יש ג"כ בחי' בי"ע הבריאה שבאצי' הוא בחי' אדם קדמאה שבאצי' שהוא אור אבא או א"א וע"י ומשם נמשך אל האבות שהן בחי' חג"ת דז"א שהוא בחי' יצי' ואח"כ במל' דאצי' שכוללת ס"ר נשמות ישראל והן ע' נפש דיעקב וכידוע בפי' שמע שם ע' כו', וזהו דרך כללות, ודרך פרטות יש בס"ר נש"י ג"כ בחי'

א'קכח

חב"ד חג"ת נה"י והן שנק' ראשי בנ"י או עיני העדה וכה"ג ויש נשמות שבבחי' מדות דיצי' ויש נשמות שבבחי' נפש דעשי' ונק' בחי' עקביים ובכללות דא"ק נק' עקבות משיחא וכן בפרט בציור קומת אדם תתאה דמל' דאצי' וזהו בחי' יעקב עקביים כרעא דאבוה שהן נשמות שבעקבות משיחא בבחי' עקביים דא"ק בכלל ושרשם במוחי' לי ראש ולכן אמר לו לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל לי ראש להיות שרשם הראשון הוא בחי' אדם דבריאה בחי' הכח היולי הכללי יותר כנ"ל וע"כ ע"י נשמות ישראל דוקא נמשך מבחי' מל' דא"ס שלפני הקו שנק' שמוה"ג עד למטה מטה בסוף בחי' עקביי' דעשי' וגם להיות בחי' תענוג גשמי' דא"י ארץ חטה ושעורה כו' בחי' ג"ע דעשי' ממקור כל התענוגי' דעוה"ב שבבחי' מל' דא"ס כנ"ל וזהו"ע יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה כנ"ל וד"ל.

קיצור אות ב'. והיינו ע"י יעקב בריח התיכון, ישראל יהי' שמך לי ראש, נר"ן הנשמה במוח ועי"ז נמשך בכל האברים, ישראל עבמ"ח לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בי"ע הם נר"ן, ועמ"ש מענין בריח התיכון בד"ה בן פורת יוסף.

ג) והנה אמרו בזוהר דתלת קשרין הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה. דהנה הגם שמבואר למעלה שע"י שרש נש"י שעבמ"ח כו' הן כמו בחי' אמצעי להמשיך מבחי' עצמות אא"ס ב"ה בכל העולמות עדיין לא יובן דבר זה דהאיך אפשר להיות בחי' ממוצע מאחר ששרש נש"י הוא רק בבחי' החכמה שבראש ובעצמות אא"ס אמרו לאו דאית לי' מכאמ"כ וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעא כו' וכמא' לית מח' תפיסא בי' (אפי' מח' דא"ק כו') ואם מפני שאמר כל הנק' בשמי לכבודי כו' שהן שרש נש"י כנ"ל הרי אין זה רק בבחי' המוחי' דחכ' כו' כנ"ל. אך הנה ע"ז אמר הטעם משום דתלת קשרין הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו' שיש עוד ממוצע למעלה שמחבר קוב"ה וישראל והוא אורייתא דמתקשרא בקוב"ה שהוא בחי' עצמות אא"ס שנקרא שמוה"ג כנ"ל, וזהו פי' ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם פי' אלקי ישראל מפני שעבמ"ח לי ראש, אך כדי שיומשך מבחי' עצמות אא"ס שלמעלה זהו שא' ברוך ה' כו' מעדאת"כ שהוא בחי' העלם אור עצמותו ממש שנק' שמוה"ג לעדאת"ג עולם דעקודים נקודים כו' נאצל ונברא כו' שנמשכו מבחי' הקו כו' (והיינו שיומשך ממל' דא"ס בג"ר דא"ק ויהי' נק' אלקי ישראל לי ראש כנ"ל) ובחי' ברכה והמשכה זו הוא ע"י התורה דוקא משום דאתקשרא בקוב"ה עצמו שהוא עצמות אא"ס כנ"ל. ולהבין זה י"ל תחלה ענין מ"ש בתורה ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועי' יום יום כו'. דהנה בחי' מל' דא"ס שלפני הקו כנ"ל שנק' שמוה"ג נק' ג"כ בשם בחי' תענוג הפשוט שבעצמות א"ס ב"ה ונק' בלשון המקובלים הראשוני' בשם שעשוע המלך בעצמותו (כמ"ש בס' עמה"מ ע"ש) וז"ש אורייתא מתקשראה בקוב"ה היינו שנמשך בחי' הארה מאור אותו התענוג ושעשועים הפשוטים שבעצמותו ממש לבחי' החכ' שבתורה כמו שהיא בשרשה בעצמות

