עולת תמיד

א'קמ

עולת תמיד העשויה בהר סיני כו', הנה ארז"ל קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שמו הוא למשל שם של אדם שהשם אינו רק גילוי שבו ועל ידו נתפס לזולתו אבל אינו עיקר עצמותו, והוא כמו זיו השמש לגבי גוף

א'קמא

מאור השמש שאין הזיו רק הארה בעלמא ממהות האור לכך אין המשכת הזיו פועל שינוי בהשמש עצמה כידוע, כמ"כ למעלה דהנה אנו אומרים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שמו הנ"ל הוא בחי' הארה ממנו ית' שהארה זו נק' אא"ס ושמו הגדול לפי שאין התמשכותה פועל שום שינוי ח"ו במהו"ע ב"ה כמשל זיו השמש כו' לפי שאינו רק הארה וזיו בלבד שאינו נוגע למהו"ע כשם האדם לגבי מהות האדם, ובחי' הארה זו הנק' שמו הגדול הוא מקור ושרש חיות כל העולמות כולם עליונים ותחתונים דהיינו שכל התענוגים ואפילו תענוגי עוה"ב ויובלות ושמיטות ואפילו יום שכולו שבת שלאחר כל עליות העולמות כולם בטילים ונכללים בבחי' שמו הגדול שהוא מרומם ומתנשא עד אין קץ וסוף ותכלית שהרי הוא הארה שבבחי' א"ס ממש וא"כ אין לו קץ ותכלית כלל וז"ש אני הוי' לא שניתי כו' ואתה הוא עד שלא נברא העולם כו' הואיל ומקור חיות כל העולמו' עליונים ותחתונים הוא רק מבחי' הזיו והארה הנ"ל והזיו אין פועל שום שינוי בעצם המאור, וזהו פי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול משובח ומפואר עדי עד הוא ענין עליות העולמות בעילוי אחר עילוי כענין ילכו מחיל אל חיל שעולים מהשגה אל השגה עליונה יותר מג"ע התחתון לג"ע העליון וכשעולין בהשגה עליונה יותר היינו שמשיגים ומשבחים ומפארים את הש"י בעילוי רב מהשגתם הראשונה, כי השגתם הראשונה כלא ואין ואפס חשיבי לגבי מה שמשיגים אח"כ, ולכן הוא ית' משובח ומפואר עדי עד פי' בלי הפסק כי אין לה קץ לריבוי העליות שיש עילוי אחר עילוי כנ"ל מאחר שהוא ית' א"ס א"כ אין קץ לריבוי העליות שיוכל להיות בהשגה כו', אך כל העליות הנ"ל הוא רק עד בחי' שמו הגדול שהוא רק בחי' הזיו ממנו ית' שממנו מקור ושורש כל התענוגים שבהשגה הנ"ל אבל מהו"ע ית' לא שניתי כו' ומאחר שבחי' שמו הגדול הוא ג"כ א"ס כיוון שהוא זיו ממנו ית' לכך גם כל העליות שיש בבחי' ההשגה שמשיגים ומתענגי' בהשגתם בבחי' אא"ס ב"ה הוא ג"כ עדי עד ובלי גבול וזהו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. והנה ידוע מאמרז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו היינו שירד וצמצם את אורו הנ"ל הנק' שמו הגדול להיות נמשך ומתגלה בבחי' השתלשלות להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו', דהיינו שהגם שמצד עצמות אא"ס הנ"ל הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל וגם האור והזיו הנק' שמו הגדול הוא ג"כ אור פשוט בתכלית הפשיטות וז"ש לך הוי' הגדולה והגבו' שבחי' מדות גדולה וגבורה בטילי' ומבוטלי' לגבי אא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות הוא כלל, עכ"ז צמצם הוא ית' את אורו וזיוו בריבוי צמצומי' עד שנמשך בחי' שמו הגדול הנ"ל עד למטה דהיינו שירדה להיות מל' מל' כ"ע ומלכותו בכל משלה בירידות המדריגות עד שמהווה גם לבחי' צומח ודומם הגשמי' דאין לך עשב שאין לו מזל והמזל מקבל מעליון הימנו עד בחי' מל' דעשי' המהווה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מל' דיצירה כו' עד בחי' שמו הגדול שלפני כל ההשתלשלות. והנה כדי להמשיך מבחי' שמו הגדול הנ"ל שהוא מקור התענוגי' להתהוות בחי' לך הוי' הגדולה והגבו' כו' ועד למטה מטה כנ"ל היינו ע"י בחי' יעקב שהוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אה"ק ונאמר עליו לא יעקב כו' כ"א ישראל כו' דהנה

