קדש ישראל

א'רג

בעז"ה תורת אדמו"ר מ"מ נבג"מ פ' פנחס תקפ"ט

קדש* ישראל להוי' ראשית תבואתה כו'. וצ"ל מהו ענין התבואה שישראל הן ראשית לבחי' תבואה זו. והענין כי המלאכים נק' איבין בזוה"ק (פ' נח) שהם בחי' תבואת הארץ, ונש"י הן בחי' ראשית לתבואה זו, כי המלאכי' אין אומרי' קדוש עד שישראל אומרים קדוש תחלה. והנה כתיב ברכו הוי' מלאכיו כו' וכתיב ברכי נפשי את הוי', ובמלאכים לא נז' את, ומבואר הטעם בזוה"ק (פ' בלק דק"צ ע"ב) שהמלאכים יכולי' לברך ולהמשיך בחי' שם הוי'

א'רד

עצמו, משא"כ נש"י צריכים להמשיך ע"י בחי' את הטפל לשם הוי' כו'. ולכאורה הוא תרתי דסתרי, דהא משמע מזה שהמלאכים יש בהם מעלה יתירה מנש"י שיכולים להמשיך מבחי' שם הוי' עצמו בלא בחי' את משא"כ בנש"י, ובאמירת קדוש משמע שישראל גבוהי' ממלאכים עד שא"א להם להמלאכים להתחיל ולומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחלה, וא"כ צ"ל למה באמירת קדוש יש לישראל מעלה יתירה ובאמירת ברוך יש למלאכים מעלה יתירה, (עוד צ"ל מה שאנו אומרי' בסדר קדושה קדוש ברוך ימלוך, והמלאכים אין אומרי' רק קדוש וברוך כנז' בישעי' ויחזקאל, אבל ימלוך לא נז' גבי מלאכי', שלכך י"א שאין להפסיק באמצע הפרק רק לומר קדוש וברוך ולא ימלוך לפי שאין המלאכי' אומרי' ימלוך, אך אנן קיי"ל דמפסיקין ג"כ לימלוך, והנה צ"ל עוד דכיון שהמלאכי' א"א להתחיל לומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחלה, א"כ איך אמרו קדוש מבריאת העולם עד מ"ת, שעדיין לא אמרו ישראל קדוש למטה, ואפילו את"ל דכיון דתפלות אבות תקנום בכלל זה ג"כ קדושה מ"מ הרי קודם האבות ג"כ אמרו המלאכי' קדשו בודאי, אך הענין דהנה) הטעם שא"א. והטעם שא"א להמלאכים להתחיל ולומר קדוש עד שיאמרו ישראל תחלה מבואר בזוהר פ' בלק שם בגין דקדושה מתלת עלמין סלקא ולא מתרין ולקבלייהו שלש קדושות קק"ק מג' עולמות בי"ע הנז' בפסוק ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ולכן כיון שישראל הם בעשי' לכך מהם דוקא ההתחלה דאמירת קדוש, אך באמת מבואר בזוה"ק שם דגם במלאכים שייך בחי' עשי', וכמ"ש מלאכיו גבורי כח*

א'רד1

עושי דברו, עושי דוקא רק ע"י שישראל בשעת מ"ת הקדימו נעשה לנשמע נטלו עשי' ממה"ש ואתכלילו בדברו כו' (ולכך קודם מ"ת יכלו מלאכי' לומר קדוש בפ"ע כיון שיש בהם בחי' עשייה ג"כ רק אחר מ"ת דישראל נטלו עשייה ממלאכי השרת א"א למלאכי' להתחיל ולומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחלה).

ב) ולהבין כ"ז מהו"ע שנטלו ישראל בחי' עשי' מהמלאכי' ע"י שהקדימו נעשה לנשמע, ומהו המעלה בבחי' עשי', הלא בחי' עשי' הוא עולם היותר שפל במדרגה, הנה כתיב מעיין גנים באר מ"ח, וקאי על כנס"י שהוא בחי' מעיין גנים, שמשקה געה"ת וגעה"ע, והיינו ע"י קיום התומ"צ כמ"ש ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, לעבדה ברמ"ח מ"ע כו' שזאת היא תכלית הבריאה של האדם שימשיך גילוי אלקות למטה להיות לו ית' דירה בתחתונים וזהו"ע לעבדה לעבוד את הג"ע, דהיינו להמשיך תוס' גילוי אוא"ס ב"ה בג"ע שיהי' מושג, וכמארז"ל צדיקים יושבי' ונהנין כו', שההנאה הוא מדבר המושג, והמשכה זאת הוא דוקא ע"י תומ"צ מעשיות שלומד האדם בעוה"ז, ומקיים מצות מעשיות שעי"ז דוקא ממשיך ריבוי התגלות אלקות, משא"כ כשהיו הנשמות בלא גופים אע"פ שהי' להם ג"כ השגת התורה לא יוכלו להמשיך כ"כ רק ע"י ירידתן בגוף דוקא. ולהבין הטעם בזה הרי בודאי אין ערוך כלל האהוי"ר שיש להאדם בגוף לכמו שהייתה

א'רה

להנשמה כשהייתה בג"ע קודם ירידתה בגוף כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שהייתה עומדת בבחי' ביטול לפני הוי', ואמאי ההמשכה דוקא ע"י ירידתה בגוף, אע"פ שנתמעט האהוי"ר מצד הסתר והעלם הגוף ונה"ב, והענין הוא עד"מ כשצריך אדם לבקש איזה דברי' מהמלך שא"א להמשיך לבבו אליו להיות פונה לבקשת האדם ההוא מגודל גדולת המלך אשר לב מלכים אין חקר שעוסק בענינים הגדולים כמו מלחמה וכה"ג ואינו כדאי וכל"ח בעיניו לפנות אל הבקשה של האיש, או כשיצטרך לקרוא ולבקש מחכם גדול שעוסק בעניני חכמות עמוקות מאד אשר אין בערך המבקש, ומחמת זה לבו בל עמו להיות פונה מחכמות עמוקות אלו לבקשה של ההדיוט ההוא, לכן כדי להמשיך לב המלך או החכם שיהי' פונה אליו הוא ע"י שיבוא לפניו איזה דבר חידוש כמו צפור המדברת וכדומה לזה איזה התחדשות שמחמת ההתחדשות ממשיך לב המלך להיות פונה מעסקיו לראות החידוש, ועי"ז יענה לאיש ההוא. והנה עיקר חשיבות הדבור של הצפור אינו מצד עצם הדבור שהרי בנ"א מדברי' בבינה יתירה לאין שיעור מהצפור ההיא המדברת אלא החשיבות הוא רק מפני החידוש שיש בזה מה שהצפור תדבר, ואע"פ שהדבור של האנשים המדברי' הוא בבינה יתירה אבל זה אינו חידוש, כי כך יאות להם לפי שהם בעלי שכל ונפש המדברת, משא"כ זו הצפור שאינה בעלת שכל כאדם ובטבעה אינה מדברת וכשלמדוה עד שיכולה לדבר זהו דבר חידוש שהציפור תדבר, ומחמת זה החידוש נמשך לב המלך ופונה

