קיצור מהדרוש עולת תמיד

א'קמו1

קיצור* מהדרוש עולת תמיד

(א) וקשה מהו ענין העשויה בהר סיני (הג"ה עיין מזה פ"ק דחגיגה ד"ו א"ב דב"ה ורע"ק ס'ל דהעולה שהקריבו נערי בנ"י שהם הבכורות קודם מ"ת יום אחד עולת תמיד הואי, וא"כ זהו ענין העשויה בהר סיני, וכן איתא בילקוט במקומו פ' פנחס ע"פ עולת תמיד העשויה מקיש עולת הר סיני לעולת התמיד כו' שנאמר וישם באגנות כו'. ע"ש רמז תש"פ דף רמ"ט סע"ב ועמוד ג'. והבחיי פירש העשויה בהר סיני כאותה שנעשית בימי המלואים קודם שנעתק הכבוד מהר סיני אל המשכן כו' עכ"ה) וגם מהו ענין לריח ניחוח. (הג"ה נ"ב עיין במד"ר פ' צו, הקריב נח כו' ריח הניחוח כו' הקריבו ישראל כו' ששל ישראל הוא ערב יותר ממ"ש תשמרו להקריב לי כו' משל למלך כו' ע"ש ועמ"ש מזה בבוך דברים [במדבר] פ' פנחס דף שי"ט ע"א ודף שכ"ב ע"א עכ"ה). יש להקדים ענין עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה שיר השירים ובד"ה את שבתותי תשמרו פ' בהר, ובד"ה אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ בפ' שלח דרוש השני שע"ז הפסוק, דשם הוא בחי' הארה וזיו, וע' מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי ספ"א. וזהו ענין משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, ע' בתו"א בד"ה ואלה שמות בנ"י. והנה במקום גדולתו (הג"ה י"ל שמו הגדול זהו פי' במקום גדולתו ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני ספ"ב מענין במקום גדולתו כו' עכ"ה) שם אתה מוצא ענותנותו שירד וצמצם אורו הגדול להיות מהוה עולמות ותחתונים וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' (עמ"ש בד"ה ושננתם לבניך) עד לך ה' הממלכה. וזהו ענין מלכותך מלכות כל עולמים, והיינו ע"י שמבחי' מל' כל עולמים מתחלק תחלה השפע לד' חיות המרכבה ואח"כ מתחלק עוד (ע' בסידור שער חג המצות בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני) לפרטיים עד שנמשך אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו'. (ובמקום אחד פי' בזהר מ"ש הממלכה בשני ממין ולעתיד כתיב והי' להוי' המלוכה במם אחד אלא משום כי לע"ל יתברר העולם וכתי' אז אהפוך כו', משא"כ עכשיו שמשפעת גם לסט"א נק' הממלכה בשני ממין, וזהו ומלכותו בכל משלה).