א'קכט

אא"ס שהוא המדע כו' כי אורייתא מח"ע שבעצמו' א"ס נפקת ועד"מ שאנו רואים בחכ' אדם שתאיר פניו בתענוג גדול מעצמות התענוג הפשוט שבעצמות נפשו ע"י שחידש איזה חכ' חדשה כמו ר"א דצהבו פניו מפני שמצא תוספ' חדתא וכה"ג והיינו מפני ששורש החכ' קבועה בנפש בבחי' עצמות (ע"כ עצם התענוג מתלבש בה וע"כ כל המדות של הנפש נק' ע"ש החכ' שבה נפש המשכלת או נפש המדברת וכמ"ש במ"א) וע"כ ראשית גילוי התענוג העצמי הוא בכח החכמה כו', וכך יובן למעלה שבחי' ראשית גילוי אור התענוג ושעשועי המלך שבעצמות ממש הנ"ל הוא בחכ' שבתורה וז"ש ואהי' אצלו כו' שעשועי' וזהו אורייתא מתקשראה בקוב"ה שהוא עצמות השעשועים וישראל שנמשכים מתענוג של הטפה שבמוחי' שבראש מתקשראן בבחי' התענוג והשעשועים שבעצמות חכ' דא"ס שהיא התורה וזהו ישראל מתקשראן באורייתא כו' ונמצא ע"י התענוג שבאוריי' הוא בחי' ממוצע ממש להמשיך מעצמות השעשועי' למטה ע"י ישראל דמתקשראן באורייתא, נמצא שניהם אמת דגם דלמת"ב אפי' מח' וחכ' דא"ק אבל שרש חכ' שבתורה שהוא בחי' עצמות חכמ' דא"ס ב"ה בה נתפס כמ"ש דאורייתא מתקשראה בקוב"ה וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו, וזהו שא' בשביל התורה שנקר' ראשית וגם בשביל ישראל שנק' ראשית תבואתה מטעם הנ"ל אך התו' למעלה מישראל כו', ומאמצעות בחי' ג' קשרין הללו בג' מדריגות דעונג העליון נמשך ונשתלשל הארת העונג האלקי גם עד למטה מטה להיות בבחי' מקור כל תענוגי העוה"ב כנ"ל עד בחי' תענוג הגשמי דארץ חטה שמקבל מג"ע דעשי' כו' (ובזה מתורץ מ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהוא העוה"ב שמזה מביא ראי' דכ"י יש להם חלק לעוה"ב לפי שמשרשם נמשך שרש התענוג של העוה"ב וזהו ירשו ארץ שיורשים את שלהם כו' וד"ל).

קיצור אות ג'. אך היינו ע"י אמצעות התורה ישראל מתקשראן באורייתא שהוא ח"ע ובה מאיר שמוה"ג שהוא מקו"ח מקור התענוגי' שהתענוג מתלבש בחכ' ואהי' שעשועי' יום יום, ומשם מקבל בריח התיכון ישראל (ולפ"ז ע"י התורה יחוד או"א י"ה וזהו אורייתא מתקשרא בקוב"ה ואח"כ ישראל ו' בריח התיכון ממשיך מבחי' י"ה בה' תתאה מלכות וזהו יחוד ו"ה).

ד) ובכ"ז מובן מארז"ל וויתר הקב"ה על עון ע"ז ג"ע וש"ד ולא וויתר על עון ביטול תורה כו'. ולכאורה הנה זה המא' פלאי מאד דאם ר"ל על איש שעובר על ג' עבירות אלו החמורות ע"ז ג"ע וש"ד ולא ביטל מעולם מצות ת"ת שוויתר לו על ג' הללו הלא נאמר ולרשע מה לך לספר חוקי כו', אלא הכוונה כך הוא שע"י שאר עבירות גם כמו ג' עבירות החמורות הנ"ל אין גלות השכינה כ"כ כמו ע"י ביטול תורה שגלות השכינה הו"ע ובחי' הסתלקות אור אלקי מכללות נש"י ומתלבשת בע"ש, וגם שיהי' ריבוי עונות וחטאים כשלג ילבינו ע"י המשכת יגמה"ר וכה"ג, והיינו אמרו וויתר הקב"ה שוויתר ומרבה לסלוח, אבל לא וויתר על ביטול תורה ולא מצד העון שהוא חמור יותר מגזל ועריות וכה"ג אלא מטעם שביטול תורה הוא הגורם ביותר בחי' גלות השכינה בע"ש מכל העוונות כו'. ולהבין זה הנה ידוע מ"ש בזוהר

א'קל

דרמ"ח פיקודין רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת הן בחי' שס"ה גידין כי כל אבר הוא מבשר וגידין ועצמות כו', וענין הגידין שבהן הוא סיבוב הילוך הדם הוא הנפש בכל האברים ועצם הגידין הם בחי' כלי' שע"י יוצא האור והחיות דרך אידים דקים להתחלק החיות בכל אבר ואבר לפי מזגו וטבעו כו' וכך יובן למעלה בבחי' רמ"ח אברים דמלכא שהן רמ"ח מ"ע רמ"ח בחי' המשכות גילוי אוא"ס באצי' בבחי' כלי' מכלים שונים כמו חסד דרועא ימינא וכה"ג וכידוע ושרש הל"ת בבחי' שס"ה גידין שברמ"ח אברי' דמלכא הללו (להיות הל"ת מבחי' הגבו' והוא בבחי' דם הוא הנפש שהוא מבחי' הגבורה ושרש רמ"ח מ"ע מבחי' החסדים וכמ"ש במ"א שמזה הטעם שרש הל"ת גבוהים ממ"ע, וז"ש שמי עם י"ה שס"ה כו'). והנה כשכנס"י אין מקיימין איזה מ"ע ועוברים על איזה ל"ת ודאי נעשה בחי' פגם וחסרון גילוי אור האלקי בא' מרמ"ח אברים דמלכא (שלכך אמר ועשיתם כאלו עשאוני כו') אמנם לזה יש תיקון למלאות החסרון והפגם שברמ"ח אברים כו' ע"י המשכות מקור הרח"ר כנ"ל, אך ע"י עון ביטול תורה הנה הפגם והחסרון הוא בבחי' הכלי של בחי' ח"ע שמשם שרש התורה כנ"ל דאוריי' מח"ע נפקת והיינו שנעשה בחי' מסך והסתר שלא יאיר ממקור התענוג הפשוט גם בחכ' שבעצמות הנ"ל מפני שאין קו"ל קור"א בתור"ה להמשיך אא"ס מבחי' ראשית הגילוי השעשועים העצמיי' בחכמתו העצמי' וז"ש אין קור"א בשמ"ך דהיינו בשמוה"ג הנ"ל שהוא עצמות אא"ס מקור כל התענוגים העליונים אי"ן קור"א וממשיך משם גילוי אור התענוג בחכ' שבתורה כו' ובסבת זה מסתלק אא"ס מכל העולמות כי בחי' החכמה שבראש כולל כל פרטי השתל' דאורות בכלי' מכלים שונים כידוע במשל המוחי' שבראש האדם שכוללי' בו כל חיות רמ"ח אברים כו' וע"כ דוקא ע"י ביטול תורה נעשה בחי' גלו"ת השכינה למטה יותר מכל העוונות ולא וויתר הקב"ה למחול העון כי אין זה מצד העון אלא מטעם בחי' ההסתרה על כלי החכ' שלא יאיר אור ממקור הראשון כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן מ"ש על מה אבד"ה האר"ץ על עזבם את תורת"י כו' ופי' ארץ כמ"ש השליך משמים ארץ כו' שהוא בחי' גלות השכינה שע"י ביטול תורה יותר מכל העוונות, וארז"ל מפ"מ חרב בהמ"ק מפני שלא ברכו בתורה תחלה. ולכאורה אינו מובן מ"ש ברכו בתורה והל"ל על התורה מה הוא בתורה הלא הברכה הוא לפני קה"ת ולא בתורה כו'. אך הענין הוא שלא המשיכו בחי' ראשית המשכת גילוי אא"ס בתענוג שבחכ', וזהו פי' ברכו ל' המשכה מעצמות אא"ס בחכ' שבתורה, ומ"ש תחלה היינו להיות כי בתורה נמשך מבחי' ראשית הגילוי דעצמו' אא"ס עצמו' השעשועי' לכן חרב בהמ"ק מטעם הנ"ל בענין ביטול תורה שגורם ביותר בחי' גלות השכינה וד"ל.

