צו את בנ"י גו' את קרבני.

א'סח

א) ילקוט פ' תצוה רמז שע"ז ק"ג ע"א, ואתה תצוה למדנו שהציווי מיד בשעת מעשה ולדורות מניין ת"ל צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כו' הא למדת שהציווי מיד ולדורות מציווי הזה נמצינו למדין לכל הצוואות שבתורה ופי' הזר"ע ומדחזר ואמר שנית קמ"ל שינהוג גם לדורות ומציווי זה למדין לכולם ובפ"ק דקדושין דכ"ט ע"ב תאנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' ע"ש. עו"ש בילקוט ר' שמעון בן יוחאי אומר אין ציווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כו' צו את בנ"י ואמרת כו' את קרבני לחמי כו' הא אין ציווי בכל מקום אלא חסרון כיס עכ"ל ענין כיס בזח"א ד"ו א' ופי' בזח"מ שם הכף הוא מלכות בחי' כסא והסמך זהו ת"ת ו"ק כלולים מעשר והיו"ד שביניהם זהו היסוד שבו ועל ידו מתייחדים והנשמות הנמשכים מבחי' זו הם בעלי עושר מלאים כל טוב כו' וע' זח"א ויחי דף רל"ד ע"ב גבי ואע"ג דאית יו"ד לזמנין בין גימל לדלית לא הוי פירודא וע' במד"ר פ' שמיני פי"ב בענין כיס אחד יהי' לכולנו ובפ' נשא פ"ו דרל"ז ע"ג ובקהלת רבה קודם פסוק מה שהי' הוא שיהי', ומכ"ז אפ"ל חסרון כיס זה הגשמי גורם למעלה יחוד זו"נ שזהו ג"כ בחי' כיס א' כו' וע' פ' צו מ"ש בענין מיד ולדורות ובענין חסרון כיס דפי' היינו אם לומד התורה ובא לאור הגנוז (שבתוך התורה) ושם אין מתלבש האור בשום כיסוי ושום התלבשות כו' וזהו חסרון כיס והיינו שזה הציווי הוא שלא יהי' חסרון כיס ולכן נקרא זה צו לשון צוותא וחיבור כמ"ש ע"פ ויצוום את בנ"י דהיינו חיבור ויחוד זו"נ.

ב) מד"ר נשא פ"ז כל מקום שנאמר צו הציווי מיד בשעת המעשה ונוהג לדורות, וכ"ה בספרי כאן, ובעה"כ של הסה"ד כ' צו אין צו אלא שכינה אותיות רע"ק אות ג' צו בינה לצוות לזה, יומם יצווה ה' חסדו, וצ"ע

א'סט

דבזהר פקודי דרל"ט סע"א פי' צו בענין אחר וז"ל ועל דא אתיהבית האי סט"א בידא דכהנא דכתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר רזא הכא דהא אוקימנא לית צו אלא עכומ"ז ור"ל כמ"ש בסנהדרין פ"ז דנ"ו ע"ב ויצו דא עכומ"ז ופי' המק"מ וז"ל פי' צו שהוא הסט"א מבערים אותה מן העולם ע"י הקרבן עכ"ל וז"ל הזהר והכא אתיהבית ליה לאתוקדא ההיא מחשבה רעה ולאעברא לה מגו קודשא בהאי רעותא לסלקא לעילא ובההוא תננא ותרבא דאתוקדן בגין לאתעברא מן קודשא והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לי' מן קודשא מגו האי קרבנא, ואי תימא צו את בנ"י ה"נ דהא ברשותייהו קיימי לאפרשא ליה מן קודשא כל זימנא דעבדי רעותא דמאריהון כו' וזהו פי' צו את אהרן ואת בניו לאמר צו שהוא עכומ"ז הכניעו אותה לאמר שהיא המ' סולק לה לעילא יעו"ש, וזהו ע"ד אוסרי לגפן עירה, גפן הוא כנס"י עירה היא הסט"א הכניעו אותה לגפן עיין בת"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן, ועכ"פ מבואר מדברי הזהר דצו הוא הסט"א וכ"כ עוד ברע"מ פ' בהר דק"ח ב' ועיין במאו"א אות כ' ס"ח ג"כ עד"ז ומ"ש מזה בלק"ת בד"ה לבאר ענין המסעות רפ"א וז"ל ולכן שם אל אד' המחייה עשייה הוא בגימטריא צו ואין צו אלא עבודה זרה, ואיך הוא זה אלא דר"ל שנתלבש בלבוש הטבע עד שיכול לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזהו בחי' עבודת גלולים עכ"ל, וז"ש כי הלך אחר צו בהושע סי' ה' י"א, דהיינו חטא או ציווים של נביאי הבעל או ממון דשקר יעו"ש, וצ"ל דב' ענינים אמת שיש ב' בחי' צו הא' בקדושה היינו ציווי הקב"ה וציווים אלו הם המל' דקדושה מל' דא"ס ב"ה שהוא מל' דאצי' וכמ"ש במד"ר פ' אמור תוך פל"א ע"פ צו את בנ"י שה"ע דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין כו' נמצא הציווי נמשך מבחי' מלך ועמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא בלק"ת פ' שלח.

