שייך לפסוק עולת תמיד

א'קנד

שייך לפסוק עולת תמיד

הנה ברבות בפתיחתא דאיכה בתחלתה בד"ה ר' אבא בר כהנא פתח מי האיש החכם הה"ד וצבא תנתן על התמיד בפשע בדניאל סימן ח'. התמיד אלו ישראל דכתיב והגית בו יומם ולילה, בפשע בפשעה של תורה כו' ע"ש נמצא ישראל נקראו תמיד ע"ש התורה שנאמר בה והגית בו כו'. והענין עפ"י הקדמה שביארה אאזמ"ו נ"ע בד"ה עולת תמיד, שהשראת אוא"ס ב"ה מבחי' שמו הגדול שע"ז ארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד הנה גילוי בחי' זו הוא בחכמה כי אור א"ס ב"ה אינו שורה אלא בבחי' חכמה לפי שהיא כלי הביטול כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה כי הנה שמו בגימ' מקור והיינו מ"ש מקור מים חיים מבועא דלא פסיק שהוא ית' מחדש בכי"ו תמיד מע"ב כי בכל שעה נמשך צירוף חדש מי"ב צירופי הוי', והחיות רו"ש שחיות שעה העבר נסתלק למקורו ונמשך צירוף חדש כו' ומקור ההתחדשות דוקא מא"ס שלהיותו א"ס ע"כ מחדש תמיד ואין קץ וזהו ענין כ"מ שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק שבחי' זו שאין לו הפסק היינו לפי שנמשך ממקום גבוה ע"ד מ"ש ועת"י יתיב כו' מלכותיה מלכות עלם כו' וכן כ"מ שנאמר לי אין לו הפסק לפי שמורה על יחוד או"א התדירי כו' שהמשכה זו באה מא"ס ב"ה רק שמתלבשת תחלה בחכ' ע"י שהיא כלי הביטול והיינו שמבחי' שמו גימ' מקור נמשך בחכמה שהוא מעיין הנובע מן המקור וכמו המעיין הוא גיד דק שאל"כ הי' מבול כו' כך מעיין החכמה הוא יו"ד של שם הוי' ולכן היו"ד דוקא מורה על שמהווה תמיד שזהו מעיין הנובע בתמידות ומחכמה נמשך לבינה וזהו ונהר יוצא תמיד מעדן וכמו עד"מ באדם המחשבה היא כמו נהר הנמשך תמיד ממקורו כו' שא"א להיות האדם בלי מח' כו', ועמ"ש בבה"ז ר"פ ויצא בפי' ויצא יעקב יסוד אבא מבאר שבע הוא הבינה כו'. והנה התלבשות אוא"ס בחכ' הוא כמו עד"מ הנפש שבאדם שעיקר גילויה והשראתה הוא במוחין שבראש וכמ"ש מזה בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים, ושם פ"ב בענין התאחדות כח השכל בהנפש שלכן נק' נפש המשכלת, ושם פ"ג שעד"ז יובן הנמשל ענין התלבשות הקו וחוט מאור א"ס בח"ע, וע"ש בהביאור פ"א שלכן החכ' נק' חי' ומתאחדת עם יחידה ולכן נק' התורה משל הקדמוני וכמ"ש מזה בד"ה ויצוום ובד"ה לבסומי בפורי' דרוש השני, וזהו ענין הקב"ה יושב ועוסק בתורה יושב שמשפיל א"ע כו' וזהו ענין רננא דאורייתא שהם הטעמים ונגינות כו' כמ"ש בד"ה שיר השירים פ"ב ושם רפ"ד חות דרגא המשכת אוא"ס להתלבש בתו' ח"ע כו' אלפים שנה כו'

