להבין שרשי הדברים ע"פ קדש ישראל

א'ריב1

בס"ד

להבין* שרשי הדברים ע"פ קדש ישראל כו', הנה צ"ל כיון שמלאכי' אין אומרים קדוש עד שיתחילו ישראל א"כ איך אמרו קודם מ"ת שעדיין לא אמרו ישראל קדוש, ואפי' את"ל דכיון דתפילות אבות תקנום גם הקדושה בכלל (הגם שאינו מוכרח דכתי' ונקדשתי בתוך כו' ע' דרשות המל"מ) מ"מ בודאי קודם האבות אמרו המלאכי' קדוש כמ"ש בתד"א, עוי"ל ענין קדושה דיוצר שמיושב וקדושה מעומד וקדושה ובא לציון ומפני מה אין אומרי' בקדושה דשמו"ע הפסוק ה' ימלוך שבתו' ואומרי' ימלוך ה' שבתהלי' (ע' רד"א), עוי"ל שמלאכי' אין אומרי' ימלוך כמ"ש בש"ע רבינו ז"ל סי' ס"ו ב' הל"ח ולכן י"א שאין מפסיקין לימלוך ואנן קיי"ל דמפסיקין, ד' י"ל מ"ש שהמלאכי' שרשן מבינה ונשמות מחכ', הלא מבואר בע"ח של"ט דמלאכי' נמשכי' מזיווג נשיקין דאו"א ונש"י נמשכי' מזיווג גופני, וכיון שבחי' זיווג נשיקין וזיווג גופני הכל הוא עכ"פ יחוד דכר ונוק' שהם או"א

א'ריב2

או זו"נ, א"כ בהכרח יש בשניהם מב' הבחי' ר"ל המלאכי' יש בהם ג"כ מבחי' אבא וכן בנשמות מבחי' אימא וכמו הולד שאביו ואמו נותנין כל א' חלק כו'. ה' כמו"כ י"ל מ"ש בפנים אות ז' דברוך הוא המשכה מבחי' בינה הלא בכל מקום משמע דברוך הוא בחי' חכ' כמאמר איהו ברוך ואיהי ברכה וכמ"ש בזהר ואתחנן דרס"ד ע"ב להדיא, וכיון דברוך ג"כ בחי' חכ' מה בין ברוך לקדוש.

ומתחלה יש לבאר תירוץ קושי' האחרונה. דהנה מבואר בפע"ח שער הברכות פ"א ד"ה כוונה שלישי' וז"ל כי כל בחי' זיווג או"א דברכת הנהנין והמצות הוא זווג חיצוני' העולמות כו' ע"ש, ואיתא בע"ח שי"ד פ"א דזיווג חיצוני' דאו"א הנ"ל הוא בינה דאבא מזדווג עם בינה ונק' זווג בינה עם בינה, ולכן ארז"ל לא אבא בעיר כו' כי אין גילוי אמיתי מח"ע, ונמצא אע"ג דבברכות נמשך ג"כ גילוי מחכ' מ"מ נק' הכל ע"ש בינה כיון שאין גילוי אמיתי מח"ע רק מבחי' בינה שבו, משא"כ קדוש י"ל גילוי מעצם הח"ע, והגם שנת' בע"ח שם דאחר החורבן אין גילוי בחי' עצם ח"ע וכמאמר לא אבא בעיר אך יש כמה מדריגות בחו"ב, אבל החילוק בין ברוך לקדוש הוא ע"ד הנ"ל בין בינה לחכ' שבחכ' עצמה כו', והענין כי יש אבי"ע גם באצי' חכ' היא אצי' בינה בריאה וכמו"כ בחכ' דאצי' עצמו חכ' שבחכ' היא אצי' שבאצי' שבאצי' ששם עיקר גילוי אור א"ס אבל בינה שבחכ' היא בריאה שבאצי' שבאצי' שאין הגילוי שם רק ע"י לבוש החכ' כו', והנה ביאור ענין בינה שבחכ' וחכ' שבבינה מבואר בביאור הזהר פ' וארא ע"פ הבן בחכ' כו' ע"ש היטיב ותבין דהגילוי מבחי' חכ' הכללי' בבינה הכללי' שזהו"ע חכם בבינה, הנה בחי' חכ' זו המתלבשת בבינה יכולה להתמשך מבינה שבחכ' או מחכ' שבחכ', וזהו"ע ב' זיווגים הנ"ל, או ע"ד ישסו"ת הם ה' ואו"א יו"ד או ע"ד ונהר יוצא ויש ומעין מבית ה' יצא מים חיים כו' או ע"ד בחכ' יש אור ומים בסידור ע"פ הללוהו ברקיע עוזו, מעתה יובן ג"כ התירוץ לקושי' ד' דזיווג נשיקין אעפ"י שיש בזה ג"כ השפעת החכ' הוא מבחי' חיצוני' שבחכ' כנז' בבה"ז בלק ק"ץ ע"פ ברכו הנ"ל משא"כ זיווג גופני וכמו הטפה שהיא מהמוח עצמו ומוליד ולד בדומה לו משא"כ הנשיקין, לכך נא' שזהו בחי' בינה כי שרשו חיצוני' דחכ' ע"ד הנ"ל בענין ברכות, וע' ע"ח של"ח פ"ט הבל הנשיקין עיקרו מבינה רק מבחי' חכ' הוא מה שנמשך מהחיך והרי החיך אינו ערוך לעצם המוח ממש, דאעפ"י דנת' בבה"ז פ' שמיני שהחיך הוא פנימי' לגבי העינים אבל לגבי המוח עצמו הדבר פשוט שהוא חיצוני'.

