אך בגורל יחלק הארץ

א'סד

אך בגורל יחלק את הארץ. וארז"ל בסנהדרין דמ"ג ע"ב שאל יהושע לעכן בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל יחלק את הארץ. והתוס' כתבו שאע"ג דבארץ הי' אורים ותומים, והיינו כמארז"ל בבב"ת כמ"ש לקמן וא"כ אין נ"מ כשיוציא לעז על הגורלות כו', אך בחא"ג תירץ שהביא לו ראי' שעל הספק מתברר ע"פ הגורל מתורת משה בחלוקת הארץ יעו"ש. ולכאורה צ"ל הלא אפ"ל שהספק מתברר ע"י או"ת וגורל. ולכן י"ל שקושי' התוס' חזקה וי"ל שלכן כוונת התוס' הוא שקאי על חלוקה דעוה"ב שע"י הקב"ה עצמו שגם זה נק' גורל כמשי"ת אי"ה ודוחק. ובבב"ת פ"ח דקכ"ב ע"א אר"י סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל, וע' בדקי"ב ע"ב, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר ע"פ הגורל הא כיצד אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחים לפניו והי' מכוון ברוה"ק ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון וטרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וחוזר ומכוון ברוה"ק כו' יעו"ש עד ולא כחלוקה של עוה"ז חלוקה של עוה"ב, העוה"ז אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעוה"ב אין לך כאו"א שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהוד' אחד שער לוי א', הקב"ה מחלק להם בעצמו שנא' ואלה מחלקותם נאום הוי'. ופי' הרשב"ם ז"ל ע"פ הגורל משמע אורים ותומים, והי' מכוון ברוה"ק כלומר באורים ותומים שהי' שואלין תחלה באו"ת, ובכך מתקררה דעתן של ישראל שרואין שהגורל הי' עולה כמו שנתנבא תחלה ויודעין שחלוקה ישרה היא, ואומר זבולון עולה עכשיו יבא לידי הטורף בקלפי כתב של זבולון, והאי דנקטינהו שלא כסדר שאין לך שום גורל עולה על הסדר אלא ע"י מקרה, וע' בתוס' בד"ה זבולון ובד"ה העוה"ז, וע' במהרש"א בחא"ג שכ' שלפי שחלוקת העוה"ז הי' דבר שלא הי' לו קיום נצחי הי' נחלק בגורל וגם לא הי' לכל אחד דבר שלם כל הצורך לו, וע"כ לא הי' גם ללוי' חלק בו שהם נחלת ה', אבל בעוה"ב שיהי' חלוקה נצחי' תהי' ע"פ הוי' והוא יחלוק חלק גם לנחלת הלוים ויהי' לכ"א כל צרכו בהר ובשפלה ובעמק, וז"ש אתהלך לפני הוי' בארצות החיים, אמר ארצות לשון רבים כי בעוה"ז אין לכ"א כל מיני הארצות רק בעוה"ב יהי' לכ"א כל מיני הארצות.