א'קנה

אאלפך חכמה כו' ע"ש דהיינו ענין ואהי' שעשועים יום יום שהם חו"ב, והנה עז"נ ונהר יוצא מעדן שהם חו"ב יוצא תמיד כמ"ש באדר"ז דר"צ ע"ב דלא מתפרשאן כו' להשקות את הגן ג"ן סדרים דאורייתא היינו התורה כמו שנמשכה בז"א כו' בז' מדות כשר ופסול כו' ולכן נק' התורה תמיד כי זיווג או"א הוא תדירי שכמו המעיין נובע תמיד מן המקור בלי הפסק וממנו נמשך הנהר תמיד כך החכ' מאין תמצא ולכן נק' הוא ית' מקור מ"ח מבועא דלא פסיק, ועמ"ש מזה ע"פ רפאני הוי' וארפא, וזהו הטעם שעסק התורה צ"ל תמיד והגית בו יומם ולילה ולא ימיש כו' ומדוע אין כן בשאר המצות אלא לפי שהתו' מחו"ב נפקת אשר שם ההמשכה תדירי מבוע דלא פסק לכן צ"ל כמו"כ בעסק התורה למטה, ועמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אכלוהו היום בענין שנאמר גבי מן למען אנסנו הילך בתורתי, והוא כי במן נאמר ולקטו אותו דבר יום ביומו וכן בתורה נאמר לשקוד על דלתותי יום יום ע"ש במדרש והיינו כי אנו אומרים נותן התורה שבכל יום נותן דוגמת מן, שתמיד נמשך מלמעלה מהזמן ע"כ הוא דבר יום ביומו כי סדר זמנים הוא מז"ת והתורה קדמה אלפים שהן חו"ב ונמשכת בו"ק מדות כשר ופסול ולכן בכל יום נמשכי' מוחין חדשים לז"א מבחי' עמקו מחשבותיך בד"ה באתי לגני כונן שמים בתבונה שהוא ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד ולכן בכל יום המשכה חדשה וכן מן שרשו ממו"ס טלא דבדולחא כו' ע"ש, ולכן נק' התורה אמת בחי' מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו כמ"ש מזה בביאור ע"פ אלה מסעי גבי ויכתוב משה ובמא"א מם קכ"ב, משא"כ למטה ביחוד זו"נ לפעמים נאמר ונהר יחרב ויבש כו', ולכן בעלי תורה שתורתו אומנתו נק' אחים ורעים למקום בחי' תרין ריעין דלא מתפרשין וע' מזה בד"ה רני ושמחי בת גבי עד שקראה אחותי ובד"ה באתי לגני גבי אכלו ריעים.

ב) וז"ש לא ימוש ספר התורה כו' דהנה מבואר בזהר יתרו דפ"ג סע"א ע"פ ולא ימיש מעשות פרי כו' מ"ט לא ימיש משום דעל יובל ישלח שרשיו כו' דהיינו ענין ונהר יוצא מעדן יובל שמו שהוא זיווג חו"ב שהוא תדירי ע"כ לא ימיש מעשות פרי, ובזח"ג פ' אחרי דס"ה ע"ב יוצא ולא יצא כו', ולכן בן עזאי שחשקה נפשו בתורה הי' פטור ממצות פו"ר כי מצות פו"ר פי' בזח"א די"ב סע"ב שגורם לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי כו' וע' בזהר וישב דקפ"ו סע"ב והנה ע"י עסק התורה תמיד שממשיך יחוד או"א ונהר יוצא כו' תמיד ע"י לא ימיש ספר כו' לכן פטור ממצות פו"ר, וע"ש בזח"א י"ב ב' בענין ישרצו המים כו'. גם אפ"ל מצות פו"ר הוא יחוד זו"נ וע"י עסק התורה בתדירות דוקא שהוא יחוד או"א הרי יש בכלל מאתיי' מנה כו', וכמו דמי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה כו' ולכן ארז"ל וויתר הקב"ה כו' שהמצות הם ברמ"ח איברי דז"א ולא וויתר על ביטול תורה שהיא יחוד חו"ב מקור ההמשכה כו', וזהו בפשע בפשעה של תורה ותשלך אמת ארצה ואין אמת אלא תורה וע' מענין ותשלך אמת ברבות בראשית פ"ח זח"א בראשית דכ"ה סע"ב ח"ב משפטים קט"ז א' דקי"ז א' בענין דיין שדן דין אמת כו', ת"ז תיקון כ"ב דס"ו סע"ב, תיקון ס"ג דצ"ח א' מאי ארצה דא שכינתא מפרש ע"ד