א'קמב

ישראל פי' לי ראש כי ברא כרעא דאבוה שנמשך ממוח האב כו', וענין לי ראש (איך יתכן שנק' הנשמות אצלו ית' ראש) יובן עד"מ מענין התלבשות חיות הנפש בגוף שעיקר משכונה הוא בהראש דהנה יש בכל נפש האדם בחי' נפש רוח נשמה שהן בחי' כחות היולים דהיינו שהן במהותן ועצמותן אינן כלל מערך ומהות הכחות פרטי' המסתעפים מהם ע"י התלבשות החיות מהן באברי הגוף כמו כח הראי' בעין וכח השמיעה באוזן כו' שלא יתכן כלל לומר שיש כחות אלו אצלו בנר"ן ממש שהם פשוטים בתכלית למעלה מעלה מציור כחות הגופנים וזהו שנק' כחות היולים ר"ל שההיולי הוא שמופשט עדיין מתואר ותמונה פרטיות אלא התמשכות והסתעפות הכחות הנ"ל מהן נעשה ע"י ממוצע והוא שמתחילה מתלבשים במוחין שבראש ושם הוא גילוי כחות הנפש כולן בכלל ובו וע"י נמשך אח"כ ומתחלק החיות לכל אבר כפי מזגו ותכונתו כח הראי' בעין כו', כמו כן יובן הנמשל למעלה להיות נמשך מבחי' שמו הגדול מקור התענוגי' המשכות החיו' בעולמות לכ"א כפי מדריגתו ותכונתו הוא ע"י נש"י שהן בחי' ממוצע שמתחילה נמשך ומתלבש בהן כללות גילוי האור מבחי' שמו הגדול הנ"ל כמשל גילוי החיות נר"ן במוחין שבראש כו' ובהן וע"י מתחלק ונמשך אח"כ בפרטיות לכל נברא כפי הראוי לו, דהנה כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' שיש נשמות דבריאה ונשמות דיצי' ונשמות אלו הן בחי' ממוצע שבהן וע"י נמשך השפעת חיות בבי"ע, ואף לבחי' המדות דאצי' גדולה וגבו' כו' נמשך ההמשכה מבחי' שמו הגדול ע"י אמצעות מקור נש"י שהוא בחי' מוחין עליונים שלמעלה מהמדות, וזהו שנק' ישראל לי ראש שהם נמשלים אצלו ית' כמו בחי' הראש לגבי הנפש שהראש הוא ממוצע שע"י נמשך חיות הנפש באברי הגוף כן ע"י נש"י נמשך חיות ואא"ס מבחי' שמו הגדול בהעולמות, והיינו מתחילה בנשמת אדה"ר ואח"כ מתחלק לג' אבות ואח"כ לע' נפש ולס' רבוא הם הממשיכים המשכות התענוג עליון ממקור התענוגים שהוא בחי' שמו הגדול שהוא בחי' א"ס כנ"ל בפי' עדי עד כו' להשתלשל מטה מטה עד שנמשך מטה מטה גם להיות התהוות תענוגי' גשמיים כמ"ש ארץ חטה ושעורה כו' (ונלע"ד שבזה יובן מה שאנו אומרי' וקרבתנו מלכינו לשמך הגדול כי הרי באמת זה תכלית הקירוב האמיתי שבנש"י הוא עיקר גילוי האור והחיות הכללי הנמשך מבחי' שמו הגדול ואח"כ ע"י נמשך ונתחלק בהעולמות כו', וזהו ג"כ מ"ש ושמך הגדול עלינו קראת עלינו דוקא, וזהו ג"כ מ"ש בעבור שמך ובעבור אבותינו שבטחו בך כו' כי בשמך הגדול והנורא בטחנו כו', וזהו מ"ש (יהושע קאפיטל ז') והכריתו את שמינו ומה תעשה לשמך הגדול שהרי הכלי שע"י נמשך שמו הגדול הוא דוקא ישראל עם סגולתו וא"כ אם ח"ו והכריתו כו' מה תעשה לשמך כו' והיינו נמי פי' ובכן יתקדש שמך על ישראל דוקא ואח"כ על ירושלים וציון כו' כי ישראל הן הממוצע שע"י נמשך אח"כ השפעת קדושת שמו הגדול ית' בכל העולמות והמדריגות עליונים ותחתונים כו' וזהו ג"כ מ"ש ואתם הדבקי' בה' וכאשר ידבק האזור במתני איש כן הדבקתי אתכם אלי, כי ישראל קרובים ומדובקים בתכלית לשמו הגדול ואח"כ שאר הנמצאים מקבלי' באמצעות ישראל לכן ישראל הם עם קרובו ממש וז"ש אשר לו אלקי' קרובים