קיצור אות ד'. לכן וויתר על כו' שהם רמ"ח אברים (בחי' ו"ה) ולא ויתר על ביטול תורה שהוא החכ' מקור החיות הרמ"ח אברים (יחוד או"א).

ה) והנה בחי' הגלות נמשל לשינה כמ"ש ויקץ כישן ה' עורה למה תישן ה' וכיוצא. ולכאורה זה פלא גדול וכי יש בחי' שינה לפני המקום הלא

א'קלא

אין לו גוף כו'. אך הענין הוא כנ"ל בענין גלות השכינה שהוא בחי' הסתלקות אור אלקי מכללות נש"י וגם בשרש שרש כנס"י הראשון שנק' לי ראש כנ"ל גם שם מסתלק אור עצמות המאציל מבחי' המוחי' שבראש, (דא"ק בכלל ובז"א בפרט כו'), וזהו הנק' בחי' שינה למעלה כבי' שנק' בחי' דורמיטא שהוא הסתלקות המוחי' מפני בחי' ההסתר והמכסה שנעשה ע"ג המוחי' שמסיבת זה תפול שינה עד"מ בחי' שינה באדם למטה שהשינה באה ע"י המאכל שאוכל הוא המביא לידי שינה כי פסולת המאכל שלא נברר בקיבה עולה מן הכבד בלב ומלב למוח עולים אידים גשמיי' שנעשה מפסולת המאכל ונעשין כמו מכסה ממש לכסות על המוחי' להסתיר ולהעלים בלתי יוכל אור השכל להאיר בכלי המוחי' והוא בחי' השינה במוח וממילא גם ב' הכחות האחרים ההיולים בלב וכבד שהן בחי' רוח ונפש ג"כ עולין בבחי' הסתלקות למע' בכח היולי שבמוחי' הכללי כי נר"ן כל א' עולה בעליון הימנו כנ"ל ואז ממילא לא נשאר בלב ג"כ רק בחי' קיסטא דחיותא מבחי' רוח החיים שבלב ורק כח התנועה שבנפש הוא הדם שבכבד ולא כח ההרגש' כו' ומפני זה בלתי מתפשטין ג' כחות היולים הללו נר"ן בניתוח התחלקות האברים כמו בהקיץ שהשכל מאיר במוח ומתפשט ללב ומלב לכבד ומתחלקי' לכל פרטי האברים כו' וע"כ ממילא מובן שבבחי' השינה שבנשמה שבמוח ממילא נכלל בחי' שינה שבכל האברים שמקבלים מלב וכבד וכו' ולמעלה יובן מזה שבחי' שינה העליונה במוחין דא"ק בכלל כמו בזמן הגלות שנאמר עורה למה תישן ה' כו' ממילא נכלל בזה בחי' שינה בשאר האורות דרוח ונפש בכלל ובפרטי האורות המתלבשי' בכלי' מכלי' שוני' עד סוף האצי' ולזה אמר בזוהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא קוב"ה בחי' ז"א בפרט או בחי' א"ק בכלל ובגלותא הוא בחי' הסתלקות האורות מן הכלים בנר"ן שבאים מלובשים במוחא ולבא וכבדא שנק' בי"ע כנ"ל וע"כ יש מקום אז ליניקת החיצונים דע"ש עד"מ אדם הישן שאינו מרגיש בזבובי' היונקי' מנקבי עור גופו וגם בפניו כו' כידוע דע"ש מקבלים מאחוריי' כו' וזהו הן הן גבורותיו גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כו' ולזה אמר ויקץ כישן ה' כו' וכמ"ש קומה ה' וממילא יפוצו אויביך שהוא רק כדמיון אדם שקם מן השינה וכמו בזמן אחשורוש שנאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך כו', וסיבת השינה בא מבחי' פסולת הרע דנוגה שלא נברר עדיין שעולה בנר"ן להיות כמו בחי' מסך מסתיר על בחי' המוחי' העליוני' בכלל ובפרט כנ"ל אבל בזמן בהמ"ק מפני הקרבנות שביררו לכל הע"ש הנה לא ינום ולא יישן כו' ולכן ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים שאו' עורה למה תישן כו' ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לעוררו בזה מבחי' השינה העליונה הנ"ל וכמ"ש השמיעני את קולך קלא דאורייתא כו' לפי שע"י קול דתורה נמשך מעצמות התענוג הפשוט להאיר בכלי המוחי' דח"ע כנ"ל וה"ז כמו שנתעורר איש מן השינה שיאיר אור השכל מלמעלה הימנו כו' ובעון ביטול תורה גורמי' ביותר בחי' השינה מטעם זה לפי שאין התעוררו' מלמעלה מהחכמה כו' ולכך בחי' גלות השכינה שהוא בחי' השינה הוא ביותר ע"י עון ביטול תורה מכל העוונות כנ"ל וד"ל.