א'קנו

השליך משמים ארץ וכעין זה הפי' בזח"א כה"ב הנ"ל ובתי"ח תיקון ה' דקמ"א ע"ב ותשלך אמת ומאן גרם דא דיין דלא דן דין אמת כו'. של"ה קמד"א רה"ב שס"ב רסא"א. תד"א ח"א פי"ח. בחיי רכח"ג. עמה"מ קלז"ג. ילקוט ח"ב מב"ג. ועמ"ש עוד מענין תמיד בת"א בד"ה ואתה תצוה גבי פי' להעלות נר תמיד שהוא ביחו"ע כו' משא"כ מחוץ לפרוכת נא' מערב עד בקר כו' ע"ש ובד"ה ועשית ציץ בענין והי' על מצחו תמיד לרצון כו' ועמ"ש בביאור דצאינה וראינה בענין מצחא בחי' שאין בו שינויים כו'. והנה ענין ישראל מתקשראן באורייתא ע"ד והקשורים ליעקב משא"כ העטופים ללבן פי' העטופי' שרק מתעטף בהשפע בבחי' מקיף ולא נקלט ממש בפנימי' אבל והקשורים היינו שנקשר ונקלט בו ובעסק התורה היינו שמשיג ההלכה לאשורו ושכלו מקיף על החכמה וע' בסש"ב ח"א פ"ה ששכל התורה מקיף שכלו ושכלו מקיף כו' לכן זהו קשר גמור דוגמת שתי קשרים כו' ועי"ז נק' ישראל תמיד שממשיך מיחוד או"א התדירי גם בזו"נ בבחי' ו"ה להיות ונחך ה' תמיד כו'.

ג) והנה ענין עולת תמיד מתחלה יש להבין ענין עולת ויש להעיר מזה ממ"ש בד"ה והקרבתם עולה אשה, ההפרש בין אשה ובין עולה, אשה בחי' אש ה' ובחי' עולה היא האהבה מסותרת אהבה רבה וע"ש מה שהעירותי ע"ז, וע' עוד זח"ג ס"פ פנחס דרנ"ח ע"ב דבחי' עולה זהו ע"ד גן נעול כו' מעיין חתום וע' במא"א ב' מ"ד, ועמ"ש עוד מזה בקונטרסים ביאור ע"פ ביום השמיני שלח מש"ש בענין אז תשמח בתולה במחול כו' ועמ"ש בזח"ג אמור פ"ט ע"פ ולאחותו הבתולה ואפ"ל ע"ד בכל יום יהי' בעיניך כחדשים לכן היא תמיד בחי' בתולה וכן משמע בספר אור המאיר בדרוש ר"ה דמ"א ע"ג וז"ל והקב"ה טעם בתולה טעים להיות שאנו בונים את העולם מחדש ומן הקבלה שאנו מקבלים עתה עלינו עול מלכותו ית' כו' מקבל הקב"ה תוספת תענוג כאלו עתה תחלת הבריאה ולא קיבל עדיין טעם תענוג מעולם כ"א עתה מחדש וזהו מלכא טעם בתולה טעים עכ"ל, ועמ"ש רבינו ז"ל ע"פ אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה פי' שרחמה צר ע"ד מן המצר קראתי י"ה, בצר פקדוך, וע' בד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא פ"ג פי' ויצעקו אל ה' בצר להם כו', ואפ"ל כאילו עתה נעשית כלי מחדש ולא הי' לה עדיין שום התקשרות לבחי' זולתו ית' כענין ועמך לא חפצתי זהו הנק' בתולה שבחי' היסוד דנוק' שהו"ע ההתקשרות הוא בשלימות ואין לה שום התקשרות לדבר זולתו ית' וזהו ענין עולה וגם מרומז בתיבת תמיד כמ"ש במא"א ובי"נ שם בתולה ע"ה גי' מדת שהוא גי' תמיד כשנכתב בלא יו"ד ובפרדס ערך עולה מבואר דזהו בעליית המל' אל הת"ת ושניהם עולים בבינה, א"כ זהו מדריגת עד שקראה אחותי או גם מדריגת עד שקראה אמי, ובחי' אחותי לשון איחוי אלכסנדרי' כדפי' בלק"ת ר"פ בהר בד"ה ושבתה הארץ שהוא ההתקשרות אליו ית' כל היום וזהו שנק' עולת תמיד ואפ"ל שעי"ז מעלה מ"ן לאו"א שהוא היחוד התדירי שלכן נק' רעים וכמו"כ ע"י היותו תמיד בבחי' רוח האדם הוא העולה כו', וגם העלאת מ"ן לאו"א זהו כלה עילאה הנז' בד"ה שה"ש לשון