(הג"ה עמ"ש ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה שם נתבאר מענין פי' מצוה שיש בו שני פירושים האחד לשון צוותא וחיבור דהיינו צוותא וחיבור של המאציל א"ס ב"ה להאיר בע"ס דאצילות, שבהם ועל ידם הוא דצוותא וחיבור להאיר במ' דאצי' כנס"י שה"ס היחוד עליון והב' לשון ציווי כפשוטו כי בזאת יבא אהרן שמוע מזבח טוב, ומכ"ז יובן ענין צו את בנ"י ובענין צו דע"ג י"ל ג"כ שע"י העונות גורמים ח"ו הצוותא וחיבור של סט"א לינק מהקדושה דוגמת המבואר בזהר ר"פ חיי דקכ"ב ע"פ מלך לשדה נעבד עכ"ה) וע' בפרדס ערך מצוה ובמא"א אות מם סעי' צ"ז ובת"ז תיקון ל"ט דפ"ב ע"ב שהת"ת מצווה מאו"א להאיר ולהתייחד במ' ואפ"ל שציווי זה נמשך ממלך עילאה קדה"ק וזהו במצותיו הקב"ה מקיים המצות בעצמו כנ"ל ובפע"ח פי' וציונו יסוד כו' כי מצוה ג"כ לשון צוותא וחיבור ולכן וציונו הוא ביסוד שהוא המחבר בן פורת יוסף פורת הוא אותיות תופר וזהו אקב"ו שהמצות שאנו מקיימים הם מצוותיו ממש, וכל זה הו"ע צו דקדושה ויש כמ"כ לעו"ז צו דסט"א שהוא ג"כ ענין צוותא וחיבור דסט"א והתחברותם עם האדם הנמשך אחריהם שממשיך עליו רוח הטומאה וע' בזהר וירא דק"ח ע"ב הובא בר"ח שעה"ק ספ"ד וע' זח"ב תרומה דקכ"ח סע"א ולכן ע"י שהאדם מקבל

א'ע

עליו ציווים דהקב"ה ממילא אתכפייא צו דע"ג וכמארז"ל כל המקבל עליו עול תורה פורק כו'. וכה"ג יש ב' פירושים בענין זאת תורת העולה היא העולה, הא' דקאי על כנס"י הוא העולה למעלה כו' הב' דקאי על עמלק ועכומ"ז שהוא העולה על מוקדה ויהבית לנקודת אשא, והא בהא תלייא כי אמלאה החרבה, ואפ"ל זהו פי' אין ציווי בכ"מ אלא חסרון כיס שע"י ציווי דקדושה מחסרים בחי' כיס דק"נ הנק' אשה זונה שעליה נאמר כיס אחד יהיה לכולנו, ועמ"ש על מארז"ל מנחות מ"ד א' באו ד' ציצית וטפחו לו על פניו, ומכל זה יובן הפסוק בישעי' כ"ח מ"ג והי' להם דבר ה' צו לצו, וע"ש בתרגום ופרש"י שע"י שלא קבלו ציווי הקב"ה צו דקדושה מחמת זה שלט עליהם צו דע"ג כו', וע' מד"ר פ' בראשית רפ"כ הוא אומר לי אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו ציווייך והלכו להם אחר ציוויי והיינו ב' בחי' צו הנ"ל שהן זה לעומת זה יעו"ש פרשה י"ט ע"פ והמה כאדם עברו ברית מה אדה"ר הכנסתי לג"ע וצוותי ועבר על ציווי ודנתי אותם בשילוחין ובגירושין כו', המן העץ אשר ציוותיך כו', שעיקר כללות הציווי הוא שלא לאכול מעה"ד טו"ר והו"ע צו דקדושה ההתחברות להקב"ה והיינו ע"י קבלת הציווי שבחי' מל' הוא המחבר וכמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה וראינה בפי' במלך שלמה כי הנה מלכות דאצי' נעשית עתיק לבריאה ומחבר אצי' עם בריאה אף שאצי' ובריאה הם שני הפכיים והכח הזה במ' דאצי' הוא כי נעוץ תחלתן בסופן כו' ע"ש, וע' בד"ה כי כארץ תוציא צמחה פ"ג ובד"ה יו"ט של ר"ה פ"ב ובד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פ"ד בענין כי עמך הסליחה למען תיוורא ועמ"ש בענין כ"א בזאת יתהלל המתהלל, לכן המל' נק' צו לשון ציווי ולשון צוותא וחיבור.

