ושעיר עזים אחד לחטאת

א'קסח

ושעיר עזים אחד לחטאת להוי'.

חולין פ"ט ד"ס ע"ב הביאו עלי כפרה ע' מזה לקמן סעיף ז', מד"ר פ' בראשית פ"ו ג"כ כמ"ש בגמרא פא"ט הנ"ל, שה"ש רבה כ"ג ג' תוך ד"ה כמגדל דוד, זח"א פ' נח דף ס"ד ע"א, ר"פ חיי דקכ"ב א', תולדות קל"ח ב' בהשמטות ח"א סי' כ"ה די"א ע"א שעיר עזים לכפרא על דסאיבו מקדשא חייבין דלתתא, פקודי רל"ח ע"א ובהשמטות דחלק ב' סי' ה', פ' בהר ק"י ע"א פ' פנחס דף רמ"ז סע"ב דרמ"ח ע"א.

והנה בפרדס ערך חטאת יש בו שני פירושים יש לשון נקיות ויש לשון חטא, ולשון חטא, לשון חטא הזכר הוא נחש הקדמוני, וחטאת הנקבה היא לילית המרשעת, וע"ש סוף ערך לילה, וע' במא"א אות למ"ד סעי' י"א וחטאת לשון נקיות והוא מה שמתטהרת המ' דקדושה כו' וז"ל חטאת יש לשון נקיות (ה' וזהו ע"ד שארז"ל בחולין ר"פ השוחט ממאי דהאי חטהו לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית בפ' מצורע י"ד נ"ב, וכן שם מ"ט ולקח לחטא את הבית ויסב לדכאה, ובתלים נ"א ט' תחטאני באזוב ואטהר, והלעז טוא מיך רייניגען, ואפ"ל עד"ז מ"ש בפ' חוקת י"ט ט' למי נדה חטאת היא דר"ל שהיא עשויה לטהר ע"ד תחטאני באזוב וכן פרש"י שם חטאת היא לשון חטוי כפשוטו, והראב"ע שם פ' חוקת ע"פ הוא יתחטא בו יסור חטאו בו או כמו תחטאני באזוב ואטהר עכ"ל ור"ל או כמו תחטאני היינו להטהר בו כמ"ש התרגום לדכאה והיינו תרגום של טהרה, והנה נקיות וטהרה ענין אחד הוא כמו שפירש"י ס"פ לפני אידיהן ד"כ ע"ב גבי נקיות וטהרה וז"ל טהור צח מלובן ועדיף מנקי עכ"ל וע' בתוי"ט סוף מסכת סוטה, וע' בירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ג' גבי נקיות לידי טהרה מוכח שם ג"כ דקרובים מאד זל"ז, וא"כ א"ש מ"ש הפרדס שחטאת י"ל לשון נקיות דהיינו ענין הכפרה, וכמ"ש בירושלמי הנ"ל זריזות לידי נקיות שנאמר וכלה וכפר, א"כ הכפרה היא הנקיות כי כפרה ג"כ לשון הסרת הלכלוך כמ"ש רש"י בפי' החומש פ' וישלח ע"פ אכפרה את פניו ועיין במד"ר בשה"ש ע"פ אל גנת אגוז בפי' כי ביום הזה יכפר, ועיין במאו"א ח' כ"ד וע' בזהר בלק קפ"ח ב' בענין חטה כברתא דמתחטאה וצ"ע גבי חוני המעגל במשנה ספ"ג דתענית שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך ופי' הרע"ו מתגעגע והתוי"ט כ' שהיא מלה ארמית כו') ויש לשון חטא אמנם חטא הזכר הוא נחש הקדמוני וחטאת הנקבה לילית המרשעת אבל חטאת יש לשון נקיות היא המ' כאשר נתמעטה וירדה להדום רגליו בסוד וירד מעשות החטאת לשון ירידה כן בפי' ברע"מ עכ"ל, וגם בתולע"י גבי ר"ח כ' ולפיכך נקרא שעיר חטאת וחטאת את הבית וכמו שיובא לשונו לקמן סעיף ח'.

קיצור. חטאת לשון חטא זהו זו"נ דקליפה וחטאת לשון נקיות במ' כשירדה למטה, תחטאני באזוב ואטהר, נקיות וטהרה ענין אחד הוא וטהרה

א'קסט

זהו ע"י הכפרה, כפרה הסרת הלכלוך וזהו ענין קרבן חטאת שהוא מכפר ומסיר הלכלוך ונעשה נקי, וכענין נושא עון כו' וחטאה ונקה מנקה הוא כו' ע"כ הקיצור.

ב) וברע"מ פ' פנחס דרמ"ז סע"ב פי' הירידה דגבי חטאת זהו"ע לכי ומעטי את עצמך מה דהות סגולתא אתהדרת סגול, ר"ל בסגולתא הנקודה ע"ג שני הנקודות וזהו ע"ד א"ח עט"ב ובסגול הנקודה תחת שתי הנקודות, וא"כ יש לבאר זה עפמ"ש בד"ה מחר חדש ונפקדת בפי' ושלשת תרד מאד פי' ושלשת שתעשה כמו שלישיה בחי' סגול והיינו מ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים פי' מהבירורים שעושים ישראל מכל העמים עושים מהם כמו סגול כו', והענין הוא דאת זלעו"ז עשה וכמו שיש אהוי"ר בקדושה כך יש מדות אלו לעומ"ז תאוות וכעס כו' והם נתהוו מבחי' המותרות והנובלות שנופלות בשבה"כ מן הקדושה כענין לא כאברהם כו' וצריך האדם להפך חשוכא לנהורא לברר מדות הרעות האלו ולהפכם כו' והיינו ע"י מדת יעקב לשארית נחלתו שמשים א"ע כשיריים קטנתי כו' וזהו הנקודה התחתונה של הסגול ועי"ז מהפך המדות הרעות ונהפכים בקדושה להיות אהוי"ר וזהו"ע הסגול והייתם לי סגולה ועי"ז תתעלה הנקודה אח"כ להיות בחי' סגולתא וזהו ושלשת תרד מאד, שהנשמה האלקית תרד מאד להתלבש בגוף בעוה"ז כדי לברר בירורי ק"נ וירידה זו צורך עליי' היא כדי לעשות סגול וסגולתא וזהו"ע ושלשת כו' והו"ע ג' גווני הקשת, וכמו"כ הענין למעלה ענין ירידת השכינה בע"ש לברר בירורים כו' וענין תרד מאד זהו כי סדר הבירורים תחלה הוא בחב"ד ואח"כ בחג"ת עד שעכשיו הבירור בעשי' וכמ"ש מזה באג"ה סי'*.

ועפי"ז יובן ג"כ פי' וירד מעשות החטאת, דגבי חטאת כתיב ירידה וזהו ממש ע"ד ושלשת תרד מאד שהמל' יורדת למטה בק"נ כדי לברר, ובירור זה זהו ענין ג' גווני הקשת כו', והיינו חטאת לשון נקיות היינו לטהר ולזכך העולם ועמ"ש בפי' הבא לטהר בלק"ת בד"ה הוי' לי בעוזרי, וע' בעה"ק ח"ג פכ"ז בענין ירד ועלה, וע' פרדס שער מיעוט הירח ספ"ב מענין וירד מעשות החטאת, וספ"ה, פי' הירידה מה שירדה ממדת החסד והרחמים להיות מדה"ד, וא"כ זהו ע"ד ארדה נא ואראה כו', אך פירושו דוחק אבל יותר נ' הפי' כמ"ש בענין ושלשת תרד מאד שהירידה כדי לברר, רק שי"ל שאעפ"כ זהו ירידה, והיינו שיש אופן הגבה יותר נעלה שא"צ לירד לברר, כ"א ע"ד קומה הוי' למנוחתך כמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר ר"פ ויצא ע"פ קומה הוי' למנוחתך ונז' מזה בלק"ת בביאור ע"פ במדבר סיני באוה"מ, וזהו ההפרש בין חטאת ובין עולה, גם י"ל ע"ד ההפרש בין ויניחהו בג"ע לעבדה כו' ובין וישלחהו מג"ע לעבוד כו', ובפרדס שם משמע שי"ל עוד שבחי' עולה זהו ע"ד לא זז מחבבה עד

א'קע

שקראה אמי, משא"כ בחי' חטאת זהו ע"ד שקראה בתי, והיינו ענין חטה כברתא דמתחטא לפני אבוה, אבל חמינן בשבטים כולהו דלית בהו חט ובה אית חט וקרינן חטה, בזהר פ' בלק דקפ"ח ב', ונזכר מזה בלק"ת פ' אמור בד"ה והניף את העומר פ"ג שזהו ענין מארז"ל עץ הדעת חטה היתה והיינו שצ"ל בירור עה"ד וזהו ברתא דמתחטא ונמשך ה' באותיות חט הה"א הוא ה"ח דאבא כו', ועד"ז החטאת שמתברר עה"ד כו' בחי' ח"ט הנ"ל, ואפ"ל שזהו ע"ד אגוז ג"כ גימטריא חט, כמ"ש רמ"א בהגהת שו"ע ססי' תקפ"ג ובפרדס ערך אגוז המל' נק' אגוז והטעם שהיא מתלבשת בתוך הקליפות כמוח האגוז המתלבש בתוך קליפותיו כו' ובמ"א פי' בתיקונים שהיסוד נק' אגוז והמ' גנת אגוז עכ"ל, ובמא"א אלף סעיף למ"ד אגוז נק' היסוד וכן גימטריא טוב בין דדכורא בין דנוקבא והעיקר הוא יסוד דדכורא וצריך להעביר ג' קליפין דאגוזא הערלה ופריעה ואטופי דדמא עכ"ל והי"נ הביא מהקדמת הת"ז דף יו"ד ע"ב ובתיקון נ"ה דצ"ה ע"ב, וע' פרדס סוף שער היכלי התמורות פ"ז, שזהו ג"כ ענין ג' שני הערלה, ובשנה הרביעי יהי' כל פריו קדש הלולים כו', וע' בזהר שמות דט"ו ע"ב.

קיצור. הירידה דגבי חטאת זהו ע"ד ושלשת תרד מאד בחי' והייתם לי סגולה מכל העמים, ע"י לשארית נחלתו מברר המדות רעות, וירידה זו צורך עליה להיות הולך סגולתא, ונק' זה ירידה לגבי בחי' עולה שהבירור נעשה שלא ע"י דרך ירידה כ"א ע"י גילוי האבוקה ממילא נכללו הניצוצו' כנר בפני האבוקה וכמו שבת לגבי ששת ימי המעשה, והנה חטאת לשון נקיות ע"ד כברתא דמתחטא, עה"ד חטה היתה, ובשבטים לא הי' חט כי היו מבחי' עה"ח, וגם ע"ד אגוז גימט' חט וע"י שבירת הג' קליפין הוא גימט' טוב.

