קדש ישראל

א'רכא

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום הוי'. ופרש"י קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה כראשית לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן תרגם יונתן עכ"ל. וז"ל הת"י קודשייא אינון בית ישראל קדם ה' ועל בזזיהון כדמעא ארמות עללא (זהו תרומה כדפרש"י בפ' משפטים כ"ב כ"ח ע"פ מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך הם הביכורים ודמעך התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע וצ"ע דבבכורות ר"פ עד כמה כ"ו ע"ב פרש"י מלאתך ודמעך הם בכורים אמנם פ"ק דתמורה ד' ד' ע"א איתא בגמרא מלאתך זהו בכורים ודמעך זהו תרומה וע"ש ברש"י ותוספת הטעם שנק' התרומה דמע, וכן פי' הרע"ו פ"ג דתרומות מ"ו ונק' התרומה קדש כדאיתא בגמרא פ"ב דקדושין דנ"ג ע"א כדלקמן) דמן דאכיל מיניה חייב למימת וכשירו חצד עומר ארמותא (ר"ל שירו זהו תרגום של ראשית תבואתה כמו ראשית לכל אונם תילים סי' ע"ח שירוי לכל תוקפיהון, הוא החל להיות בפ' נח ת"א הוא שרי למהוי, וחצד הוא תרגום של קציר כמ"ש ראשית קצירכם ריש חצדכון ולכן ת"י ראשית תבואתה שירו חצד עומר כו') דעד לא מקרבין מיניה כהניא בני אהרן קורבנייא על גבי מדבחא מאן דאכיל מני' מתחייב אף כן כל ביזזיהון דבית ישראל יחובון בישתא תיתי עליהון אמר ה'. ויש להעיר מה שלפי' הת"י דימה את ישראל לב' דברים לתרומה ולעומר שעורים, ואפשר כי זהו מצד ב' הבחי' שבישראל היינו נה"א ונה"ב שבחי' היותם תרומה הנק' קדש זהו מצד נפש האלקי' שזהו ענין ישראל עלה במחשבה וכדאיתא בגמרא פ"ג דנדה ד"ל ע"ב משל לכהן שמסר תרומה לע"ה כו' כך הנשמה טהורה כו' וע' ברבות בראשית ר"פ י"ד ובמשפטים פ"ל ע"פ ואיש תרומות, ואפ"ל הטעם כי הנה חטה הן כ"ב אתוון דאורייתא וישראל הם התרומה מכ"ב אתוון הנ"ל כמ"ש במדרש ר"פ

א'רכב

בראשית שמחשבתן של ישראל קדמה לכולן כו' וז"ס עלה במחשבה הבחי' עליונה שבמחשבה כו', ובשל"ה פ' תולדות פי' כי תרומה גדולה רומז לקוצו של יו"ד בחי' הכתר כו' ושם סוד המח' כו' ע"כ ניטלת באומד ע"ש, ועמ"ש בד"ה יונתי בפי' קדש ישראל לה' ששרש נש"י גבוה מהתורה והיינו דאורייתא מחכמה נפקת אבל נש"י שרשם ממחה"ק כו' ע"ש, ולכן מה שנש"י נק' קדש ותרומה זהו מצד נה"א ומה שנק' עומר שעורים זהו מצד בירור נה"ב כי שעורים הוא מאכל בהמה והיינו לברר נה"ב ששרשה משם ב"ן כו' כמ"ש באריכות ע"פ וספרתם לכם וע"פ והניף את העומר, אמנם עוד פי' אדמ"ו נ"ע שגם מצד נה"א שייך בחי' שעורה כי כד אתייליד יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא דכיא כו' וחיותה מבחי' שעורה שעור ה' כו' ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים בפי' וזרעתי את ב"י כו' זרע אדם וזרע בהמה שיש ב' בחי' בנש"י כו' ולכן שיבח הכתוב את ישראל בב' המעלות דאדם ובהמה כי אחר שנתברר נה"ב היא מעלה הנה"א ע"ד והחיות נושאות כו', גם ע"ד ואני תמיד עמך בהמות הייתי עמך וכמ"ש לקמן ע"פ רפאני ה' וארפא בענין בשר כתיב ביה ונרפא, שצ"ל בבחי' אדם ובהמה, וזהו ענין התרומה ועומר שעורים כו', ור"ל שהנה"ב נלקחה משם ב"ן גימטריא בהמה אבל שרשה בס"ג וזהו ענין סוס גימטריא ב"פ ס"ג ועיין מזה בד"ה וקבל היהודים בענין וסוס אשר רכב עליו המלך, ונה"א שרשה משם מ"ה גימט' אדם, ועיין עוד בת"א בד"ה זכור את יום השבת לקדשו בענין והחיות נושאות את הכסא כו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם והיינו לבחינת כי לא אדם הוא כו' וכיון שכן כל אוכליו יאשמו כו' וע' במדרש דמגילת אסתר שמפלת המן הרשע הי' בעת שמרדכי ותלמידיו עסקו בהלכות עומר שעורים כו' וזהו עדמ"ש בזח"ג אמור צ"ז א' גבי תרתין אחתין דבדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים כו'. (קיצור. מה שנק' נש"י תרומה ועומר זהו מצד ב' בחי' דנה"א ונה"ב שהם מ"ה וב"ן ועמ"ש בתו"א פ' משפטים בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר כו'). גם כי ב"ן ע"י הבירור עולה בשרשו בס"ג שלמעלה מבחי' אדם שם מ"ה וכך עד"ז הוא עליות נה"א ע"י נה"ב.