א'קמו2

(ב) והנה ארז"ל בראשית בשביל הצדיקים שנקראו ראשית שנאמר ראשית תבואתה ובשביל התורה שנק' ראשית (להמשיך בבחי' בראתיו זהו ע"י מחודומ"ע) והיינו שכדי להמשיך משמו הגדול עד למטה מטה היינו ע"י יעקב בריח התיכון שממשיך היוד גם בבחי' עקב, ע' ד"ה בן פורת יוסף, וזהו לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל דהיינו לי ראש, היינו כמו נשמת האדם היא ממלאה כל רמ"ח איברי הגוף מראשו ועד רגלו ואעפ"כ עיקר משכנה והשראתו היא במוחו ומהמוח מתפשטת לכל האברים כו', כמ"כ הארת אור א"ס ב"ה הממכ"ע ששרש המשכה זו היא נמשכה משמו הגדול נמשך ומתלבש תחלה במוחין חב"ד כו' ומשם נמשך לכל אחד חיות פרטי כמ"ש בסש"ב פנ"א ור"פ נ"ב. וכיון שנש"י נק' בני בכורי ישראל אשר הבן נמשך ממוח האב א"כ נמשכו מהמוחין חב"ד, וזהו ישראל עלה במחשבה כמ"ש בסש"ב פ"ב, ע"כ נקראו לי ראש, היינו שבהם נמשך האור משמו הגדול כמו בהראש עיקר גלוי כללות החיות מהנפש כנ"ל. והנה בהנשמה יש ג"כ ג' בחי' נר"נ, משכן הנשמה במוח ומשכן הרוח בלב, והנפש הוא בכבד ע"ד כי הדם הוא הנפש והם כחות כלליים. ועכ"ז גם בהם עצמן הכח היותר עליון כולל כל מה שתחתיו היינו המוחין שבהם משכן הנשמה כולל כולם. ועד"מ יובן ענין ג' בחי' אלו למעלה דנר"נ היינו מ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, עמ"ש מזה בלק"ת בד"ה מי מנה עפר יעקב ובד"ה כי ביום הזה יכפר, דרוש הראשון. והם ג"כ ג' בחי' מחודומ"ע. וישראל עלו במחשבה כנ"ל. ועיין בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה ולבי ער בפירוש עלו במחשבה. וגם ג' בחי' אלו מקבלים החיות מבחי' כמראה אדם שעל הכסא, כי אדם אלף זהו מחשבה כמו אאלפך, ד' דבור, מם מעשה. וכתיב אדם אתם, כמ"ש במ"א דבחי' כמראה אדם שעל הכסא זהו הבחי' מה שישראל עלו במחשבה וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם שע"י מחשבה זו ממש נתהוו כו', וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור הראשון ע"פ יונתי בחגוי הסלע כו'. וזהו ואעשך לגוי גדול וארז"ל ומנח לא העמדת כו' אלא אותה אומה שכתיב בה כי מי גוי גדול ר"ל שמאיר בהם בחי' שמו הגדול כו'. נמצא ע"י ישראל נמשך האור והחיות בג' בחי' בי"ע, והיינו ע"י מחודו"מ של התפלה והתומ"צ כמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל שזהו ג"כ פי' על שלשה דברים העולם עומד כו' ע"ש. ועמ"ש מזה בהקיצור ע"פ הדרוש עלי באר תקס"ד והוא לקמן דף ע"ג ע"ב. ודרך כלל ג' בחי' נר"נ זהו אדה"ר נק' נשמה ומוחין האבות נק' חג"ת בחי' רוח, וכללות נש"י הנמשכים מבחי' ע' נפש זהו נפש, והיינו כי גם באצי' יש ג' בחי' בי"ע נר"נ כנ"ל, וכן גם בכל דור יש בנשמות ג' בחי' ע"ד הנ"ל.

א'קמו3

(ג) והנה בזח"ג פ' אחרי דע"ג א' ג' דרגין מתקשראן דא בדא קודב"ה ואורייתא וישראל, נמצא אעפ"י שישראל נק' לי ראש כנ"ל, זהו ע"י התורה שהתורה היא בחי' ממוצע שבה ועל ידה מאיר שמו הגדול בבחי' לי ראש, (הג"ה וכמ"ש בת"א בד"ה ואלה שמות בנ"י ושם בד"ה אך הנה הנשמה שבחי' הארת תענוג העליון מבחי' שמו הגדול א"א להנשמה לקבל כ"א ע"י שמתלבש בתורה שזהו ענין עוטה עור כשלמה, וכן נת' בלק"ת בד"ה שיר השירים פ"ב שהתלבשות הארת שמו הגדול בהתורה זהו ענין רננא דאורייתא, וע' עוד מענין זה דהתורה נק' עוטה אור כשלמה שהיא הממוצע בסידור בתחלתו בד"ה ועשו להם ציצית, ובהביאור שם בסופו גבי ושורש ענין התורה בפנימיות וחיצוניות כו', ועיין עוד מזה בלק"ת סד"ה ביום השמע"צ כנישין תהא לכון עכ"ה) וזהו ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם וברכה זו הוא ע"י התורה (הג"ה בפי' מן העולם ועד העולם עיין זח"א פ' ויצא דקנ"ח ע"ב שהם ב' שמות הוי' ולכן חיבור זה הוא ע"י התורה. ואפ"ל ששרש ישראל נק' כמראה אדם והתורה נק' אדם שגבוה מבחי' כמראה אדם, עיין זח"ב פ' משפטים דקכ"א סע"א ובמק"מ שם וע' בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות, שיש ב' בחי' אדם, מה שמו זהו חכמה עילאה, ומה שם בנו ישראל תפארת כו' עכ"ה) וזהו ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום שעשועים תענוג העליון מאיר בבחי' חו"ב הנק' יום יום תשב"כ ותשבע"פ וזהו אורייתא מתקשרא בקודב"ה ומשם נמשכים נש"י ע' בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ צאינה וראינה דרוש השני ד"ה ביאור הדברים ושם פ"א. (הג"ה ועיין מ"ש ע"פ באתי לגני, ושם פ"א בענין החכמה המתלבשת במדות ושאין ערוך חכמה זו לבחי' עצמות החכמה עילאה בחי' מאד עמקו מחשבותיך כמ"כ ההפרש בין בחי' לי ראש ישראל מוחין דז"א לגבי התורה שהיא עצמיות חו"ב, עכ"ה) וזהו בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית (הג"ה ואפ"ל שזהו בראשית ב' ראשית).