א'קלב

קיצור אות ה'. והיינו כי מביטול תורה חכ' נמשך שינה הסתלקות המוחי' בשרשן גם מבחי' ישראל לי ראש קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא זח"ג דף עשרים ע"ב ובפ' ויגש דר"י ע"א ובתו"א בד"ה וארא אל אברהם ובד"ה כי עמך מקו"ח, והשינה מהאידים הגסים שמהמאכל, וכך בביטול תורה ונמשך אחר מחדו"מ דנה"ב הם הגורמי' הסתלקות המוחי' וכמו"כ גם בלב וכבד נשאר רק קיסטא דחיותא ולכן ארז"ל יושב בטל כישן דמי גבי ר"ה, ויוחנן כ"ג ביטל המעוררי' כי ע"י הקרבנות המשיכו בחי' לא ינום ולא יישן כו' ועכשיו תפלה במקום קרבנות.

ו) וזהו עולת תמיד העשוי' בה"ס לריח ניחוח כו'. פי' ריח ניחוח הוא ריח הקרבנות שמעוררים מבחי' השינה למעלה עד"מ בנפש האדם למטה הנה אנו רואים שע"י הריח הטוב והחזק שיריח יתעורר מיד, ויש בזה ב' דברי' הא' שע"י ריח הטוב והחזק מסתלק בחי' המכסה מן האידים הגשמיי' מעל המוח כנראה בחוש וחוזר ונמשך אור וחיות במוחי' בהתחדשות ומן המוח ללב ולכבד וכל ג' כחות היולים הללו עם כל פרטיהם מתחדשים באור וחיות חדש ממש, והב' הוא אחר שהריח הטוב עולה למוח מיד חוזר הוא לירד למטה מן המוח אל הלב (והוא בנקב הב' שבחוטם שהוא בחי' שוב כו') ונעשה בחי' נח"ת הרו"ח ותענוג גדול המשיב את הנפש כו' והוא הנק' ניחוח שבא למטה בלב נחית מלמעלה כו', וכל אלה הוא למעלה ע"י הריח של הקטר חלב ודם מן הקרבנות כי הגם שהחלב ודם גשמי ה"ז בחי' העלאה ובירור משרש הבהמה בבחי' פני שור למעלה ועד"ז עד למעלה כמו באדם ריח המאכל וכמ"ש לחמי לאשי ריח ניחוחי כו'. והנה החלב הוא בחי' המובחר של הדם דהיינו בחי' אור התענוג שבנפש מלובש בחלב שנברר המובחר מן הדם וכמו חלב ודשן תשבע נפשי בעונג כו' וכמו שנראה בחוש הטבעי שישמן האדם בחלב מרובה רק ע"י התענוגי' שמקבל תמיד וכן בעל תענוג ביותר יותר יתמלא חלב כו' ולמעלה ג"כ ע"י בחי' התענוג הגשמי שנתעלה מהקטר חלבים של הקרבנות מעוררים למעלה בחי' ריח ניחוח טוב בבחי' תענוג דוקא והוא ע"י בחי' ארי' דאכיל קורבנין שנתמלא עי"ז בבחי' התענוג העליון והיינו בחי' המשכות תענוג העליון מלמע' מע' עד למטה מטה וזהו ריח ניחוח עד"מ נח"ר שנמשך מן עליי' הריח אל הלב בתענוג מורגש מאד כנ"ל וזהו שא' בקרבן נח וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף עוד כו' ונמצא ע"י ריח הקרבנות נתעורר מבחי' השינה כמו עד"מ הריח העולה שמסיר המכסה כנ"ל, ועוד שנמשך בחי' ניחוח מעצמות התענוג העליון עד למטה מטה כו' וזהו פי' ריח ניחוח לה' שנא' בכל הקרבנות פי' ניחוח ל' המשכה מלמעלמ"ט לשם הוי' (שהוא בחי' א"ק בכלל או ז"א בפרט כנ"ל) ולכן ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים כנ"ל וד"ל. והנה עכשיו תפלות במקום קרבנות תקנום כידוע ואמר בזוהר שעת צלותא שעת קרבא וכמ"ש בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובעותי ואמר עוד בזוהר דמאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא כו'. ולהבין כ"ז הנה כמו שע"י תמיד של שחר הי' מכופר עון ביטול תורה של לילה וע"י תמיד של בה"ע הי' מכופר על עון ביטול