ג) והש"כ פי' חטאת מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים במ"א סי' א' כ"א ופירש"י חסרים ומנועין מן הגדולה כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא, שופטים סי' כ' י"ו, דהיינו שלא ישגה ולא ישנה, וא"כ ענין לחטאת להוי' ר"ל על חסרון ומיעוט אור הירח, ואפ"ל שע"י חסרון זה שבירח שהיא מ' גורם ג"כ החסרון בשמש ע"ד הצדיק אבד מלקבל הברכאן דאימא עילאה כי אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו וכנודע אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו בזהר ויקרא דף ה' ע"א, וזהו לחטאת לה', כי השמש זהו שמש הוי' וע"י קרבן חטאת דמוסף דר"ח נתקן בחי' זו שלא יהי' אני ובני שלמה חטאים וחסרים, וכמו כל קרבן חטאת שע"י הקרבן נתתקן החטא כו', והיינו שעי"ז נמשך מילוי החסרון בתוספת אור כמארז"ל הביאו עלי כפרה עלי דוקא ע"ד שרפים עומדים ממעל לו בלק"ת פ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י. והנה בזהר ר"פ חיי דקכ"ב ע"ב בענין מלך לשדה נעבד, אית שדה ואית שדה כו' ובג"כ שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא ולא שריין בההוא שדה ברכאן מהאי מלך, ועמ"ש ע"פ ובשר בשדה טרפה וע"פ איש שדה ובילקוט ע"פ היוצא השדה שנה שנה, ובמק"מ פ' חיי שם כתב פי' טעם שעיר של

א'קעא

ר"ח בגין להפריש הקליפה לילית הנקראת שדה מהמ', ולפעד"נ פי' ממלכא קדישא קאי על ז"א ור"ל שלא יהי' בחי' ושפחה כי תירש כו'. והענין ע"ד מ"ש בבה"ז פ' חוקת בד"ה אבל תי"ו הוא ד' נון מחבר כחדא ונון הא אתמר כו' ולא תונו כו' ומבואר שם פי' בא נחש על חוה היינו כשהמ' מקבלת מק"כ צירופי אלקים שבז"א וממ"ח צירופים אחרונים שהם גבורות קשות יש יניקה לנחש כו' וחוה היא המ' כמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות בענין ולילה ללילה יחוה דעת כו', וההפרש בין ע"ב צירופים הראשונים דאלקים שהם גבורות ממותקות י"ל ע"ד שהמל' בנינה מן הגבורות, כמ"ש בסידור ע"פ כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שכדי שיהי' התהוות הנבראים צ"ל ע"י גבורות וצמצומים וזה הגבורה תכליתה חסד, ועוד יובן החסד שבגבורות אלו ממ"ש בלק"ת בהביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך, משא"כ מ"ח צירופים האחרונים הם גבורות קשות ולכן מהם יניקת החיצונים כי עיקר יניקת החיצונים הוא מהקו השמאל כמ"ש בלק"ת בד"ה זאת חוקת התורה ועמ"ש ע"פ ואם בת היא וחיה כו', והם כקוף בפני אדם להתדמות ג"כ בגבורות אכן הם בתכלית הגבורות קשות ע' בהרמ"ז ר"פ מקץ בענין ולכל תכלית הוא חוקר, וכשגבורות קשות אלו מתדבקין בגבורות דמ' זהו"ע בא נחש על חוה או ענין ושפחה כי כו', וזהו"ע כן דרך אשה מנאפת כו', ובמא"א אות נו"ן סי"ד נאף (גימט') ס"מ כי הוא נאף אשה חסר לב דפתי לחוה לנטלא נהורא והטיל זוהמא בחוה עכ"ל וע"ש סי"ב בענין נחש, וע' מזה בע"ח שער הארת המוחין שהוא שער ל"א בדפוס דובראוונע ושם פ"ז, וזהו"ע בא גבריאל ונעץ קנה בים כמ"ש במ"מ להרב"י וע' במד"ר ס"פ תרומה ע"פ גער חית קנה ובזהר ח"ג פ' פנחס דרנ"א וכמ"ש במ"א, ועד"ז ענין ושפחה כי תירש, ויובן ע"ד מ"ש בע"ח סוף שער האונאה שהוא שער ל"ב בענין עון מכירת יוסף שהוא היסוד למצרים ואז נתלבש האבר הקדוש בקליפות כו', וזהו"ע ובשר בשדה טרפה עיין במא"א אות ב' סי"ג בשר הוא היסוד וז"ס טרף טרף יוסף, היינו בחי' בשדה טריפה כו' וע' בפרדס שער הצנורות פ"ד ושער האותיות אות עיין כי אות ע' רומז ליסוד שיוצא ממנו ב' צנורות כו' ומהצנור השמאלי מקבלת ק"נ וכו' וע' בזהר פ' שמות ד"ג ע"ב ע"פ והוקע אותם לה' נגד השמש כי שמש ומגן הוי' כו' ע"ש ובמק"מ נ"ב כי תכף שפחה תירש גבירתה כו', וע' בזהר ס"פ וישלח דקע"ח ע"א ע"פ ייראוך עם שמש מהו עם שמש לנטרא נהורא דשמשא בהדן לאנהרא לה דהא יראה בהדי שמשא אצטריך ולא לאפרשא לון עכ"ל, ויראה היא בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל משא"כ פוגמי הברית נאמר בהם והוקע כו' נגד השמש דוקא מטעם הנ"ל שלא קיימו ייראוך עם שמש כ"א להיפך, ובר"ח אתפרש השדה טרפה מז"א ואינו מקבלת מהצנור השמאלי כ"א נפתח הצנור הימני להשפיע לכנס"י כי אמלאה החרבה, והיינו ענין קרבן חטאת של השעיר הביאו עלי כפרה ע"ד מ"ש רש"י פ' וישלח ע"פ כי אמר אכפרה פניו לשון קנוח והעברה הן כו' והיינו ההעברה דאתפריש ההוא שדה כו' והוא קנוח הלכלוך כו'.

א'קעב

קיצור. חטאת י"ל לשון חסרון והיינו שנחסר אור הלבנה ע"ד בחוסר כל, בחי' כי כל בשמים ובארץ, ולכן אתפגים סיהרא ועי"ז גם הצדיק אבד הברכות שהי' נמשך לו מלמעלה, כי דוקא מצא אשה מצא טוב והיינו ברכות לראש צדיק, וזהו"ע מלך לשדה נעבד, ויש בזה ג"כ בחי' בא נחש על חוה ע"י שמקבלת ממ"ח צירופים האחרונים שהם גבורות קשות מזה יש יניקה לנחש וכן ענין ושפחה כי תירש שיונקת מצנור השמאלי, ובר"ח אתפרשת מלינק ונפתח הצנור הימני, בחי' שער החצר הפנימי' הפונה קדים שביום החדש יפתח, והיינו ענין השעיר דר"ח לחטאת לה' ר"ל שיתמלא החסרון גם מה שהצדיק אבד כו' וע"י הקרבן מתמלא החסרון כו', ע"ד אין מחסור ליריאיו פי' בחי' אין ממלא כל מחסור ליריאיו כו' וכמ"ש בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ע"ב דהא ע"ק אתגלי וזווגא אשתכח כו'.

ד) ולהבין למה זהו שעיר דוקא, הנה יש להקדים שעיקר יניקת החיצונים נמשך מחמת מיעוט אור הלבנה (ושעיר חשוכא נהפך לאור) כי האור זהו חסד כמ"ש ע"פ ויקרא הוי' לאור יום ומיעוט האור זהו נמשך מחמת הגבורות וצמצומים, ועמ"ש בתו"א בד"ה פתח אליהו בענין חד אריך וחד קציר וחד בינוני חד אריך זהו החסד כמים היורדים מגבוה לנמוך וחד קציר נקרא הגבורות שממעטים השפע שיהי' המשכה רק כפי ערך ההעלאה כו', והענין דקודם המיעוט כתי' ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ופי' בזהר פקודי דרל"ה ע"ב שהו"ע ב' שמות הוי' ואלקים כו' דכתיב גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, ובפ' תרומה דקמ"ז סע"ב וכל זימנא דדו"נ אתיין כחד תרווייהו קרינן בלישנא דדכורא, ובגין דעלמא עילאה אקרי גדול בגיני' עלמא תתאה דאתחבר בהדי' אקרי גדול כיון דאתפרש דא מן דא אדכרו בפרט כל חד וחד כדקא חזי' לי' דא אקרי גדול ודא אקרי קטן עכ"ל, ור"ל כשהוא ע"ד שמש ומגן הוי' אלקים דר"ל מגן פי' יחוד הוי' אלקים בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב וכן בזהר שמות דף ג' ע"ב, וע"י יחוד זה נק' גם שם אלקים גדול עד שנק' שני המאורות הגדולים, וע' בסדור שער התפלה ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו, בהביאור גבי ובו תדבקון יעו"ש, והיינו כיון שם הוי' מאיר ממש ע"י שם אלקים, וזהו אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו שהם צירופי אותיות הדבור שני אבנים בונות שני בתים כו' שמאיר בהם ועל ידם החכמה עילאה כמו וידבר הוי' אל משה כו' וכמ"ש בענין זה הדבר אשר צוה כו' שהדבר שהוא מ' נק' ג"כ זה שהוא אספקלריא המאירה משה נתנבא בזה כו' וע' במד"ר תצוה פל"ח ע"פ וזה הדבר אשר תעשה להם דר"ל שע"י עבודת הכהנים המכוון שיהי' הדבר בבחי' זה, וכמ"ש אתה כהן לעולם על דברתי כו' וע' מזה בזהר פ' מצורע דנ"ד, וזהו"ע גבורי כח עושי דברו עיין זח"ג פ' בלק דקצ"א א' ובלק"ת סד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה, שזהו ע"ד כי אל דיעות כו' שמלמטה למעלה כו' ושיהי' גם למטה במ' יחו"ת הגילוי כמו למעלה זהו עושי דברו, והוא ע"ד לעשות הישר בעיני ה' בלק"ת סד"ה כי תשמע בקול, וזהו אמת ויציב כו' הדבר הזה דהיינו מ"ש בק"ש

א'קעג

הוי' אלקינו הוי' אחד כו', ולכן ע"י יחוד נקראו ב' השמות המאורות הגדולים וז"ס יחוד הוי' אלקים שמש ומגן כו' והוא המשכה פנימי' מאור א"ס שיהי' ומלאה הארץ דעה כו' וז"ס והאדם ידע את חוה כו', והנה ענין היחוד היינו שההמשכה מאור א"ס בבי"ע צ"ל ע"י ב' השמות דוקא הוי' אלקים ועמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' בחוקתי ע"פ דומה לצבי שהוא עד"מ כמ"ש הוא משה ואהרן אשר יציאת מצרים שענינו להיות גילוי כי הוי' הוא האלקים צ"ל ע"י ב' בחי' היינו משה ואהרן, וזהו הוא משה ואהרן שהם ממשיכים גילוי הוי' הוא האלקי', כי משה כבד פה וכבד לשון כבד פה לגבי אורייתא דבע"פ לפי שהי' ונחנו מה בחי' ביטול דחכמה והוא מקבל גילוי חכמה עילאה משה נתנבא בזה ולא הי' יכול להיות הגילוי ממנו אלא ע"י אהרן אותיות נראה באורך נראה אור וזהו ואהרן אחיך יהי' נביאך ולכן ארז"ל שעליהם נאמר טובים השנים מן האחד במד"ר בקהלת, וכמו גילוי תושב"כ זהו ע"י תושבע"פ, וישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה נמצא התורה היא הממוצע המחבר אור א"ס ב"ה עם נש"י ובהממוצע צ"ל ב' בחינות והיינו תושב"כ ותושבע"פ וע' בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ כנישין יהא לכון שנק' ג"כ אביך ואמך כו', וכמו"כ ההמשכה מהמאציל בבי"ע צ"ל ע"י האצי' שהוא הממוצע ויש בהממוצע ג"כ ב' בחי' שהם ע"ד כרוב אחד מקצה מזה כו' כמ"ש בת"א פ' תרומה בביאור ענין הכרובים מכי"ק אאזמו"ר נ"ע וזהו ענין זו"נ שהם ב' שמות הוי' אלקים כו', ועיין במד"ר פ' בראשית ר"פ יו"ד ע"פ ויכולו השמים והארץ שני דיוסקוסים נאים כו'. ונחזור לענינינו דכאשר הוא יחוד שם הוי' ושם אלקים אזי נקראו שניהם המאורות הגדולים וזהו אימתי גדול כו' וכנ"ל, משא"כ כיון דאתפרש דא מן דא והיינו שאז אין מאיר בהדבור בחי' יחו"ע שיהי' ע"ד זה הדבר, ויובן זה ע"ד מ"ש בסש"ב סוף ח"ב פי"ב וז"ל וכן בחילופי אותיות או תמורותיהן נבראות בריאות חדשות פחותי המעלה בערך הנבראים מהאותיות עצמן כי הן דרך משל דוגמת אור המאיר בלילה בארץ מן הירח ואור הירח הוא מהשמש ונמצא אור שעל הארץ הוא אור האור של השמש, וככה ממש כו' עכ"ל ע"ש הרי מזה למדנו שבחי' אור הירח זהו עד"מ חילופי אותיות, ולכן אינו כמו בחי' הדיבור הזה שהוא בחי' גדול הוי' כו' בעיר אלקינו שזהו כמו עצם האותיות הדיבור ולא חילופיהן ותמורותיהן, ועד"ז אמרו דועד הוא אחד בחילופי אתוון בזהר תרומה דקל"ד ע"א ובפרדס שער הצירוף ספ"ו כ' בשם הת"ז כי כל החילופים והתמורות האלו הם מצד מט"ט כמו חילוף האותיות הוי' אלקינו הוי' שבק"ש בשם כוזו במוכסז כוזו, או שם הוי' במצפ"ץ בא"ת ב"ש הכל מצד מט"ט, ולע"ל בזמן הגאולה יתפשט קוב"ה מכל הכינויין והלבושים האלו כו', ועיין מזה ג"כ בפרדס שער אבי"ע פ"ו המשיל זה ג"כ לענין חותם, וכשהחותם על השעוה כו' וע"ש פ"ח גם ע"ד ההפרש בין אתוון זעירין לאתוון בינונים ומכ"ש בין אתוון רברבן ע' זהר ויחי דרל"ט ע"א פתח ואמר ויקרא אל משה הכא אל"ף זעירא אמאי כו' ועד"ז בהבראם ה' זעירא זהו"ע לכי ומעטי א"ע כמ"ש במא"א אות ה' סעי'

