עולת תמיד

א'קלז

עולת תמיד העשויה בה"ס לריח ניחוח אשה לה'. להבין מהו העשויה בהר סיני דמשמע שהוכנה קרבן עולת תמיד מכבר במעמד הר סיני. ולכאורה פ' התמיד נא' אחר מעמד ה"ס כידוע. וגם מהו לריח ניחוח וכי יתכן שריח קרבן חלב דם גשמי יעלה לבחי' ריח ניחוח למע' שאין להקב"ה גוף ולא דמות הגוף ולא מתוארי הגוף ואיך יריח ריח ניחוח מהקטר חלב ודם שאינו ריח טוב גם להאדם הגשמי כידוע. אך הנה תחלה יש להקדים ענין הידוע בפי' מארז"ל דקודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו הוא בחי' התגלות אורו וזיוו לבד מעצמותו כבי' עד"מ שמו של אדם שאינו מבחי' עצמותו רק שנתפש לקרות אותו ע"י השם כך בחי' שמו של א"ס ב"ה אינו אלא בחי' אותיות התגלו' עצמותו כדמיון זיו השמש ואורו שאינו נחשב מעצמות מאור השמש רק שנגלה העצם באותו הזיו ונק' התגלות שלו בלבד שעי"ז נתפס למראה בעין כל וכך השם אינו אלא להתפש לזולתו לקוראו בלבד כנ"ל, וממילא מובן שאין בחי' ההתגלות עושה שום שינוי בהעצמו' וכך למעלה לא יעשה בחי' זיו ואור דא"ס ב"ה שום שינוי בעצמותו כבי' (ה' ובמד"ר פ' חוקת ע"פ אני הוי' הוא שמי אומר הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי, ואם שמו ית' הוא האור איך שייך שהתניתי, ואולי גם ע"ס נק' שמו כמ"ש בתו"א פ' תרומה בד"ה מי יתנך, ועי"ז יתכן שהתניתי להיות מאיר ע"י ע"ס דאצי' ואולי שהתניתי ביני לבין עצמי זהו האורות דע"ס שהתניתי ביני לבין בריותי זהו הכלים דע"ס, או זהו שם הוי' וזהו ש' אד' וצ"ע ואין כאן מקומו ע'), וזהו מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול פי' כי גם מקור כל תענוגי העוה"ב בעליות העולמו' דאבי"ע עד נו"ן אלפי' יובלות (לשון זה צ"ע וגם בחי' יום שכולו שבת) בטלין ונכללין כולן בבחי' שמוה"ג שהוא רק בחי' זיו מאור דא"ס עצמו (וע' מזה בתו"א בד"ה ואלה שמות בנ"י) להיותו מרומם ומתנשא מכל העולמות דאבי"ע ומקור כל התענוגי' דעוה"ב נברא רק ביו"ד כו' אבל שמו הגדול הוא בחי' א"ס ממש ומשם נמשך בחי' משובח ומפואר עדי עד בבחי' נצחיות בלי הפסק ושיעור כו' (וע' עוד מענין שמו הגדול בתו"א ס"פ מקץ בד"ה מזוזה מימין ובהביאור ובד"ה שובה ישראל עד דרוה"ש פ"ה בענין ישר"מ כו'), אך הנה במקום גדולתו ית' שם אתה מוצא ענותנותו שירד וצמצם את אורו הנק' שמו הגדול להיות נמשך ונגלה בבחי' השתל' עו"ע להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו' הגם שמצד עצמות אא"ס לאו דאית בי' מכל אלין מדות כלל כי הוא אור פשוט בתכלית האחדות הפשוטה וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כידוע ואמנם ע"י בחי' ריבוי הצמצומי' נמשך השפעת אא"ס עד למטה מאד דהיינו עד בחי' מלכותו יתברך להחיות רוח שפלים בע"ג כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים ומלכותו בכל משלה בירידות המדרגות עד שמהווה גם לצומח ודומם הגשמי, וכמו שאמר דאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל עד בחי' מל' דעשי' המהווה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מל' דיצי' ובמל' דיצי' מל' דבריאה ובמל' דבריאה מל' דאצי' עד בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול שלפני ההשתלשלות, והוא הנק' במקום גדולתו.