ב) פ"ב דקדושין דנ"ג סע"א והרי תרומה דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה ותנן המקדש בתרומה מקודשת, ההוא בישראל כתיב (והם קרואים קדש לה') ולאו ממילא שמעת מיני' (בתמי' מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הוי קדש לה').

ג) רבות וישלח ר"פ פ"א ע"פ מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר במשלי סי' כ' כ"ה תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש ואין הקדש אלא ישראל שנאמר קודש ישראל לה', ואחר נדרים לבקר א"ר ינאי איחר אדם את נדרו נתבקרה פינקסו. ענין השייכות אוכל קודש דישראל לאיחור נדר יש לפרש עפמ"ש הבחיי פ' יתרו בפסוק לא תשא בפי' ויפח באפיו נשמת חיים שהנשמה שרשה מהבינה הנק' חיי המלך ומשם שרש הנדרים כמארז"ל כל הנודר כאילו נדר בחיי המלך כו' ודבריו הם דברי הרמב"ן בפ' בראשית ע"פ ויפח באפיו.

א'רכג

ד) בא פט"ו קרוב לר"פ דקכ"ט ע"ד משל לכהן שנפל תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה כו' כך ישראל הן תרומתו של הקב"ה שנאמר קדש ישראל לה' כו' מוטב לירד ולהצילן כו' (מזה ראיה למ"ש התוספת פ"ק דשבת ד"ד ע"א סד"ה וכי אומרים ועוי"ל דדוקא היכא דפשע קאמר כו' וע' בש"ע או"ח ה' שבת ססי' ש"ו) וכשהוציא קרא לאהרן וטיהר אותו שנאמר וכפר את מקדש הקודש, וכפר על הקודש עכ"ל. יש לפרש ע"ד כי חלק הוי' עמו שהאומות עובדי הכוכבים יש להם שרים ומהשר והמלאך ההוא נמשך להם הנפש, וישראל הם חלק הוי' ע"כ נק' תרומתו של הקב"ה וכן משמע הפי' ברבות משפטים פל"א דקמ"ח ע"ב כדלקמן סעי' וא"ו ולכן מוטב לירד כו'. והנה כתיב וכל מלבושי אגאלתי ופי' בזח"ג אמור דפ"ט ע"א ובהרמ"ז שם שהניצוצים שנתבררו מהם ונכללים בהלבושים העליונים הם מטנפים הלבוש כו' כי אף לאחר הבירור עדיין אינו בערך הביטול האמיתי וע"כ צריך הלבוש טהרה, וזהו וכפר על מקדש הקודש כו', והיינו ע"י המשכה מקדה"ק כמ"ש בד"ה שבת שבתון, ועוי"ל בענין מוטב לירד כו' ע"ד הנז' בזח"ג ס"פ בחוקותי דקט"ו ע"ב ע"פ ולא מאסתים לכלתם לבר נש דרחים איתתא והוית דיירי בשוקא דבורסקי כו' ע"ש.

ה) בשלח פכ"ד דקמ"א ע"ב אי מה הצאן מתוקן לטביחה, אף ישראל כך ת"ל כצאן קדשים מה קדשים כל מי שנוגע בהן מתחייב כך ישראל שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו, אפשר לפרש שאף בבחי' שנק' צאן דהיינו בחי' וזרע בהמה, נק' צאן קדשים שהרי נק' ראשית תבואתה בחי' עומר שעורים מיכלא דבהמה כו'. וגם י"ל בחי' צאן קדשים זהו בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם כו'.

ו) בפ' משפטים פל"א דקמ"ח ע"ד ע"פ מלאתך ודמעך כו' ואם עשית כן ואנשי קדש תהיון לי וכן כתיב קודש ישראל להוי' ראשית תבואתה כשם שהערימה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה כך עשה הקב"ה את העולם ערימה ונטל ישראל שהם תרומתו שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כו', עיין מ"ש לעיל מזה סעי' ד'.

