אך בגורל יחלק הארץ

א'סד

אך בגורל יחלק את הארץ. וארז"ל בסנהדרין דמ"ג ע"ב שאל יהושע לעכן בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל יחלק את הארץ. והתוס' כתבו שאע"ג דבארץ הי' אורים ותומים, והיינו כמארז"ל בבב"ת כמ"ש לקמן וא"כ אין נ"מ כשיוציא לעז על הגורלות כו', אך בחא"ג תירץ שהביא לו ראי' שעל הספק מתברר ע"פ הגורל מתורת משה בחלוקת הארץ יעו"ש. ולכאורה צ"ל הלא אפ"ל שהספק מתברר ע"י או"ת וגורל. ולכן י"ל שקושי' התוס' חזקה וי"ל שלכן כוונת התוס' הוא שקאי על חלוקה דעוה"ב שע"י הקב"ה עצמו שגם זה נק' גורל כמשי"ת אי"ה ודוחק. ובבב"ת פ"ח דקכ"ב ע"א אר"י סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל, וע' בדקי"ב ע"ב, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר ע"פ הגורל הא כיצד אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחים לפניו והי' מכוון ברוה"ק ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון וטרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וחוזר ומכוון ברוה"ק כו' יעו"ש עד ולא כחלוקה של עוה"ז חלוקה של עוה"ב, העוה"ז אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעוה"ב אין לך כאו"א שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהוד' אחד שער לוי א', הקב"ה מחלק להם בעצמו שנא' ואלה מחלקותם נאום הוי'. ופי' הרשב"ם ז"ל ע"פ הגורל משמע אורים ותומים, והי' מכוון ברוה"ק כלומר באורים ותומים שהי' שואלין תחלה באו"ת, ובכך מתקררה דעתן של ישראל שרואין שהגורל הי' עולה כמו שנתנבא תחלה ויודעין שחלוקה ישרה היא, ואומר זבולון עולה עכשיו יבא לידי הטורף בקלפי כתב של זבולון, והאי דנקטינהו שלא כסדר שאין לך שום גורל עולה על הסדר אלא ע"י מקרה, וע' בתוס' בד"ה זבולון ובד"ה העוה"ז, וע' במהרש"א בחא"ג שכ' שלפי שחלוקת העוה"ז הי' דבר שלא הי' לו קיום נצחי הי' נחלק בגורל וגם לא הי' לכל אחד דבר שלם כל הצורך לו, וע"כ לא הי' גם ללוי' חלק בו שהם נחלת ה', אבל בעוה"ב שיהי' חלוקה נצחי' תהי' ע"פ הוי' והוא יחלוק חלק גם לנחלת הלוים ויהי' לכ"א כל צרכו בהר ובשפלה ובעמק, וז"ש אתהלך לפני הוי' בארצות החיים, אמר ארצות לשון רבים כי בעוה"ז אין לכ"א כל מיני הארצות רק בעוה"ב יהי' לכ"א כל מיני הארצות.

א'סה

ולהבין כל זה צריך להבין מה שכתוב במדרש רבה בשלח פכ"ה*.

