ויסמוך את ידיו

א'סז

פסוק כ"ג

ויסמוך את ידיו, בבחיי פ' ויחי ס"א ד' ע"פ שכל את ידיו, והיתה הברכה חלה עליהם בסמיכה זו כאשר כתוב ביהושע ויסמוך את ידיו עליו כדי שיתאצל רוה"ק על הנסמך ומזה הענין היתה הסמיכה בזמן החכמים גם ברכת כהנים בנשיאת כפים כו' והוא שכל את ידיו מלשון שכל וחכמה כי נתכוין בעשר אצבעות ידיו להמשיך הברכה ממקור החכמה והשכל וכן אמר התרגום אחכמינון לידוהי, כענין שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה' קדש היא החכמה שהיא מקור הברכה והבן זה עכ"ל.

פ"ק דסנהדרין די"ג סע"ב מיסמך סבי בשלשה מנלן אלימא מדכתיב ויסמוך את ידיו כו', ובהרמב"ם רפ"ד מה' סנהדרין ומשה רבינו סמך יהושע ביד כו' וכיצד היא הסמיכה לדורות לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך כו' עכ"ל.

א'סח

פי"א דק"ה ע"ב בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו כו' ואיבעית אימא מהכא ויסמוך את ידיו עליו ויצווהו.

פ"י דמנחות דצ"ג סע"ב ועיין מענין הסמיכה בבה"ז פ' תשא, ועמ"ש* מזה ע"פ ואתחנן אל הוי' בענין כל רבי מא"י וכל רב מבבל, רב בינה רבי יו"ד חכמה כו' ולכן במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי בורא חושך והמשנה שבא"י נק' מלכתא מל' דאצילות כו' לפי שהיו סמוכים איש מפי איש כו', יש להעיר מפסוק סמוכים לעד לעולם ע' בלק"ת בד"ה ה' לי בעוזרי פ"ו, ועמש"ל פ' ויקרא ע"פ וסמך את ידו על ראש העולה.


* ועמ"ש: מכאן עד הסיום ניתוסף מגוכתי"ק במ"א (כת"י 1159 ע' רסו, א).

ב): בכת"י נכפל ציון אות ב.

ועמ"ש. . בבוך זה דף טז: נדפס בבה"ז להצ"צ ע' תקצז.