והנה לפי שהמלאכי' שרשן רק מבינה לכך הבירורי ניצוצות שהם מבררי' ע"י אתכפי' ואתהפכא של גופם הוא ג"כ רק ניצוצי' מבחי' בינה דתהו שבשבירה משא"כ נש"י ששרשן מחכ' מבררי' ג"כ ניצוצו' דחכ' דתהו ואפי' דכתר כי החכ' מאין תמצא ואא"ס שבכתר מלובש בח"ע כו' וזהו"ע

א'ריב3

דנטלי עשי' ממ"ה שבירורי' שלהם בטלי' לגבי בירורי' של ישראל וממילא ההמשכה ג"כ גבוה לאין ערוך מאורות כתר וחכ' דתהו וזהו מעין גנים באר מ"ח, מעין גנים מצד שרשן חכ' דתיקון באר מ"ח כתר חכ' דתהו ע"י בירורי' כמ"ש במ"א בפ' חקת ע"פ עלי באר אמנם ידוע דבחכ' דוקא אתברירו וא"כ המלאכי' ששרשן מבינה איך הם מבררי' אך הענין כנ"ל בענין זיווג נשיקין דיש בזה הארה מחיצוני' ח"ע כו'.

ועתה יובן ג"כ הקושיא א' איך המלאכי' אמרו קדוש קודם מ"ת כו', ויובן עפמ"ש (בתורת שבועות תקס"ז ע"פ צאינה וראינה, וע"פ אסרי לגפן עירה) בפי' וישמחו בך ישראל מקדשי שמך, מהו לשון מקדשי שמך, ותוכן הענין דהנה יש ב' בחי' קדוש היינו אתה קדוש ובחי' שמך קדוש, וקדושי' הם המלאכי' יוצר משרתים שמתהוים בכי"ו אומרי' וממשיכי' בחי' שמך קדוש אבל ישראל ממשיכי' מבחי' אתה קדוש לבחי' שמך קדוש כו' ע"ש ובביאור שם נת' דשמך קדוש בחי' ש' ב"ן ואתה קדוש בחי' ש' מ"ה ע"ש. אך לבאר זה לפמ"ש כאן, הנה מתחלה צריך לבאר ההפרש בין קדוש לברוך ברוך הוא המשכה מההעלם אל הגילוי אבל גם ההעלם מבחי' השתל' משא"כ קדוש מבחי' שלמעלה מהשתל' כו' וע' ענין זה ע"פ כי טובים דודיך מיין בפסוק שה"ש חורף תקס"ח, ושני בחי' אלו הם בחי' מוחי' דאי' שהם מקור ההשתל' עו"ע וזהו הברכה בריכה נה"י דאי' שיהי' מוחי' לז"א ומלשון ברכים כנז' בפע"ח, אבל מוחי' דאבא גלוי בחי' שלמעלה מהשתל' ועז"נ כי טובים דודיך מיין והו"ע שבת ויו"ט כמשנ"ת אצלינו באריכות ע"פ והגדת לבנך משם תדרשנו ולכן ביו"ט מוחי' דאי' מצוה לשתות יין ושמחה משא"כ בשבת עונג, אמנם ידוע דיו"ט נק' ג"כ מקרא קדש כמ"ש שנה"י דאבא מתלבשי' באי' וזהו"ע קדושה דמלאכי' שיוכלו לומר ג"כ קודם מ"ת דהא בהם שייך ג"כ עשי', ועמ"ש בענין על מקדש הקדש דפ' אחרי שהיא בינה המקבלת מחכ' ונק' ג"כ מקדש לשון קדושה והיינו ענין שמך קדוש, רק דישראל נטלי עשי' לכן קדושה שלהם להמשיך מבחי' אתה