א'רה1

מעסקיו לאיש ההוא, וע"פ משל זה יובן ג"כ הטעם שהמשכת אלקות הוא דוקא ע"י מצות מעשיות ולימוד התורה בעוה"ז דוקא, שהם דוקא בחי' העלאת מ"ן להמשיך עי"ז גילוי אא"ס ב"ה, משא"כ ע"י אהוי"ר של הנשמות קודם שירדו בגופי' לא המשיכו הגילוי, הגם שאז הי' האהוי"ר גדולי' ביותר, אך הענין הוא כי הנה אא"ס ב"ה מצ"ע למע' מעלה מכל ההשתל' העולמו' כי אני הוי' לא שניתי כתיב ולמתב"כ ואינו בגדר עלמין כלל, ואעפ"כ כי ממך הכל כתיב, אך הוא ע"י זיו והארה הודו על ארץ ושמים כו', גם הארה זו עצמה מעצמותו ית' לא היו העולמו' יכולי' לקבל חיות ושפע כ"א ע"י השתל' דהיינו כשלשלת הארה והארה דהארה כו', וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה הוא רק הארה דהארה מעליון ממנו כו' ולכן כדי להמשיך ע"י אתדל"ת גילוי והמשכת תוס' אור מאא"ס ב"ה הוא דוקא מאתדל"ת מנפשות ישראל המלובשים בגוף כו' כי כל העולמו' מצ"ע כל"ח לגבי עצמו' א"ס ב"ה כו' כנ"ל דלמתב"כ, וא"כ איך יהי' מהם אתערותא לעורר בעצמות א"ס ב"ה כיון שאין ערוך כו'. אך האתעדל"ת הוא דוקא מצד ההתחדשות דהיינו ענין בחי' אתכפי' ואתהפכא מחשול"נ שבחי' גוף ונה"ב גשמי יתהפכו לאהבת הוי', זהו כמשל צפור המדברת שמעורר לב המלך ולא שעצם הדבור שלה תופס מקום שהרי בנ"א מדברים בבינה יתירה ולא יתפסו מקום בעיני המלך להפנות לבו אליהן רק מצד שזהו התחדשות, כמ"כ הגם שהנשמה קודם ירידתה בגוף הי' לה אהוי"ר גדולים יותר אך אין זה חידוש כיון שאין שם מונע כו' ואין שייך מזה אתעדל"ת למעלה בעצמות כיון דכל"ח כל העולמות משא"כ כשהנשמה מלובשת למטה בגוף אף שהאהוי"ר שלה בבחינת קטנות שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק כו', אך מצד החידוש שבזה שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר ואוהב וירא את ה' הוא מאכילה ושתי' ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדבור בשלימות, וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיו' כמו מניעות הקור כו' הרי כח הדבור שלמטה שחיותו מדברים גשמי' דבר זה יקר מאד בעיני הוי', וכמשל צפור הנ"ל כי זהו ג"כ דבר חידוש כו'.

ג) וזהו מ"ש בזוהר ח"ג דמ"ז ע"ב ע"פ יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, דאתיא תועלתא לנהורא מן חשוכא כו', דר"ל כי עי"ז שהחשך נהפך לאור, אזי יש יתרון לבחי' אור זה שיהופך מחשוכא לנהורא יותר מבחי' האור מצ"ע שלא הי' חשך מעולם, והיינו מפני שזהו בחי' בירורי' להפוך המדות של נה"ב הנק' חשוכא שיתהפכו לנהורא לימשך אחרי מדות דנה"א שזהו יותר לרצון לפניו ית' מבחי' מדות דנה"א מצ"ע שהוא בחי'*