א'קנז

כלה שארי, בחי' כליון שמכלה היש לגמרי ולא לשון תשוקה לבד כ"א כליון התאוות וישות ולגרמי', וזהו ענין העולה שכולה כליל וכולה לגבוה ואין לאחרים חלק בה שזה מורה על בחי' הנ"ל דבחי' ועמך לא חפצתי, עוד כ' הפרדס שם בפי' עולת תמיד וז"ל ולכן נאמר בעולת הבוקר עולת התמיד היא העולה כיון שעלה לא ירד בשו"א בעולם משא"כ בחטאת שיש בה ירידה שנאמר וירד מעשות החטאת, והעולה לעולם עולה עכ"ל, והנה ענין ירידה באדם היינו כמו שאחר התפלה נמשך אחר עסקיו ועמ"ש מזה בד"ה היינו כחולמים ובד"ה וידעת היום דרוש הראשון בסופו, משא"כ בבחי' עולה אין בה ירידה כי היא בחי' אה"ר שאין בה שינויים כלל כמ"ש בד"ה חכלילי עינים וז"ל והנה ההפרש שבין אה"ע לאה"ר הוא כי אה"ע הבאה מחמת התבוננות ועומק מחשבתו יש לה הפסק שאם לבבו פונה לדברים אחרים וטרוד במחשבתו בעסקי עולם אזי חולפת ועוברת ממנו כו' משא"כ האה"ר שבשורש נפשו ממקור חוצבה כי חלק הוי' ממש עמו ואני הוי' לא שניתי כתיב כו' לכן אין לה הפסק שגם אם לבבו פונה לדברים אחרים הרי אין בזה לעו"ז להיות לעומת האהבה הזאת להטרידה ולהפסיקה, וכמ"ש הטעם בהביאור שם להיות שאה"ע שהתפעלות ואהבה זו נמשכת מבחי' העולם כו' הנה יש גם בלעו"ז ולכך אנו רואים שאעפ"י שבעת התפלה הי' לו אהבה והיא אה"ע מ"מ אח"כ עוסק במילי דעלמא מפני שיש זלעו"ז ששניהם הם בחי' עולם זה עולם וזה עולם כו' משא"כ בחי' אה"ר שנלקחה מבחי' חלק הוי' עמו ואני הוי' לא שניתי ואינו בגדר עלמין כלל ואין ערוך אליו ית' אפי' כטיפה מים כו' לכן אין בה זלעו"ז ולזאת גם אחר התפלה תשאר אהבה זו בבחי' רשימו להיות תקועה בלב בל תמוט עולם ועד, עכת"ד הנאמרים שם בד"ה חכלילי, ולכן נק' בחי' זו עולת תמיד שאין בה שום ירידה כדפי' הפרדס בשם הזהר, וכעין זה נת' ג"כ בענין מצח אהרן שנא' והי' על מצחו תמיד כו' ורצון זה והסכמה זו יכולה להיות תמיד והיינו לפי שהסכמה זו נמשך מבחי' אה"ר שזהו ענין אהרן כמש"ש בתחלת הדרוש, וזהו ג"כ כענין עלי באר שהבאר ג"כ מים חיים הנובעים תמיד בלי הפסק והוא מלמטה למעלה היינו בחי' עולת תמיד אליך ה' נפשי אשא כמ"ש בלק"ת פ' חוקת ע"פ עלי באר כו'.

ד) ואפ"ל עוד בפי' עולת תמיד שהוא ענין כתר שבמל' שהוא לעולם באצי' ואינו יורד כלל בבריאה רק הט"ס שלה יורדים וכמ"ש מזה בביאור ע"פ במדבר סיני, שזהו ענין לעולם ה' דברך שהוא כתר שבמל' נצב בשמים ז"א דאצילות ואפ"ל ג"כ שזהו הבחי' שנת' ע"פ אחת היא יונתי מה שלמעלה מבחי' ששים המה מלכות ששים מסכתות כו', וא"ש שלכן התמיד הי' מכפר על עון ביטול תורה, ועוד כי עיקר יחוד או"א נמשך דוקא ע"י מס"נ וע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ כמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י וכמ"ש שזהו ענין יש קונה עולמו בשעה א' בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובד"ה אז ישיר משה ובנ"י, וע' מ"ש בביאור השני ע"פ יונתי פ"ד גבי השמיעני את קולך בענין על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, שע"י עסק

א'קנח

התורה מצד עצמו ממשיכים מבחי' חכמה דאורייתא מחכ' נפקת כו' אלא ע"י התפלה מקודם בבחי' בכל מאדך אזי ממשיכים מבחי' כתר בחכמה ועז"נ כי קולך ערב שיש בהקול מתיקות ועריבות ועמ"ש בד"ה באתי לגני בפי' אריתי מורי כו' ומ"ש סד"ה רני ושמחי בת שע"ז ארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי פי' מקור המוליד התומ"צ ולכן התמיד שזהו ענין האה"ר ורשימו ממנה נשאר בתמידות מכפר על ביטול תורה כו' כי עי"ז ממשיך מקור היחוד דאו"א והראי' מחסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם ט' שעות וארז"ל תורתן אימתי נעשית אלא מתוך כו' וכמ"ש בענין אחת היא יונתי כו' כנ"ל.