א'קמג

אליו משא"כ שאר הנמצאים שמקבלים באמצעות ע"י ישראל דוקא ולא מבחי' שמו הגדול בעצמו רק ע"י אמצעות ישראל א"כ אינם קרובים לשמו הגדול כמו ישראל עם קרובו כו', ועיין בשע"ק להרח"ו בזה בסגנון אחר).

ב) והנה להבין איך הוא ביכולת נש"י שהם יהיו הממוצעים שבהם וע"י יהי' ההמשכה מבחי' שמו הגדול כי באמת לאו מכל אינון מדות איהו כלל ואיך נמשך להיות נגלה ומתפשט ומתחלק לתענוגי' רוחני' וגשמי' בהשתלשלות מטה מטה אשר כ"ז הוא ע"י נש"י לי ראש כמ"ש דוד שהוא כללות דכל נש"י ברוך הוי' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגליא הוא ההמשכה ע"י נש"י וזהו ברוך הוי' אלקי ישראל כו', אך כ"ז הוא ע"י התורה כי מבואר בזוהר תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה פי' קודב"ה היינו שהוא קדוש ומובדל למעלה מעלה מגדר השתלשלו' העולמות ולמעלה מהתחלקות המדריגות והוא מאיר ומתלבש בהתורה, וזהו אורייתא מתקשרא בקוב"ה כי אורייתא מחכ' נפקת והנה עד"מ למטה אנו רואי' באדם כשמעיין באיזה חכ' וממציא איזה סברא חדשה אזי מתמלא תענוג והיינו משום שגילוי התענוג הוא בחכ' ולכן נק' החכ' ראשית הגילוי כן עד"ז למעלה שבחי' גילוי תענוג העליון שעשוע המלך בעצמותו שהוא בחי' שמו הגדול הנ"ל הוא מתגלה באורייתא בחי' ח"ע שהרי אורייתא מתקשרא בקוב"ה כי בחי' שמו הגדול מקור התענוגים מאיר ומתגלה בהתורה ח"ע וישראל מתקשראן באורייתא כי בחי' ישראל לי ראש שהם הכלי שבהם מתלבש ח"ע התורה עם בחי' גילוי התענוג העליון וכנ"ל במשל מן הראש שבאדם שבו מאיר גילוי חיות הנפש ובחי' השכל וכו' השייך למוחין כו' לכן ע"י עסק בתו' ששם הוא מקור גילוי התענוג של בחי' שמו הגדול אזי הם ממשיכים גילוי התענוג שיהי' נמשך ונשפע בהעולמות עד שנמשך ג"כ למטה מטה בעשי' עד שנשתלשל ונתהווה מזה תענוגי' גשמי' כנ"ל בענין אין לך עשב שאין לו מזל כו'.

ובזה יובן מה שארז"ל שוויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא וויתר על עון ביטול תורה וכמ"ש ירושלמי חגיגה פ"ג על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי כו' ואין הפי' דוויתר כו' על האיש גופא שעבר על ג' עבירות אלו שבאם לא הי' בידו עון ביטול תו' הי' הקב"ה מוותר לו שזה בוודאי א"א להאמר כלל שמאחר שיש בידו עבירות אלו א"כ הרי מקרא מלא כתיב ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר חוקי כו' אלא הכוונה הוא בכללות ישראל שמחמת עון שאר עבירות לא הי' כ"כ גלות השכינה אם היה בהם צדיקים עוסקי' בתו' רק עיקר הגלות הי' מחמת ביטול התו', והטעם הוא כי הנה נודע דרמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברי' דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין ופי' גידין הם הכלים שע"י יוצא ונמשך החיות ומתחלק לכל אבר ואבר ולכן ע"י פגם דשאר עבירות זולת ביטול תו' לא הי' ההסתר והמסך כ"כ רק באבר אחד שהוא בחי' כלי פרטי אבל ע"י ביטול תו' גורם ח"ו להיות מסך מסתיר באופן שלא יהי' המשכות החיות מבחי' שמו הגדול בח"ע והוא ח"ו מניעת