א'רו

האור מצ"ע, ועי"ז דוקא נמשך מלמעלה תוס' אור חדש כי זהו בחי' העלאת מ"נ לעורר למעלה מצד ההתחדשות כנ"ל, וע"כ אנו רואי' שקיום המצות צ"ל ע"י בחי' אתכפי' כמארז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי אשר כוונתם שהוא כדי שימנע מהם רק מצד מצות התורה שבזה ניכר בחי' אתכפי' חשוכא לנהורא שאף שהי' לו רצון לזה הוא נמנע מצד גזירת מלך העולם וה"ז בחי' אתכפי' גמור דחשוכא ממש כו' שעי"ז דוקא נמשך האור מלמעלה, וכמו"כ בעולמות עליונים הנה ידוע דכל עיקר העלאת מ"ן הוא מן הבירורי' דרפ"ח ניצוצי' והיינו משום כי ענין העלאת מ"ן הוא לעשות בחי' ההתעוררו' למעלה בעצמותו ית' שיהי' לו רצון להתגלות למטה, וזה אינו כ"א ע"י סבת העלאת מ"ן מדבר חידוש כמשל הנ"ל והיינו דוקא מבירורי הרפ"ח שהי' תחלה מעורב טו"ר שנשבר ונפל מעולם התהו למטה מטה כו', ע"כ כאשר יתברר ויתהפך לטוב ויתעלה הוא דבר חידוש והוא דוקא המעורר ההמשכה כו'. אך עיקר ההעלאת מ"ן הוא ע"י תומ"צ, ובזה יובן מ"ש בזוהר דרמ"ח מ"ע נמשכים מבחי' ו"ה דשם הוי' ושס"ה ל"ת נמשכים מבחי' י"ה דשם הוי', כי שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח, והענין הוא כי מ"ע הוא בחי' המשכות שע"י כל המצות הוא ממשיך גילוי אלקות, ואמנם כדי שיהי' ההתעוררו' למעלה שיהי' לו רצון שיהי' הגילוי וההמשכה ע"י מ"ע הוא ע"י הל"ת שהן בחי' אתכפי' שלא לעשות כרצונו וזהו בחי' העלאת מ"ן דוקא (ולכן הם מעוררים בחי' י"ה שלמעל' מבחי' ו"ה, כי י"ה הוא בחי' צמצום והתפשטות שקודם להמשכה, שההמשכה הוא בחי' ו' וכדי שיהי' ההמשכה צ"ל מתחלה צמצום והתפשטות מטי ולא מטי וזהו ע"י הל"ת בחי' אתכפי' שמעורר ההמשכה), ועי"ז ממשיך אא"ס ע"י מ"ע גילוי אורות כו', וד"כ כל המ"ע ול"ת כולם הם בחי' בירורי' כענין תפילין וציצית שהם מדברים גשמיי' שהתהוות גוף התפילין וצמר הציצית הוא מבחי' ק"נ שהוא ע"י השבירה, וכאשר עושה מהם מצוה זהו בירור הניצוצות כנודע.

(אות* ב' ג', נת' כדי להבין מהו דישראל נטלו עשי' ממלאכים יקדים איך עיקר המשכת תוספות אור בג"ע מעיין גנים הוא דוקא ע"י התורה ומצות מעשיות, והטעם כמשל לב מלכים אין חקר וכדי להמשיכו הוא רק ע"י התחדשות כמו צפור המדברת וכך הוא כולא קמי' כלא חשיבא רק ע"י אתכפי' חשוכא לנהורא זהו חידוש והעלאות מ"ן. וזהו שיש יתרון לחכמה מן הסכלות ממש, אל יאמר אדם אי אפשי כו' כי העיקר אתכפי', וכן למעלה המ"ן דוקא מבירורי רפ"ח, לכן ל"ת מי"ה מ"ע מו"ה וכולם בירורים תפילין ציצית כו').

ד) והנה זהו למטה בישראל, וגם במלאכים הענין כך כי גם המלאך יש לו גוף כמארז"ל שיש מלאך מהלך ת"ק שנה ויש מלאך מהלך

א'רז

בשליש העולם כו' דלא קאי על נשמת המלאך שבודאי אינו בגדר מקום ח"ו, רק קאי על הגוף שלהם שגדול כ"כ ועז"נ ג"כ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט דג"כ לא קאי על הנשמות שלהן שהנשמות שלהן הן בעלי שכל והשגה וכמו נשמת האדם שהיא משכלת ומשגת, ולא שייך לקרוא אותם בשם רוחות ואש לוהט, אלא דקאי על הגופי' שלהם, אך שאינו מגושם כגופי' שלנו שהוא מן ד"י גשמי' ארמ"ע משא"כ גופות המלאכי' הוא רק מן הרוחני' דב' יסודו' אש רוח וכמ"ש הרמב"ן ע"פ עושה מלאכיו רוחות כו' (משא"כ נש"י כמו שהן למעלה הן בלא התלבשות גוף כלל כמ"ש במ"א), ולכן יובן דמה שהמלאכים אומרי' קדוש וברוך בכלות הנפש, היינו ג"כ בחי' לאכפי' שכופה ומבטל גופו להיות בטל להוי' לומר קדוש וברוך כו' ועי"ז ג"כ ממשיך המשכת גילוי אלקות כנ"ל שע"י הבירורי' נמשך אור עליון כו'. וז"ש על המלאכים גבורי כח עושי דברו ופי' בזוהר בלק שם עד לא אתו ישראל מלאכי מרומא הוו עבדי ושלמי עלייהו עשי', פי' עשי' הוא ל' תיקון כמו ועשתה את צפרניה דתרגומו ותתקן כו', ותיקון זה הוא בחי' הבירורי' וכמ"ש אשר ברא אלקים לעשות, וארז"ל לתקן, ולכן מלאכי מרומא הוי עבדי ושלמי בחי' עשי' ע"י אמירת קו"ב שזהו ג"כ אתכפי' דהגוף שלהם ה"ז בחי' תיקון ובירור הנק' עשי', וזהו פי' עושי דברו לעשות ולתקן את בחי' הדבר שהוא בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' דבר ה' כמ"ש באשר דבר מלך שלטון כו', והוא המחי' כל העולמות בי"ע, וא"כ כשהמלאך או' קדוש וברוך ומהפך חשוכא לנהורא ממשיך עי"ז המשכת אלקות, והוא בחי' תיקון שמתקן את הדבר המחי' שהוא מלובש בגופו של המלאך להחיותו, וכשהגוף מסתיר כו' והמלאך מהפכו מחשול"נ הוא מתקן בחי' דבר הוי' המלובש בו וממשיך אליו גילוי אא"ס, אמנם ערך המשכתם הוא כפי בחי' ומדריגה מ"ן שלהם איך שהוא כך ממשיך ההמשכה משרש ומקור בחי' ומדרגה זו כדלקמן אי"ה. ויש להבין בכאן דלכאורה זה סותר למ"ש בכמה דוכתי' שהמלאכים הם לאחרי הבירור דהיינו שהתהוותן הוא מבחי' שכבר נבררו וכמ"ש ע"פ לבבתיני אחותי כלה דלכך המלאכים נהנין מקרבנות נה"ב שהוא עדיין קודם הבירור כו' ואע"פ שהבהמה גשמי' שרשה מפ"ש שבמרכבה והרי נפש הבהמה היא מק"נ שעדיין לא הוברר, אך היא נמשכת משמרי האופנים שמרי דוקא, וליישב זה י"ל בשני אופנים הא' פשוט הוא ע"פ הידוע שיש ב' בחי' מלאכי' הא' הנק' יוצר משרתים והם המתחדשים בכ"י, והב' נק' ואשר משרתיו שהם עומדים ברום עולם משי"ב, והנה מ"ש שהמלאכים הם לאחר הבירור זהו בחי' ואשר משרתיו מה שאין כן בחי' יוצר משרתי' המתחדשים בכ"י זהו"ע הבירור שלהם שמתבררי' בכ"י, ועז"נ מצמיח חציר לבהמה, וכנז' בזוהר בראשית די"ח ע"ב ופ' פנחס דרי"ז ע"א, וא"כ במלאכים הנק' יוצר משרתים שייך עשיה ובירור שמתבררים הגופי' שלהם מק"נ ממש, וכמ"ש בבה"ז דפ' פנחס הנ"ל, והב' אפשר לומר דגם במלאכים הנק' אשר משרתיו שייך בירור, אך לא בירור רע דק"נ ח"ו כי הם כבר הובררו, אבל ענין הבירור הוא ענין עלי' ממדרגה למדרגה כמ"ש במ"א דמה שהוא טוב בעשי' נחשב לפסולת ביצי'