ה) וענין העשויה בה"ס (הג"ה לכאורה מאחר שנת' לעיל סעיף א' שהתורה נק' תמיד ע"ש לא ימוש ספר כו' והגית בו יומם ולילה, א"כ זהו העשויה בהר סיני שבו ניתנה התורה הנק' תמיד, ומזה נמשך ג"כ בבחי' עולה להיות עולת תמיד כי ע"י התורה נמשך העוז והכח בנפש כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחודש השלישי ובד"ה חכלילי עיניים בענין נכנס יינה של תורה יצא סוד עכ"ה, גם י"ל) י"ל עפמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן פ"א בענין פב"פ דבר ה' עמכם כי בשעת קבלת התורה נמשך לכאו"א מישראל בחי' הוי' בבחי' פנים שלהם בכל ניצוץ נשמותיהם וזהו ענין קבלת הדבור אנכי הוי' אלקיך כו' ע"ש ובד"ה במדבר סיני באוה"מ דרוש הראשון, ורצון זה נמשך לנשמות כו' ע"י מ"ת כו' שהדיבור הי' ממשיך להם תשוקה זו שהדיבור הוא המשכה ממהו"ע ית' לנשמות כו' ע"ש באריכות, וכמ"ש בשה"ש רבה ע"פ נפשי יצאה בדברו דהיינו מדיבור אנכי פרחה נשמתן כו' וברבות פ' יתרו פכ"ט שזהו ענין ארי' שאג, והיינו כי בחי' גבור כארי זהו ענין הארת הכתר כו' ובחי' זו לא יוכלו להכיל בהכלי, כנודע מהמשל מפני ארי' ופ"ש כו' וע"כ פרחה נשמתן בבחי' ביטול, וגם ביחזקאל בענין כמראה הקשת כו' ואראה ואפול על פני כו' אף שהי' בכתר דיצירה וכ"ש וק"ו במ"ת, ומבואר בת"א בפ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד שע"י שפרחה נשמתם בבחי' ביטול היש לאין נמשך להם אור חדש מבחי' אוא"ס ב"ה להיות גלוי אור א"ס ב"ה ממש בנפשותם וע"ש עוד בד"ה על כל דיבור, ואפ"ל ע"ד מה שמבואר בזהר ר"פ נח דנ"ט סע"א בענין יצחק שע"י העקדה שפרחה נשמתו אזי נמשך בו נשמה עליונה יותר מבתחילה והיינו שכל צדיק יש בו ב' נשמות א' בעוה"ז ובחי' יותר עליונה מבחי' העוה"ב ולכן נאמר אברהם אברהם שמואל שמואל וביצחק ע"י העקדה שפרחה נשמתו שמצד הבחי' השייך לעוה"ז אזי אח"כ נמשך בו הנשמה שמעוה"ב יעו"ש, ובהרמ"ז שם ביאר הדברים שהב' נשמות אלו זהו כענין עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא ועמ"ש ע"פ והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר כו' שיתעלו מבחי' מספר לבחי' ולתבונתו אין מספר, וזהו ענין הנשמה שמבחי' עוה"ב ע"ש בהרמ"ז פ' נח הנ"ל, והנה עד"ז ע"י שפרחה נשמתן ע"י דיבור אנכי נמשך בנשמתן אח"כ בחי' עליונה יותר כענין הבחי' נשמות דלע"ל וזהו ענין שנמשך בהם הבחי' רצון הנ"ל דבכל מאדך שלמעלה מהשכל כו' כי מאחר שפרחה נשמתם ע"י דיבור אנכי א"כ נכללו בבחי' אנכי כנר שנכלל בהאבוקה וכענין עד יעבור עמך הוי' המבואר בד"ה האזינו בענין

א'קנט

והרוח תשוב כו' ע"ש ולכן עי"ז נמשך בהם הארה מבחי' אנכי להיות הוי' אלקיך כו', וזהו אשר ענין עולת תמיד שהיא בחי' אה"ר שהיא בבחי' עולה שלמעלה מרשפי אש היא העשויה בה"ס דהיינו ע"י שפרחה נשמתן נמשך בהם בחי' עליונה זו כו', ועמ"ש בד"ה האזינו השמים הראשון בענין והרוח תשוב כו' עד יעבור עמך הוי' כו'.

