ושעיר עזים אחד לחטאת

א'קפט1

ושעיר* עזים אחד לחטאת לה'.

חולין פא"ט ד"ס ע"ב. רבות בראשית פ"ו. שה"ש ךג"א בענין שבעצרת לא נא' חטאת ע"י שעלו מן הרחצה. זח"א פ' נח סד"א, פ' חיי קכ"ב ב', תולדות קל"ח, ב'. בהשמטות סי' ך"ה די"א ע"א, שעיר עזים לכפרא על דסאיבו מקדשא חייבין דלתתא, פקודי רל"ח ע"א ובהשמטות דחלק ב סי' ה'. בהר ק"י ע"א, פנחס דרמ"ז סע"ב, רמ"ח א'.

א) בפרדס ערך חטאת יש בו ב' פירושי' או מ' דק"נ או חטאת ל' נקיות והוא מה שמתטהרת מ' דקדושה, ששם עיקר גילוי הגדולה כמ"ש גדול אדונינו ורב כח כו' ופי' בת"א בד"ה וידבר כו' וארא דצ"ג רע"ב לא שייך לומר עליו ית' לשון גדולה כ"א כו' התחלקות החיות כו' ואז נק' אלקים, וע' בד"ה וישכם לבן כו', אבל כשהוא בעיר אלקינו דבור העליון מאיר ואזי יחוד קול ודבור וע' בזהר וארא דכ"ה סע"ב ודכ"ו ע"א, ועוי"ל ע"ד בינה יתירה ניתנה באשה שהוא הדבור כמ"ש בד"ה גן נעול וכענין ומתלמידי יותר מכולם כו', ע"כ ע"י בחי' הדבור נמשך בז"א בחי' גדולה והוא אור הכתר שנק' מדבר כמ"ש בביאור דחקת התורה, ועמ"ש ע"פ כמגדל דוד צווארך.

א'קפט2

ב) ועיין עוד מפסוק גדול אדונינו בפרק לפני אידיהן ד"ד ע"א כתוב א' אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח כו' ועמ"ש מזה במ"א. גם עפמ"ש בביאור כי תבואו אל הארץ שהכלים דאצי' הן בעצמן א"ס רק שהם כח המגביל כו' וזהו ורב כח ואעפ"כ כמנין רל"ו כו', עוד מפסוק גדול אדונינו ברבות בא פי"ח קלה"ב, זח"ב תרומה קעא"ב, פקודי רלה"א כנ"ל, נשא ק"ו ע"ב משמע בחי' זו קאי כשנמשך א"א בז"א אזי נק' ז"א גדול אדונינו ורב כח, ואפ"ל כי ז"א בחי' זעיר, וכשנמשך בו בחי' אריך נק' גדול ורב כו', ורב כח ע"ד ועתה יגדל נא כח אד', תנו עוז לאלקים, הבו גודל לאלקינו, ת"ז תקון כ"ב דס"ו א' כי חסדך גדול עלי כו' וקב"ה בי' אתקרי גדול, גדול אדונינו ורב כח כו' כי גדול אתה ועושה נפלאות א"כ כשנק' המאורות הגדולים זהו מצד החסד, וע' ברע"מ תצא דרע"ו ע"ב לגדלא לה כו' ואיהו גדיל לה בתליסר מכילין כו' ועמ"ש במ"א ההפרש בין גדולה לחסד כו' ומ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד', ומכ"ז מובן ענין גדול הוי' כו' בעיר אלקינו כו' וה"ע היחוד כי יקח אחותו חסד הוא, ולכן צ"ל העלאה ממקור בי"ע והמשכה מא"ס ע"י ז"א, וכמ"ש בת"א שם בד"ה מי יתנך דקל"ב סע"ד וכדי להיות ירידה הוא ע"י אתעדל"ת בק"ש למס"נ באחד, וזהו ג"כ ענין בחי' עיר אלקינו כמ"ש כעיר שחוברה כו' ששם עלו שבטים כו' ועי"ז נמשך מלמעלה גדול הוי' כו' בעיר אלקינו כו', ואזי מאיר בז"א טיבו דעתיקא, וזהו אימתי גדול כשהוא בעיר כמ"ש בזהר ויקרא דף ה' ע"ב וע"ש ד"ז ע"ב, ואפ"ל ענין גדול באור הלבנה ע"ד אברהם אהבה רבה היד הגדולה, או כמו שמזבח הפנימי נק' המאור הגדול לגבי מזה"ח שנק' המאור הקטן זח"ב תרומה, כי מזבח הפנימי הוא פנימי' הלב, וכענין כהן גדול, ובהעלאת הנרות חייך שלך גדול כו'.