ז) בפ' ויקהל ס"פ מ"ט דקס"ב ב' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו כנ"י שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כו', בד"ה קודש ישראל פי' אדמו"ר נ"ע שהתבואה הם בחי' המלאכים שנק' ג"כ דשא וכמ"ש בענין שעורה שעור ה' והמלאכים התהוותם מבחי' הדיבור וישראל שנמשכים מבחי' מח' הם ראשית תבואתה כו', גם י"ל מלאכים הם מעולמות בי"ע עצמן אבל נש"י הם מבחי' מל' דאצילות מה שנעשית עתיק וכתר לבריאה ע"כ נק' תרומה ל' רוממות כו', א"נ שהם מאצי' שבבי"ע כמ"ש בס' הגלגולים פ"כ וזהו ראשית תבואתה, א"נ כי במל' יש ב' פרצופים פנימית וחיצוני' והמלאכים שרשם מהחיצוני' שהוא הדיבור וישראל מהפנימי' ונק' ראשית תבואת ה' כו'.

ח) רבות בחוקותי פל"ו דר"ז ע"ד א"ר ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל שנאמר בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא

א'רכד

ישראל שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה עכ"ל. יש לפרש ע"פ מ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה את קרבני לחמי דרוש השני בענין ראשית תבואתו וז"ל כי התבואה היא בבחי' ממכ"ע בבחי' סדר ההשתל' אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כי גבוה מעל גבוה כו' משא"כ ישראל הן בחי' ראשית תבואתו וקודם להן לפי שהן בבחי' קודש מפני אשר קדשנו במצותיו ובהם נמשך ומתלבש עונג העליון ב"ה עכ"ל, ועמ"ש עוד בד"ה עולת תמיד פי' ישראל היינו לי ראש כמו שבהראש הוא עיקר גילוי כללות החיות מהנפש ומשם מתפשט לכל אבר כפי תכונתו כך כללות המשכת החיות מאוא"ס ב"ה נמשך ומתלבש בנש"י ומשם נמשך לכל העולמות בי"ע כו' עכ"ד. וזהו בראשית ברא דהיינו שישראל הנק' ראשית תבואתה קודם לבחי' השתלשלות ע"כ בזכותן נברא סדר ההשתל'.

ט) במדבר פ' ב' דרי"ב ע"ב ד"א למה משלן בחול מה חול כו' מקהה את שיניו, כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעוה"ז הוא מקהה את שיניו לע"ל למה שהוא קודש שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו כו' ע"ש.

י) במדבר ר"פ ד' דרי"ו ע"ב דע כמה כורים יש בו כו' כך המלך זה ממ"ה הקב"ה והגורן אלו ישראל מדושתי ובן גרני ישעי' כ"א יו"ד (וכפרש"י שם תבואת קדש שלי ערימת חטיי אשר נצטויתי מפי רוה"ק לתקן אתכם בדרך הישרה כאדם הדש וזורה תבואתו בגורן) וכה"א קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כו' לכך דקדק במנינם עכ"ל, והיינו כמו אשר דבר שבמנין הוא חשוב ולא בטל ושרש המנין זהו בחי' ע"ס דאצי' וכך הם נש"י שרשם מע"ס כו' וזהו את שדרכו למנות ע"ד יראו את ה' קדושיו כו' לכן הם ראשית תבואתו לכל בחי' סדר ההשתל' שהם בחי' כל שדרכו למנות ע"ד ייראו מה' כל הארץ כו' ובמא"א אות ג' סעי' כ"ה גרן נק' יסוד דנוק' דבי' דשים וזורים הזרע העליון ורנ"ב אברים באשה כולם כלולים ביסוד גימט' רנ"ג גרן עכ"ל. והנה לפרש"י הנ"ל בישעיה בהגרן דשים וזורים ראשית תבואתו שהם נש"י, והענין כי פי' יסוד דנוק' הוא התקשרות המקבל אל המשפיע מה שנעשה בחי' כלי ריקן מכל הרצונות שלו בבחי' ביטול אל שפע הנמשך מאוא"ס ב"ה וכמ"ש בתו"א פ' משפטים ע"פ לא תהי' משכלה ועקרה כו' ועז"נ באר חפרוה שרים כו' וע"כ אתי שפיר שבבחי' זו דשים וזורים תבואה הנ"ל היינו בירור העלאת מ"ן של הנשמות, ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה כו', עו"ש במא"א גרן האטד הם הע"ש של עובדי כוכבים עשוים כגורן ונק' אטד וקוצים דועכו כאש קוצים עכ"ל. וע' מענין גורן האטד בזח"א ס"פ ויחי דרמ"ט, ולפי הנ"ל יש לפרש דגורן זה זהו יסוד דנוק' דקליפה שהוא ההתקשרות לתאוות עוה"ז וע"כ שם הם הקוצים כו' הנמשכים מע"ס דקליפה כו' וכמ"ש במא"א אות ק' ססעי' ט' קוץ נק' דכורא דקליפה ובליעל כקוץ כו' עכ"ל.