א'קמד

והסתלקות כללות החיות וכנ"ל באריכות שבחי' שמו הגדול הוא מקור התענוגי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל אלא שמאיר ומתלבש בהתו' ועי"ז נמשך בנש"י ומשם מתחלק ונמשך לכל העולמות כולם א"כ ע"י ביטול תו' גורם ח"ו מניעת אור זה שהוא כללות החיות וכמו באדם שבראש הוא עיקר משכן חיות הנפש כו' לכן מחמת ביטול תו' אבדה הארץ כו'. וזהו שפי' רז"ל ב"מ פ"ה ונדרים פ"א על עזבם את תורתי דהיינו על שלא ברכו בתו' תחילה דלכאורה אינו מובן הלשון בתורה והל"ל על התו', אלא הענין כי ברוך הוא לשון המשכה וברכו בתו' תחילה הוא כי בהתורה הוא תחילת הברכה וההמשכה וגילוי התענוג עליון מבחי' שמו הגדול וע"י שמנעו גילוי זה והמשכה זו מבחי' שמו הגדול בתו' נעשה מסך מבדיל ויניקת החיצונים ומזה בא הגלות שנמשל לשינה כמ"ש ויקץ כישן ה' והיינו כמו בשינה הוא הסתלקות השכל ונשאר רק קיסטא דחיותא כן מצד שלא ברכו בתו' תחילה הי' הסתלקות פנימי' השפע של התענוג העליון במוחי' עליונים ונק' שינה כנ"ל וע"י תפילה ות"ת מעוררי' כביכול מבחי' שינה וממשיכי' גילוי החיות מבחי' שמו הגדול בתו' ומשם לכל העולמות, וזהו ענין ישראל לי ראש כו' שנש"י הם כמו ראש שבו מלובש המוחין דהיינו בחי' החכ' ובה מלובש גילוי חיות הנפש כך כביכול למעלה נק' נשמות ישראל ראש שהם מתקשראן באורייתא בחי' ח"ע ואורייתא בקוב"ה בחי' שמו הגדול כו' (ועמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזוהר ריש פ' תולדות ע"פ מי ימלל גבורות ה' ושם נתבאר ג"כ ענין ג' בחי' תורה ואדם מישראל והארץ, שבחי' התגלות אא"ס בתו' וישראל ע"י עסק בתו' ממשיכי' האור בהעולמו' כו' ע"ש באריכות והוא קרוב למ"ש כאן רק שנאמר בלשון אחר), והנה לפמ"ש כאן שישראל* למטה מתורה ובביאור ע"פ יונתי שישראל למעלה מהתורה וכמ"ש ותו' שם בישראל ובפרט תגדל הקושיא לפמ"ש בביאור השני ע"פ יונתי איך דשרש ישראל מפנימיות החכ' והתו' בחי' נובלות חכ' שירדה להיות מוחין למדות דז"א שהם כשר ופסול טמא וטהור כו' ואפ"ל דלק"מ לפמ"ש דיש ב' מדריגות בישראל א' ישראל עלו במח' ב' ישראל שלמטה א"כ מ"ש מתקשראן באורייתא היינו ישראל דלמטה אבל ישראל דלמעלה גבוה מהתו', אלא לפ"ז קשה מ"ש כאן שבחי' שמו הגדול מאיר בהתו' ולמ"ש התו' מקבלת מישראל דלעילא, ואפשר באמת כן הוא ומש"ל שהתו' מקבלת מבחי' שמו הגדול היינו ע"י אמצעות ישראל דלעילא כו' וא"ש נמי לפמ"ש במ"א ע"פ סדין עשתה כו' דהתו' הוא מבחי' אח"פ דא"ק שהם כלי חיצוני' וישראל שרשן מפנימיות א"ק ששם שורה שמו הגדול מל' דא"ס כו', א"כ אפשר בע"א והוא דבאמת אורייתא סתי' וגלי' וישראל נמי יש בהם ב' בחי', וא"כ מש"ל שבחי' ישראל דלעילא גבוה מהתו' היינו מבחי' גלי' שבתו' ר"ל התו' שירדה להתלבש באצי' אבל פנימי' התורה היא בחי' ואהי' אצלו שעשועי' שעשועי המלך בעצמותו גבוה מישראל אפי' מישראל דלעילא ומקבלת משמו הגדול בעצמו וישראל דלעילא מקבל מהתו' זו אלא שבחי'