א'קלח

קיצור. ענין עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו הגדול בלבד, שמו בחי' אורו וזיו שאינו פועל שינוי בעצם המאור (ה'. וענין אני הוי' הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, ע"ס כו' ע') משובח ומפואר עדי עד נמשך ג"כ רק מבחי' שמו הגדול, והנה במקום גדולתו (ה'. גדולתו י"ל שמו הגדול, ע') שם אתה מוצא ענותנותו, שירד וצמצם אורו הגדול להיות מהווה עולמות תחתונים וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' עד לך ה' הממלכה וזהו ענין מלכותך מלכות כל עולמים והיינו ע"י שמבחי' מל' כל עולמים מתחלק תחלה השפע לד' חיות המרכבה ואח"כ מתחלק עוד לפרטיים עד שנמשך אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו'.

ב) והנה כדי להמשיך משמו הגדול שלמעלה מן ההשתלשלות להיות נק' חכים ומבין גדול וגבור כו' ומקור תענוג העוה"ב עד למטה מטה בבחי' מל' דעשייה היינו ע"י בחי' יעקב שנק' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה (והוא בחי' תפארת שעולה עד הכתר שבו מאיר מל' דא"ס הנק' שמו הגדול, מו"ח ז"ל) והנה כתיב לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל יהי' שמך פי' ישראל לי ראש כי ברא כרעא דאבוהו הוא (ומאחר שנאמר בני בכורי ישראל הרי הבן שרשו ממוח האב והוא נק' כרעא דאבוהו וזהו לי ראש, כמדומה שזהו לשון מו"ח ז"ל, ובמ"א ביאר אדמ"ו שע"י שהאדם הוא בבחי' ביטול כביטול הרגל לגבי הראש מחמת כי ברא כרעא דאבוהו הנה עי"ז האדם הוא בבחי' לי ראש שממשיך גלוי רצון העליון וחכמה עילאה במדותיו ית' הנק' ז"א, כן פי' בד"ה את שבתותי תשמרו דתק"ע שלא נדפס בתו"א.

קיצור. כדי להמשיך משמו הגדול זהו ע"י יעקב בריח התיכון, והיינו ישראל יהי' שמך בחי' לי ראש ע"י הביטול בבחי' ברא כרעא דאבוהו הוא).

והענין הוא להיות ידוע שיש ג' כוחות באדם שנק' נפש רוח נשמה, משכן הנשמה במוח והרוח בלב והנפש בכבד, וג' כוחות אלו שבמוח לב כבד הם כוחות כלליים לא כשאר כוחות שבאברי האדם שכל אחד כח פרטי מצומצם רק לפי ערך חיות אותו האבר בפרט בלבד, אבל ג' הכוחות שבשלשה האיברים הללו מוח לב כבד, הן הנה בחי' כחות כלליים דהיינו שכל אחד מהן כח כללי שנכללים בו כמה מיני כוחות של איברים פרטיים אך אח"כ מתחלקים כו' (וכמ"ש במשנה בערוכין פרק ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו).

(קיצור. שיש ג' איברים כלליים בגוף האדם מוח לב כבד שבהם מלובשי' נר"נ).