קדוש, אכן לענין ברכו שזהו המשכת מוחי' דאי' ע"כ מלאכי' קרובי' יותר לבחי' זו כי גוף שלהם אינו מסתיר וג"כ שרשן מבינה לכן אומרי' ברכו ה' וישראל אומרי' את כי מל' מקננא בעשי', ובזה י"ל ג"כ טעם שמלאכי' אין אומרי' ימלוך, משום דמל' מקננא בעשי' והמלאכי' הם בריאה ויצי', אבל אנן מפסיקין לימלוך (ובתורת חנוכת בהמ"ד דלאדי ע"פ מזמור שיר חנוכת ראיתי כ' דמלאכי' אומרי' ימלוך, גם צ"ל דמלאכי' אין אומרי' את א"כ מהו וכולם מקבלי' עליהם עול מל'), וענין קדושה דמיושב עמ"ש ע"פ ממושבותיכם תביאו דק"ש מיושב באשה קראו מושב עלמא דנוק' בי"ע ועיקר המ"ן דוקא מבי"ע כמשל צפור המדברת כו' וכן ענין הקדושה שהיא ג"כ המשכה שלמעלה מהשתל'. ומ"ש בש"ע ימלוך ובבא לציון ה' ימלוך, הענין עפמ"ש במ"א בפי' מלך יחיד הוא עליי' המל' להתכלל בא"ס ב"ה הנק' יחיד, אבל יחיד מלך הוא המשכה

א'ריב4

מא"ס בבחי' מל', כמו"כ בש"ע עליי' המל' זהו ימלוך הוי' שהמל' עולה לבחי' הוי', וזהו אלהיך ציון לדור ודור ר"ת אצלו שעולה לאצי' שהוא מלשון אצלו וסמוך כו', ובבא לציון הוא ירידת השפע לבי"ע לכן אומרי' ה' ימלוך לע"ו כלומר המשכה מא"ס למל' וממנה לבי"ע וכמ"ש במק"מ ס"פ וילך ענין וממדבר מתנה מהמל' הנק' מדבר לבריאה הנק' מתנה (ע"ש מתנה יש לה הפסק עלמא דפרודא) כו'.

וענין כל אוכליו יובן עפמ"ש האריז"ל שהאדם יש לו מקיף על נשמה שבגוף וע"י זה המקיף נמשך לו השפע מלמעלה משא"כ ברשע נכנס המקיף בגופו ונשמה הפנימי שלו נבלעת בקליפו' כו', וי"ל הלא בעליו' העולמו' נעשו ממקיפי' פנימי' וזהו מעלה אך הענין כי אז נמשכו מקיפי' גבוהי' יותר, והמקיף הקודם נעשה פנימי היינו שמתגלה ממש, משא"כ ברשע כשהמקיף נעשה פנימי אינו מתגלה רק להחיותו ע"ד נשמה של אדם בגלגול בבהמה כו', וגם אין נמשך לו מקיפי' אחרי' ועי"ז נכרת נשמתו משרשה כי כל עיקר קבלת השפע ע"י המקיף וכמ"ש בבה"ז פנחס ר"ך ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך כו', וזהו"ע אוכליו שאוכל בחי' ישראל שלו שהוא המקיף כי הפנימי נק' יעקב יוד עקב ובאמת אוכל שניהם כנ"ל והתקנה הוא ע"י תשובה להקריב חלבו כו' ולאהפכא חשוכא לנהורא.


* להבין שרשי הדברים: נדפס בהוצאה ראשונה באוה"ת במדבר כרך ו' ע' א'תתקמה.