ג) עוי"ל הנה המאור הגדול שמש הוי' זהו שמאיר הגלוי איך שכל החיות רק זיו והארה והביטול כזיו השמש בשמש, וכשכנ"י המונים ללבנה נמשך להם גילוי אור זה שישיגו הדעת ביטול כנ"ל אזי הלבנה נק' ג"כ המאורות הגדולים שאינה מסתרת אור השמש וביטול הנ"ל ונמשך רק דרך מעבר על ידה כו', אכן מיעוט הלבנה שאור השמש מסתתר בה והיא מאיר אורה כמ"ש בסש"ב סוף ח"ב והיינו שאין מאיר כלל השגה זו איך שהכל רק כזיו השמש כו' כ"א נראה העולם ליש כו' וזהו המיעוט והקטנות שהדעת רק בממכ"ע ועמ"ש במ"א שזהו ענין קודם הנסירה כותל א' לשניהן, וע' עוד מענין הלבנה במא"ע בלקוטים דקנ"ב סע"ד בד"ה כשרצה אברהם, ודקנ"ג ע"א וסע"ב א"א לשני מלכים כו' ובד"ה רק חזק דקנ"ד ע"ב, ועיין במא"א אות ה' סעי' א' וה' זעירא נק' מל' דא"ק שהקטינה אורה כו', ועיקר שם זה במל' דבריאה לכי ומעטי א"ע כו', ובמא"ע

א'קפט3

שם שע"י המיעוט נמשך הגליות, והיינו כי גדול כו' בעיר כו' כנ"ל, והיינו כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ו שע"י שנתמעט החיות מיעוט אחר מיעוט אזי דוקא יונקים הקליפות משא"כ בגלוי האור אינו נמשך רק במקום הביטול כי אין אני והוא יכולים לדור כו' ועמ"ש מזה בד"ה תקעו בחודש כו' בביאור ע"ז.

ד) אך בר"ח הלבנה מתחדשת ומקבלת מוחין חדשים מחו"ב ע' מאו"א סעי' ח' ועמ"ש בביאור והי' מדי חדש בענין ונסכו שאינה טפילה לו כו' וא"כ זה כעין שבקשה שלא יהי' צנור א' לשתיהן דהיינו כתר א', כ"א שתהי' לה צנור בפ"ע ג"כ מחו"ב כו' דהיינו ע"ד ומלאה הארץ דעה כמים כו' היינו שנמשך לה האור והדעת מסוכ"ע כו' ע"ד בת אבי היא כו' וזהו ע"ד מאברהם עד שלמה עליות כנ"י, וקידוש לבנה אחר ג' ימים למולד י"ל בחי' יעקב כי עיקר היחוד הוא עם ת"ת יעקב שמש בריח התיכון בחי' בחדש השלישי, ומ"ד אחר ז' ימים, משה דור שביעי לאברהם והוא דעת משה מלגאו יעקב מלבר כו' ונק' בריח התיכון ברבות ר"פ קרח, ולכן אז מקריבין מוסף והוא יסוד כדפי' בפרדס ערך מוסף כו' דהיינו ענין היחוד כו' וזהו הפונה קדים כו' וביום החדש יפתח בזח"א ע"ו ב' ובזח"ג עט"ב בפי' חדש בחדשו שזיווג ויחוד זה נמשך ע"י גילוי ע"ק והיינו כנ"ל בפי' גדול ה' כו' בעיר כו' כי לא טוב היות האדם לבדו כו' והעזר נמשך מכנגדו ממה שביררה הנוק' בעת המיעוט שנשפלה בעה"ד טו"ר לבררו, וענין הקרבן מוסף הוא ההעלאת מ"ן מבירורים דתהו שעי"ז ממשיכי' האור כו', ויש בו פרים איל וכבשים שהם נגד ג' אבות ואל הבקר רץ אברהם כו' כי ההמשכה ע"י חג"ת כנודע מענין מדלג על ההרים ג' קוין, וגם י"ל שני פרים ואיל כח"ב ז' כבשים ז"ת כו', ועיין בהשמטות דזח"א סי' כ"ה די"א ע"א מזה, ועמ"ש בביאור מאמר דפ' אחרי דע"ט בענין הקרבן דר"ח ובהשמטות זח"ב סי' ה' לאמשכא נהירו דאנפין ממקורא כו' וההוא שעיר דר"ח אעבר זוהמא, בגין דשעיר מפני זוהמא תדיר, י"ל ע"ד שעורה מברר נה"ב והוא שעור ה' כי מיתוק הדין בשרשו כענין על אויביך, כן שעיר שערות משם שרש יניקת עשו איש שעיר וע' מא"א שין סעי' ע"ד ע"ז, ובאות ז' סעי' ט' ענין זוהמא גימ' נדה כו' זוהמת הנחש מצד הגבורות, ועמ"ש מזה במ"א בד"ה אלה תולדות יצחק מענין בא נ' על חוה והטיל בה זוהמא כו', ועמ"ש ע"פ שערך כעדר העזים שגלשו בד"ה ונקדשתי, ובג"כ כתי' בו לחטאת לה', בגין ההוא זוהמא דחפי לסיהרא, ואיהו רזא דכתי' לפתח חטאת רובץ, ועיין מענין חטאת לה' בת"א בד"ה ומרדכי יצא, וגם עד"ז יובן מעלת שעיר דר"ח שנא' בו לחטאת בירור חטאת הנ"ל ואזי נמשך להוי' וז"ס הביאור עלי לבחי' על ה' ועזח"ב בהשמטות

א'קפט4

ססי' ה' הנ"ל, וע' במא"ע בלקוטים דקמ"ט ע"א בד"ה יעקב אבינו לא מת.