א'רח

כו', ותדע דהא יסד הפייטן לפקוד על צבא מרום בדין הרי שייך דין ומשפט על המלאכים אם הביטול כראוי או לאו, וכן ארז"ל במט"ט מחיוהי שיתין פולסי דנורא כו', וכיון ששייך דין אם הביטול כראוי מובן דבהם תליא מלתא להמשיך הביטול בגופים בריבוי או מיעוט, ע"כ שייך בהם ג"כ בירור, ולא בירור מרע ח"ו רק ענין תוס' הזדככו' וכמ"ש במ"א דאפי' היכלות דקדושה נק' עלמין ע"ש שמעלימים ומסתירים כו'. ובזה יובן שהמלאכים בקשו שתנתן להם התורה רק שהשיבו להם כלום יצה"ר יש בכם, דהיינו בירור מרע גמור זה אינו במלאכים ובירור זה גבוה יותר כדלקמן.

(נת' דכמ"כ במלאכי' הענין כך כי יש להם גוף רוחות אש לוהט מהלך ת"ק שנה וכשאומר קדוש וברוך כופה ומהפך גופו, והיינו עושי דברו ותיקנו לעשות לתקן, בחי' דבר ה' המלובש בגופו המסתיר וזהו דמלאכי השרת הוו שלמי בחי' עשייה קודם מ"ת ובהג"ה נת' תירוץ עמ"ש דהמלאכים הן לאחר הבירור שזה בחי' ע"ש* אשר משרתיו בחי'* יוצר משרת' ועוי"ל מענין לפקוד על צבא מרום בדין, וענין היכלות עלמין).

ה) והנה זה הי' קודם מ"ת שאז מה"ש הוו עבדי ושלמי בחי' עשי' אבל אח"כ במ"ת שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נטלו ישראל בחי' עשי' ממה"ש, דהן הן העושי' ומתקני' בחי' דבר הוי', וכמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד כו' לעשותו, והמלאכים מקבלים מהם כמ"ש לשמוע בקול דברו. ולהבין איך שייך דנטלו בחי' עשי' ממלאכים וכי מחמת זה שניתוסף מעלה לישראל יהי' נגרע ערך המלאכים שלא יהי' יכולים לעשות בחי' אתכפי' ואתהפכא בגוף לומר קדוש וברוך, ומה שייכות יש לתוס' מעלה דישראל לומר שעי"ז יהי' נגרע ערך המלאכים ח"ו מי תלה זב"ז. אך הענין הוא כי מאחר שגופו' המלאכי' הן רוחני' הרבה יותר מגוף האדם שהרי הוא מרוחני' דב' יסודות הנ"ל אש ורוח שהשני יסודות אלו עצמן רוחני' יותר משני יסודות מים ועפר, ומכש"כ הרוחני' דב' יסודות הנ"ל אש ורוח, א"כ הגוף שלהם דק ורוחני, משא"כ גוף האדם שהוא מגשמי' ד' יסודות ארמ"ע וכיון שכן כשהנשמה עושה בחי' אתכפי' ואתהפכא בגוף זה הגשמי להיות בטל להוי', זהו אתהפכא מחשוכא היותר גדול ועב לנהורא, וא"כ זהו דבר חידוש ויקר מאד בעיני ה' יותר ויותר מבחי' אתהפכא חשוכא דגופות המלאכים שלא היו חשך גמור כ"כ, ולכן ההמשכה שנמשך ע"י אתכפי' ואתהפכא מבחי' חשוכא דגוף האדם לנהורא גבוה יותר מההמשכה הנמשכת מהעלאת מ"ן ואתכפי' של המלאכים, מפני שאין העלאת מ"ן שלהם אתכפי' ואתהפכא של חשך גמור כ"כ, וכמובן מן המשל הנ"ל דצפור המדברת דכל שהחידוש יותר גדול נתעורר לב המלך יותר לפנות אליו כו', ולכן