א'קעד

א', הרי עכ"פ למדנו מזה ענין שני המאוה"ג וענין את המאוה"ג ואת המאור הקטן, ויובן זה עוד ע"ד שנאמר שמש ומגן הוי' אלקים דהיינו יחוד הוי' אלקים, והרי אור השמש המאיר ע"י המגן זהו אור השמש ממש א"כ בחי' שם אלקים כשמיוחד עם שם הוי' ע"ד שמש ומגן, הרי זהו אור שמש הוי' ממש, וזהו הבחינה שהיו שני השמות שני המאוה"ג, משא"כ אח"כ כאשר שם אלקי' שהוא המ' כשירדה לבריאה אחר הפרסא אז היא כמשל אור הירח המאיר בלילה, שאינו בערך אור שמש ומגן הוי' אלקים, וכמו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה שזהו גם כן על דרך ההפרש בין אור שמש ומגן כו' ובין אור הלבנה וזהו"ע המיעוט, ובזהר פ' ואתחנן דרס"ט ע"א עשה הפרש ביהושע בין כשהי' משרת משה שהי' בבחי' עליונה יותר מכמו אחר שנסתלק משה וז"ל ת"ח כל זימנא דהוה יהושע לגבי דמשה הוה אוליף ואניק מתוך האוהל ולא דחיל, בתר דאתפרש ממשה והוה בלחודוי מה כתיב ויפול יהושע על פניו כו' וע"ש משל על זה, וזהו ע"ד ההפרש בין הוי זנב לאריות ובין ראש לשועלים, ועמ"ש מזה במ"א ע"פ ונערים ממשתה נגינתם שיש בבחי' ויהושע בן נון נער לא ימיש כו' ב' מדרגות הנ"ל וכמו"כ בנער מט"ט יש ב' מדרגות כו', ואפ"ל שהו ההפרש בין ר"ח שזהו ע"ד יהושע כשהי' אצל משה כו' כמו"כ אז הלבנה מקבלת מהשמש משא"כ אח"כ כשמתרחקת מהשמש כו' זהו כמו בחי' הב' דיהושע כו'.

קיצור. למה שעיר, יניקת החיצונים נמשך מחמת מיעוט האור, מארת חסר, שני המאוה"ג הוי' אלקים כשהן מיוחדים ע"ד גדול הוי' כו' בעיר אלקינו, ועמ"ש מזה בתלים סי' י"ד ע"פ מי יתן מציון, זה הדבר, על דברתי, עושי דברו, אמת ויציב כו' הדבר הזה, ומזה נמשך ידבר עמים תחתינו, שמש ומגן הוי' אלקים, כי ההמשכה מאו"ס בבי"ע צ"ל ע"י ב' שמות אלו, דוגמת תושב"כ ותושבע"פ, וכן משה ואהרן אותיות נראה אור, הוא משה ואהרן, שממשיכים הוי' הוא האלקים, משא"כ כשאין מאיר שם הוי' בעיר אלקינו, וזהו ע"ד חילופי אותיות, ואפילו ועד שהוא בחלופי אתוון אחד, הרי אנשי יריחו היו כורכים את שמע, בכדי שיהי' בחי' מ' ע"ד שמש ומגן הוי' אלקים שהו"ע גדול הוי' כו' בעיר אלקינו כנ"ל, משא"כ בחי' ירח זהו ע"ד חילופי אתוון, גם ע"ד א"ב דאתוון זעירין שהוא במט"ט, וזהו ג"כ ענין פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ולפמ"ש במ"א גם בהלבנה שהיא בחי' פני יהושע יש ב' מדרגות הא' כשהוא אצל השמש לא ימיש מתוך האהל הב' כשנעשה בחי' בפ"ע רחוק מהשמש, ואפ"ל שבחי' הא' זהו מעלת ר"ח שאז הלבנה מתייחדת ממש עם השמש כו'.

ה) והנה במאור עינים פ' בראשית* פי' מיעוט הלבנה קטנות והעיקר קטנות הדעת, וענין קטנות הדעת יש להבין ממ"ש בלק"ת בד"ה וידעת היום דרוש הראשון פ"ב, אך הנה דעת והרגשה זו הוא בבחי' ממכ"ע אבל בבחי' סוכ"ע כתי' אני הוי' לא שניתי כו' ובבחי' זו לא שייך אלא אמונה

א'קעה

כו' ושם פ"ג שצ"ל ורעה אמונה לפרנס ולהמשיך מזון להגדיל את האמונה עד שתהי' קבועה בלב האדם ג"כ בבחי' דעת והרגשה וכאלו רואה כו' וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ומלאה הארץ דיעה כו' ושם פ"ד שזהו"ע וידעת היום כו' יעו"ש, וא"כ כשהדעת הוא בבחי' סוכ"ע זהו גדלות הדעת אבל כשאינו רק בבחי' אמונה זהו קטנות הדעת, גם מבואר במ"א שיש ג"כ למעלה ב' בחי' דעת שז"ס כי אל דיעות ד"ע וד"ת בתו"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ לבבתני ועיין סד"ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר, וכן בנפש שייך ב' בחי' דעת אלו.

עוד כ' במא"ע שם שמחמת קטנות הדעת נמשך כל ההתרחקות שמתרחק מעבודת הבורא ית' וכעין זה פי' בתו"א בד"ה ויאבק איש בענין צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה שמחמת שדעתם קצרה ע"כ נדמה לו שצרכיו מרובים כי לתאווה יבקש נפרד אבל אילו הדעת שלם יבוא לבחי' לשארית נחלתו שמשים עצמו כשיריים ומותר בעולם וממילא אין שייך כלל ענין צרכיו מרובים כו' שזהו מבחי' הישות וגסות כמ"ש במ"א ע"פ ושלשת תרד מאד, וע' עוד מענין הדעת בד"ה החלצו מאתכם איך הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא הגורם ביטול והכנעת המדות של נה"ב לגבי המדות של הנפש אלקית, ע"ד שנת' באג"ה סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום שזה נק' שלום בפשמ"ט וע' מזה ג"כ בד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י, ודעת עליון מחבר חו"ב שיהי' ע"ד רואין את הנשמע כו' ועיין בת"א בד"ה ואלה המשפטים מזה, וע' עוד בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו בפי' נפלה כי יש בהנפש ג"כ פנים ואחור בחי' פנים היינו הרצון והחפץ ומה שהוא רק ע"ד ההכרח נק' אחור, וכשהיו ישראל במעלה עליונה בבחי' ועמך לא חפצתי זה נק' פב"פ משא"כ בהיפך כשעיקר התשוקה בענינים גשמיי' נק' כי פנו אלי עורף כו' ויש בזה נופלים וכפופים כו', וזהו הנמשך ג"כ מחמת קטנות הדעת וכענין שנת' בד"ה ואלה המשפטים בפי' וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה כו' זרע אדם שיש לו דעת גדול באלקות וע' בד"ה בחודש השלישי בפי' אני הוי' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם וסד"ה מי אל כמוך. והנה קטנות הדעת בכנס"י נמשך מחמת מיעוט אור הלבנה כי ישראל מונין ללבנה כי ענין מיעוט הלבנה היינו ג"כ ענין שאין הדעת עליון מבחי' סוכ"ע מאיר במ' כי היחוד עליון דשמשא וסיהרא הוי' ואלקים נק' ג"כ דעת, והאדם ידע, כי מלאה הארץ דעה את ה', ועמ"ש בלק"ת ר"פ במדבר בענין פי' אוה"מ לשון ונועדתי לך שמה ונודעתי כו', והיינו בחי' כי שמש ומגן הוי' אלקים הביטול דיחו"ע כביטול זיו השמש בשמש כו' ז"ס הדעת, ע"ד כי אל דיעות ה' המשכת הדעת עליון בכנס"י משא"כ כשאין מאיר הדעת עליון דאתרחק מיני שמשא ומחמת זה נמשך מיעוט הדעת בנשמות כו' וזהו"ע חטא לשון חסרון.

עוד פי' במא"ע שם דמחמת מיעוט הירח נמשך שאף כשיש זיווג הוא רק בבחי' אב"א, ויובן זה ע"ד מ"ש בתו"א בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק פי' וענין לכתך אחרי במדבר בחי' אחוריים הוא בחי' אתכפיא ולא

