וביום השבת

א'קסא

פ' פינחס

וביום השבת שני כבשים וגו' מגילה ג' כ"א סע"ב, רבות קמד"ב, זח"א ס"ט, בחיי פט"ד קצג"ד, של"ה קלד"א קלו"ב קלז"א שמ"ב תח"ב. רבות יתרו פכ"ח קמד"ב דבור זכור את יום השבת לקדשו ואומר וביום השבת שני כבשים, ערות אשת אחיך לא תגלה, כי ישבו אחים יחדיו, וכולן אמרן בבת אחת הוי וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, ופי' הידי משה כי דבור זכור את יום היינו שאסור בעשיית מלאכה והדר התיר לעשות שני כבשים, ושניהם נאמרו בדבור אחד, ויש לפרש כי פי' לקדשו שעי"ז ששובת ונח בו ממשיך בו אור עליון מבחי' שלמעלה מהשבת עצמו, כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו שהשבת עצמו הוא בחי' חכמה וע"י לקדשו ממשיך בו בחי' וקראת לשבת ענג כו' ע"ש, והמשכה זו ג"כ הוא ע"י עשיית שני כבשים בקרבן, כי הנה מלאכת המשכן אינה דוחה את השבת, כי מלאכת המשכן דוגמת בריאת עולם כי נוטה שמים כיריעה וכמ"ש ברבות נשא ע"פ ביום כלת המשכן וחיות העולמות נמשך מיחוד חיצוני דחו"ב, ע"כ אין זה דוחה את השבת שענינו השביתה ממה שנשפל בבחי' דבור להחיות העולמות ואזי נפתח מבחי' חצר הפנימית כו' שלמעלה מחיות העולמות, אבל הקרבנות עצמן ממשיכים אור חדש מיחוד פנימי דאו"א ע"כ הם דוחים שבת וכמ"ש בענין שמילה דוחה שבת לפי שנמשך מבחי' גבוה יותר כו', בד"ה למנצח על השמינית, וכמ"כ ע"י שני כבשים נמשך אור עליון, ע"כ אתי שפיר שהאיסור מלאכה וההיתר דשני כבשים נאמרו בדבור אחד כי הכל כוונה א', וע' מזה בשל"ה קל"ז א' ש"מ ב'.

קיצור כי לקדשו להמשיך עי"ז לשבת שהוא ז"א עונג העליון מעתיק, וזהו נמשך ג"כ ע"י הקרבת ב' כבשים דמוסף שהוא יחוד זו"נ ע"י אור ענג העליון הנ"ל ע"כ נאמרו בדבור אחד.

ב) בזח"א עמוד ס"ט והוא בהשמטות שלכן אין במוסף שבת פרים ואילים רק שני כבשים, כי פר ואיל רמז למדת הגבורה או לבחי' בינה, אבל בשבת שהוא התגלות עתיק ע"כ אין מקריבין רק כבשים, ועמ"ש מענין כבשים בענין תנופת שתי הלחם ע"ג שתי הכבשים בלק"ת פ' אמור, גם שערות הכבשים רומזים לבחי' ושער רישיה כעמר נקי ולכן בהבל שנאמר שהביא מבכורות צאנו נאמר וישע ה' אל הבל כו'.

קיצור כשמתגלה עתיק אין מקריב רק כבשים שאין בהם דין וגם שרומזים לבחי' ושער רישיה כעמר נקי.

ג) ת"ז כ"ב אבל ביומא דשבתא לא סלקין תרין שמהן אלין דאינון עמודא דאמצעיתא ושכינתא ולא מתייחדין על יד שליח אלא בצדיק חי עלמין וכו', ואפשר שע"ז רומז שני כבשים, כי כבש הוא בחי' רחל וכמ"כ בחי' ישראל שהוא עמודא דאמצעיתא נקרא ג"כ כבש כו', וכדי להיות יחוד זה זהו ע"י הארת עתיקא כענין אוה למושב לו, שהאלף הוא כתר הנמשך להיות יחוד ו"ה כמש"ל ע"פ כי בחר ה' בציון ב' כבשים ישראל ורחל.