א'רט

כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע והתחילו הם לברר בירורי' (שזה"ע הקדימו נעשה בחי' עשי' הכלים מבחי' בירורי' כו' כמ"ש במ"א) הם ממשיכים אור גדול ונכלל ונתבטל ממילא ההמשכה של המלאכים, וע"כ הם שומעים כו' ואין הכוונה שעכשיו אין המלאכים עושי' כלל בחי' עשי' ותיקון הנ"ל שהרי הם אומרים קדוש וברוך גם עתה אלא דר"ל שהעשי' וההמשכה שלהם בטילה לגבי ההמשכה שישראל עושי' וממשיכי' ע"י בחי' עשי' ותיקון שלהם, וזהו נק' דנטלי עשי' ממה"ש אע"פ שבאמת מה"ש עבדי גם עכשיו בחי' עשי', אבל היא בטילה לגבי עשי' דישראל כשרגא בטיהרא ודוגמא לדבר כמ"ש במ"א בפי' מארז"ל כל המועדים בטלים לע"ל וכן הנביאים והכתובים עתידים להבטל, שאין ר"ל שיבטלו ממש ח"ו רק שלגבי גילוי אלקות שיהי' לע"ל כמ"ש ונגלה כבוד הוי', יהי' כל הגילוי אלקות הנמשך עכשיו ע"י המועדים וע"י הנביאים וכתובים יהי' בטל נגד הגילוי אלקות הנמשך ביום ההוא וכאילו אינו תופס מקום כלל, כך הו"ע דנטלי עשי' ממה"ש שההעלאת מ"ן וההמשכה שהם ממשיכים גם עתה כמאז ומקדם, בטילה לגבי העלאת מ"ן והמשכה שישראל ממשיכים כנ"ל. ויובן ענין זה ג"כ ע"פ משל, דהנה הדבור נמשך מן המחשבה וכן המדות נמשכים מן השכל, וא"כ קודם שהוציא אותיות אלו בדבור אז היו כלולים בהמחשבה, וכן המדה קודם יציאתה לגילוי היא כלולה בשכל ואח"כ נמשכים בבחי' גילוי, והנה כשהדבור יוצא לגילוי הוא תופס מקום ובחי' יש ודבר, משא"כ כשהי' כלול במחשבה אע"פ שבודאי יש שם בחי' הדבור אבל הוא כלול ובטל לגבי המח' ואינו תופס מקום כלל, ואלו הי' התלמיד משיג מחשבת הרב, לא הי' תופס מקום אצלו הדבור של הרב כי במחשבה יש גילוי השכל יותר מבדבור רק משום שאין המחשבה מתגלה לזולתו אז הדבור תופס מקום, אבל בגילוי המח' הנה הדבור בטל במציאות אע"פ שישנו כלול שם וכביטול הזיו במקורו, וכן הוא בענין המדות בשכל, וכך עד"ז בהגלות נגלות בחי' עשי' ותיקון דישראל וההמשכה הנמשכת עי"ז ממילא נכללה ונתבטלה עשי' דמלאכים עד כאלו אינו תופס מקום כלל לגבי עשי' דישראל, וזהו דנטלי עשי' ממה"ש, וזהו היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, חברים הן המלאכים שהן מקשיבים לקול והמשכה הנמשך ע"י הנשמות ואומרים השמיעני, והיינו מטעם הנ"ל דאף שהם ג"כ ממשיכים מ"מ כיון שההמשכה שע"י ישראל גבוה מאד נעלה לכך הם מקשיבים ושומעים לקול והמשכה זו דוקא.

(נת' דבמ"ת נטלי עשייה כי גוף האדם חושך גמור לכן כשנתהפך לנהורא הוא חידוש יותר מהתהפכות דמלאכים וע"כ העשי' והמשכה דמלאכים בטילה לגבי זה כשרגא בטיהרא וענין כל המועדים בטילים ובהתכללות הדיבור במחשבה לכן חבירי' מקשיבים לקולך כו').

ו) והנה הסיבה והטעם למה שנש"י נמשכו ונתלבשו בגופי' גשמי' ולנשמות המלאכים ניתן גופי' רוחני' הוא מפני שנש"י גבוהי' יותר מנשמות

א'רי

המלאכים, לכך יוכלו להפוך גם הגוף הגשמי משא"כ נשמות המלאכים לא היו יכולים כלל להפוך גוף גשמי ואם היו נמשכים בגופו' גשמי' הי' יורדים ממדריגתם כמו עזא ועזאל כנודע וכמ"ש במ"א (ע"פ ע"כ יאמרו המושלים) ממשל מדורת אש גדולה שתדחה גם החושך היותר גס ועב משא"כ נר קטן כו', והענין ע"פ מ"ש במ"א מזה בביאור הפסוק ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וידוע דהחכ' למעלה מהתבונה ולכן בחכ' יסד ארץ שהיא גשמי', ושמים שהם רוחני' לגבי ארץ נמשכו מתבונה שלמטה מהחכ', ולכך לא יוכל להיות מהתבונה יסד ארץ, רק מהחכמה דוקא שלמעלה מהתבונה נמשך להיות יסד ארץ, וכך ממש הו"ע נשמות ומלאכים שהנשמות שרשן מבחי' ח"ע כמ"ש בני בכורי ישראל, וכמשל הבן שהוא נמשך ממוח האב, ולכן מתלבשי' בגופי' גשמי' מד"י גשמי' דארץ כי בחכמה יסד ארץ, משא"כ נשמות המלאכים נמשכים מבחי' תבונה שלמטה מן החכמה, ולכן לא יוכלו להעלות הגופי' גשמי' שמבחי' ארץ, רק מבחי' שמים דהיינו רוחני' ב' יסודות אש ורוח כנ"ל. וביאור הענין כי חו"ב הוא בחי' י"ה דשם הוי' החכ' הוא בחי' יו"ד ונמשך מבחי' קוצו של יו"ד שהוא בחי' רצה"ע ב"ה, וממנו נמשך ונסתעף השכל שהוא בחי' חכמה, אלא ששכל זה הוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון שאינו מושג עדיין (ולכן הוא יו"ד נקודה קטנה שאין בה השגה והתפשטו' כו'), ואח"כ נמשך ממנו הבינה שהיא השגת אלקו' בבחי' השגה ממש, וכמו ה' שיש לה התפשטות אורך ורוחב כו'. והנה עד"מ באדם כשהוא משיג השכל בהשגה ממש אז הוא נמשך ונתלבש באותיות, כמשל המשיג איזה השגה שאח"כ חושב במחשבה בצירופי אותיות, אבל קודם שהשיג בהשגתו א"א כלל לחשוב, כך עד"מ למעלה מבחי' תבונה מתפשטי' ונמשכים אותיות כמ"ש בכהאריז"ל בענין פתוחי חותם, ומשם נמשכו המלאכים מאותיות המח' הנמשכי' ומתפשטי' מבחי' תבונה, וע"כ יש הרבה מלאכים לאין קץ מריבוי התחלקות האותיות, ולכן נק' המלאכים עומדים שהן במדריגה א', וגם אין מהם הולדה כמו שמאות א' לא יולד אות אחר, אבל ישראל להיות שרשן מבחי' ח"ע שהוא בחי' עצמות השכל, ונק' שכל הנעלם, לכך הם יכולים להשפיע ולהרביץ תורה כו' ונק' מהלכים כו' כמ"ש במ"א (ומשארז"ל ישראל עבמ"ח אין ר"ל מאותיות הנמשכים מבחי' תבונה רק מבחי' חכ' שנק' ג"כ מחשבה כמ"ש במ"א ע"פ אם בחוקותי תלכו ענין ופי' עבמ"ח שהוא ג"כ בחי' שלמעלה מהשגה והבנה כו') וכיון שכן שנש"י שרשן מח"ע לכן יכולים ג"כ לברר ולהפוך חשוכא היותר למטה להפכו לנהורא, כי בחכ' אתברירו, משא"כ המלאכים אין יכולים לברר ולהפוך רק הגוף רוחני (וכמ"ש במ"א ג"כ שהמלאכים נק' חיות ובהמות ארי' ושור והגוף שלהם בחי' צומח, משא"כ גוף האדם בחי' דומם כי בחכ' יסד ארץ ע"ש באריכות), וזהו דנש"י נטלי עשי' ממלאכים כו'.