א'קלג

תורה דיום מטעם הנ"ל שהקרבנות דתמידין הן לבחי' ריח ניחוח לה' לעורר מבחי' השינה כמו ע"י התורה כו' כך עכשיו ע"י תפלה של שחר ומנחה וערבית שהן במקום תמידין דוקא כו'. וביאור הדבר איך יש בחי' ריח ניחוח גם בתפלה. הנה איתא בזוהר דכד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו', וגם ארז"ל במקום שבע"ת עומדי' כו', והענין הוא כמו שאמרו איזהו גבור הכובש את יצרו שהוא בחי' בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר כמ"ש בזוהר דהיינו לכבוש את יצרו בין בוע"ט בין בסו"מ. וביאור הדבר ידוע להיות כי במ"ע יש ג"כ גבו' אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לק"א כו' להיות היפך הטבע והרגילות כו' ובחי' גבו' הוא לכבוש הטבע המנגד כו' וז"ש ושבתם וראיתם בין עובד אלקים כו' וכל שאינו שונה ק"א פעמים אינו נקרא עובד אלקים ולכאורה למה לא אמר שם הוי'. אך הענין כמארז"ל על הנעלבין ואינן עולבין כו' עליהם אומר הכ' כצאת השמש בגבורתו, ולכאורה מה שייך לזה פסוק זה דוקא, אך הענין הוא כידוע בפי' שמש ומגן ה' אלקים דשם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' להעלים ולהסתיר כו' ומזה נמשך שרש הטבע כו' ונק' עובד אלקים (שהוא גימט' הטבע) כשמהפך הטבע לפי שעובד ומתקן לשם אלקים שרש הטבע מפני התגברות אור שם הוי' לצאת מנרתק ומגן המסתיר שהוא שם אלקים וז"ש כצאת השמש שהוא שם הוי' עצמו' האור בגבורתו לצאת מנרתקו כמארז"ל לעתיד יוציא חמה מנרתקה כו' והוא ע"י בחי' הגבו' שלמטה כמו איזהו הנק' גבור הכובש את יצרו בסו"מ בהיפך הטבע גם מתאוות היתר למשול ברוח המתאוה וכובשו וכך למעלה דרכו של איש לכבוש כו' כמו שיגבור אור השמש עצמו כו' ושיתגלה מבחי' שמו הגדול סובב הכללי להשפיע עד למטה מטה כנ"ל כי באתעדל"ת אתעדל"ע כידוע וד"ל. וזהו מאן דקטיל לחויא דקטיר לרגלוהי דנוק' כו' שהוא בחי' נוגה דמפתי לאתתא כו' בסומוע"ט יהבין לי' ברתא דמלכא שהוא שם אד' או שם אלקים כי נק' עובד אלקים מטעם הנ"ל, ופי' יהבין לי' שלא יסתיר שם אד' ואלקים ויכול תמיד להמשיך מעצמות אוא"ס באבי"ע כו' וד"ל. וכמו שע"י בחי' גבו' כך ע"י בחי' חסד כמו ע"י צדקה וחסד נתעורר אור חסד עליון להאיר בהתגברות כמ"ש כי גבר עלינו חסדו להיות ח"ס דל"ת לש' אד' דלית לה כו' שלא יסתיר ולא יהי' יניקה לחיצוני' ג"כ כלל וכלל כי יגרשו מכח בחי' הגבו' שבחסד עליון זה וד"ל. וזהו בחי' ניחוח שבתפלה לעורר ע"י ביטול רצון מלמטה בבחי' גבורו' והוא נעשה בחי' הריח לעורר למע' בחי' תגבורת חסד עליון שנק' ניחוח כו' והיינו ע"י מלחמה שיתגבר על יצרו וקטיל לחויא לאכפי' לסט"א בב' יצריך כו' ונק' שעת קרבא וכתרגום בחרבי ובקשתי כו' ויהבין לי' ברתא דמלכא דא צלותא שהוא גילוי אור הוי' באד' וע"כ כמו שע"י התמידין הי' כפרת עונות דיום ולילה כנ"ל כך עכשיו ע"י התפלה מטעם דאתכפיא סט"א כו' (והיינו אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק התפלה כו').

קיצור אות וא"ו. וזהו עולת תמיד כו' לריח ניחוח הריח מעורר מהשינה, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני פ"ב מענין אריתי מורי

א'קלד

ובהביאור שם פ"ב, הקטרת החלב כי החלב נמשך מבחי' תענוג וכשמהפך התענוג מגשמיו' להיות אז תתענג על ה' זהו ריח הגורם תענוג, וענין דם התמיד מבואר בת"א בד"ה בכ"ה בכסליו, ועכשיו תפלה במקום תמידין תקנום, עולת התמיד הי' מכפר על ביטול תורה, והריח בתפלה ע"ד איזהו גבור הכובש את יצרו בל"ת וכן בוע"ט לכבוש טבעו ע"י ששנה פרקו ק' פעמים וא' שהוא הנק' עובד אלקים זהו הנק' ריח שהריח הוא מדבר חריף וחזק וזהו"ע מורי עם בשמי כמ"ש בד"ה באתי לגני הנ"ל, וזוכה לבחי' כצאת השמש בגבורתו ועד"ז התפלה שנק' ולעבדו כמו עובד אלקים הנ"ל נק' ריח וזהו לבעל החוטם אני מתפלל זח"ג דק"ל ע"ב וע' בלק"ת ס"פ שלח ע"פ וישלח יהושע כו' בענין יריחו ובענין אנשי יריחו היו כורכין את שמע כו', ואע"פ שגם בשכמל"ו נק' ריח שהריחה ציקי קדירה הם רצו לעלות ריח טוב יותר בחי' למס"נ באחד כו' ע' בת"א בד"ה בחדש הג' מענין אנשי יריחו, וכיון שהריח מגיע בבחי' עצמות שלמע' מהמוחי' ועי"ז מעורר מבחי' שינה, ולכן עולת תמיד מכפר על ביטול תו' שהוא בחי' חכ'.