ואדמו"ר נ"ע פי' צו את בנ"י לשון צוותא שיהי' נמשך בחי' משה להיות בצוותא חדא עם בנ"י כו' דהיינו ע"י שיומשך להם בחי' משה בד"ה צו את בנ"י פ' פנחס דרוש הראשון רפ"ד, ושם פי' ואמרת אליהם שעי"ז יהי' להם כח הדיבור את קרבני את אותיות מא' עד תי"ו שיהי' התקשרות וביטול דיבור בדיבור והיינו כמ"ש ישעי' מ"א י"ד אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל מה תולעת זה אין כחו אלא בפיו אף ישראל כו' ועיין מזה בבחיי פ' בשלח פ"ד א' ע"פ ויצעקו אל כו', והנה כח זה נמשך להם ממשה שהוא הי' אדם שכחו בפיו כדפרש"י בחומש ר"פ בלק והיינו ע"י כי פה אל פה אדבר בו משה נתנבא בזה וכמ"ש מזה בישעי' מ"א י"ד על פסוק זה ולכן ע"י צו את בנ"י עי"ז ואמרת אליהם את כו', מה גם כי בקרבן תמיד מרומז ענין תולע כי עולת תמיד עולת אותיות תולע כמ"ש בפע"ח, וגם לפמ"ש דפי' צו הוא החיבור של בחי' מ' דאצי' המקבלת מיסוד שנק' וציונו הנה עי"ז גם כן נמשך להם כח הדיבור כי יסוד עייל במ' כ"ב אתוון כמ"ש בזח"א פ' ויצא דף קנ"ו סע"ב וע"פ וישכב יש כב דעייל בה כ"ב אתוון לכן עי"ז נמשך בחי' זו בכנס"י להיות להם כח הדיבור וזהו ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי.