יא) רבות נשא פ"י דרל"ז א' ע"פ למאחרים על היין כו' תלקו ע"י ישראל שנק' יין כו' ראשית תבואתו כו'. והנה ממש"ש משמע דראשית

א'רכה

תבואתו זהו עה"ד שהוא גפן כו' ע"ש וא"כ מהו השבח ישראל, וצ"ל הפי' דהיינו עה"ד בשרשו בקדושה שהוא מל' דאצי' מקור ההשתל' דבי"ע שהוא מברר עה"ד טו"ר ממש שהוא ק"נ כו', אך גם לפ"ז נראה דזהו רק הפי' של ראשית תבואתו, אבל בחי' קדש ישראל זהו מצד בחי' עה"ח וע"ד שנת"ל סעי' א' בשם ת"י ופרש"י.

יב) בשה"ש רבה אל גינת אגוז דל"ג ב' מה אגוז זה חלק כו' וכל מי שעלה לראשו ואינו נותן דעתו כו' כך כל מי שהוא מנהיג שררה כו' סוף כו' הה"ד קדש ישראל לה' כו', זח"א ויחי דרכ"ו ב'. ח"ב משפטים ק"א ב' ק"ח ב' ק"כ ע"ב קכא"ב קכב"א. ח"ג אמור צ"ד א' ק' סע"ב צ"א סע"א. ס"פ שמיני דמב"א. האזינו רצ"ז א'.

יג) יש להעיר בפסוק זה אם מה שנקרא קדש ישראל זהו ע"י הזריעה למטה וכמ"ש במ"א בענין טהרה מביאה לידי קדושה ששרש הנשמה נמשכה מבחי' טהרה כמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא, וע"י ירידתן לעוה"ז באו לבחי' קדש ע"י אשר קדשנו במצותיו קדש העליון וזהו הצמיחה מזריעת ראשית תבואתה שמתעלים מבחי' טהור שהוא בחי' כלים לבחי' קדוש כו' וכמ"ש בד"ה שבת שבתון ובד"ה ושמתי כדכד, אך י"ל עוד דגם קודם שנזרעו למטה נק' קדש כי שרשן בח"ע ונמשכו מבחי' סוכ"ע ומה שנק' טהור היינו ע"ד ישראל סתים וגליא כו' כמו סובב וממלא כו' כמו"כ יש בנפש טהורה היא ואתה משמרה כו' וא"כ צ"ל כשנזרעו למטה מהו ריבוי הצמיחה מזה, ועמ"ש על פסוק אלה מסעי בנ"י דרוש השלישי בענין ואלה מסעיהם למוצאיהם, גבי כי אע"פ שאמרו דישראל עלו במחשבה כו' אבל מקורן ושרשן כו'. אך הענין י"ל ע"ד שנת' בד"ה שבת שבתון שיש בחי' קדש קדשים שלמעלה מבחי' קדש כי קדש היינו סוכ"ע וקדה"ק היינו מה שהוא מובדל ומרומם גם מבחי' סוכ"ע, וזה"ע הצמיחה מזריעת קדש ישראל בגוף ונה"ב וכמ"ש ה' בדד ינחנו וכתיב עד יעבור עמך הוי', וי"ל פי' קדה"ק היינו כח"ב שבכתר או תלת רישין כמ"ש הרמ"ז ר"פ צו, ועז"נ יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, וזהו הצמיחה מבחי' הזריעה דישראל סתים וגליא סובב וממלא וכך הצמיחה מזה ג"כ בב' הבחי' כי בין בחי' ממלא יומשך הכל לע"ל ממדריגות עליונות יותר כי מה שעכשיו סוכ"ע יומשך לעתיד להיות ממכ"ע ובחי' סובב יומשך מבחי' עליונה יותר וזהו כח"ב שבכתר חו"ב שבכתר הם ממכ"ע דלע"ל מה שעכשיו הוא סובב והעלם עין לא ראתה כו' ובחי' סובב יהי' מבחי' כתר שבכתר ורדל"א כו' וע' בהרמ"ז ר"פ שמיני בענין פנימי' ומקיפים דעתיק שיתגלו לעתיד. עמ"ש מענין ראשית תבואתה בד"ה הבאים ישרש ובד"ה יונתי בחגוי ומ"ש ע"פ את חג המצות תשמור למועד חדש האביב בענין שהמועדים הם בזמני בישול התבואה*.


* הערה: בהוצאה הקודמת באו כאן עמודים א'רכו-א'רנד של מראי מקומות [ובהוצאה זו סודרו המראי מקומות לקמן בסוף הספר]. וע"כ גם כאן סידרנו פ' מטות להלן מע' א'רנה כבהוצאה הקודמת.