וע"פ כל הנ"ל יתפרש מארז"ל דב"ב ולא כחלוקה של עוה"ז עוה"ב, בעוה"ז יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, בעוה"ב בהר ובשפלה ובעמק הקב"ה מחלק בעצמו. פי' בהר ובשפלה ובעמק, הנה הר פי' במא"א אות ה' סעי' ו' הר בינה שהאבנים נחצבים משם, ועמק פי' ג"כ במא"א אות ע' סעיף ז', יסוד דאי' כי שם ב' עומקי' יסו"א ויסוד אימא, ושפלה לא נמצא פי' כלל במא"א ובפרדס ובעה"כ, והנראה לי שבאמת שפלה ועמק פי' הפשוט פי' א' להם כמ"ש המצו"צ ביהושע י"ב ח' ט' א' רק שבל"א פי' שפלה אין דער נידער, ועמק שהוא עמוק היינו טיף בל"א, וי"ל כי העמק שבין שני הרים נק' עמק, והעמק שבשיפולי הר א' נק' שפלה, ולכן י"ל ששפלה היא במל' משא"כ בינה הוא תרדל"מ עם החכמה ולכן נק' עומק כי שם ב' עומקי', משא"כ ביסוד דנוק' אינה תרדל"מ עם הז"א, כי בגלותא אסתלק קודב"ה לעילא ולעילא כו' וע' בזהר בשלח כד ע"ק בעי לאשדא ברכאן מעמיקתא דכולא עמיקתא דבירא וע' במק"מ ובז"ה, וא"כ י"ל פי' הגמ' כן בעוה"ז אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס כו' פי' שדה לבן פי' בעה"כ של הסה"ד בש' טו"ב סי' תקל"ז שזהו המון עם, ובגמ' התקין רבי בשדות היינו במקום שאין תורה עכ"ל, והיינו כאשר עוסק במו"מ וקובע עתי' לתורה הרי הוא נחשב בכלל המון עם, אבל אין לו שדה פרדס פי' פרדס הוא בתפארת כמ"ש הפרד"ס בעה"כ ערך שדה, וע' בד"ה ויטע אשל בענין פרדס ובענין אכילה שתי' לויה, ולכן הגם שיש לו שדה לבן אבל אין לו שדה פרדס ואעפ"כ נק' גם מי שיש לו שדה פרדס אבל אין לו שדה לבן, והיינו שעוסק בתורה ובעבודה אבל אינו במו"מ ואם היה במו"מ יכול להיות שיהי' נפרד מתורה ותפלה כו', וגם ארז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וגם ארז"ל טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, הנה אמרו יגיעת שניהם דוקא, ואפ"ל פי' יגיעת שניהם כשעוסק במו"מ ע"פ דרכי התורה והעבודה דוקא היינו שיהי' כל מעשיו לש"ש אפילו בשעה שהוא עוסק במו"מ, ע' מזה בד"ה השלך על ה' יהבך באורך, עכ"פ נת' שי"ל שיהי' בחי' שדה פרדס בעבודה ולא יהי' לו שדה לבן, היינו כמו מדרג' המון, אבל בעוה"ב בהר ובשפלה ובעמק והיינו כל הבחי' יחד, ובעבודה הוא בחי' אהבת בכל לבבך ובכל נפשך זהו בחי' בשפלה כנ"ל ששפלה היא במל' ובהר הוא בחי' אה"ר ובעומק יש לומר בחי' תעלומות לב היינו בחי' רעו"ד בחי' יחידה שבנפש, או י"ל כי שפלה היינו בחי' שפלות ענווה שענוה היא בת"ת כמ"ש הפרדס בעה"כ והמא"א כ' שזהו בחי' בינה לאה, וכאשר יהיו אצל כ"א בחי' זו ולא יהי' מסופק בה כלל מוכרח לומר שהגיע במעשיו למדרגה גבוה מאד, שהרי אפילו ריב"ז הי' ספק אצלו מצד בחי' יחידה שבנפש וכנ"ל, וזהו"ע הגורל של עוה"ב