(נת' הטעם שנש"י נתלבשו בגופים גשמיות משא"כ נשמת המלאכים כי בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, תבונה שכל גלוי המתלבש באותיות מזה

א'ריא

שרש המלאכים ע"כ הם עומדים, ונש"י ששרשן מחכ' עילא' שכל הנעלם וכיון שבחכ' יסד ארץ גשמיות לכן אין* מתלבשים בגופים גשמיים ותבונה רק בשמים רוחניים וכענין מ"ש במ"א ענין ראי' ושמיעה, לכן מלאכים לשמוע קול דברו וישראל עשי' הנמשך מחכ' עמ"ש בזהר בהר ק"ט עשי' לעילא, וע"כ בירורים שלהם גבוהים יותר בחכמה אתברירו).

ז) ומעתה יובן ג"כ הענין דקו"ב דארז"ל שאין המלאכים או' קדוש למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, אבל בענין ברכו המלאכים או' ברכו הוי', וישראל או' ברכו את הוי', ונת' לעיל (אות א') הקושיא למה באמירת קדוש יש לישראל מעלה יתירה, ולפי הנ"ל יובן זה, רק בתחלה צלה"ק מהו ענין קדוש ומהו ענין ברוך. והענין דבחי' ח"ע הוא הנק' קדש, וקדוש בוי"ו הוא המשכה מבחי' חכ"ע, וברוך הוא ההמשכה מבחי' בינה, כמ"ש ברוך הוי' מן העולם ועד העולם מעדאת"כ לעדאת"ג (וכמבואר בפע"ח שער ז' פ"ב ושער יו"ד פ"ג), וביאור הענין יובן בהקדם הטעם מה שקראו חז"ל להשי"ת בלשון הקדוש ברוך הוא, דאי' בזוהר קוב"ה סתים וגליא (עמ"ש בפי' סתים וגליא בדרוש ל"ג בעומר) גלי' נק' עדאת"ג המחי' עולמו' בחי' דבור, אך מה שאינו מתגלה ומתלבש בעולמות נק' סתים, והוא סובב וממלא, וב' בחי' אלו זהו בחי' קוב"ה דבחי' קדוש הוא בחי' סתים ובחי' ברוך הוא בחי' גליא) כי הנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' השתל' העולמות, והב' הוא בחי' שלמעלה מהשתלשלות, וזהו"ע קדוש וברוך כי ברוך הוא מל' בריכה כמו עד"מ שעושין בריכה וממנה ממשיכי' אח"כ מים לכמה מקומות, כך יש למעלה בחי' בריכה שהוא מקור בחי' השתל', כמאמר אנת הוא עה"ע שיש בחי' השתל' עו"ע, כמו עד"מ בנפש משכל למדות וממדות למח' כו', ומקור השופע לבחי' זו נק' בריכה והוא בחי' בינה, כמ"ש ברע"מ פ' בא דמ"ב ע"ב שהוא מקור השפעת הבנת והשגת אלקותו ית', וממנה נמשך ג"כ בגעה"ע להיות נהנין מזיו כו', אך בחי' אא"ס ב"ה עצמו הוא למעלה מהשגה והבנה ולמתב"כ, ואעפ"כ הארה ממנו שורה ומתלבש בחכ"ע, וכמ"ש הוי' בחכמה, ועז"נ והחכמה מאין תמצא, אין נק' מה שאינו מושג שהוא למעלה מעלה מבחי' בינה והשגה, דהיינו שמתגלה בחי' אא"ס מה דלמתב"כ כו', ולא ניתן ליהנות בו מאחר שאין שם שום תפיסא והשגה, וענין גילוי זה הוא רק ביטול השגה וביטול הנשמות במציאות באא"ס ב"ה דלמתב"כ, והוא בחי' ומדריגה החכ' שהוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול כנודע, ובחי' גילוי זה זהו בחי' קדוש, כי קדוש לשון מובדל שאא"ס ב"ה מובדל ולמתב"כ ולא כמו בחי' עו"ע הנ"ל, שמהות העילה נתפסת ומתלבשת בהעלול כו', רק הוי"ו דקדוש הוא גילוי הארה שנמשך מבחי' זו ע"י בחי' שערות כו', ולכן קראו רז"ל הקב"ה ע"ש ב' מיני המשכות הללו דבחי' למעלה מההשתלשלות הנק' קדוש ומה שנמשך אח"כ בחי' השתל' הנק' ברוך כו' וכמ"ש במ"א שזהו ג"כ מ"ש בזוהר אנת הוא עה"ע וסהס"ב כו', ולכך באמירת קדוש ישראל דוקא הם