(ד) ולכן ארז"ל וויתר הקב"ה על עכו"מ וג"ע ושפ"ד ולא וויתר על מאסה של תורה שנאמר על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, בירמי' סי' ט' ועיין מזה בגמרא נדרים דפ"א א' ובב"מ דף פ"ה ע"ב. (אפ"ל כי בחכמה יסד ארץ ע' אג"ה סי' ה' ד"ה ויעש דוד שם ובסי' י"ד ע"פ ארץ כו' עיני ד' כו' מרשית השנה ולכן בעזבם התורה שהיא החכמה אבדה הארץ וגם י"ל פי' אבדה הארץ ר"ל שהיא אבדה את הצדיק יסוד עולם שאינו מאירה כן משמע הפי' בזח"ב פ' ואתחנן דרס"ו ע"ב ע"פ ובאו האובדים וכן בזהר פ' ויקרא די"ו ע"ב, כי פי' יסוד י' סוד יוד הוא חכמה שע"י התורה והחכמה נמשך להיות יסד ארץ) והיינו שגלות השכינה כנס"י הגורם לזה יותר הוא ביטול תורה, כי רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים דמלכא והפוגם בהם פוגם באבר אחד,

א'קמו4

אבל ביטול התורה היא הפגם בחכמה עילאה, וגורם הסתלקות המוחין. וזהו ענין השינה שה"ע הגלות כמ"ש עורה למה תישן ה' ויקץ כישן ה', וזהו ענין קוב"ה סליק לעילא לעילא שנתבאר בת"א בד"ה וארא אל אברהם, ובד"ה כי עמך מקור חיים ובזח"א ויגש דף ר"י ע"א ובפ' ויקרא דף עשרים ע"ב, וזהו ענין הצדיק אבל ומזה נמשך בחי' אבדה הארץ, וע"י שופר גדול ובאו האובדים כו', כי השינה הוא הסתלקות המוחין וא"כ למעלה זהו הסתלקות האור מבחי' ישראל לי ראש, וא"כ כנס"י דהפירוש שכונסת ואוספת מהשפע מבחי' ישראל דלעילא מחמת הנ"ל אינה מקבלת שפע זו, ונק' ונהר יחרב ויבש בזח"ב תרומה קס"ו ב'. וזהו ענין השליך משמים ארץ, ומזה נמשך עזי מסגן ברישא, וע' זח"ג ר"פ במדבר דקי"ט ע"ב ע"פ קולה כנחש ילך כו' רישא שכיבת לעפרא וע' זהר פ' אחרי דס"ט, וכמו עד"מ האדם כשהוא ישן זבובים הולכים על פניו ואינו מתעורר, והנה המאכל מביא את השינה, ע' ביכעל מו"ח דף ע"ז א', במשנה פ"ק דיומא מפני האידים העולים מהמאכל והם כמו ענין שמפסיק ומכסה על אור השכל מלהאיר במוחין, והיינו המחודומ"ע אשר לא לה' המה עד"מ הם אידים הגורמים הסתלקות המוחין מבחי' לי ראש.

(ה) אך הרי ארז"ל יוחנן כה"ג ביטל את המעוררין. והיינו כי בזמן בהמ"ק ע"י הקרבנות שהיו לריח ניחוח לא היה שייך בחי' שינה, עד"מ הריח החזק מעורר מהשינה, שעי"ז מסתלקים האידים המכסים הנ"ל. אך איך הקטרת החלב נק' ריח ניחוח הוא כי החלב נמשך מבחי' תענוג וכשמהפך התענוג לבחי' אז תתענג על ד' זהו ריח. וענין דם התמיד זהו אהבה אליו ית' ברתיחת הדמים בד"ה בכסלו*.