ו) ועוד יש לבאר לשון העשויה בה"ס דהנה מבואר במ"א פי' וקדשתם היום ומחר, שבחי' ג' ימי הגבלה היו בחי' קדושין וארוסין ובשעת מ"ת הי' בחי' נשואין, והוא ע"ד קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך המבואר בלק"ת בד"ה טוב לחסות בה', דהנה אנו מברכים על המצוות אשר קדשנו במצותיו שהמצות הם בחי' קדושין והיינו שכל המצות הם המשכת מקיפים שמקיפים על הכלי ואינן מתלבשים בפנימיות ממש, ולכן אף שמתעטף בציצית ומניח תפילין יוכל להיות שהמוח יהרהר דברים בטילים אבל ע"י התורה נמשך בפנימיות ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה וארשתיך לי כו' וידעת את ה', וכן עד"ז ענין לך וקדשתם הוא בחי' קדושין כי האיש מקדש בו ובשלוחו, ובשעת מ"ת הי' בחי' נשואין שנמשך אלקות בקרבם בבחי' או"פ ממש דהיינו משארז"ל שעל כל דבור כו' פרחה נשמתן כו' שבחי' זו שפרחה נשמתן נק' נשואין ע"ד הנז' באד"ר פ' נשא דקמ"ד ע"ב על ג' מהצדיקים שנסתלקו באדרא דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשותיהן בשעתא דאתנסיבו, שאמרו בהם לשון נשואין דאתנסיבו מפני שפרחה נשמתן, ולכן נק' הסתלקות רשב"י בשם הילולא דרשב"י ע"ש כי לא יראני האדם וחי וארז"ל בחייהם אינן רואים אבל במיתתם רואים א"כ אזי מאיר בהם אלקותו ית' בבחי' פנימיות משא"כ בחייהם נק' הארה זו בבחי' מקיף עדיין, וא"כ זה שפרחה נשמתן במעמד ה"ס הי' בחי' נשואין שקבלו גילוי אור א"ס בפנימיותם ממש, שאפי' החיות הנושאות את הכסא אינן רואות, וכן הנשמות למעלה קודם התלבשותן בגוף רק ע"י התלבשותן בגוף, אזי אח"כ במיתתן רואים הם, שיתרון האור נמשך מהחושך וזהו ענין ונתתי לכם מהלכים כו', והנה ע"י יחוד זה נקלט ונמשך בהם האור כענין הנז' בד"ה לריח שמניך בפי' כי טובים דודיך רוחא דשביק בגווה מעלמא דדכורא כו', וזהו ענין העשויה, ע"ד כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שעשאה דוקא כי עשי' נמשך מלעילא כנודע מענין ויעש ה' לשרה וכמ"ש אשר עשה את משה ואת אהרן כו', ומ"כ כלי ר"ת כהנים לוים ישראלים שהם ג' בחי' שבנש"י ובגפן שלשה שריגים כו', ולכן מכח בחי' זו שעשאה כלי נמשך שתהי' בבחי' עולת תמיד שהוא ג"כ כענין נשואין כמ"ש בד"ה עיני כל בענין שבעבודה יש אירוסין ונשואין שכשהוא עדיין בחיצוני' הלב נק' ארוסה אבל כשנקלט בתוך עומק לבבו כמ"ש בכל לבי דרשתיך כו' נק' נשואה, ועמ"ש בביאור ע"פ כי תצא בענין ואח"כ תבוא אליה ובעלתה כו', והנה זה שיהי' בחי' עולת תמיד זהו ע"י פנימי' הלב כו'.

ז) לריח ניחוח. הנה קטרת לשון התקשרות כמ"ש בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון, והתקשרות זו היא בבחי' ריח שהיא העלאת מ"ן

א'קס

לאור מקיף סוכ"ע כנז' ע"פ ראה ריח בני והיינו העלאת מ"ן לעורר יחוד או"א, שיחוד זה נמשך אור חדש מאוא"ס ממש כנ"ל ולכן צ"ל ההעלאה למעלה וי"ל שזהו ענין ישראל מתקשרין באוא"ס ממש כנז' כה"ג בד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וכמ"כ גבי עולת תמיד בבחי' תדירות כענין עלי באר היינו העלאת מ"ן לאו"א לעורר יחוד פנימי, ולכן זה מכפר על עון ביטול תורה וכנ"ל סעיף ד'.