והנה ג' כוחות אלו נר"נ הנה היותר עליון נק' כללי יותר והתחתון הימנו נכלל בו ואינו כח כללי כ"כ כו' כמו המוח שבו מלובש הנשמה הנה כל כחות הגוף כלולים בה ולכן גידי המוח מתפשטין בכל האיברים, ואחריו הרוח שבלב ג"כ כח כללי ולא כ"כ כמו המוח, ואחריו הכח שבכבד הוא ג"כ כח כללי אבל לא כמו הלב (ה' וגם בין הלב לכבד מפסיק פרסא חצר

א'קלט

הכבד, והוא ענין אף עשיתיו שיש הפסק בין יצירה לעשי' בתיבת אף כמ"ש בת"א ד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון, ומזה נמשך ח"ו ענין עוונותיכם מבדילים כמ"ש בד"ה נשא את ראש בני גרשון דרוש השני, ע') נמצא מובן מכל זה שע"י משכן הנשמה אשר במוח שהוא כח הכללי יותר מתפשט על ידו כל פרטי חיות הנפש עד צפורן הרגל ולפ"ז הרי הנשמה אשר במוח הוא כמו ממוצע שבו ועל ידו יומשך מן כלל עצם הנשמה להיות נמשך לכל פרט ופרט של האברים עד היותר אחרון כו'.

(קיצור. וזהו ענין כבד לב פרעה שמחמת עונו נעשה הלב בבחי' כבד כמ"ש במד"ר ר"פ בא, וג' כוחות הנ"ל העליון כללי יותר משלמטה הימנו לכן המוח כולל חיות כל הרמ"ח איברים י"ל ג"כ ע"י שמזכך מעשיו נעשה הכבד שלמטה מהפרסא כמו הלב היפך מבחי' פרעה).

וכמ"כ יובן הנמשל בבחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם דהנה כתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהן ג' מדרגות דנר"נ הנ"ל, בריאה בחב"ד שבמוח ורוח ביצירה ונפש בעשייה שמתלבשים בג' כלים מוחא לבא וכבדא, וידוע בדרז"ל דישראל עלו במחשבה שבמוחין חב"ד דהיינו בבחי' המוחין שבראש כמו הבן שרשו במוח האב וע"כ ע"י נש"י בשרשן למעלה בבחי' נשמה שבמוחין העליונים נמשך הארת אא"ס מבחי' שמו הגדול לכל ההשתלשלות בבחי' התחלקות פרטי פרטיות עד סוף העשייה, והנה נשמת אדה"ר הוא בבריאה ע"כ תחלה כללות ההארה מאיר בנשמת אדה"ר וממנו מקבלים האבות שהן המרכבה לבחי' חג"ת והוא רוח שביצירה ואח"כ מתפשט בס"ר נשמות שכלולים בע' נפש דיעקב.

קיצור. דרך כלל ג' בחי' נר"נ זהו אדה"ר נק' נשמה ומוחין, האבות נק' חג"ת בחי' רוח וכללות נש"י הנמשכים מבחי' ע' נפש זהו נפש, וכן גם בכל דור יש בנשמות ג' בחי' ע"ד הנ"ל.

ג) והנה אמרו בזהר תלת קשרין אינון ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, דהנה הגם שמבואר למעלה שע"י הצדיקים שעלו במחשבה הם כמו בחי' אמצעי להמשיך מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה בכל העולמות עדיין לא מובן דבר זה כלל דהאיך אפשר להיות הנשמות בחי' ממוצע מאחר ששרש הנשמות הוא רק בבחי' חכמה דז"א, ובעצמות אוא"ס אמרו דלאו מכל אלין מדות איהו כלל ולית מחשבה תפיסא בך כלל א"כ איך הם בבחי' ממוצע. אך הנה ע"ז אמרו הטעם דתלת קשרין אינון כנ"ל א"כ הרי יש עוד בחי' ממוצע תחלה שמחבר קודב"ה וישראל והוא אורייתא דמתקשרא בקוב"ה שהוא עצמות אא"ס שנק' שמו הגדול, וזהו פי' ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם בתלים סי' ק"ו פי' הברכה וההמשכה מן העולם עלמא דאתכסיא עד העולם עלמא דאתגליא אשר שורש שני עולמות אלו הם משני שמות הוי' שלפני יג"מ כמ"ש בזח"א פ' ויצא דקנ"ח ע"ב ובחי' ברכה והמשכה זו היא ע"י התורה דוקא משום דמתקשראה בקוב"ה עצמו שהוא עצמות אוא"ס. ולהבין זה יש להקדים תחלה ענין מ"ש בתורה ואהי' אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, דהנה בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול (כמ"ש בתו"א ס"פ מקץ סוף