א'קעו

אתהפכא, ובביאור מאמר הזהר פ' אמור ד"ק ע"ב ע"פ אחותי בת אבי היא פי' כשמקבלת כנס"י ממוחין דאבא שז"ס בת אבי אז יוכל להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא ואזי נמשך ג"כ מלמעלה אור חדש, וכשאין מאיר בכנס"י רק ממוחין דאימא א"א שיהי' העלאת מ"ן כ"א ע"ד אתכפייא, ונמשך כמו"כ מלמעלה לחדש הישינות ולא אור חדש ממש, וזהו ג"כ ענין קטנות הדעת שאין מאיר הדעת עליון הממשיך מוחין דאבא בחי' ראי' רק בחי' בינה שהיא שמיעה ואין דומה שמיעה לראי' ועמ"ש בד"ה שחורה אני ונאוה בענין ששזפתני השמש דאתרחק מיני שמשא הביטול דיחו"ע כביטול זיו השמש בשמש אין מאיר בי בחי' זו, לכן שחורה אני כו' שחרחורת. והנה ענין המיעוט גורם שמאיר השפע ע"י בחי' נער שר העולם, נער בחי' קטנות ומיעוט כו', וזהו אשריך ארץ כי בן חורין היינו ז"א שמקבל מאו"א ששם מקום החירות, וזה"ע גדול הוי' כו' בעיר אלקינו כעיר שחוברה לה יחדיו התחברות המ' בבינה אתוון רברבין ופי' אתוון רברבין ע"ד אנכי לגבי אני וע"ד הגבה למעלה דא אות יו"ד כי י"ה הם תרין ריעין כו' משא"כ בחי' קטנות נער מט"ט אז אין האותיות דעיר אלקינו מאירים כ"א אתוון זעירין וחילופי אתוון ומזה נמשך כרחל לפני גוזזיה נאלמה, ופי' בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"א ופ"ב שהוא התגברות דאגת הגוף ונה"ב על הנפש האלקית כו' וע' בזהר תרומה דקע"ה סע"א ע"פ ונתתי נערים שריהם דווי לארעא כד ינקא משמאלא וע"ש מזה דקע"ו א', וז"ל תרז"ל בד"ה ונערים ממשתה נגינתם, והנה בזמן הג' נאמר ונתתי נערים שריהם היינו נער מט"ט הנ"ל כשיורד למטה ונפסק ממנו אור האצי' (ע"ד שנז"ל ססעי' ד' בענין יהושע בתר דאתפרש ממשה כו') ונעשה שרו ש"ע בבחי' יש ודבר בפ"ע היינו בזמן הג' דוקא כי בזמן הג' אמרו דקוב"ה שהוא בחי' ז"א ממש אסתלק לעילא לעילא כמ"ש עורה למה תישן הוי' כו' שהוא כמו עד"מ השינה באדם שהוא בחי' הסתלקות המוחין* (ע' בד"ה וארא אל אברהם ובד"ה ש"ה כו' היינו כחולמים ובד"ה כי עמך מקו"ח, וז"ש במד"ר פ' וישב ע"פ כי איננו גדול שאשת פוטיפר אמרה ליוסף כי איננו והוא יוסף גדול ה' כו' ור"ל שהיא אמרה כי איננו דאסתליק לעילא לעילא ע' זהר פ' ויקרא ד"כ ע"ב ואזי ההנהגה בבחי' שינה והוא השיב לה גדול הוי' כו' כי גם בחי' לבוש הטבע דאלביש שמים קדרות הכל הוא בהשגחה עליונה כו' רק כשהוא בעיר אלקינו יחוד קול ודיבור, ע' זהר וארא דכ"ה סע"ב ודכ"ו ע"א אז מאיר בגילוי רב ובבחי' הנ"ל הוא ע"י אסתר אסתיר פני) ואזי כל ההנהגות העולמות דבי"ע [הכל]* ע"י בחי' נער מט"ט (ע' פרדס שער אבי"ע פ"ה וזהו"ע המשרה את אשתו ע"י שליש כו') וכו' וזהו ונתתי נערים שריהם כו', וע' בזהר תרומה דקס"ד ע"א ע"פ אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר שהוא נער מט"ט כו' וע' במד"ר פ' בא פט"ו ע"פ החדש הזה לכם, מאברהם עד שלמה ט"ו דור כנגד חצי החודש שהלבנה הולך ואור ובימי שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה ומשלמה עד צדקיהו כנגד מה שאחר ט"ו יום חסר אורה כו', והיינו כנ"ל שמחמת מיעוט הלבנה נמשך שנתמלאה צור מחורבנה של ירושלים בחי' ושפחה כי תירש

א'קעז

(כי הירח הוא בחי' עיר אלקינו מונין ללבנה כו') וע' זח"א חיי דקכ"ב מענין זה וז"ס טומאת מקדש כו', והנה הנשמה נק' ירח כמ"ש עד אשר לא תחשך כו' והירח וארז"ל פכ"ג דשבת דקנ"א סע"ב והירח זו נשמה, כי שרשה מבחי' מ' הנק' כנס"י ונק' ירח שמקבלת מבחי' שמש הוי' ועמ"ש מזה בתו"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי ובד"ה מחר חדש ונפקדת, וא"כ מיעוט הירח היינו שנתמעט אור ההשגה וע"ד שכתב בר"ח שער היראה פ"א ד"ו ע"א הב' גדול בבחי' ההשגה כו' ע"ש וא"כ מתחלה הי' מקור הנשמות ג"כ ע"ד המאוה"ג שאז הי' דעת גדול בהנשמה וכמו אפילו אחר מיעוט הלבנה הרי בט"ו דור מאברהם עד שלמה שהי' כנגד ט"ו יום שהלבנה הולך ואור הי' גילוי אלקות בנש"י וכמ"ש בשלמה וישב שלמה על כסא הוי' מכ"ש אם לא הי' כלל מיעוט הלבנה, ומיעוט הירח היינו שנתמעט אור ההשגה של הנשמה ועמ"ש בענין מל' שהדעת שלה רק מעט' דגבורה וז"ס נשים דעתן קלות כו', וע' מזה בלק"ת פ' תזריע בד"ה שוש תשיש דף כ' ע"ב ובפ' חקת בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות ושם ספ"ב ובסדור בדרושים לחתונה בד"ה ענין רב שמואל בר יצחק מרקד אתלת כו' ענין אדעתי' דנפשי' קעביד כדי לתקן נפשו שאין זה עדיין בחי' לשמה ממש וזהו הנמשך מבחי' שדעתה קל כו' ע"ד הנ"ל בד"ה שוש תשיש, גם אפ"ל ע"ד שנת' בת"א בד"ה ואלה המשפטים בענין וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה זרע אדם הם נשמות דאצי' שיש להם דעת גדול באלקות משא"כ נשמות דבי"ע שנק' זרע בהמה שאין בהם הדעת בערך זה כו' כ"ז הו"ע מיעוט הירח מיעוט הדעת של הנשמה, ועיין עוד בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות ובד"ה כי אתה נרי ובד"ה וישכם לבן גבי שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך ובד"ה זכור דעמלק בענין כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד ובד"ה כי ההרים ימושו, והנה מחמת מיעוט אור הנה"א נגדל כח נה"ב שהיא ושפחה כי תירש כו' וז"ס הגדיל אויב כו' כי ולאום מלאום כו', ולכן מקדימים ברכת יוצר המאורות לק"ש שיהי' אורים גדולים ויומשך הדעת בכנס"י.

קיצור. במא"ע פי' מיעוט אור הלבנה קטנות הדעת ע"ד יצרם בדעת בבינה ובהשכל, י"ל כי גדלות הדעת ע"ד ורעה אמונה בבחי' סוכ"ע אני הוי' לא שניתי כאלו רואה ועמ"ש ע"פ כי אל דיעות שמלמטה למעלה כו' וע"פ לעשות הישר כו' וצרכי עמך מרובים זהו לפי שדעתם קצרה, משא"כ בבחי' משים עצמו כשיריים, ומזה נמשך כי פנו אלי עורף כו', גם ע"ד אני הוי' לא שניתי ואעפ"כ ואתם בית יעקב לא כליתם שאין לכם כלות הנפש, ולמעלה ענין זה כי הנה שמש הוא יחו"ע הגילוי כמו דכולא קמי' כל"ח משא"כ הלבנה יש וביטול וכשהיו שני המאוה"ג זהו ע"ד אנשי יריחו היו כורכים את שמע ונק' יריחו עיר התמרים צדיק כתמר יפרח המשכת דעת עליון, משא"כ כשאין מאיר בחי' זו ואזי נראה העולם יש זהו מיעוט הלבנה, ומחמת מיעוט הירח נמשך דגם כשיש זיווג הוא רק בבחי' אב"א שהוא רק בחי' אתכפייא וממילא גם ההמשכה מלמעלה אינו

א'קעח

אור חדש, גם המיעוט גורם שמאיר השפע רק ע"י נער מט"ט שהוא בחי' קטנות ומיעוט ע"ד אתוון זעירין לגבי אתוון בינונים ומכ"ש לגבי אתוון רברבין וזהו"ע ונתתי נערים שריהם ובחי' רחל מבכה כו' כי איננו ומזה נמשך כרחל לפני גוזזיה נאלמה, והנה הנשמה נק' ירח שמקבלת מבחי' שמש הוי' בד"ה ראה אנכי נותן, ומיעוט הירח ע"ד דעתה קל, אדעתי' דנפשי', גם כמ"ש זרע אדם וזרע בהמה זרע אדם ע"ד נשמות דאצי' דעת חזק משא"כ זרע בהמה נשמות דבי"ע כו' וזהו המיעוט ובקליפות אין מוח הדעת גם בלא דעת נפש לא טוב ולכן מחמת מיעוט הדעת דעה חסרת גורם התגברו' היצה"ר שהוא מבחי' גם בלא דעת כו' וזהו שמקדימים יוצר אור לק"ש.

ו) והנה במא"א אות מם סעי' ל"ט, מיעוט הירח שהמל' היתה פרצוף מן החזה ולתתא וירדה ונעשית נקודה תחת היסוד (ע' מזה בבה"ז על המאמר שם דקצ"א ע"א ע"פ שחורה אני ונאוה) ולפעמים תתמעט יותר ותרד בבריאה (זהו כהנ"ל הירידה מבחי' אדם לבחי' בהמה וש' ב"ן וע' בלק"ת סד"ה ביום השמיני שלח ולפעמים יורדת כנס"י לבי"ע כו' ע"ש, שזהו"ע קירוב וריחוק וקירוב כו') וכל מיעוט מצד הדינים הממעטים השפע (ע' בד"ה זאת חוקת התורה שז"ס קו השמאל שמאל דוחה כו') במדה ובמשורה ולכן מעט גימ' קי"ט צירופי אלקים עכ"ל ואפ"ל שהוא ג"כ גימט' דמעה כי מחמת מאורות חסר גורם ח"ו דמעה ולכן לע"ל ומחה הוי' דמעה כו', ואפ"ל שבחי' כי אתם המעט מכל העמים שממעיטים א"ע זהו תיקון לבחי' מיעוט הירח כו' כי אם נבלת בהתנשא וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו כו' וזשארז"ל בפא"ט ד"ס ע"ב שאמר לה הקב"ה זיל ליקרו צדיקים בשמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן כו' דהיינו שעי"ז שממעטים א"ע כמ"ש יעקב קטנתי מכל החסדים עי"ז מתקנים המיעוט שלה, וכ"מ במד"ר פ' בראשית פ"ו גבי ודכוותה שם אחיו יקטן כו' שהי' מקטין את עסקיו כו', מה זכה, זכה להעמיד שלשה עשר משפחות כו', ואפ"ל ע"ד שגידול התבואה הוא ע"י רקיבת הגרעין שנכלל בבחי' אין, אז יוכל להתהוות ממנו יש, או ע"ד שמיעוט הכלי זהו גורם רבוי האור כו' וע' מזה בבה"ז פקודי על המאמר שם דרל"ג, ובמערכת פרק שמיני (דמ"ז ע"ג) כתב עוד פיוס אחר שאמר לה הקב"ה צדיקים על שמך שמואל הקטן דוד הקטן כלומר כי בזכות הצדיקים העוברים על מדותם ומדמים הצורה ליוצרה ולא יתגברו כפי כח השורה עליהם אך נעלבים ואינם עולבים על ידם תתעלה ותתפאר כו' עכ"ל ולדבריו מענין איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור, והיינו שעי"ז שמקטינים א"ע ממשיכים ממקור הגדולה מא"א כמו ע"י חותם שוקע שמלמטה ממשיכים חותם בולט שמלמעלה כמ"ש בד"ה שימני כחותם ובד"ה ארץ הרים ובקעות.

קיצור. ענין מיעוט בא מחמת הדינים שממעטים השפע, מעט גימ' דמעה, והתיקון לזה ע"י צדיקים שממעטים א"ע שעי"ז ממשיכים מבחי' ארך

א'קעט

אפיים וגדל חסד ע"ד לשארית נחלתו למי שמשים א"ע כשיריים כי אוא"ס שורה במקום הביטול.