ז) ומעתה י"ל מ"ש עולת תמיד העשוי' כו' מהו העשוי' כו' דהנה מה שעכשיו בחי' התפלה ובזמן בהמ"ק התמידין נק' עולת תמיד לריח ניחוח כבר היא עשוי' בה"ס גם קודם שנאמרה פ' התמיד להיות שבה"ס כשקבלו ישראל את התורה הי' בחי' גילוי אא"ס מעצמותו ממש מבחי' שמוה"ג כמו שא' אנכי פי' מי שאנכי סדכ"ס וכו', והנה סיבת בחי' הירידה הזאת הוא מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא כי סוף מעשה במח"ת כידוע וזהו העשוי' מכבר בה"ס להיות לריח ניחוח מבחי' בירורי נוגה בסומוע"ט ממעשה התחתונים כנ"ל, אך איך יכול להיות עכשיו ג"כ בבחי' הבירור דסומוע"ט במ"ע ול"ת כמו במ"ת לעורר מבחי' עצמות אא"ס אנכי מי שאנכי כו' הנה הטעם הוא לפי שבמ"ת מפני בחי' עוצם בחי' ההתגלות מעצמו' אא"ס ב"ה כשירד ה' על ה"ס ואמר אנכי כו' נזדככו אז בנ"י מחומריות גופן לגמרי כמ"ש ויחרד כל העם אשר במחנה כו' בבחי' ביטול המציאות ממש וכמארז"ל עכדו"ד פ"נ ממש כו' ועלה שרש נשמתן במקור חוצבן בעצמות אא"ס שלפני הקו כו' וידוע דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום כו' שע"ז פ"נ כי שאר הדברות מפי משה שמעו כמ"ש דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כו' ואנכי כולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל כל שס"ה ל"ת ודבר ה' יקום לעולם וגם עכשיו דבריו חיים וקיימים וע"כ גם עכשיו יש בכאו"א מישראל בחי' גילוי אא"ס מבחי' אנכי כו' כמו במ"ת להמשיך מבחי' עצמות התענוג כו' ע"י רמ"ח מ"ע הכלולי' באנכי וע"י ביטול הרצון במצות ל"ת לאכפי' ממשיך ג"כ מבחי' העצמו' כנ"ל והיינו לריח ניחוח שבכל המצות שנעשה ונגמר בזמן מ"ת, וזהו עולת תמיד העשוי' בה"ס וקאי על כנס"י שמעלין תמיד ריח ניחוח טוב בבחי' הבירורי' בסומוע"ט שזה עשוי מכבר בהר סיני מטעם הנ"ל וד"ל.

א'קלה

לריח ניחוח אשה לה' כו'. הנה י"ל מה שפעם א' אשה ריח ניחוח לה' ובכאן א' תחלה לריח ניחוח ואח"כ אשה לה', וכך יש כמה פסוקים בקרבנות שפעם מקדים אשה לריח ניחוח ופעם מקדים ריח ניחוח לאשה כו'. אך הענין הוא דבפי' אש"ה יש ב' מדריגו' א' בחי' דכר וב' בחי' נוק' כי אש"ה ואיש שניהם ל' אש כמו ואל אישך תשוקתך ולזאת תקרא אשה כי אל אישה תשוקתה ברשפי אש שלהבת והאיש הוא בחי' דכר וזהו ההפרש בין אש דדכר לנוק' בדכר אש יו"ד ובנוק' אש ה' והוא בחי' המשכת מ"ד דדכורא שנמשך ברשפי אש התשוקה להשפיע נק' אש יו"ד דחכ' מקור המשכות מ"ד כידוע ובחי' העלאת מ"ן דנוק' נק' אש ה"א ברשפי אש התשוקה לקבל השפע כו' (כידוע מדרז"ל איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן כי אותיות י"ה דאיש ואשה מתחברין יחד כשזכו להתקדש ביחוד כו') וכך יובן באש הקרבנות דהנה ידוע דאש על הקרבן מצוה להביא מן ההדיוט ונק' אש של הדיוט כמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח כו' וכשמקריב הקרבן באש של הדיוט אח"כ נמשך בחי' אש של מע' הרוחני' האלקי ובזוהר נק' בשם ארי' דאכיל קורבנין כו' והוא האש שנמשך מבחי' הגבו' העליונו' דפני ארי' שבמרכבה כו' והרי האש של הדיוט הוא בחי' העלאה למעל' כמו העלאת מ"ן דאש דנוק' ע"כ נק' אשה ל' נוק' ובחי' אש של מעלה דארי' כו' בא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כמו בחי' אש דאיש שנק' המשכת מ"ד להשפיע כנ"ל וה"ז בחי' יחוד משפיע ומקבל, וע"כ נאמ' פעם אשה בבחי' מ"ד ופעם בבחי' מ"ן כפי אופן הקרבן, והיינו כשמקדים לומר ריח ניחוח אשה לה' היינו בבחי' מ"ד דדכורא שנק' ניחוח אשה לה' מלמעלמ"ט כמו התפלה שבמקום תמידין שנמשך מלמעלה אחר בחי' ההעלאה מלמטה כו' וכאשר מקדים לומר אשה לריח ניחוח ר"ל בבחי' העלא' מ"ן דנוק' אש ה"א שיעלה למע' לריח ניחוח לה' להיות אח"כ המשכת מ"ד כמ"ש אש תמיד תוקד שהוא בחי' העלא' מ"ן התמידי', אך מ"ש עו"ת העשוי' הכוונה על בחי' אשה ריח ניחוח שבא מלמעלמ"ט כמובן מתוך כל הנ"ל וד"ל.