ופי' העשויה בהר סיני, י"ל העשויה ע"י שהקדימו נעשה לנשמע ועי"ז קשרו להם שני כתרים, ופי' אדמ"ו ז"ל בהביאור ע"פ בחדש השלישי דשרשם מבחי' כתר דאצי' המחבר המאציל א"ס ב"ה עם האצילות והכתר הב' ממל' דאצי' שנעשה כתר לבריאה, ומזה נמשך ענין ד' עוז לעמו יתן עוז היינו תורה ועי"ז ד' יברך את עמו בשלום ב' בחי' שלום, דהיינו ענין שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט. וכדפי' בת"א בד"ה בחדש השלישי הנ"ל דשלום בפמשמ"ע היינו בחי' גילוי אור א"ס ב"ה ממש בנפש האלקית להיות קשורה ומיוחדת בבחי' ביטול ממש, וזהו ע"י הכתר דאצי' שהנה"א שרשה מאצי' אדם אתם כי חלק הוי' עמו, א"כ ע"י כתר זה נמשך בה הארת אור א"ס המתלבש בבחי'

א'קמו5

יחידה שבנה"א, ושלום בפמשמ"ט שמ' דאצי' מחברת אור האצי' בבי"ע ומאיר בחיות המרכבה שמשם שורש נה"ב שנמשכה מפני שור ועי"ז מתבטלת נה"ב לגבי נה"א, לכן מזה נמשך שתהי' כנס"י בבחי' עולת תמיד לריח, דהיינו עשה רצונך כרצונו ובטל רצונך מפני רצונו, ועיין מזה בלק"ת ר"פ במדבר בענין שאו את ראש כו' לגולגלתם.

אך פי' עולת תמיד, בחי' תמיד דוקא, ולכן ארז"ל כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידין קודמין למוספין. אפ"ל ע"ד שביאר אדמ"ו ז"ל בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה ולבי ער, ושם רפ"ב בענין אחותי רעייתי דאחותי היא האהבה הטבעית המסותרת כו', מחמת מקור חוצבה של הנה"א כו' שהיא כאהבת אח ואחות שאהבתם הוא בטבע. והב' בחי' רעייתי דהיינו ע"ד האהבה שבין איש לאשתו שאשתו נקראת רעייתי לשון חברה ובאשה כתיב הלא היא חברתך, וכל שה"ש נק' כלה רעייתי הנך יפה רעייתי יפה את רעייתי כתרצה, והוא לשון ריעות וחיבה וכמ"ש במד"ר בשה"ש ע"פ כי עזה כמות אהבה אהבה שהאיש אוהב את אשתו כו', וגם רעייתי לשון מרעה דהיינו פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים בשני תמידין, וגם זה שייך לאשה כמשארז"ל אין נותנין לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו, וגם נק' לחם כמו כ"א הלחם אשר הוא אוכל. והנה הפרנסה משני תמידין זהו מה שהנה"ב נתברר ע"י נה"א ומה שהנה"ב תתברר אינו ע"י אהבה הטבעית כ"א ע"י אהבה שכלית ועיין מזה ג"כ בד"ה לבבתיני פ"ד בענין בחי' אחותי ובחי' כלה, ועיין בהביאור ע"פ אני ישנה, שגם כשמתעורר בבחי' אהבה הטבעית ע"כ צ"ל שגם נפש הבהמית מסכמת לזה, ועיין מענין ב' אהבות אלו בת"א פ' ויגש בד"ה וילקט יוסף. ועפ"ז י"ל דזהו ההפרש בין עולת תמיד ובין המוספין, דבחי' עולת תמיד עיקרה מצד האהבה שיש בטבע תולדת הנפש האלקית מצד מקור חוצבה שעל כן נקרא אחותי, שאהבתם קבוע תמיד ואין לה הפסק כך הוא אהבה טבעית הנ"ל, וע"כ נקראת תמיד ועיין מזה בלק"ת ר"פ בהר בד"ה ושבתה הארץ ושם פ"א, ואעפ"כ נק' עולת תמיד שבא מהכבשים כי צ"ל פתחי לי אחותי דהיינו לפתוח מכסה ולבוש נה"ב המסתרת על אהבה זו. וזהו ע"י הקרבן שהוא בירור נה"ב ליכלל באש שלמעלה, ולכן בא מן הכבשים כמ"ש בלק"ת פ' אמור בענין והכבשים הפריד יעקב. וזהו ענין עולת תמיד והיא העשויה בהר סיני ע"י שני כתרים הנ"ל שעי"ז נמשך הכח בנה"א וגם שנה"ב תתבטל לנה"א. ועיקרה עשוי' ע"י דבור אנכי ולא יהי' לך ששמעו מפי הגבורה כו'. וגם י"ל העשוי' בהר סיני ע"י והר סיני עשן ר"ת עולם שנה נפש כו' שנכללו בבחי' ביטול דוגמת עשן, וע' עוד מענין תמיד בת"א פ' תצוה סד"ה ועשית ציץ בענין והיה על מצחו תמיד, ומ"ש בענין לחם הפנים לפני תמיד. גם להעיר מפסוק דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. משא"כ המוספין י"ל עיקרם בא ע"י

