קדש ישראל

א'רכא

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום הוי'. ופרש"י קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה כראשית לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן תרגם יונתן עכ"ל. וז"ל הת"י קודשייא אינון בית ישראל קדם ה' ועל בזזיהון כדמעא ארמות עללא (זהו תרומה כדפרש"י בפ' משפטים כ"ב כ"ח ע"פ מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך הם הביכורים ודמעך התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע וצ"ע דבבכורות ר"פ עד כמה כ"ו ע"ב פרש"י מלאתך ודמעך הם בכורים אמנם פ"ק דתמורה ד' ד' ע"א איתא בגמרא מלאתך זהו בכורים ודמעך זהו תרומה וע"ש ברש"י ותוספת הטעם שנק' התרומה דמע, וכן פי' הרע"ו פ"ג דתרומות מ"ו ונק' התרומה קדש כדאיתא בגמרא פ"ב דקדושין דנ"ג ע"א כדלקמן) דמן דאכיל מיניה חייב למימת וכשירו חצד עומר ארמותא (ר"ל שירו זהו תרגום של ראשית תבואתה כמו ראשית לכל אונם תילים סי' ע"ח שירוי לכל תוקפיהון, הוא החל להיות בפ' נח ת"א הוא שרי למהוי, וחצד הוא תרגום של קציר כמ"ש ראשית קצירכם ריש חצדכון ולכן ת"י ראשית תבואתה שירו חצד עומר כו') דעד לא מקרבין מיניה כהניא בני אהרן קורבנייא על גבי מדבחא מאן דאכיל מני' מתחייב אף כן כל ביזזיהון דבית ישראל יחובון בישתא תיתי עליהון אמר ה'. ויש להעיר מה שלפי' הת"י דימה את ישראל לב' דברים לתרומה ולעומר שעורים, ואפשר כי זהו מצד ב' הבחי' שבישראל היינו נה"א ונה"ב שבחי' היותם תרומה הנק' קדש זהו מצד נפש האלקי' שזהו ענין ישראל עלה במחשבה וכדאיתא בגמרא פ"ג דנדה ד"ל ע"ב משל לכהן שמסר תרומה לע"ה כו' כך הנשמה טהורה כו' וע' ברבות בראשית ר"פ י"ד ובמשפטים פ"ל ע"פ ואיש תרומות, ואפ"ל הטעם כי הנה חטה הן כ"ב אתוון דאורייתא וישראל הם התרומה מכ"ב אתוון הנ"ל כמ"ש במדרש ר"פ