עוד כ' במאו"א אות מ"ם סעי' ה' וז"ל מאורות נק' זו"ן ושניהם גדולים ושוים בשרשם בא"א מצפ"ץ מצפ"ץ אלא שזה ימין וזה שמאל עכ"ל והי"נ כתב ע' בזהר ח"ב תרומה קמ"ז ב', וע' בזהר בראשית דף כ' ע"א ונתבאר במ"א בפ' בראשית ע"פ* ומ"ש אלא שזה ימין וזה שמאל לכאורה צ"ע דהא לית שמאלא בהאי ע"ק, ואולי י"ל מ"ש דלית שמאלא שאין שם תשות כח ח"ו וכמ"ש במ"א בענין השולט בשתי ידיו ומ"מ אף ששולט בשתי ידיו נק' ימין ושמאל לענין תפילין רק שלענין זה נק' הכל ימין כיון שהוא ג"כ יד שבכח כמו הימין, ועכ"פ י"ל זהו שאומרים בברכת יוצר המאורות כאמור לעושה אורים גדולים דהיינו להמשיך בהם משרשם בא"א. עו"ש במא"א אות ה' סעי' א' וה"א זעירא נק' מל' דא"ק שהקטינה אורה להתלבש באצי' ועיקר ש' זה במל' דבריאה (צ"ל דאצי') לכי ומעטי א"ע שירדה ומעטה והקטינה א"ע בבריאה עכ"ל.

והנה זהו ענין חטאת לשון חסרון כמש"ל סעי' ג' בשם הש"ך, ולשון חטא ומבואר לעיל ססעי' א' שהחטא והחטאה הם זו"נ דקליפה והיינו דהא בהא תליא שמחמת חסרון ומיעוט אור הלבנה זהו הגורם ליניקת זו"נ דקליפה מזו"נ דאצי' דהיינו ענין מלך לשדה נעבד כמש"ל סעי' ג' נמצא זהו החטא והחטאה, והיינו ענין לא נתמלאה צור כו', וענין נעץ קנה בים, וע"ל סעי' ד', וזהו הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח כו', ועמ"ש ע"פ לפתח חטאת רובץ דהפתח היא מל' דאצי' ולשם חטאת שהוא הנחש רובץ כמ"ש בזח"א פ' בראשית דל"ו סע"ב וע' בזהר ס"פ ויקהל דרי"ט סע"ב ושם שזהו מחמת מיעוט הירח יש לו יניקה מבחי' פתח הנ"ל וע' בת"א בד"ה במדבר סיני באוה"מ דרוש השני שזהו ענין מדבר במ"ם פתוחה מורה על הדיבור כשמתלבש בבי"ע שאז יש פתח ומבוא להקליפות לינק ממנה כו' ועמ"ש ע"פ ובמדבר אשר ראית אשר נשאך בפ' דברים וע"פ המוליכך במדבר הגדול והנורא בפ' עקב וע' במא"א מם ס"ג מענין מדבר, ובד"ה אלה מסעי דרוש השלישי, וירידת הדיבור בבי"ע זהו ענין מיעוט הלבנה כו' שירד הדיבור להסתתר ולהתעלם בבחי' מט"ט אתוון זעירין כו' ומחמת זה נמשך חטאת רובץ והיינו כנ"ל שחטאת לשון חסרון גורם לבחי' חטאת רובץ לשון חטא.

ובגמרא פ"ט דברכות דס"א ושמואל אמר (שהיצה"ר) כמין חטה הוא דומה שנאמר לפתח חטאת רובץ ופרש"י חטאת לשון חטה דריש לי' וזהו ע"ד עה"ד חטה היתה, והיינו שבהשבטים לא היו אותיות חט, ואף שחטה היא מ' עכ"ז חט שריא סמוך לה היינו ק"נ, בזח"ג פ' בלק דקפ"ח ע"ב, וזהו שהיצה"ר שהוא חטאת הוא דומה לחטה בחי' עה"ד ולפתח היינו מל' שם רובץ כו', ולכן ארז"ל אם רעב שונאך זה היצה"ר האכילהו לחם

א'קפ

הוא התורה לחם חטה כ"ב אתוון דאורייתא ונתברר עה"ד ונכלל בעץ החיים לכן עי"ז מבטל כח הרע שביצה"ר ששרשו מעה"ד חטה היתה ויוכלל ג"כ ביצ"ט כו'.

ובזהר ר"פ וישלח פי' מאי חטאת רובץ דא יצה"ר ודוד ה"נ קרייה חטאת ופי' לפתח היינו מיד שיוצא מפתח בטן אמו, וכן ארז"ל סנהדרין דצ"א ע"ב ובפ"ג דנדה ד"ל ע"ב שזהו ענין לפתח חטאת רובץ, והטעם שהיצה"ר מקדים לבוא זהו ע"ד קליפה קדמה לפרי, ועד"ז זהו שארז"ל מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי כו', ומ"ש ודוד ה"נ קריי' חטאת היינו מ"ש וחטאתי נגדי תמיד כו', וזהו והאבן גדולה ע"פ הבאר וארז"ל במד"ר ויצא פ"ע זה יצה"ר, ופי הבאר פי' בזהר שם שהוא מ' הנק' באר מ"ח ע"ש דקנ"א ע"ב, והאבן גדולה זהו המקטרג שלא יומשך השפע הנק' מים חיים הנמשכים ממקור מים חיים.

קיצור ענין מיעוט בא כו' עד במקום הביטול נכתב לעיל. יוצר המאורות הם זו"נ ובשרשם בא"א שניהם גדולים רק זה ימין וזה שמאל וזהו לעושה אורים גדולים, ה' זעירא ז"ס מיעוט הלבנה שירדה לבריאה ואזי נק' הדיבור העליון בשם מדבר במם פתוחה שיש פתח ומבוא לחיצוני' לינק ממנה וזהו לפתח שהוא הדיבור עלמא דאתגלייא חטאת רובץ, נמצא חטאת לשון חסרון ומיעוט ע"ד והייתי אני ובני שלמה חטאים, גורם לבחי' חטאת רובץ חטא וחטאה זו"נ דקליפה שינקו כו', ובנפש חטאת זה היצה"ר שיש לו התגברות מחמת מיעוט הדעת שעי"ז יוכל ליכנס בו רוח שטות לחטוא, והיצה"ר נק' חטאת לשון חטה עץ הדעת חטה היתה ולכן האכילהו לחמה של תורה העשוי מחטה כ"ב אתוון דאורייתא שנכלל בעה"ח, וענין לפתח חטאת רובץ ע"ד קליפה קדמה לפרי, והאבן גדולה ע"פ הבאר, וכל זה נמשך ממיעוט הלבנה כו' ודעתן קלות אזי בהאי נוגה מפתה לאתתא.

ז) והעצה לזה זהו ענין שעיר חטאת דר"ח היינו חטאת לשון נקיות וטהרה וכמו מי חטאת דאפר פרה שהם מטהרים הטמא וזהו הביאו עלי כפרה הסרת הליכלוך, כמש"ל סעי' א'. וז"ל הזהר ר"פ חיי דקכ"ב ע"ב והאי מלך מל' דאצי' אתכסיא נהוריה ואתחשך עד דאתדכי ואתחבר לעילא, ור"ל כמו האשה יש לה י"ד ימים ימי נדה וימי לבונה עד שנטהרת לבעלה כן הם י"ד ימים של סוף החדש ובר"ח נטהרת המ' שהיא הלבנה לקבל האור מבחי' שמשא קדישא, ובג"כ שעיר דר"ח בגין דאתפרש ההוא שדה ממלכא קדישא, ר"ל להפריש הקליפה שלא תקבל השפע מז"א ולא יהי' בחי' שפחה כי תירש כו' וע"ז בא השעיר דר"ח שהוא חטאת לשון נקיות וטהרה להעביר החטאה כו', ובהשמטות זח"א סי' כ"ה ד"ט סע"ב ואנן מקריבין שעיר בר"ח שעיר עזים אחד לחטאת דהאי חטאת מסטרא דפר חטאת אתי, דכתיב שמור ושמור ל"ת איהו, היינו שמור לנוק', ששם צריך שימור ע' לק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי פ"ב בענין מצה

א'קפא

שמורה שצריכה שימור לפי שהיא כשושנה בין החוחים כו' וגם משום כי לפתח שלה חטאת רובץ כנ"ל, ע"כ שם שורש מצות ל"ת לשמרה זו מל"ת, לשמרה דוקא, ואנן מקריבין שעיר חטאת דאתי על ל"ת (ר"ל החטאת בא על ל"ת כו') במוסף דידיה בר"ח ואתי לכפרא על טומאת מקדש וקדשיו דכתי' ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי דלא יתקרב בכנ"י טמא, ור"ל טומאת מקדש זהו ע"ד בא נחש על חוה, עיין לעיל ס"ג וס"ו, ובמא"א אות ט' ססעי' ח' טומאת מקדש התעוררות הגבורות שבנוק' ולמטה בעשי' הקליפות יונקים משם עכ"ל והי"נ הביא מהזהר תזריע דמ"ז ע"א את מקדש ה' טמא טמא ממש א"ר אלעזר טמא משום דאסתלק מאן דאסתלק היינו כמ"ש בזהר ויקרא דף כ' ע"ב איננו דהא אסתלק לעילא ואתרחק מכולא, איננו בזווגא עמה, וקאי על ז"א, וחוייא תקיפא שרייא ואטיל זוהמא וסאיב מאן דסאיב כו' והיינו את מקדש ה' טמא וע' בזהר בראשית ד"ו ע"א ע"פ ומקדשי תיראו אני הוי' יעו"ש במק"מ ובמא"א אות אלף סעי' ק"ב בפירוש אני. וא"כ קצרו של דבר מזה למדנו ענין שעיר דר"ח שבא לכפר על טומאת מקדש שלא יהי' ח"ו טומאת מקדש נקודת ציון כ"א יהי' גילוי שם הוי' במקדש ע"ד ומקדשי תיראו אני הוי' כנ"ל ששם הוי' יאיר בבחי' אני ע"ד אני הנה בריתי אתך כו'. השעיר מפנה זוהמא וא"כ זהו כענין הקטורת שמעביר זוהמא זח"ב רי"ט ב' ואפ"ל מטעם שכ' הרמ"ז בא ד"מ שהי"א סממנים הם מעיקר החיות שלו וכן השעיר, וכ"מ בז"ה פ' ויקהל שם, השמטות זח"ב סי' ה'.

ונעתיק לשון הזהר בהשמטות ח"ב סי' ה' דף רע"ב א' ושייך למש"ש דרל"ח ע"א כד סיהרא בעי לאתחדתא כו' וז"ל פקודא לאקרבא קרבנא דאיהו חדתותי דסיהרא בכל ירחא וירחא, ענין חדתותי דסיהרא ע' בזהר תרומה דקל"ח א' ע"פ מזמור שירו לה' שיר חדש וחדש לא איקרי אלא באתחדותא דסיהרא כד אתנהירת מן שמשא, כדין איהו חדש, ודא איהו שיר חדש, וע' מזה בזהר פ' חיי דקכ"ג ע"ב שהקשה על זה מפסוק אין כל חדש תחת השמש וע"ש התירוץ שהוא כי נפלאות עשה וע' בבה"ז שם הפי' שאור א"ס שממנו דוקא ההתחדשות האיר בסיהרא דרך מעביר ז"א כו', ואמנם בפ' תרומה שם נת' הפי' בע"א דאע"ג דאין כל חדש תחת השמש שהיא בסיהרא אבל בר"ח מקבלת משמשא אור חדש, ועמ"ש ע"פ החדש הזה לכם וע' באג"ה סי' י"ד ע"פ ארץ אשר כו' מראשית השנה מקבלת אור חדש, י"ל בר"ה חג שהחדש מתכסה בו י"ל זהו ע"ד שמפרש בפ' חיי. והבן.

(קיצור. חדתותי דסיהרא שמקבלת בר"ח אור חדש משמשא יסוד אבא המאיר ביסוד ז"א או גם שמקבלת מחו"ב שלא ע"י ז"א כי נפלאות עשה, ובחי' זו הב' י"ל יותר בר"ה).