א'קמ

הביאור דמזוזה מימין מל' דא"ס או בינה) נק' ג"כ בשם התענוג הפשוט שבעצמות (כמ"ש מזה בסוף הלק"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח) אור א"ס ב"ה ונקרא בלשון המקובלים שעשוע המלך בעצמותו ומ"ש אורייתא מתקשראה בקוב"ה היינו שנמשך הארה מאור אותו התענוג והשעשועים הפשוטים שבעצמותו לבחי' החכמה שבתורה כמו שהיא בשרשה כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ועד"מ שאנו רואים (בחכמת אדם שתאיר פניו, מו"ח) בתענוג גדול מעצמות התענוג הפשוט שבעצמות נפשו ע"י שחידש איזו חכמה חדשה כמו ר' אבהו שצהבו פניו משום שמצא תוספתא חדתא וכה"ג והיינו מפני ששרש החכמה קבועה בנפש בבחי' עצמיות.

וזהו* תלת קשרין אינון, כי עדיין אינו מובן איך ביכולת הנשמות ששרשן מחכמה דז"א להמשיך מעצמות אור א"ס, אלא היינו ע"י אמצעות התורה שהיא מחכמה עילאה ובה מאיר שמו הגדול שהוא מקור חיים ומקור התענוגים שהתענוג מתלבש בחכמה, וזהו ואהי' שעשועי' יום יום, ומשם מקבל בריח התיכון ישראל עד"מ בהמשכת הטפה מהמוח נמשך ומלובש בה תענוג, וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש השני ד"ה ביאור הדברים וז"ל ומקור הנשמות הוא מבחי' תענוג זה כנודע שההזרעה הוא בגמר ביאה בעת התענוג כו' ולכן יש בהם כח כו' להעלות את המל' להיות מקדשי שמך כו' עכ"ל.

ד) ובכ"ז מובן מארז"ל בפתיחתא דאיכה וויתר הקב"ה כו' ולא וויתר על מאסה של תורה, דאין הכוונה על איש שעובר ח"ו ואינו מבטל תורה דהכתיב ולרשע כו' אלא הכוונה בכללות שאפילו בג' עבירות החמורות אם רוב הדור עוסקים בתורה וויתר להם הקב"ה ואין נמשך מזה גלות השכינה, כי ע"י עסק התורה שמתקשרת בהקב"ה בשמו הגדול הי' נמשך יגמה"ר כשלג ילבינו (ה', כנ"ל דשמו הגדול זהו שם הוי' שלפני יג"מ וע' בענין הרועה בשושנים ששונים בהלכות ע') רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים שס"ה ל"ת שס"ה גידי הדם (ע"ד כלים ואורות) אעפ"כ יש לזה תיקון ע"י המשכות יג"מ. אך ע"י עון ביטול תורה הפגם בכלי החכמה שנעשה המסך שלא יאיר ממקור התענוג בבחי' חכמה, ובסיבת זה מסתלק אור א"ס מכל העולמות ומזה נמשך שהשכינה ירדה, וזהו על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, כענין השליך משמים ארץ, והיינו ע"י שלא ברכו בתורה שאלמלא כן הי' נמשך אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', ועיין זח"א ויגש דר"י ע"ב ע"פ עברו יחדיו, וברכו בתורה זהו כענין ברוך ד' כו' מן העולם ועד העולם כנ"ל ס"ג.


* וזהו: לפני קטע זה רשום בגוכתי"ק: הקיצור מכאן עד ובכל זה מובן מארז"ל וויתר.