והנה ארז"ל האכל יאכל בשתי אכילות כו' א' אכילת מזבח והב' אכילת אדם והוא מה שהכהנים אוכלים אחר ההקרבה ע"ג המזבח ובעלים מתכפרין כו' וכך הוא למעלה א' בחי' אכילת מזבח העליון הו"ע יחוד הנ"ל באש שלמטה ואש שלמעלה שאש שלמטה הוא מן בחי' הבהמה שנקרבה ועלה בשרשה בבחי' פני שור כו' ונמשך מבחי' פני אדם לאכול הקרבן ונק' בחי' אש שלמעלה, וכ"ז אינו אלא בבחי' המרכבה דפני אדם כו' אבל הנה כ' ועל הכסא דמות כמראה אדם שע"ג המרכבה כו' וכמו שמבואר בענין יחוד הנ"ל כך יש בחי' יחוד יותר עליון והוא בבחי' אכילת אדם שע"ג הכסא כו' דהיינו כידוע דיש ב' בחי' אדם, א' בחי' אדם תתאה שבמרכבה כמ"ש ופני אדם לארבעתן (ובזו' נק' אנפי זוטרי או כרובים כרביא כו') והב' בחי' אדם עילאה שעל הכסא כו' וכמ"ש

א'קלו

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם דהיינו לפ"ע בחי' העלא' מ"ן דאדה"ת שבמרכבה לגבי בחי' האדה"ע כן נמשך אור מ"ד מבחי' אדה"ע לאדה"ת למהוי אחד באחד שהוא בחי' יחוד זו"נ בכלל וכמ"ש לבבתני אחותי כלה כו' כידוע, וגם כאן הוא בדרך הנ"ל שלפ"ע בחי' תשוקת רשפי אש שלהבת י"ה מבחי' אדם התחתון שהוא בחי' המל' כמ"ש רשפי' רשפי אש כו' וכמ"ש ואל אישך תשוקתך כו', כך נמשך ג"כ בחי' אש שלמעלה דאיש שהוא בחי' מ"ד דז"א כמ"ש ה' איש כו' ברשפי אש האהבה וכמ"ש מה יפית כו' אהבה בתענוגי' מלמעלמ"ט הבאה ברשפי אש התלהבות התענוג כו' והוא הנק' אש שלמטה ואש של מעלה בבחי' אכילת אדם כנ"ל בענין אש של מטה ואש של מעלה באכילת מזבח (וב' מיני יחודים הללו הוא ההפרש בין בחי' אכילה לבחי' התפלה כמ"ש במ"א בענין פתח במזבח וסיים בשולחן כו') לומר* לך בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו וזה פלא דמה שייך ענין כפרה בשולחנו של אדם כאשר אוכל מזון גשמי, אך הענין כי כאשר האדם אוכל מצומח וחי וידוע דשרשם למעלה במזלות כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המגדלו וכן חי ודומם כאו"א יש לו מזל מיוחד וכו' ולכן ע"י שהאדם אוכל המאכל מצומח וחי הרי מעלה לשרש המזלות שנפל מז' מלכין דתוהו בבחי' שבה"כ כידוע לפי שבכח האכילה ההיא גם שמעורבת טו"ר מבחי' נוגה הרי נתעלה בחי' הטוב שבו כשמתפלל ומוסר נפשו לה' אחד שנכלל הכח ההוא באלקות ממש ולהיות שרשם למעלה מבחי' התיקון דאדם ע"כ בחי' בירור והעלאה זו ממשיך תוס' אור מבחי' אורות דתוהו בתיקון כו', וזהו הטעם שאמרו ששולחנו של אדם מכפר עליו כי השולחן שאדם סודר עליו המאכלים שניתקנו הרי מתבררים ועולין באחדות ה' שלמעלה משרש נפש האדם דתיקון כנ"ל. וע"כ יש בכח המזון לכפר על נפשו כשמתעלה באחד כמו העלאת הקרבן ע"ג המזבח כו', ובזה מובן ג"כ למעלה בבחי' שולחנו של אדה"ע ונק' שולחן אשר לפני ה' כי שולחן הוא בחי' מל' כמ"ש על שולחן המלך תמיד הוא אוכל וכמבואר בזהר דהאי שולחן מיני' נפיק מזונא לכל עלמא כו' ונק' שולחן לפני ה' כי הוי' הוא ז"א דאצי' י"ה מוחין דאו"א שבז"א כו' והוא הנק' אדם דאצי' כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם ובחי' השולחן שלפני בחי' ה' היינו כאשר בחי' המל' בוקעת בחי' המסך שבין אצי' לבי"ע ויורדת למטה בבי"ע ללקט ניצוצות דתוהו שנפלו שם בשבה"כ הנק' בירורי נוגה שמן הבירורים הללו נעשה בחי' מזון עליון לבחי' אדם דאצי' ונק' שולחנו של אדה"ע דאצי' שעי"ז ניתוסף בחי' אור נעלה בתוס' עילוי באדם דאצי' להיות שרש הבירורים הללו שע"ג השולחן הזה הוא ממשיך מבחי' אורות דתוהו בהוי' דאדם דתיקון כו'.

