זח"ג פנחס דרמ"ח ע"פ ובראשי חדשיכם

א'קסו

עוי"ל פי' ובראשי חדשיכם ע"ד מדי חדש בחדשו חדש זהו התחדשות האור הנמשך בהלבנה מי"ב ג"א דז"א וחדש בחדשו היינו מקור ההתחדשות מי"ב ג"א דא"א כו' או מי"ג ת"ד, וב' בחי' אלו זהו ענין ב' ראשין, או חדש התחדשות אור החכ' בהדבור עליון בחדשו עצם חכ' וזהו ובראשי ב' ראשין מוחין דז"א מוחין דאבא, כי הנה תמיד מקבלת המל' המוחין מנה"י דז"א אבל בר"ח מקבל הדבור מחו"ב שלא ע"י ז"א כנז' בד"ה והי' מדי חדש בלק"ת ובסידור, א"כ זהו ראש א' של בחי' החדש שהיא מל' כמ"ש וחדש אשתו ילדה ואח"כ מקבלת ג"כ מז"א שזהו עצם היחוד כי מים רבים דבינה לא יוכלו לכבות את האהבה של ואל אישך תשוקתך משום שעל ידו מקבלת בחי' ענתה גי' הוי' צבאות להוליד נשמות חדשות וא"כ יש לה ב' ראשין בר"ח. ובמא"א ח' ח' חדש נק' המל' וכן אי' בד"ה וחדש אשתו ילדה, וי"ב חדשים הם י"ב אתוון דאד' ונק' חדש כי תתחדש אחר זקנותה ותתגדל שנית וחדש ל' יום נגד נה"י שכנגדם שיעור קומתה, וע' מענין קידוש החדש בבה"ז פ' תשא עפ"י מאמר הרע"מ בענין מחצית השקל פקודא בתר דא לקדש החדש.

קיצור ראשי חדשים שבכל חדש יש תרין ראשין לסיהרא, שהם ת"ת ויסוד יעקב ויוסף, גם ע"ד מדי חדש בחדשו, וחדש אשתו ילדה, פרים בני בקר שנים לרמוז שיהיו שוין בקומתן והיה אור הלבנה כאור החמה, ואיל אחד*.

זח"ג פנחס דרמ"ח ע"א ע"פ ובראשי חדשיכם וכי כמה ראשין אינון לסיהרא, והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה, כי כל היחוד עליון הוא המשכת שמש הוי', אלא ראשי תרין בכל ירחא וירחא, ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא וע"ד בעו לחדתא לה עכ"ל, ובמק"מ ושיעור הכתוב ובראשי חדשיכם ע"י שני ראשים שהן תפארת ויסוד חדשיכם שמתחדשת המל' עכ"ל וגם כאן קשה מהו שני ראשים הלא הכל ענין א' שיחוד תפארת ומל' הוא ע"י יסודות שלהם, ונצטרך לתירוצים דלעיל בד"ה זח"ב פקודי דרמ"ב ע"א, וא"כ אינו מובן מהו ובראשי חדשיכם הלא כמ"כ בכל זמן שיש יחוד עליון הוא ע"י ב' בחי' הנ"ל, והענין י"ל עפמ"ש בספר מא"א מ"ם ל"ד מוסף נקרא היסוד כי הוא בא בסוד תוספת (י"ל זהו פי' בן פרת ועיין בביאור ע"פ חגרה בעוז מתניה שם נתבאר איך היסוד נמשך ע"י הכתר וזהו אל עליון כו' וקונה הכל, וזהו הפי' שבא ע"י תוספת) גם כי במוסף המל'