ובחדתותי לה למקרב חביבותא עילא ותתא (ע' זהר ויקרא דף ד' סע"א דהא דודים חביבותא אינון כו' דתאבין דא לדא כו') ולאעברא זוהמא

א'קפב

מבי מקדשא, במא"א אות זיין ס"ט זוהמא נק' הקליפה ועמ"ש מזה ע"פ אלה תולדות יצחק וע' בת"ז תיקון מ"ם דפ"ג ע"ב, וקרבנא דר"ח סליק לעילא היינו לבחי' בינה שזהו הפי' הביאו עלי כפרה עלי דוקא ע"ד ותתפלל חנה על ה', ע' זח"ג ס"פ אחרי דע"ט ע"ב, בגין לאמשכא נהירו דאנפין ממקורא דלעילא לתתא, ע' דקל"ה ע"ב גבי לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין, וע' בסידור בד"ה עבדים היינו מענין יאר הוי' פניו אליך, והנה מקור גימט' רצון וא"כ נהירו דאנפין ממקורא דלעילא זהו ע"ד עת רצון, ובזהר ס"פ בא דמ"ב ע"ב וקרא לכתר מקור, ובמא"א אות מ"ם סנ"ג מקור הם או"א כי הם מקור האצי', אפ"ל ע"ד מת"ת דאו"א נעשה כתר לז"א כו'.

אלא י"ל* כיון עזי מסגין ברישא אע"פ שהקרבן לה' מ"מ ניתן להם חלק ג"כ שיהי' מסגין ברישא כו' אבל אדרבה יתקרבו אל הקדושה וכענין ע' פרים שמקריבי' עבור ע' אומות במד"ר פ' פנחס, ע' פרדס ערך פריעה, כמו"כ ע"י קרבן השעיר נמשך להשר ג"כ שפע וזהו ע"ד ורב שלום שמבחי' ורב יהי' שלום, אבל עיקר החטאת עולה לעורר ההמשכה מבחי' על ה', ותדע שנק' הקרבן חטאת קדה"ק ודם החטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה כו', ועוד כי ממשל בן המלך והזונה הנז' תרומה קס"ג מובן שגם השר רוצה שלא ישמע לו, א"כ ע"י השעיר דאתכפיי' סט"א סליק יקרא כו'.

או משום שאור הכתר א"א לקבלו כ"א ע"י או"א ע"כ נק' גם הם מקור וכמ"ש בזהר ס"פ צו דל"ד ע"פ כי עמך מק"ח, דדא אצטריך בגין מיעוטא וזעירו דסיהרא, ע' זח"א די"ט ע"ב וזח"ב דרמ"ח ע"ב, וההוא שעיר דר"ח אעבר זוהמא, וסליק לי' דלא חפי לסיהרא, ע' מענין וחפיא לסיהרא בפ' תצוה דף קפ"ד א' וע' בפ' פקודי דרל"ח ע"א, וכדין אנגיד נגידו לגבה מעילא לתתא, ואתנהרת סיהרא כדקא יאות, ע' זהר תרומה דקל"ז סע"ב גבי ולבתר סיהרא דקא מתפרשא מסט"א ביומא דא בגין לאתנהרא מן שמשא ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו כו' ולבתר דאתפרשת מיני' הא אתחברת בשמשא, וז"ל התולע"י בכוונת שבת לדוד בשנותו את טעמו כו' שפירשה מהסיג הבא מהזהב להתחבר עם דודה וזהו ויגרשהו עכ"ל וע' בסידור בד"ה כגוונא דאינון מתייחדין, גבי כד עייל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת מסט"א, וז"ל היינו שתפשוט תחלה בחי' בגדי חול דהיינו הלבושי' שמתלבשת המל' בע' שרים של עובדי כוכבים דנוגה דבי"ע שנק' לבוש קדרות ושק, וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם, וע' במא"א אות ג' סעי' י"ח כו', הרי זהו"ע ואתפרשת מסט"א עכ"ל וזהו ענין השעיר דר"ח שמסלק הסט"א שלא יתחברו לבחי' מל', וזה שאמר דהא אצטריך בגין מיעוטא וזעירו דסיהרא ר"ל

א'קפג

כי זה שהמל' תתלבש בלבושים בק"נ זהו נמשך מחמת מיעוט אור הלבנה דהיינו ענין לכי ומעטי א"ע שירדה בבי"ע עד שמתלבשת בקליפות כו' דהיינו ירידת מל' של כל עולם לעולם התחתון ממנה עד רדת מל' דעשיי' לעולם הקליפות שתחתי' משא"כ קודם המיעוט לא הי' ירידה זו כלל כו', וע' בלקוטי הש"ס מהאריז"ל בד"ה לכי ומעטי א"ע כו' ועמ"ש ס"ב בענין וירד מעשות החטאת.

קיצור. ענין חביבותא דודים, וקרבן דר"ח סליק לעילא לבינה להמשיך ממקורא דכולא היינו מבחי' ע"ק שהתגלותו הוא בבינה, כי מחמת מיעוט דסיהרא מתלבשת בק"נ, וכדי שתתייחד למעלה צריך שתתפרש תחלה לגמרי מהקליפות וזהו ע"י השעיר דר"ח שמפנה הזוהמא.

והקיצורים מסעיף זה לעיל* קצרו של דבר, עד בריתי אתך כו'. קיצור חדתותי, עד בר"ה. קיצור ענין, עד שמפנה הזוהמא.

ח) בגין דשעיר מפנה זוהמא תדיר (ע' מענין העברת זוהמא לעיל ס"פ ויקהל דף רי"ט ע"ב ושם שזהו ע"י הקטרת) ממקדשא וגרם לאמשכא נהירו מעילא לתתא, וקרבנא דא סליק לעילא (עמ"ש מזה לעיל סעי' ז') ובג"כ כתי' בו חטאת להוי' בגין ההוא זוהמא דחפי תדיר לסיהרא ואיהו רזא דכתי' לפתח חטאת רובץ (עיין זח"א דל"ו סע"ב ודל"ז ע"א ודף נ"ד ע"ב ופ' פקודי דרל"ז ע"ב ור"פ וישלח ור"פ וישב) ור"ל שהזוהמא זהו הנק' חטא וחטאת והשעיר שהוא קרבן חטאת מעביר זוהמא זו והוא חטאת לשון נקיון כמו וחטא את הבית, ואי תימא אמאי כתיב לחטאת לה' אלא ודאי ההוא שעיר מעברא ההוא חטאת וגרם לאמשכא נהירו מלעילא ודא איהו ושעיר עזים אחד לחטאת לה' לחטאת לאעברא לי' מן מקדשא להוי' לאמשכא נהירו מלעילא דכד חטאת אתעביר כדין נחית ההוא נהירו מלעילא ע"ד כאשר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ אזי דוקא יהי' גילוי סוכ"ע כמ"ש סד"ה וידעת היום דרוש הראשון ובביאור כי על כל כבוד חופה בסופו ובד"ה להבין מפני מה יו"ט דפסח כ' וז"ל כי הנה היו"ט הוא ענין השראת קדושה עליונה וא"א להיות גילוי זה והשראה זו עד שיעבירו מתחלה החיצונים המונעים כו' ועד"מ המלך כשרוצה להיות לו דירה כו' ע"ש וע' בת"א סד"ה בשלח פרעה בענין הרוצה לקבל עליו עומ"ש שלימה יפנה ויטול ידיו וז"ל פי' שמתחלה יפנה ויסיר הצואה מקרבו שהוא בחי' הרע שבקרבן ואח"כ יקבל עליו עומ"ש וזהו ויסב את העם דרך המדבר דהיינו בחי' יפנה הנ"ל דהיינו לשום מרירות בנפשו על חטאיו כו' ע"ש, ומזה מובן מש"כ שצריך תחלה להעביר הזוהמא היינו כמו בחי' יפנה ואח"כ יהי' המשכת האור הנק' יחוד כו', ולשון להוי' אפ"ל כי אז נמשך ג"כ תוספת אור בשם הוי' כמ"ש בפי' ריח ניחוח להוי', דכד חטאת אתעבר ההוא נהירו וחדוה (ע' מענין עוז וחדוה במקומו בלק"ת

א'קפד

פ' צו בד"ה משמח חתן וכלה) נחית מעילא לתתא, וכ"כ בפ' ויקהל שם וז"ל ובג"כ עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלותא בשירין ותושבחין בגין דכל דא לא סלקא ולא אתתקן ולא אתקשר עד דאתעבר זוהמא וגו' וזהו ענין וכפר על הקדש יעו"ש והיינו ע"ד הביאו עלי כפרה, ועל דא סליק קרבנא דא לעילא וקרבנא דא אקרי כפרה לפנאה מקדשא ולאעברא זוהמא עכ"ל ועמ"ש מענין וכפר על הקדש בד"ה שבת שבתון הוא לכם פ"א ופ"ד אך שם פי' למלאות הפגמים וכאן משמע לאעברא זוהמא כו'.

קיצור. פי' לחטאת להוי' הם ב' ענינים שהאחד נמשך מחבירו, ור"ל פי' לחטאת להעביר הזוהמא הנק' חטאת מן המקדש ועי"ז נמשך האור והגילוי משם הוי' בהמקדש, שע"י ואת רוח הטומאה אעביר נמשך גילוי סוכ"ע כי לא יגורך רע, ועד"ז צריך להקדים אמירת הקטורת קודם התפלה להעביר הזוהמא.

וז"ל התולע"י בסתרי ר"ח ומתפללין מוסף כבר כתבנו למעלה כי מיעוט הירח הי' סיבה לתת מקום לשר הידוע והוא שרו של עמלק לבא אל מקדש ה', והיינו מש"ש לעיל מיני' ודע כי מטעם זה כתיב מארת חסר בשביל שנתן מקום לסיבה אחרת לשלוט ע' זח"א די"ט ע"ב והחושך יכסה ארץ ולולי מיעוט הירח אין לו מקום לשלוט כי כשזה נופל זה קם, ועמש"ל ססעי' ז' הטעם יותר כיון שעי"ז ירדה ונתלבשה בק"נ כו', וע' עוד טעם בזהר פ' נח דף ס"ד ע"א ובזהרי חמה שזו"ן דקליפה מושכים כביכול הירח שתשפיע להם וז"ס ואסתאבת סיהרא, ומפני הרעה נאסף הצדיק ר"ל צדיק יסוד עולם שהוא הנהר היוצא מעדן נאסף ואנגיד לי' למעלה כמ"ש בזח"ב בשלח דנ"ה ע"פ בשוב ה' ציון, והיינו מפני הרעה, שניתן מקום להרע לשלוט ואחיזתם בנוק' לכן א"א לו להשפיע בה שא"כ יגיע שפע זו אליהם ודוגמת מ"ש בזהר פ' מקץ דף ר"ד ע"א וז"ל ובג"כ יוסף דאיהו רזא דברית סתים מבועי' בשנת הרעב כו' בגין דאי לא סתים לי' כו' ויהיב דוכתא לההוא סטרא למפשי בעלמא כו' דכתיב תחת שלש רגזה ארץ כו' ע"ש וע' זח"ג דס"ט ע"א דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כי קצר המצע מהשתרע. וע' מענין נדת טומאתה בזח"ג פ' מצורע דנ"ד א' וע' זהר שמות ד"ג ע"ב ובהרמ"ז שם ומענין כי קצר המצע מהשתרע במד"ר בפתיחתא דאיכה סד"ה הוי מגיעי בית בבית, דנ"ג ג' מהו מהשתרע כו' ע"ש ובפ' נשא ספ"ז דרכ"ד ד' קצר מצע מלהשתרר עליו שני רעים ובמד"ר סדר מצורע ס"פ י"ז אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחד וע' פ"ק דיומא ד"ט ע"ב ובסנהדרין פרק חלק דק"ג א"ב, והתורה יעצה אותנו להעבירו מן המקדש בסוד השעיר ולפיכך נק' שעיר חטאת לחטא את הבית ושעיר זה חלק לשר ההוא היונק מן המקדש בסבת חסרון הירח ונוטל כח להשפיע לאומתו למטה ומתוך כך פורש מישראל ואינו מקטרג עליהם, וכשפורש זה הכבוד מתעלה להתחבר למעלה בלי מונע כו' עכ"ל. וכ"מ בזהר פקודי דרל"ח ע"א דהשעיר דר"ח הוא חלק להשר ההוא וז"ל ולמיתב לי' בכל ירחא וירחא כד סיהרא

א'קפה

בעי לאתחדתא חד שעיר בגין דלא יקטרג חדתותא כו' עכ"ל, וכ"כ עוד בזהר ר"פ בא דל"ג ע"א וז"ל ת"ח בשעתא דעאקו כד אתייהיב חולקא חדא להאי סטרא לאתעסק בי' אתפריש לבתר מכולא, כגוונא דא שעיר בר"ח, שעיר ביומא דכפורי בגין דאתעסק בי' ושביק להו לישראל, וכ"כ בזהר פ' נח דף ס"ד ע"א וכדין ישראל לתתא מקרבין שעיר והוא נחש אתמשך אבתרי' דההוא שעיר, וסיהרא אתדכיאת כו' וכ"כ בפע"ח שער ר"ח פ"א.