א'ריב

המתחילים כי להיות המשכה זו מבחי' אא"ס ב"ה המאיר בחכ"ע והחכמה מאין תמצא ע"כ הוא דוקא ע"י ישראל ששרשם מחכ"ע כנ"ל אות וי"ו, ולכך א"א להמלאכים להתחיל לומר קדוש כי שרשם מבחי' מקור ההשתל' בחי' בינה וא"א להם להמשיך בחי' זו שלמעלה מהשתל' אבל בענין ברוך שהוא בחי' המשכת האור מבחי' מקור ההשתל' בחי' בינה זהו ע"י המלאכים ששרשן נמשך מבחי' בינה, והן קרובים יותר לבחי' מקור זה מישראל, הגם שנש"י גבוהי' בשרשן מהן, אך הרי הם מלובשי' בגופי' גשמי', משא"כ המלאכים מצד שגוויותיהם רוחני' הם קרובים יותר לבחי' מקור ההשתלשלות, וכיון שהם נמשכים ממקור זה ושם שרשם ע"כ יכולים להמשיך מבחי' זו, ולכן הם אומרים ברכו ה' עצמו וישראל אומרים את ה' כו'. והענין כי הנה מבואר בע"ח דבי"ע נק' עלמין דנוק' לפי שמקבלי' ממל' דאצי', ודרך כלל בת"ז אי' אימא מקננא בכורסייא שהוא בעולם הבריאה ז"א מקנן ביצי' מל' מקנן באופן שהוא עשי' שכל חיות העולם דעשי' הוא ממל' דאצי' ע"י שמתלבשת במל' דעשי', משא"כ בבריאה ויצי' החיות מבינה וז"א, והענין כי למטה כל המצות הוא ע"י קעומ"ש כמו מצות טלית שצריך להתעטף תחלה לקבל עומ"ש, ולכן לפני כל מצוה צריך לקבל עליו עומ"ש, וזהו שארז"ל מצות צריכות כונה, והענין כי הנה במצות יש מהן שראוים גם עפ"י הטעם כמו לא תרצח לא תנאף כו', וכן במ"ע ואהבת את הוי' שראוי לאהוב אותו מפני שמתבונן תחלה ביוצר אור איך שהוא מחי' את כל העולם, אעפ"כ אי' בכהאריז"ל שקודם ק"ש צריך לומר הריני מקבל עלי מצות ואהבת כו' כי גם שראוי ע"פ הטעם א"כ אין זה ציווי כלל שגם אלו לא נצטווה הי' מקיים כן, אבל הציווי הוא הגם שלא היו ראוים צריך לקבל עומ"ש בכל מצוה, והיינו לפי שמקבלים מבחי' מל' דאצי' שמתלבשת בעולם העשי' כנ"ל, אבל המלאכים שהן בבריאה ויצירה לא נאמר עליהן כלל שנצטוו לאיזה מצוה, והגם שיש להם אהוי"ר זהו מצד השגתם בעצמם ולא מצד הציווי מפני שאינם מקבלים ממל' כו', וכן לענין ברוך אתה הוי' שאינם אומרים את מפני שאינם מקבלים ממל', אבל ישראל או' את לפי שהם בעשי' ששם מקננת המל' כו' וד"ל.

וזהו פי' קדש ישראל להוי' מי שהוא בחי' ישראל הוא קדש להוי' שהוא עולה ונכלל בבחי' קדש העליון שהוא בחי' סוכ"ע, וממשיך משם ההארה להיות בחי' קדוש בוי"ו הוא המשכה ראשית תבואתה כנ"ל שהמלאכים אין אומרים קדוש עד שישראל יאמרו תחלה, הרי שישראל הם בחי' ראשית והמלאכים נק' תבואה כמ"ש בזהר פ' פנחס ע"פ מצמיח חציר לבהמה שזהו בחי' יוצר משרתים כו', אבל להיפך ח"ו כל אוכליו יאשמו, פי' שאוכל בחי' ישראל שלו, דהיינו כח הארת נשמתו המחודש בו בכ"י דוחה אותה ח"ו עד שאינה יכולה להאיר בקרבו, דהיינו מחמת כעס כמארז"ל כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו, או מחמת תאוות ח"ו כמ"ש לא יגורך רע או מחמת גסות אשר בהכל יכול לאכול בחי' ישראל שבו כמ"ש נבלע ישראל בגוים, פי' שנבלע בחי' ישראל שלו בז' מדות רעות [שבנפש]

א'ריב1

הבהמית (שהם מכחות כי לכל אומה יש איזה מדה רעה השולטת בה ביותר וזו היא חיותה כי כל יניקתם מאחוריים דקדושה כמ"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל בשבעים נפש ירדו לכן נתחלקו הגוים ג"כ לשבעים אומות וכל יניקתם מפסולת המדות רעות שבישראל לכן בודאי יש בישראל בכח ג"כ כל המדות רעות) ויכול לבלוע בחי' נש"י שבו בכח המדות רעות אשר בקרבו, לזאת כל אוכליו יאשמו, יביא אשם כמועל בקדשים, שהי' מביא איל ומקריב השמנונית הוא החלב וגם הדם הוא החמימות ע"ג המזבח, אזי גם הוא מחויב לעשות כן, ולא סיגופים בלבד אלא מרירות להתמרמר בלבו בקרבו כדי שיהי' לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, כמ"ש שמנת עבית כשית, פי' בשמנונית ובגשמיות שלך כסית אור נשמתך, עד שאינה יכולה להאיר ולשלוט בך, אך מלת כשית כתיב בשי"ן ג' קוין, שיש עוד זכות ג' אבות, וזהו וזכרתי לך בריתי יעקוב, שתוכל לבוא לבחי' רחמנות שתרחם על ניצוץ אלקות הוא אור נשמתו הנבלע בגוים, ואף את בריתי יצחק שתוכל לבוא לבחי' גבורות קדושות להתגבר על יצרו כמארז"ל לעולם ירגיז כו' עד שיהי' בבחי' סו"מ ועש"ט, ואח"כ ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, פי' ע"י שיזדכך בחי' אהבה שלו שהוא בחי' חסד לאברהם, אז והארץ אזכור, ארץ העליונה מקור כנס"י בחי' מל' יכול לעלות וליכלל לגמרי בפנימי' רצונו ית' כנ"ל.


* קדש ישראל להוי': באוה"ת במדבר כרך ו' ע' א'תתקמ — א'תתקמד ניתוספו הגהות עם קיצורים השייכים למאמר זה, ונכנסו כאן במקומם.