א'קסב

ד) בבחיי פ' בשלח ע"פ ראו כי הוי' נתן לכם את השבת כ' אמרו במדרש תלים בפ' מזמור שיר ליום השבת מהו ראו, אמר רבי יוסי מרגניתא דיהבית לכון, א"ר יצחק כל עסקא דשבתא כפול, עומר כפול דכתיב שני העומר לאחד, קרבנו כפול וביום השבת שני כבשים, עונשו כפול מחלליה מות ימות, שכרו כפול וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, שירו כפול מזמור שיר ליום השבת עכ"ל וי"ל כי מבואר בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו בפי' אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן שבכל שבת יש ב' בחי' הנק' ב' שבתות שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ושם נתבאר שהם שבת תתאה ושבת עילאה והכל בחי' עליות ובמ"א נתבאר שבחי' מעלי שבתא הוא עליות ואח"כ שבתא דיומא הוא המשכות, עיין בד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, וזהו ענין שמור וזכור, ועיין מ"ש מזה בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו בת"א פ' יתרו, וזהו ענין מזמור שיר, כמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, ומזה יובן ג"כ ענין שני כבשים שרומז ג"כ לב' המדרגות דשבת הנ"ל, וענין עונג ומכובד י"ל כבוד הוא חכמה, עונג כתר, או ענג עדן נהר גן, מכובד כתר בענין הראיני נא את כבודך. ב' כבשים ע"ד כל עסקא דשבתא כפול ב' שבתות כהלכתן, שמור וזכור עונג וכבוד.

ה) בבחיי פ' פנחס ע"פ וביום השבת שני כבשים בשלשה החגים גם בר"ח וכן בר"ה ויוהכ"פ תמצא בכל יום שבעה כבשים מלבד עולת התמיד וכאן בשבת לא צוה להקריב כ"א שני כבשים וצריך שיהי' שוין למצוה (הג"ה מזה שבשבת זו"נ הם שוין בקומתן ששניהם מקבלים המוחין דאו"א ע"ד שנז' בע"ח ובת"א פ' תרומה עכ"ה) וכן אמרו פרק שני שעירים מוספין ודאי בעינן שוים ופירש למצוה ולא לעכובא, וטעם שלא הי' כ"א שנים מפני שהשבת כבודו כפול זכור ושמור את שבתותי תשמרו ולכך באו כל עניני שבת כפולים עומר כפול כו' שירו כפול קרבנו כפול (הג"ה ואפ"ל דכפילות זו גבוה משבעה כבשים דיו"ט שהם רומזים בז"ת, וכפילות דשבת רומז בזו"נ כשנעשו ב' פרצופים כלולי' מע"ס, וע"ד מיעוט הכלי ורבוי האור ולהעיר מענין שיר כפול שהוא בחו"ב עכ"ה) ובמדרש אמר הקב"ה אין אני רוצה שתביאו לי בשבת יותר מכם מה אתם שתי סעודות אף אני שתי סעודות, ושני עשרונים כנגד לחם משנה, ועמ"ש מענין לחם משנה בת"א ס"פ בשלח, ובלק"ת פ' עקב, ובמא"א אות למד סעיף כ"א כתב ואין לחם אלא אשה, והיינו ע"ד קראן לו ויאכל לחם, עו"ש לחם משנה לאה ורחל כו' והי"נ הביא מהרע"מ פ' אמור דצ"ח ריש עמוד א' וז"ל שתי הלחם תרתי שכינתא עילאה ותתאה ואתחברן כחדא לגביהון עכ"ל, והיינו ע"ד כעיר שחוברה לה יחדיו דאתחברת אמה בברתא בזהר וישב דקפ"ג סע"ב (ואפ"ל ג"כ שזהו ענין שהשם שלם שמאיר בחי' י"ה בו"ה) וכמ"ש מזה בד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות, א"כ לפ"ז גם כאן ענין ושני עשרונים היינו תרתי שכינתא שמתחברים יחדיו ע"ד הנ"ל. וענין סולת מנחה יש לפרש עפמ"ש בזח"ג פנחס דרמ"ז ע"א וז"ל סלת למנחה, לאעלאה להאי סולת קמי מלכא עילאה למנחה בין תרין דרועין עכ"ל הנה מבואר דפי' סלת היא המלכות, ואפ"ל כמו הסולת