קיצור. התולע"י ביאר איך ע"י השעיר נפרש הזוהמא, כי השעיר ניתן חלק לס"מ כענין שעיר המשתלח ונהנה בזה יותר ממה שחוטף וגוזל השפע מלמעלה מחמת עוונות הדור, ועי"ז מתעסק בהשעיר ופורש מהכבוד ואז דוקא מתעלה הכבוד לקבל מבחי' צדיק הוי', משא"כ קודם שנתפרש נאמר כי קצר המצע מהשתרע ואין אדם דר עם נחש בכפיפה וע"כ נאסף הצדיק למעלה, וכ"מ בזח"א סד"א ח"ב לג"א רלח"א.

ט) אך קשה לי לומר שהשעיר ניתן חלק להשר ההוא לבד, שהרי החטאת נקרא קדה"ק ואמרו דם חטאת קודם לעולה מפני שהוא מרצה, וניתן על ארבע קרנות ועל היסוד משא"כ העולה והרי העולה כולה לגבוה ואין לחיצוני' אחיזה בה כלל, כמ"ש בזהר ר"פ בא ואעפ"כ דם חטאת קודם, א"כ זהו ודאי חלק לגבוה, מה גם כי על השעיר דר"ח אמרו הביאו עלי כפרה ופירשו שעולה בבחי' ומדריגת על הוי' דהיינו הבינה שבה מאיר ע"ק, וכ"כ בבה"ז פ' אחרי על המאמר שם דע"ט ב' הביאו עלי כפרה פי' כפרה היינו ע"י שעיר שמקריבין בר"ח שנזרק הדם והחלב ע"ג מזבח החיצון ועי"ז נמשך בחי' אורות דתהו בבחי' התיקון והרי נתייחדו עי"ז בחי' או"י ובחי' או"ח עכ"ל בדף קכ"ו ע"ד מובן שע"י החלב והדם ממשיכים ריח ניחוח להוי', ולא שזהו רק חלק להשר לבד, ולא דמי כלל לשעיר המזבח שאינו קרב כלל כ"א נשלח לעזאזל המדברה כו' והוא ע"ד המנחה ששלח יעקב לעשו משא"כ בשעיר דר"ח שקרב על המזבח ונק' קדה"ק (ואפ"ל כל הקרבנות ממשיכים אורות דתיקון והשעיר להמשיך אורות דתהו כמ"ש כה"ג בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה כו') גם הרמב"ן והבחיי פ' ויקרא פירשו עולה שלמים חטאת, עולה בבינה, שלמים בתפארת, חטאת עטרת, שהיא כנס"י, וכיון שהיא עכ"פ בעטרת אין שייך לומר שהוא חלק להשר כו', וכ"כ הבחיי פ' ויקרא דקל"ג ע"ד ע"פ או הודע אליו חטאתו וז"ל אמנם מה שהוצרך לומר הודע בהא ולהוסיף מלת או מפני שקרבן חטאת לה"א אחרונה שבשם כו' וע' זהר ויקרא דכ"ג ע"ב מענין או הודע אליו כו', ובזהר תצוה דף קפ"ד סע"ב בענין שני שעירי יוהכ"פ מבואר בהדי' דהשעיר שבפנים זהו ענין כיון דאתפייס בהדי' (דברי' כו' ע"ש) פקיד מלכא למעבד סעודתא עילאה לי' ולברי' יעו"ש באריכות ודקפ"ה ע"א, א"כ כמו"כ עד"ז גם שעירי ר"ח ושעירי מועדות שנעשים ג"כ ע"ג המזבח הם ג"כ ודאי סעודתא דמלכא כו'. אלא הענין י"ל כמ"ש בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, וז"ל דמ"ב סע"ג, והנה יש ב' מיני השתלשלות, האחד השתל' האורות בכלים בבחי'

א'קפו

פנימיות שהוא לפי ערך הכלי שהכלי יכול להגבילו (הג"ה ואזי הכלי צ"ל בטל כדי שיוכל לקבל האור וכמו כלים דאצי' שהם ביטול ממש מאיר בהם האור בגילוי רב, משא"כ בבריאה, שהכלים אינן בערך ביטול זה אזי האור בהם מועט יותר כו' ועיקר קיומם מבחי' המקיף שהוא הרשימו ע' בסידור שער השבת סד"ה להבין המאמר כד אנת תסתלק מינייהו כו' שהכלים דבי"ע אעפ"י שהאור המאיר באצי' אין מאיר בהם מטעם הנ"ל הם מקבלים מבחי' המקיף דהלא את השמים ואת הארץ אני מלא כו' יעו"ש עכ"ה) ויש בבחי' מקיף דהיינו שאינו מוגבל בכלי (הג"ה ע' בביאור ע"פ הבאים ישרש סד"ה וביאור הענין וענין ב' בחי' מקיפים כו' עכ"ה) כו' והנה כתי' פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל כו' רק בחי' מקיף מלמעלה והוא בחי' לבונה כמ"ש בד"ה ראה ריח בני (הג"ה ור"ל כיון הארי' שלמטה חי' טמאה הרי אין הכלי שלו יכול לקבל האור בבחי' פנימי כמו השור אלא מקבל רק מהמקיף וזהו אל הימין, כי המקיף נק' ימין וימינו תחבקני ע' בלק"ת בשה"ש ביאור קול דודי ואף שבחי' אל הימין נאמר על ארי' שבמרכבה הקדושה מ"מ גם למטה יש בחי' זו ע"ד הנ"ל עכ"ה) והנה הקרבנות הם העלאת מ"ן להיות ריח ניחוח כו' (הג"ה עמ"ש בד"ה לבבתני אחותי ובד"ה ענין הנסכים עכ"ה) והנה כפי ההמשכה שלמעלה כך צ"ל המ"ן שלמטה וכדי להמשיך בחי' המקיף עליון דקדושה צ"ל העלאת מ"ן בבחי' מקיף דהיינו למעלה מכדי שיוכל נפשו שאת כו' (הג"ה ע' בד"ה נשא את ראש דרוש השני בענין יריעות המשכן וע' בד"ה ראה ריח בני גבי כריח שדה וגבי הנה איתא במדרש וירח את ריח בגדיו, בוגדיו כו' וע' מ"ש בביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה בענין ארוממך אלקי, שיש ב' העלאת מ"ן הא' לבחי' התהו הב' לבחי' התיקון דהיינו ענין סוכ"ע וממכ"ע והיינו ענין מצה וספה"ע כו' ע"ש כי כתר נק' תהו כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג כמשל ההיולי כו' וע' פרדס ערך תהו הבינה נקרא כן וכ"כ במא"א תיו סי"א, וא"כ זהו העלאת מ"ן לבחי' מקיף דהיינו לבחי' תהו בינה מקור המקיפים, וז"א או"פ בחי' אדם, ובינה נק' על הוי' והו"ע יוהכ"פ לפני הוי' תטהרו ע"י תשובה ריח בוגדיו כו' עכ"ה) והנה העלאת מ"ן של התיקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה פרים כו' בפסח כך כו', משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו כו' יעקב אבינו ידע ענינם וכך שלח קרבנות עזים מאתיים כו' בקרבנות דתהו מי יתן טהור מטמא כו' (הג"ה וע"י ששלח המ"ן לעולם התהו שרש עשו אחיו שבקדושה להמשיך המקיף אזי יהי' עשו שלמטה ממילא בטל, יעו"ש דוגמת העלאת נה"ב ע"י יוצר אור בסיפור והאופנים וחיות ברעש כו' שמשם שרשה ומקורה כמ"ש בד"ה כי תצא דרוה"ר בפי' על אויביך כו' יעו"ש עכ"ה) ע"כ המבואר בת"א פ' וישלח עם הגהות, ועפי"ז אפ"ל שזהו ההפרש בין שארי הקרבנות ובין שעירי חטאות דר"ח, ששאר הקרבנות כולם הם העלאת מ"ן לעולם התיקון להמשיך או"פ אבל קרבן חטאת זהו ודאי ע"ד ריח בוגדיו תשובה שהרי בא על שוגג דאיסר כרת, וא"כ ממשיך מעולם התהו מבחי' המקיף ומה גם שעירי חטאות שהרי יעקב שלח עזים כו' וכן רבקה אמרה לו קח נא שני גדיי עזים טובים ועליהם נאמר וירח ריח בגדיו בוגדיו כו' ועי"ז שממשיך המקיף מתהו

א'קפז

דקדושה ממילא מתבטל הס"מ ששרשו משם כמו שעשו נהפך לאוהב ליעקב לשעה ע"י המנחה כו' שהעלה מ"ן לעולם התהו, מה גם שנותנים לו חלק ג"כ מהשעיר דר"ח דוגמא שעשו שלמטה קיבל המנחה בגשמיות רק שעיקר ההעלאה הי' לעולם התהו, ואפ"ל עד"ז שגם ע' פרים דחג הם ג"כ העלאת מ"ן לעולם התהו שרש ע' שרים כו' ע"ד אז אהפוך אל עמים כו' לכן מזה נמשך אח"כ בשמע"צ שיאיר המקיף עליון בבחי' הפנימיות ממש כו' ומתייחד התהו והתיקון והיו לאחדים.