א'קלו1

ועתה י"ל ענין התפילה כי הנה בזהר (תרומה קנ"ג ע"ב) מחלק בין בהמ"ז לתפילה ממה דשכור שרא לי' לברכא ברכתא דמזונא ושכור אסור להתפלל כו' משום דבהמ"ז באתר דאית בי' אכילה, וצלותא היא באתר דלית בי' אכילה. ע"כ שיכור אסור להתפלל כו' דהנה שרש בחי' הבירורים הוא מבחי' הגבו' דבינה כמו המשל מבירור המאכל הרי המאכל נתהפך לדם בכבד ונעשה ממנו רביעית דם מובחר בחלל השמאלי שבלב וידוע שהתלהבות אהבה בלב ברשפי אש התשוקה ביותר בבחי' צימאון היא באה מחמת ההתבוננות בחדוה ושמחה כמ"ש אם הבנים שמחה שהתפעלות ההתלהבות או שמחה וחדוה גלויה בלב היא ע"י התבוננות דבינה כי הרי בינה ליבא שהבינה גילויה בלב בחלל השמאלי בבחי' גילוי חדוה או התפעלות ההתלהבות כו' וסיבת ההתלהבות באה מן הדם רביעית שבלב המתברר מן המאכל ונמצא ה"ז בחי' בירור והעלאה מדם שבלב בהיות שמלובש בההתגלות חדוה או התפעלות ההתלהבות ביותר מבחי' בינה ליבא כו', וזהו"ע הבירורים דמאכל באה' במס"נ בק"ש באמרו ואהבת על ידי התבוננות דיחודא עילאה וכך הוא בחינת ברכת המזון להיות כי שורש ברכת המזון באתר דאית בי' אכילה והאכילה הוא בחי' הבירורים על כן גם השיכור מותר בברכת המזון לפי שבחי' השיכור מן היין היינו שנתלהב דמו מגבורות דיין הבוער בו והוא העושה בנפשו גם כן בחינת התגלות חדוה ושמחה כו'. וזה הוא בחי' הבירורים שבבחי' בינה ליבא כו' וע"כ גם השיכור אינו פסול לברך ברכת המזון בבחי' הבירורים כו' כי יין שרשו בבינה מקור הבירורים כו'. אך צלותא הוא באתר דלית בי' אכילה ע"כ שיכור אסור להתפלל, דהנה בחנה כתיב שאמר לה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך שהיא בחי' בינה שנק' חנה בגימט' ס"ג דבינה ואלקנה הוא בחי' קנה חכמה דאל כידוע, והשיבה לו חנה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי כו' כי היא מבחי' החכמה וחכמה הוא בחי' ביטול וזהו שנאמר בחנה וחנה היא מדברת על לבה פי' למעלה מבחי' בינה ליבא הנ"ל דהיינו למעלה מבחי' תגבורת האהבה בלב ברשפי אש אלא בבחי' התפעלות הביטול במציאות דחכמה כו'. וז"ש ג"כ רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע שהוא בחי' התפעלות ביטול הרגשה בעצמו כו', וזהו שרש ענין התפילה צלותא בלחש. וז"ש בזהר דצלותא היא באתר דלית בי' אכילה פי' למעלה מבחי' הבירורים שמן המאכל שנהפך לדם הוא הנפש שהוא מבחי' בינה ליבא הנ"ל. וע"כ צלותא בחשאי דוקא וכמ"ש וקולה לא ישמע כלל כו', וע"כ השיכור שהוא מבחי' גילוי חדוה דיין ששרשו בבינה אסור להתפלל לפי שאינו ממשיך בחי' ביטול דחכמה אלא אדרבה ממשיך בחי' יש דבינה לבוא בהתגלות המדות בקול שהוא היפוך דבחי' הביטול דחכמה כו', והנה עד"ז יובן דגם במזבח הי' אכילת אדם שהוא בירורים דחכמה כמו התפילה בעמידה וכהנים אוכלים אכילת אדם ובעלים מתכפרים וענין אכילתם הי' ע"ד דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו להמתיק הדינין דבחי' מל' כו'. וז"ש עולת תמיד כו' לריח ניחוח

א'קלו2

אשה לה' להיות מקור כל בחי' המשכת מ"ד דז"א ממקור הגבורות העליונות שנמשך בבחי' הריח דחוטמא דע"י בבחי' חיי דחיין מעצמות אור א"ס ב"ה כנ"ל.

קיצור. וענין העשוי' בה"ס כי הנה ענין לריח הנ"ל שממשיך אוא"ס בחכ' כבר הי' בה"ס בדיבור אנכי ולא יהי' לך שהוא המשכה משמוה"ג להתלבש בחכ' שהוא התורה ומשם נמשכה לישראל לי ראש כו' וכ"כ למה בשביל שנתאווה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים ע"ד שישראל יבררו עולם התהו שנפל בק"נ כו' ואז ניתן הכח שיוכלו כנס"י להיות בבחי' עו"ת להעלות ריח כי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום והגיעו עי"ז לבחי' ביטול ויחרד כל העם ועל כל דיבור פרחה נשמתן ומזה נמשך הכח בנשמות שיוכלו להעלות מ"ן לאתכפי' ולאתהפכא וע' בד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, א"כ עו"ת היא העשוי' בה"ס, וזהו ע"ד כי בועלייך עושיך ה' צבאות שעשאה כלי כי ביום חתונתו זה מ"ת, גם י"ל בה"ס שירדה שנאה כו' נעשה כנ"י עולת תמיד כמ"ש בזוהר פנחס דרמ"ז ע"ב וע' ר"פ צו. עמ"ש מענין תמיד בבוך שמות ויקרא במד' פ' תרומה ע"פ לחם פנים לפני תמיד. ואפ"ל שזהו מארז"ל מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת וק"ש נק' ריח כמא' הינוקא בלק קפ"ו שהבין מריחא דלבושייכו שלא קראו ק"ש. וק"ש נק' עולה כמארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מקריב עולה בלא מנחה. ערובין פרק הדר דס"ג ע"ב גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין כיון שבחי' עו"ת היא העשוי' בה"ס א"כ עכשיו להגיע בחי' זו זהו ע"י עסק התורה. ועוי"ל ע"ד שנתבאר בד"ה ואתחנן שלא נדפס בלק"ת שע"י התפלה הנק' עו"ת זהו העלי' ממטלמ"ע וע"י התו' נמשך בחי' זו מלמעלמ"ט וזהו עדיף כו'. ועמ"ש בדרוש קח את המטה בענין ודברתם אל הסלע ונתן מימיו שבחי' ואל אישך תשוקתך גבוה מבחי' אה' הבן אל האב כי הוא בחי' אהבה ברשפי אש ע' בד"ה ואשה כי תדור ולבחי' זו זכו בה"ס כי ביום חתונתו זהו מ"ת וזהו ג"כ ענין עולת תמיד העשוי' בה"ס דוקא כי בחי' עולת תמיד זהו ע"ד הנז' זח"ג ויקרא ז' ע"ב מלכא בלא מטרוניתא כו'.


* לומר לך: מכאן עד הקיצור (לקמן ע' א'קלו ) ניתוסף כאן במקומו. ובהוצאה הקודמת נדפס בהשמטות ע' א'תקטז. וראה לקמן בהמ"מ וציונים.