א'קסג

זהו מה שמתברר בירור אחר בירור מהחטה כך עה"ד חטה היתה כמ"ש הענין בלק"ת פ' אמור והמ' דאצילות מברר עה"ד טו"ר עד שנעשה ממנו סלת הראוי למאכל אדם העליון, וענין מנחה מבואר בת"א פ' וישלח ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה שהוא ענין מ"ן להמשיך מ"ד ממזל השמיני ונוצר לבחי' ה' תתאה, ובלק"ת פ' שלח בענין הנסכים פי' שהזבח היא העלאה והמנחה היא המשכת האור כו' והסלת זהו דעת והשמן חכמה והיין בינה כו' וידוע כי יש ב' דעות א"כ הסולת י"ל המשכת דעת עליון לד"ת כו', ובזהר שם בלולה בשמן כתיב בשמן בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא, כי הדעת ממשיך הטפה ממוח החכמה כו', ונסכו היינו ניסוך היין כו', בפסוק וביום השבת י"ד תיבין י"ל ע"ד שבעת ימים ושבעת ימים התחברות ז' היכלין דבריאה בז' דאצי' עמש"ל, ובפסוק עולת שבת ז' תיבין התחברות ז' דאצי' בז"ת דע"י וז"ס עולת שבת ז"א בשבתו ע"י, וע' טור רסי' רפ"ו כ"א תיבות.

קיצור שהב' כבשים צ"ל שוין ע"ד שזו"נ שוין בקומתן בשבת ומה שהם שני כבשים וביו"ט ז' זהו שרומזים לבחי' גבוה יותר, וכמו יו"ד לגבי ה' וקש"י לגבי יוד, ושני עשרונים שכינתא עילאה ותתאה שיהי' השם שלם, וזהו הסולת למנחה והם בלולים בשמן הנמשך מלמעלה ונסכו יין ג' בחי' חב"ד.

עולת שבת בשבתו

עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה. בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ב' ותנינן כתיב מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש, שבחא דקא משבח קב"ה (פי' זעיר שהוא יום השבת משבח לפרצופים העליונים מק"מ, עמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י בענין הקדוש הראשון, וע"פ לא הביט און ביעקב בענין ולא ראה עמל בישראל פי' ישראל שיר אל יעו"ש, ועמ"ש במ"א בענן קוב"ה מצלי יהי רצון מלפני כו' ובד"ה את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה) כדין חדוותא אשתכחת ונשמתא אתוספת (היינו שנמשכים לז"א מוחין דגדלות וכמ"ש בביאור מאמר הזח"ג אמור ד"ק ע"ב גבי אימתי זווגא דכנ"י במלכא קדישא, שבשבת דוקא נק' הז"א מלכא קדישא שמאירים בו מוחין דאבא הנק' קדש), דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן (פי' שכדי שיהי' השפעת ש' הוי' דז"א בכבודו שהוא בחי' מל' זהו דוקא ע"י שנמשך תוספת אור מאוא"ס ממש בשם הוי', ולכן כדי שיהי' זווגא היינו שם הוי' בשם אלקים ואד', זהו ע"י דעתיקא אתגלייא שהוא אוא"ס, וזהו דוקא בשבת, וזהו מזמור מ' שיר ז"א ליום השבת שמזמרים עבור תוספת גלוי האור מא"ס) כו' תאנא כתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד, דבעי לכוונא לבא לעילא יתיר משאר יומין וע"ד על עולת התמיד דייקא, אפ"ל כי עולת התמיד הוא עליית המל' להתחבר בז"א כענין שפי' בזח"ב וארא דכ"ח סע"ב בפי' ארוממך אלקי המלך, אבל על עולת התמיד היינו למעלה מז"א, כי ז"א עצמו עולה באבא ובעתיקא כו' והיינו מה שסמך לזה הזהר ענין ותתפלל חנה על ה', דהיינו למעלה משם הוי' כו', וזהו ענין עולת שבת שהוא ז"א בשבתו דהיינו עתיקא וכמ"ש בד"ה

א'קסד

האזינו שכערך יום החול לגבי שבת כך ערך השבת שהוא ז"א לגבי עתיקא כו', וכן ראיתי במגן דוד סוף אות ה' וסוד י"ג מעלות נעלמות והוא שבת ומנוחה לכל השבתות כו' ועמ"ש ע"פ המגביהי לשבת סעיף ג', והמק"מ פי' עולת תמיד מ', על עולת התמיד ז"א.

מזמור שיר ליום השבת שז"א עצמו משבח לא"ס ישראל שיר אל ואור עתיק מתגלה בשם הוי' ועי"ז נמשך יחוד אור שם הוי' באלקים, וזהו עולת שבת ז"א בשבתו עתיק על עולת התמיד עליית המל' בז"א.