י) ובכ"ז י"ל טעם שבקרבן חטאת אין נסכים משא"כ בעולה שארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מקריב עולה בלא מנחה כו', ועל הנסכים י"ל כי ניסוך היין יין משמח אלקים ע"י שממשיך יאר הוי' פניו אליך כמ"ש בההג"ה שבהקיצורים, וזהו ענין שהעבודה צ"ל בשמחה, כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה כדי להמשיך כמו"כ השמחה למעלה גלוי הפנימית, אך החטאת שהוא בחי' בעל תשובה אין שייך בו השמחה כי אדרבה צ"ל בוכה ועצב על החטא וכמ"ש בזהר פ' ויקרא ד"ח ע"א וע"ב מזה ושם הקשה א"כ איך נשלם השמחה ותירץ שהכהן והלוי משלימין השמחה, ובר"ח פ"י משער האהבה הביא מה שתי' עוד בזהר תרומה דקס"ה סע"א, ולפה"נ מהזהר דאע"ג דאינו בשמחה עבודתו ותשובתו מתקבל כיון דלא סגי בלא"ה, לפי"ז צ"ל אע"ג דמבואר בזהר תצוה דקפ"ד ע"ב דכמו שהאדם מראה גוונו כך נמשך לו מלמעלה ואי איהו בעציבא יהבין לי' דינא לקבלי', זה אינו ע"י בע"ת שמגיע בבחי' סוכ"ע דתמן לית שמאלא בהאי עתיקא א"כ אע"ג שהוא בעציבו יתמתק עציבו וכ"מ מהזהר תרומה הנ"ל וכ"מ בזהר פ' אמור דק"ה ע"א גבי ענין היושב בתענית חלום בשבת כו', וכיון שהבע"ת המביא קרבן חטאת הוא בוכה ע"כ אין שייך בו השמחה לכן אין בו ניסוך היין המשמח ואעפ"כ ע"י התשובה שנמשך ישוב ירחמנו מאן ישוב ע"ק כו' וזהו הביאו עלי כפרה ע"י התגלות התענוג עליון נמתק הדין וכן בשופר ע"י גנוחי גניח ילולי יליל ממשיכים יגמה"ר, ולכן אין אומרים הלל בר"ה וביוהכ"פ שהלל מורה על רוב השמחה וזהו ענין מועדים לשמחה כו' גם בשבת נזכר רק ענג ולא שמחה, אך בסש"ב פל"א וס"פ ל"ד מבואר דגם בבע"ת צ"ל שמחה וכ"כ באגה"ת ר"פ י"א, וצ"ע איך יתרץ מאמרי הזהר הנ"ל, אך נ' שעכ"פ זהו ע"ד ההפרש בין שמחה ובין גילה שנת' בלק"ת בד"ה שוש אשיש שהגילה היא כאשר הרעדה היא בגילוי רק בפנימיות יש שמחה זהו הנק' גילה כמ"ש וגילו ברעדה וזהו ענין ר"ה שאז היראה עיקר והחדוה היא בפנים ועד"ז הוא בבע"ת, ועמ"ש בד"ה וידעת היום דרוש השני בענין שלום שלום לרחוק ולקרוב, והו"ע וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו, ולכן גם בבחי' זו אין שייך ניסוך היין שזהו מורה על גילוי השמחה כו', אך מה שאין בו ג"כ מנחה דהיינו סולת בלול בשמן כמו בעולה צריך טעם, ואפשר כי השמן מורה ג"כ על הגדולה שבשמן נמשחים כהנים כו' ובע"ת צ"ל בשפלות ולא להראות גדולה כו'.

א'קפח

ועמ"ש מענין מיעוט הלבנה בבוך בראשית א' ע"פ ויעש את שני המאורות הגדולים ושם דף פ"ח ע"פ מארז"ל פא"ט כתי' את שני המאוה"ג אמרה ירח ואפשר לשני מלכים כו' ועמ"ש ע"פ תפלה לעני כי יעטוף עני הוא סיהרא כו' ובזח"ג בלק קצ"ה דתפילה לעני אקדימת גם לתפילה למשה, כי מן המיצר קראתי כו' כך ע"י מיעוט הירח שגורם בחי' עני באים לבחי' תשובה אשר במקום שבע"ת עומדים כו' ועי"ז הביאו עלי כפרה וכענין קוב"ה מצלי יה"ר מלפני כו', ואפ"ל אילו היו בכתר א' א"כ הי' ע"ד תרין ריעין תענוג תמידי אבל ע"י שנעשה בבחי' עני אח"כ כשמתחברים זהו תענוג גדול כמ"ש ב' המגיד נ"ע בענין ועינינו מאירות כשמש וירח.

קיצור. חטאת יש בו ג' פירושים לשון חטא ולשון חסרון ולשון נקיות.

(ג) חסרון מאורת חסר, ומזה נמשך ג"כ חטאה, זו"נ דקליפה נקראו חטאה, והם יונקים מזו"נ דאצילות, ולקמן סעי' ז' יתבאר שז"ס טומאת מקדש בא נ', ושפחה כי.

(ד) יתבאר ענין המיעוט שמתחלה היו שני המאוה"ג ב' שמות הוי' אלקים בחיבורן יחד ע"ד גדול הוי' כו' בעיר אלקינו ואז נק' הדיבור ע"ד הדבר הזה, ידבר עמים, וענין שההמשכה צ"ל ע"י ב' שמות אלו זהו כמו תשב"כ ותשבע"פ, משא"כ המיעוט כשאין מאיר הגילוי משם הוי' בדיבור אלא הדיבור ע"ד חילופי אתוון, וכמו שעכשיו אין השם נקרא כמו שנכתב כו' ע' בד"ה שיר המעלות היינו כחולמים גם מהמיעוט נמשך אתוון זעירין.

(ה) במא"ע פי' מיעוט הלבנה קטנות הדעת, ולמעלה זהו"ע כי אל דיעות דקמי' כולא כל"ח משא"כ מלמטה למעלה כמ"ש בד"ה משה ידבר ובד"ה כי ביום הזה יכפר השני וע' בביאור כי תשמע בקול שהן ב' השגחות שם הוי' ושם אלקים וכשהיו שני המאוה"ג זהו ע"ד לעשות הישר בעיני ה', והמיעוט המאור הקטן שלמטה היש ונק' דעת תחתון, והיינו מיעוט הדעת, וכן בנפש שהנשמה נק' ירח וכשמאיר הדעת מבחי' סוכ"ע כמ"ש בד"ה וידעת היום זהו ע"ד ומלאה הארץ דיעה משא"כ כשאין מאיר הדעת רק בבחי' ממכ"ע, וזהו דיעה קנית מה חסרת דיעה חסרת מה קנית וזהו ג"כ ענין זרע אדם וזרע בהמה, לכן מחמת מיעוט הדעת מתגבר היצה"ר שהם בחי' גם בלא דעת נפש לא טוב, היינו מחטאת לשון מיעוט נמשך חטאה חטא כו', ע"ל ס"ג.

(ו) המיעוט בא מחמת הדינים, וזו"נ בשרשם בא"א הם שניהם גדולים כי שם אין דינים, ה"א זעירא, נק' הדיבור מדבר, לפתח חטאת רובץ, דומה לחטה עה"ד, והאבן גדולה ע"פ הבאר, דעתן קלות, והתיקון לזה חסד, ומה שממעטים א"ע, וכן ע"י התורה לחם חטה מעביר החטאה יצה"ר א"כ תורה ועבודה וגמ"ח ג' דברים אלו הם למלאות חסרון הלבנה תורה וגמ"ח כנ"ל ועבודה זהו המשכת הדעת כמ"ש בפסוק אחרי הוי' בענין ואותו תעבודו.

א'קפט

(ז) והתיקון לזה שעיר דר"ח לחטאת היינו טומאת מקדש ומעביר החטאה חויא תקיפא, ואזי נמשך ומקדשי תיראו אני הוי', חדתותי דסיהרא, אור חדש משם הוי', ובחי' הדעת שהוא היחוד כו' ובחי' נהירו דאנפין.

הגה"ה עמ"ש ע"פ ומי כעמך ישראל גוי אחד, ושם פי' ענין כי ומי גוי גדול כו' ואעשך לגוי גדול כו' ע"ד גדולים מעשה צדיקים ממעשה בראשית שמע"ב הוא מאין ליש ונעשה היש נפרד ומעשה צדיקים ביטול היש לאין עי"ז עיני הוי' אל צדיקים לעשות הישר בעיני ה' שיהי' ביחו"ת הגילוי כמו ביחו"ע יעו"ש ס"ה, וא"כ זהו ענין שני המאוה"ג היינו שיהי' אור הלבנה כאור החמה, וכמ"ש עד"ז במד"ר פ' וירא פנ"ג ע"פ צחוק עשה לי אלקים שהוסיפה על המאורות כו' והיינו דוקא ע"י שממעטים א"ע כנ"ל סעי' ו' דהיינו ענין ביטול היש לאין שעי"ז דוקא ממשיכים, ואפ"ל שזהו פי' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, אלקים דוקא ור"ל כיון הם ממשיכים שיהי' שם אלקים ע"ד המאור הגדול דהיינו שיהי' שני המאורות הגדולים כו' והיינו ע"י שהם בבחי' ישראל כי שרית עם אלקים היינו ע"י ביטול היש, כי ב' השמות יעקב וישראל הם נגד שם אלקים ושם הוי' כמ"ש בזהר וישלח דף קע"ד א' וע"י שהם בבחי' ישראל כי שרית כו' ממשיכים חיבור הוי' אלקים ע"ד את שני המאוה"ג, ולכן אלקים קרובים אליו, ובענין מש"ל ס"ד שהוי' אלקים היו בבחי' שני המאוה"ג יובן עוד ההסבר ע"ד מ"ש במ"א בפי' מארז"ל שהיין משמח אלקים, שהשמחה הוא גלוי הפנימי', וע"י שנמשך פנימי' האור משם הוי' בשם אלקים כמו יאר הוי' פניו אליך זהו ענין משמח אלקים כמשנ"ת קצת מזה בלק"ת פ' שלח בד"ה ענין הנסכים ספ"ב, הרי מובן שלפעמים מקבל שם אלקים מבחי' שם הוי' לא מהפנימיות כ"א מהחיצוניות והאחוריים ע"ד וראית את אחורי כו' ואזי נק' שם אלקים המאור הקטן וכאשר שם אלקים מקבל משם הוי' מהפנימי' שזהו ענין משמח אלקים אז י"ל נקראו שני המאורות הגדולים כו'.

קיצור מההג"ה. גוי גדול, גדולים מעשה צדיקים ממע"ב שממשיכים שיהי' המאוה"ג, הוסיפה על המאורות עי"ז אשר לו אלקים קרובים אליו, ענין משמח אלקים ע"י יאר ה' פניו, ע"י ענין ישראל ויעקב כי שרית.

קיצור אות חית. פי' לחטאת להוי' לחטאת להעביר הזוהמא ועי"ז לה' שנמשך אור וגילוי שם הוי', ע"ד הרוצה לקבל עליו עומ"ש שלימה יפנה ויטול ידיו כו' דאל"כ אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

(ט) ענין השעיר נ' ע"ד ששלח יעקב מנחה לעשו אחיו שהכוונה אינו לעשו גשמי כ"א להעלות מ"ן לשרשו לעולם התהו וממילא נתבטל עשו שלמטה, ושלח עזים מאתים כי עזי מסגין ברישא והדר אמרי ע"כ הקדים עזים לרחלים, בכדי לעורר שרשן עולם התהו שקדם לתיקון,

א'קפט1

וכמ"כ ריח בגדיו ריח בוגדיו היינו שהיו ידיו שעירות כו' וזהו העלאת מ"ן לבחי' המקיף, ועד"ז הוא שעיר דר"ח וממילא נתבטל הסיג של הזהב.

(י) ובכל זה יובן מה שאין בחטאת נסכים, כי יין המשמח אלקים ואנשים והבע"ת עצב ובוכה ומדריגתו שערי דמעה לא ננעלו כמו בר"ה אין אומרים הלל רק יום תרועה גנוחי גניח ילולי יליל ומעורר רח"ר ועונג העליון שלמעלה מהשמחה, ועכ"ז י"ל שגם בבע"ת יש שמחה בפנימי' ונק' גילה ע"ד וגילו ברעדה, כי הבע"ת מוכרח להסתיר השמחה שלא יקטרגו עליו כו'.


* סי': לא נסמן בגוכתי"ק.

* להבין האמור כאן, ראה לקמן במ"מ קטע מהמאור עינים.

* הסתלקות המוחין: בתקס"ח ע' תרכג נוסף: ”הנק' דורמיטא כו'".

* [הכל]: נוסף ע"פ תקס"ח.

* חסר בגוכתי"ק.

* אלא י"ל. . יקרא כו': בהכי"ק בא קטע זה כאן. (לפני קטע זה הי' כתוב בגכי"ק: בתולע"י בסתרי ר"ח שהשעיר ניתן חלק להשר, וכ"כ בזהר פקודי דרל"ח ע"א וזה אינו מובן דבשלמא השעיר המשתלח שאינו קרב כלל שפיר י"ל כן וזהו ע"ד המנחה ששלח יעקב לעשו אבל שעירי ר"ח שהן חטאות שדמן ניתן על ד' קרנות א"א לומר שזהו רק חלק — והועבר קולמוס על כל זה). וראה להלן ע' א'קפד ואילך.

* לעיל: ע' א'קפא באמצע קטע הראשון.