* הגהות על הדרוש קודש ישראל לה' הנ"ל

אבודרהם הקשה למה או' ימלוך דתלים וע' פע"ח שער הקדושה ימלוך מלמטלמ"ע כעין שילוב א' בה' וע' יחיד מלך ומלך יחיד א"י וא"ח תרגום.

את זהר ח"א ה' ב' ח"ב קל"ה ב' ואתחנן בעת א"ת עומדים ממעל כו'. מט"ט ס' פולסין יראה כדבעי. מענין ברכו בר"מ עקב פע"ח שער הברכות בינה ברכו בבינה ע' בנברך ביאור דברה"ז.

וע' בהקדמה לשע"ק מלאכים דעשי' מעורבים.

קדוש וברוך ע' בבהרת, מוחי' דאי' השתל' ומוחי' דאבא למעלה מהשתל' ע' בוהגדת לבנך, ברכה גלוי ההעלם מהעולם מעלמא דאתכסיא (וכברכה דמנש"ה שלא שייך שינוי כו'), וקדוש גלוי מבחי' שלמעלה מהעלם וגלוי דהשתלשלות וכמ"ש בענין כי טובי' דודיך מיין, היינו מה דקדש ח"ס נמשך ע"י ו' מזל ונוצר ווין וכענין מכה"כ הכנף מין כנף והייתם קדושי' דציצית, אבל בכה"מ ממכ"ע מלבישי' זרועות כו', וברכה מענין בריכה יש חפירה רברבא, אבל ו' צמצום מעין.

ראשי' תבואת ה' תתאה ממכ"ע מקבל מבחי' ברכה מן העולם כו' וישראל ק דש ראשי' לבחי' זו שרית עם אנשי' מלאכי' (ברכתי בכורתי י"ל קדוש וברוך), יאשמו קרן וחומש הקרן פשוט מל' נשבע בחיי הקרן בהריב"ש וחומש וחמישי' לפרעה ע"י הוא חומש דישראל שנלקח מאבא ד' פרצופי' והחומש ע"י כו' וע' בענין רובע ישראל רובע דבחי' ישראל כמ"כ י"ל חומש ודו"ק, הנה ישכיל עבדי וגבה מאד ה' עליות המל' לע"ל, אחותי רעייתי יונתי תמתי, שראשי נמלא טל בחי' ה' כמ"ש והי' שארית יעקב כטל כו' בקרב עמי' רבים מה שאכלו ישראל יוסיף ה' ד' ידות יוצאי' ביד רמה בחי' ה', נרנח"י יחידה משיח, לאתבא צדיקיא בתיובתא, ד' גליות אכילה רובע ישראל מצרים ובבל ג"ר כו' עד דמטו רגלין, ושלמו חומש ניצוצי' דחלקם ממש כענין הקטרת בשל"ה ספ"פ חשים חושים משיח חומש, רש"י שה"ש ומאתים החומש שתו' י"ל כתר נחלק לב' פרצופים שתות ע"י על ה"פ חומש כללו' כתר על או"א זו"נ. וז"ש בגמ' חמישיותיו חמישיות הרבה כי יש הרבה כתרי' אכן לגאו ולבר י"ל פנימי' ומקיף קו עיגול, החומש י"ל יב"ק קרן קדושה הוספה יחוד יחיד ויחידה אחת היא כו' ע' מי יתנך תקס"ה ביטול בצדיקי' ג"כ רצון שבחכמה למעלה מהטעם אך בע"ת מצד החידוש כו' רצון למעלה מהטעם דנה"ב, אך בצדיקי' ג"כ בנה"ב י"ל שם זה טפל א"נ בירור חכמ' דתהו וזהו בירור כתר דתהו דם וחלב ב' מדת רעות כעס גבורה ותענוג חסד ויתהפכו שניהם [להיות] לעולם ירגיז ותענוג דקדושה.

גם צפור מצאה בית י"ל בגלות יניקו' תרין ציפרין ממל'.

בכל הנ"ל יובן שובה ישראל עד בחי' הוי' יהי' רק במדרגת אלקי' כי ד' אותיות הוי' זהו רובע ישראל ובחי' כתר זהו החמישי מקור ד"י היולי, ועיקר התשו' יוהכ"פ ונעילה היא תוס' החומש תפלה חמישי' אז אומרי' הוי' הוא האלקי' כנ"ל, וזהו פ' והתודו חטאתם בפ' נשא דלכאורה ק' דזוהי מ"ע דתשו' אמאי כתיבא רק גבי בין אדם לחבירו כדכתי' וחמישיתו יוסיף אבל לפי הנ"ל א"ש דחמישיתו יוסיף קאי ג"כ אכל העבירות וכמ"ש בשל"ה ס"פ נשא בהג"ה שזהו רמז לתשו' כי תשובה תשוב ה' היינו חומש כמ"ש ר"מ ס"פ ויקרא חומש דא ה' גם בגמ' אי' דה' רומז לתשובה כמ"ש של"ה שם, וזהו שנא' ביכ"פ וכפר על הקדש מטומאת בנ"י דתמוה וכי הקדש חטא אלא כיון קדש ישראל כו' לכן ע"י כל אוכליו צריכי' לכפר על הקדש, ההתעוררות לתשו' משיתבונן איך הוא ישראל וקדש, ישראל למעלה ממלאכי' ועכשיו מושפל וכו' כובד ראש ובאמת כ"ז שלא נתגלה בחי' איתן נקודת הלב ה"ז אוכליו כו' אך אוריי' יהבית עיטא יאשמו לשלם חומש וכו'.

* בכת"י רשום בשולי הגליון באמצע סעיף ב.:

ולא קדש חכמה דוקא ע"י עשי' דומם בחכמה יסד ארץ ע' ל"ג בעומר קדוש דמלאכי' חכ' שבבינה כמו מקרא קדש דיו"ט (חסר).

* הקיצורים נדפסו בהוצאה הראשונה באוה"ת במדבר כרך ו' ע' א'תתקמג.

* בע"ש: בכת"י ב' ליתא.

* בחי': שם: משא"כ בחי'.

* אין: שם ליתא.