א'סו

שהקב"ה בעצמו יחלק את הארץ, היינו בחי' ארץ עילאה, כי הנה כתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים שיש ב' בחי' ארץ, ארץ עילאה וארץ תתאה והיינו בחי' מל' ובינה, וע' בתו"א בד"ה וישב יעקב בענין ארץ מגורי אביו בארץ כנען, והנה חלוקת הארץ שהי' ע"פ הגורל הי' בחי' ארץ תתאה בחי' מל', ולכן דור המדבר שהי' דור דעה שהיו מבחי' לאה עולם המחשבה וע' בד"ה שלח לך ויתורו בבוך במדבר, לא רצו ליכנס לארץ, שלא רצו להשפיל א"ע בבחי' דבור בחי' מל' ארץ תתאה יעו"ש באורך שרצו לקיים המצות ג"כ ברוחני' כו', אבל בחי' ארץ עילאה שיתגלה לע"ל בעוה"ב בא"י יהי' החלוקה ע"י הקדב"ה בעצמו, ויתחלק לי"ג חלקים דוקא שהוא מספר אחד עולה י"ג להיות שיהי' גילוי אלקותו ית' למטה דוקא ויהי' גילוי אחדותו ית' ונק' גורל, הגם שלא יהי' עפ"י הגורל כמ"ש מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו, שקאי על מה שישראל לא ביררו להם כלום כ"א הקדב"ה בעצמו דוקא וכמ"ש במד"ר ע"פ חלקי הוי' אמרה נפשי משל למלך שהי' עמו דוכסים ואפרכין ואסטרולטין זה בירר לו דוכס א' וזה בירר לו אפרכס, הי' שם פקח אחד אמר אנא נסיב מלכא, כך אוה"ע עובדין לחמה וללבנה, אבל ישראל חלקי הוי' אמרה נפשי, דלכאורה צ"ל מה צריך לפקחות כ"כ שיבור לו המלך בעצמו, הלא הוא הממנה הדוכסי' והאפרכסין. אך הענין הוא בהיות ידוע שלפני המלך צ"ל הביטול יותר הרבה מלפני השרים הגדולי' אפילו, ולכן כשרוצה בבחי' הביטול הגדול רק בכדי שיעלה לו בחלקו המלך בעצמו זהו הפקחות כו', ובעבודה הנה מסט"א באה ההשפעה בקל, וז"ע זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם בלא מצות, אבל בכדי לקבל מסט' דקדושה צ"ל אתדכיותא דגרמי' כו', ואעפ"כ רוצה בזה יותר וזהו הפקחות, ע' מזה באורך בד"ה את ה' האמרת היום, ומה"ט כולם מתחלפין ומלכא אינו מתחלף, כי אני הוי' כולא חד כו', והגם כי לע"ל יהי' בחי' גבוה יותר מ"מ כו"ח כו', וזהו ג"כ ענין שהקב"ה בעצמו יחלק את הארץ ולא ע"פ הגורל כו', כי ענין הגורל הוא מה שלמעלה מהשגה, אבל כ"ז הוא עכשיו, אבל הנה בחי' זו יהי' מושג ולע"ל יתגלו טעמי מצות, וא"כ יתגלו בחי' אורים ותומים ברוחני' ג"כ ולכן יחלק הקב"ה בעצמו, הכוונה שיומשך החלוקה גבוה מאד נעלה, וזהו ע"י חלקי ה' אמרה נפשי שבחרו בעצמם את הקב"ה ולא רצו בשום בחי' כלל, כמ"ש ועמך לא חפצתי לא בגעה"ת ולא בגעה"ע כ"א הקב"ה בכבודו ובעצמו כו'.

ומעתה יובן ג"כ ענין מ"ש יהושע לעכן אל תוציא לעז על הגורלות כי עתידה א"י שתחלק ע"פ הגורל. כי הנה עכן ע"י התשובה יש לו חלק לעוה"ב וכמארז"ל במשנה ואי אתה עכור לעוה"ב, וא"כ כשלא יסמוך על הגורל עכשיו הנה ע"י הבירור די הי' לו שיגיע למדרגת הגורל שהוא כמו חלוקת הארץ דעכשיו, ובעבודה היינו יחידה שבנפש כו' כנ"ל, ובאמת ע"י התשובה יכול להגיע עכשיו למדרגת הגורל, ולע"ל יהי' לו החלק מגורל דהקב"ה שנק' ג"כ גורל כו'. ולכן הקשו התוס' כי הי' גם אורים ותומים ונשארו בקושיא. וי"ל כי כוונתם להורות על חלוקה דלעוה"ב כו' וכנ"ל, ואם

א'סז

כי דחוק לומר כן בדבריהם, אמנם אחר הישוב היטב אפשר לומר כן, משא"כ לפי' החא"ג שהביא ראי' מתורת משה, קאי על חלוקה דעכשיו, והרי הוא עכור בעוה"ז, לכן צ"ל כפי' התוס' וכמ"ש שקאי על חלוקה דלעתיד.

וזהו לגורלך לקץ הימין, שגם בקץ הימין שהחלוקה יהי' ע"י הקב"ה נק' ג"כ גורל ע"ש מה נעים גורלנו כו'.


* כ"ה בהכת"י, והכוונה להשלים מהדרוש הקודם ע' א'נט בתחלתו (מהתיבות בשלח פכ"ה ואילך) עד סיום המאמר שם. וכן נדפס סידור המאמר בתורת שמואל תרכ"ו ע' קעא ואילך.