א'קסז

נגדלת באורך כל ז"א וזווג יסוד ביסוד ממש של ישראל ורחל עכ"ל, והי"נ הביא מהת"ז תיקון כ' דמ"ז ע"ב ודמ"ט ע"ב ותיקון כ"א דס"א ע"א ובלק"ת מהאריז"ל פ' יתרו מוסף בחי' יוסף, וא"כ לפ"ז מבואר שיש הפרש גדול בין יחוד דשחרית ובין יחוד דמוסף שדוקא במוסף הוא שמקבלת מיסוד של ישראל דהיינו יסוד דז"א הנק' ישראל שיש בו המוחין דאו"א והוא בחי' שם הוי' ממש משא"כ בשחרית מקבלת מבחי' יעקב שהוא רק בקיעת הארה מהז"א ולא עצמותו ממש וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל פ' הברכה ע"פ תורה צוה לנו משה וז"ל ארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה פי' כי חכמת התורה הוא יסוד אבא שבתוך ז"א (עמ"ש בת"א ריש פ' בראשית בד"ה השמים כסאי) ומבחינת מה שנבל ממנו ויצא לחוץ ז"א משם יצא יעקב כו' עכ"ל, ובתלים ע"פ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כ' והנה יסוד אבא המוציא פרצוף יעקב אינו ממשות היסוד אלא עדות לבד (היינו הארה בעלמא כמ"ש ע"פ משכן העדות) אך תורה שהיא עצמיות יס"א הנקרא תורה הוא בפנימי' ז"א הנקרא ישראל עכ"ל, וביאור הדברים נתבאר בד"ה תורה צוה שבחי' נובלות חכמה זהו כענין ארוסין, ועצמיות תורה זהו נשואין ועם היות כי בחי' יחוד יעקב ורחל נק' ג"כ יחוד ממש, מ"מ לגבי אמיתית היחוד דישראל ורחל נק' זה רק אירוסין, שעדיין לא נתגלה עצמיות חכמה עילאה ממש, ואשכחן בגמ' ג"כ ביאה דאירוסין עושה ולא נשואין, כי עיקר הנשואין זהו ע"י החופה ואח"כ ביאה כו', חופה היינו ובכל מאדך כו', ועפ"ז יש לפרש ענין ובראשי חדשיכם שהם ב' יחודים ממש הא' ע"י יעקב ורחל, ועדיין אינו בחי' יוסף שהוא יסוד ז"א שבתוכו מלובש יסוד אבא ממש, משא"כ ההמשכה והיחוד זה הוא רק הארה בעלמא מיסוד אבא, אבל מוסף זהו תוספת אור וידוע משארז"ל שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, והוא בחי' יוסף יסוד ז"א שנמשך ע"י תוספת אור, ואז היחוד עליון הוא גלוי חכמה שלמעלה ממש שהוא בחי' תורה, שלמעלה מבחי' עדות שאינו רק נובלות לבד, וזהו בן פורת יוסף רבוי האור כי כל עיקר רבוי האור נמשך מעצמיות חכמה כמ"ש במא"א מם ססעי' י"ד גבי מלך רב ובאות רי"ש ססעי' ה' רוב אונים אבא כל טפה הנק' און כד"א ראשית אוני משם נשפעו עכ"ל, והיינו שבחכמה מלובש אור א"ס וא"כ יוסף יסוד ז"א שבא בסוד תוספת ע"י כתר וחכמה ובו מלובש יסוד אבא זהו גילוי עצמיות רבוי האור וזהו מה רב טובך אשר צפנת ועיין בהרמ"ז פקודי דף ר"כ, וזהו אלה תולדות יעקב יוסף, שעיקר תולדות של יעקב הוא ע"י יוסף, דהיינו ע"י שבת ור"ח ושמע"צ שנעשה יעקב וישראל בחי' א' וכן עליי' המל' ואז היחוד ע"י יוסף כו' ועיין בהרמ"ז פ' אמור ק"ד ע"פ ביום השמע"צ ובפ' פנחס דף רי"ד ע"ב, אך א"א לבא לבחי' ומדרגת ישראל כ"א בהקדים בחי' יעקב שהוא ענין מי שטרח בערב שבת כו' אתכפיא ואח"כ אתהפכא וכענין לכתך אחרי במדבר תחלה ואח"כ אל ארץ זבת חלב ודבש, וזהו ענין ההפרש בין המשכן ובין המקדש כמ"ש בזח"ב פקודי דרמ"ב ע"א, ולכן אלה תולדות יעקב יוסף שמתחלה צ"ל בחי' יעקב אתכפיא ואח"כ בבחי' ישראל כי שרית כו' ולא ראה עמל בישראל ואזי יומשך בחי' יוסף תוספת האור דשבת עילאה מוסף דשבת.


* אחד: בגוכתי"ק רשום: ”ועיין לעיל דף של"ח" — הכוונה להנדפס לעיל ע' א'קסד ד"ה ובראשי חדשיכם.