א'קמה

ישראל דלעילא הנ"ל הוא גבוה מתו' דאצי' ותו' דאצי' נמי גבוה מישראל שלמטה, ולפ"ז א"ש דישראל מתקשראן באורייתא דלעולם התו' למעלה מישראל בכל עולם לפי ערך רק שישראל דלעילא גבוה מתו' דאצי' אבל בחי' מקור התו' גבוה אפילו מישראל דלעילא כו' ועמ"ש ע"פ ואהי' אצלו אמון כו'.

ג) והנה המאכל מביא לאיש השינה כי פסולת המאכל שלא נברר בקיבה עולים ממנו אידים גשמיים ונעשה כמו מכסה ממש על המוחין עד שע"י זה מסתלק השכל מן המוח והוא השינה משא"כ בהקיץ השכל מתפשט במוח ועד"ז יובן למעלה שבחי' פסולת דנוגה שלא הוברר לטוב עולה להיות כמו מסך מסתיר על נר"ן ולכן זהו רק בגלות שאז יש ריבוי הפסולת שאינו מתברר אבל בזמן בהמ"ק ע"י הקרבנות שהם בחי' בירורים לברר הטוב ולהיות אתהפכא חשוכא לנהורא לא הי' בחי' שינה וזהו שביטל יוחנן כה"ג את המעוררי' כו' כמו בזמן בהמ"ק, וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח כי מלבד שע"י הקרבנות שנעשה הבירור בטוב עוד זאת שזהו בחי' ריח ניחוח המעורר מבחי' שינה שע"י הריח החזק עד"מ מסתלקי' האידים והמכסה מהמוחין וחוזר ונמשך אור וחיות במוחין ומהמוח ללב כו' וזהו פי' לריח ניחוח ריח הוא העלאת מ"ן וניחוח הוא המשכת המוחין לשון נחות דרגא ולכן הי' התמיד מכפר עון ביטול תורה תמיד של שחר הי' מכפר עון ביטול תורה של לילה ותמיד של בין הערבים הי' מכפר עון ביטול תו' של יום כי ע"י עסק התורה נמשך גילוי אא"ס בחכ' שזהו פי' ברכו בתו' כנ"ל וע"י ביטול תורה גורם הסתלקות האור מחכמה וזהו הנק' שינה ולכן יושב בטל כישן דמי והרי התמיד כיון שנק' ריח ניחוח הוא המעורר מבחי' שינה ולכן היה מכפר על עון ביטול תורה.

והנה עכשיו תפילות במקום תמידין תקנום והנה הריח ניחוח בתמידים הוא ע"י הקטרת האימורי' ולהבין זה כי החלב מתהווה מתענוגים גשמיי' דנה"ב שע"י זה נתפטם והקרבת החלב שיהי' כל חלב לה' להתענג על ה' בשמחה וטוב לבב מרוב כל וא"א לבוא לבחי' זו כ"א ע"י אתכפיא סט"א תחילה כו'. והנה מזה יובן ענין בחי' ריח ניחוח בבחי' תפילה שהוא ע"ד מ"ש בזוהר כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ופי' אתכפיא כענין איזהו גיבור הכובש את יצרו בין בסור מרע קדש א"ע במותר לך בין בעשה טוב אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד שנק' עובד אלקי' לפי שמהפך הטבע והרגילות ולכן ע"י זה אסתלק יקרא דקוב"ה בכ"ע ע"י שמתקן הטבע הנמשך משם אלקי' המסתיר וכמאמר רז"ל הנעלבים ואינן עולבי' שומעין חרפתן ואינן משיבים עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שלכאורה יש להבין מה שייך לזה פסוק זה דווקא אך הענין הוא כידוע בפי' שמש ומגן הוי' אלקי' דשם אלקי' הוא מגן ונרתק לשם הוי' להעלים ולהסתיר ומזה נמשך שרש הטבע ולכן ע"י שמהפך טבעו כששומע חרפתו ואינו משיב ע"י זה גורם יציאת השמש שהוא בחי' שם הוי' מהנרתק והמגן כו' ועד"ז ע"י שבירות כל התאוות כו' והנה גילוי שם הוי' הוא בחי' גילוי שמו הגדול וזהו ריח ניחוח שבתפילה שע"י הריח החזק להפך טבעו