פרים אילים וכבשים מבואר ברבות נשא פי"ג פי"ד שהם כנגד ג' אבות או נגד כהנים לוים ישראל א"כ הם חג"ת, ובענין שעיר פי' בקרבן נחשון שהוא נגד יהודה ע"ש וישחטו שעיר עזים, א"כ זהו"ע תשובה וזהו בחי' דוד רגלא רביעאה כו' שהוא מקור לתשובה כו', וגבי קרבן אפרים פי' שעיר עזים נגד יוסף ע"ש וישחטו שעיר עזים, י"ל ע"ד יוסף ה' לי בן אחר שע"י יוסף נהפך מבחי' אחר לבחי' בן כו' ועמ"ש ע"פ בן פורת יוסף וי"ל כי יוסף יסוד וכשהוא יסוד ז"א זהו בחי' צדיק, וכשהוא יסוד אבא זהו בחי' שלום לרחוק שנעשה קרוב היינו ע"י תשובה, ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אחרי דע"ט ב' בענין הביאו עלי כפרה כו', בר"ח מקבלת הלבנה אור השמש המשכת הדעת ע"ד ומלאה הארץ דעה בד"ה וידעת היום, דרוש הראשון, ונסכו שמקבלת מחו"ב עצמן, הפונה קדים וביום החדש יפתח, ע"י בירור לפתח חטאת, ואז קרבן מוסף, י' בהמות להמשיך מע"ס, והשעיר לחטאת נקיון הזוהמא כנ"ל, כי לפתח חטאת רובץ זהו היצה"ר דוד קרייה חטאת סוכה נ"ב ע"ד קליפה קדמה לפרי, וכשמברר היצה"ר זהו"ע ושעיר לחטאת ע"ד קח שני גדיי עזים טובים, כי הנה עזי מסגן ברישא והדר אימרי ע"ד קליפה קדמה לפרי, וכשמתברר מבחי' זו כמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין ותקח רבקה את בגדי עשו כו' ותלבש את יעקב, זהו ע"ד קרבן חטאת, ועד"ז נת' ענין ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן סד"ה מה טובו, גם הרי מה דעיזי מסגן ברישא זהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא, ואימרי נק' והדר נהורא, והתמידין הם שנים ליום, ע"כ באים מן הכבשים דוקא שהם בחי' נהורא לאור יום ומעלת קרבן שעיר לחטאת שהוא מבחי' ברישא חשוכא זהו"ע דאתהפכא חשוכא לנהורא, וידוע שזהו מעולה יותר ע"ד שיתרון האור נמשך מן החשך כשנהפך לאור, וזהו"ע גדיי עזים טובים, כי האור נק' טוב כמ"ש את האור כי טוב והרי עזים הם מבחי' חשוכא, אלא גדיי עזים דיוהכ"פ הם טובים שעל ידם נהפך החשך לאור וכענין טוב מאד זה יצה"ר כשנהפך לטוב, ועד"ז שעיר חטאת דר"ח מה דאתהפכא חשוכא לנהורא והיינו במולד הלבנה בר"ח שמתחלה היתה חשך ובר"ח מאיר בה אור חדש כמ"ש במ"א ע"פ החדש הזה לכם, ולכן החטאת דמה ניתן על ארבע קרנות משא"כ בעולה שהן שתי מתנות שהן ארבע וענין ארבע קרנות י"ל ע"ד ארבעה גאולות, והנה מעשה פרה נק' ג"כ מי חטאת שע"י האפר בחי' תשובה נמשך מים חיים מבחי' שלמעלה מהצדיק לרחוק ולקרוב, כמ"כ גבי שעיר דר"ח כתי' לחטאת לה', הביאו עלי כפרה, עלי דוקא היא התשובה שהיא על הוי', והנה

א'קצ

הוי' זהו אור א"ס המלובש בע"ס, ובחי' על הוי' זהו בחי' לפני אחד מה אתה סופר.

עמ"ש בבוך בראשית א' ע"פ מארז"ל דחולין פא"ט דף סמך ר"ש בן פזי רמי כתי' ויעש כו' עד הביאו עלי כפרה.


* ושעיר עזים: מאמר זה ניתוסף בהוצאה זו מגוכי"ק 1127 (שמא, א). ובראש העמוד רשום: נכתב בבוך תרטו"ב. והוא מהדורא קמא מהנדפס לעיל ע' א'קסח.