א'קמו6

אהבה השכלית דבירור נה"ב כו' שבחי' זו אינה כ"כ בתמידיות כמו האהבה הטבעית כו'. וא"כ אפ"ל עולת תמיד זהו ע"ד שנתבאר בזח"ב פ' ויקרא דף ז' ע"ב ענין ואיש דא קודב"ה כי יקח את אחותו דא כנס"י חסד הוא, הרי שייך יחוד בבחי' זו וע' בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' שהזכיר אברהם בחי' זו ג"כ לפי שבחי' זו נמשך מיחוד או"א שהוא יחוד תדירי, וזהו מי יתנך כאח לי, מה טוב ומה נעים שבת אחים, והמוספין י"ל ע"י בחי' אהבה גדולה מאהבת אח ואחות אלא ע"ד שהגוף אוהב את הנשמה ע' ד"ה והקרבתם עולה אשה, או כמו יונתי תמתי גבוה מאחותי רעייתי או כמו עד שקראה אמי כו' אך בחי' זו אינה תמיד ועמ"ש בבוך תרי"ט ב' בהגהות לד"ה ויקהל משה בענין עולת שבת על עולת התמיד, ועמ"ש מענין העשוי' בה"ס בבוך במדבר פ' פנחס כמה שיטות, ובביכעל של מו"ח העתק פערטיל דכ"ז ודף ע"ז, ומאחר שהכח לעולת תמיד הוא העשוי' בהר סיני ע"כ צריך כל אחד לעסוק בתורה בכל יום אפילו פרק אחד שחרית ופ"א ערבית שעי"ז דוקא נותן כח בהנשמה להיות נר ה' נשמת אדם, עיין סש"ב פי"ט שזה נמשך לאדם ע"י עסק התורה כיון ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה.

עוי"ל פי' העשויה בהר סיני, ע"ד מ"ש במד"ר פ' צו כי נח איש צדיק וערבה קרבנו לחבר מ' עם צדיק יסוד עולם אבל ישראל בריח התיכון מחבר מ' עם ת"ת ואז שרש המשכה בא ממקום עליון יותר כיון שמבריח מהקצה אל הקצה דהיינו מעת"י עד המ', ועיין בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני ושם בד"ה וזהו ביאור ענין היחוד, ועיין ברע"מ ר"פ כי תשא בענין העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא, והדל לא ימעט דא צדיק. וזהו העשוי' בה"ס שתהי' העולה ע"ד שהקריבו ישראל עדא"צ שלמעלה מבחי' עולה דנח כו'.


* קיצור מהדרוש עולת תמיד: נדפס בהוצאה ראשונה באוה"ת במדבר כרך ו' ע' א'תתקלג. וראה לעיל ע' א'קכה. ע' א' קלז. ע' א'קמ. לקמן בהוספות ע' 14 ד"ה עולת תמיד.

ובגוכתי"ק שם נד, ב רשום: מה ששייך כאן הוא בדף מ"ט ע"א. ונמצא בשלימות בכת"י 229 נז, ב (ונדפס בהוצאה ראשונה ע' א'תתקלג).

נסמן במפתח לבוך תרי"ט ג' (1098) דף נו"ן ע"א — קיצור מהדרוש ע"פ עולת תמיד העשוי', אותיות ג-ה נמצא בגוכתי"ק תרי"ט ג' (1098) נד, א (נדפס בהוצאה ראשונה ע' א'תרעט).

סיום אות ב' נדפס לעיל ע' א'קלט בכותרת קיצור. אות ג' ד' וקטע מאות ה' נדפס מגוכי"ק (בהוצאה ראשונה) ע' א'תרעט.

* בד"ה בכסלו: צ"ל בכ"ה בכסלו — תורה אור וישב כט, ג.