א'קמו

הן בסו"מ בשבירות התאוות והן בעשה טוב להיות שונה פרקו יותר מטבעו וכן בנתינת הצדקה יותר מהרגילות ע"י זה אסתלק יקרא דקוב"ה בחי' גילוי שמו הגדול כצאת השמש בגבורתו. ופי' העשוי' בה"ס שבה"ס ניתן הכח שיוכלו באתעדל"ת לעורר אתערותא דלעילא ולכן ויחרד כל העם ועל כל דיבור פרחה נשמתן כדי להקנות בהם הוי' זו שיוכלו לעורר באתעדל"ת שלהם ושיהי' נקנה בנפשם כח זה הוצרכו לבוא לידי ביטול הנ"ל שא"א להיות מיש יש כ"א שיוכלל תחילה באין כמו גידול התבואה מהגרעין הנזרע הוא ע"י שנרקב תחילה בארץ כמ"ש במ"א ע"פ זכור את יום השבת כו' לכן זה הברכה שיוכל להיות ריח ניחוח היא העשויה בהר סיני, ועמ"ש בפ' במדבר סיני שירדה שנאה כו' גם יש להבין ע"ד מ"ש והר סיני עשן ומבואר במ"א דעשן הוא העלאה והבירור מעש"ן כו' והוא כמו עשן וריח דקרבנות נמצא בהר סיני הוכן בחי' זו ועיין מזה בהביאור באריכות בס"ד.

ד) לריח ניחוח אשה להוי', הנה פעם מקדים לומר ריח ניחוח ואח"כ אשה להוי', ופעם אומר תעשה אשה ואח"כ לריח ניחוח. אך הענין דיש ב' בחי' אש, הא' אש של הדיוט ממטה למעלה, והב' הנמשך מלמעלה, והם ב' בחי' אש ה"א ואש יו"ד, לכן כשמקדים אשה לריח הכוונה על אש שמלמטה למעלה, וכשאומר אשה אחר ריח ניחוח הכוונה על האש הנמשך מלמעלה למטה.

קיצור מאות א' וב'. שמו הגדול הוא בחי' זיו והארה ממהו"ע כזיו השמש מהשמש וכמו שם האדם שאינו נוגע לעצמותו והוא בחי' מקור התענוגים וכל העליות הנ"ל הם בבחי' השם וכמאמר מלך משובח, וההמשכה משם ולמטה הוא ע"י ישראל לי ראש כמו שחיות הנפש שורה במוחין שבראש ומשם מתחלק לכל האברים כך עי"ז נמשך תענוג העליון עד למטה בעשבים ופירות כו' וישראל מתקשראן באורייתא ח"ע הוא הכלי לגילוי תענוג מבחי' שמו הגדול לכן לא ויתר על ביטול תורה. והנה ענין ברכו בתורה תחילה להמשיך תענוג עליון בהתו' ואז נק' ישראל לי ראש כו'.

קיצור מאות ג'. והנה המאכל מביא את השינה ע"י אדים העולים מהפסולת שלא נברר משא"כ בזמן בהמ"ק וגם הקרבנות ריח לעורר מהשינה ולכן התמיד מכפר על ביטול תורה ועכשיו תפילות במקום תמידים הריח הוא ע"ד כד אתכפי' כו' כצאת השמש בגבורתו והעשויה בהר סיני שניתן כח זה להיות באתעדל"ת אתעדל"ע לריח ניחוח ואח"כ אשה כו'.


* שישראל. . ע"פ יונתי: בכת"י ב': ובביאור זוהר הנ"ל מובן שהתורה למעלה מנש"י, וזהו סתירה למ"ש ע"פ שמך יעקב כו' הנלקח מביאור ע"פ יונתי.