א'עא

ב)* בספרי את קרבני זה הדם, לחמי אלו אימורין ע' לק"ת פ' אחרי דכ"ט ע"ב שהן גבורה וחסד וע' מענין דם התמיד בת"א ד"ה בכ"ה בכסליו וע' ד"ה שבת שבתון ספ"ד, והדם בחטאת הי' ניתן על ד' קרנות ובעולה שתיים שהן ארבע עמ"ש בד"ה ושעיר עזים אחד לחטאת, והנה שס"ה ל"ת שהן בו"ה הן שס"ה גידי הדם וע' לק"ת שה"ש בד"ה לסוסתי הראשון די"א ע"ג שהן בחי' אורות ובד"ה זאת חוקת התורה דכ"ו ע"ג הזאת הדם זהו פנימיותה ועיין בד"ה בשעה שהקדימו מענין אדם א' דם וע' במא"א ד' מ"ב ענין דמים ובפרדס ערך דם, והנה קרבן יחוד כל הספירות וזהו ע"י הדם העלאת האור והחיות מס"נ דנה"ב בכל נפשך וע' בד"ה לרוקע הארץ שיש ב' מיני העלאת מ"ן הא' דאורות והב' דכלים והעלאת מ"ן דאורות זהו ע"י בחי' רצוא והעלאת מ"ן דכלים זהו ע"י המצות כו' ואפ"ל זה"ע קרבני לחמי, וע' עוד מזה בהביאור ע"פ קחו מאתכם תרומה לה' ג"כ מענין ב' בחי' העלאת מ"נ לבחי' סוכ"ע ונק' עולם התהו זהו ע"י אתכפייא וביטול רצון והו"ע מצות אכילת מצה וע' מזה בת"א בד"ה קחו מאתכם תרומה וע' בסידור שער הק"ש ד"ה להבין ההפרש בין ק"ש ג"כ ענין למה קדמה פ' שמע כו' שפ' שמע הוא קבלת עומ"ש שהוא בחי' רצוא בכל מאדך ש' מ"ב, ופ' והא"ש בחי' ולעבדו זהו בחי' שוב והוא עול מצות בחי' שם ע"ב ועמ"ש מזה ג"כ ע"פ ויקחו לי תרומה ובת"א בד"ה בכ"ה בכסליו קודם זה. ומעתה נבוא לענין חנוכה וז"ל שבקרבנות היו שני דברים דם וחלב כו' והענין כי החלב הוא בחי' התענוג כמו שאנו רואים שמי שהוא בעל תענוג יש לו ריבוי חלב והיינו להיות כל חלב להוי' שיתענג על ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ולא יהי' לו תענוג אחר כלל ועז"נ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' אנכי ממש מצוך (וזהו ענין צו את בנ"י כנ"ל) כו' שעי"ז יהי' בעיניו מתיקת התורה, א"כ קרבני לחמי שהם דם ואימורים דם זהו העלאה ע"ד בכל לבבך והאימורין זהו שיתענגו על ה' בעסק התומ"צ כו' וזהו ג"כ ענין ב' מיני העלאות מ"ן הנ"ל דאורות וכלים, וע' בת"א בד"ה רני ושמחי דרוש הראשון בענין כל הנשמה תהלל י"ה נשמה ע"ש רצוא ושוב וא"כ י"ל זהו"ע קרבני לחמי קרבני זה הדם שהוא העלאת מ"ן של החיות שהוא האור ובחי' לחמי זהו העלאת מ"ן של הכלים, ובזה יובן דהנה תפילה במקום תמידין תקנום ותפלה היינו שמו"ע ח"י ברכאן דצלותא ומצינו שגם ק"ש היא במקום עולה כמארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מקריב עולה בלא מנחה וכמ"ש מזה בלקו"ת פ' שלח בד"ה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ולפמ"ש י"ל כי ק"ש ושמו"ע זהו ענין קרבני לחמי כי ק"ש זהו קבלת עומ"ש ובחי' רצוא זהו קרבני כמו זריקת הדם, ושמו"ע בא"י ח"י ברכאן זהו בחי' שוב ועמ"ש בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב מענין התפילה שהיא הכוונה של כל המצוות כמו חוט השדרה המחזיק כל הרמ"ח איברין לכך י"ל שהוא בחי' שוב, ועמ"ש* עוד מענין הקרבנות חלב ודם ע"פ מאמר הזהר ר"פ בראשית מה שושנה אית בה סומק וחיור בבוך זה דף ט"ז.

א'עב

עו"ש בספרי לאשי אלו קומצים ולבונה ריח ניחוחי אלו בזיכי לחם הפנים, והבחיי כאן כתב קרבני זה הדם לחמי אלו אמורין את לרבות מלח דכתי' על כל קרבנך תקריב מלח, לכך טובלין לחם המוציא במלח שהקרבן נק' לחם עכ"ל והמלח נק' ברית אלקיך וכמ"ש בזהר ויחי דרמ"א ע"ב ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא, ע' זהר ויחי דרל"ט ע"ב ודרמ"ז ע"ב ע"פ בבקר יאכל עד, וע' במד"ר בשה"ש ע"פ אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שם פי' מורי עם בשמי זו קטורת הסמים וקומץ הלבנה יערי עם דבשי אלו אברי עולה ואמורי קדשי קדשים.

ג) זח"א ויצא דקס"ד סע"א את קרבני לחמי לאשי וגו' קרבנא דקוב"ה בכל יומא בגין למיזן עלמא ולמיהב סיפוקא לעילא ותתא דהא באתערותא דלתתא אתער לעילא ובדא מסתפקין כל חד כדקא יאות, את קרבני לחמי הה"ד אכלתי יערי עם דבשי לאשי הה"ד אכלו ריעים וגו', ופי' בזח"מ וז"ל דהא באתעדל"ת סוד התעוררות הקרבן העולה מהכהנים ולוים וישראלים שהם מעוררים מדותיהם למעלה (הג"ה היינו חג"ת וגם ע"י התחברות חג"ת מעוררים מהבינה ע"ד בשלשה אומרים נברך וכמ"ש ע"פ ואגודתו על ארץ יסדה עכ"ה) ובדא מסתפקין שגורמים היחוד ובאים ברכות לעולם, הה"ד אכלתי יערי וגו' בא להכריע איך הקרבן נק' לחמו ומאכלו של הקב"ה ומהו הקרבן אכלתי יערי וגומר כנזכר בזהר ר"פ ויקרא (הג"ה ובזהר פ' פנחס דרכ"ו א' פי' אכלתי יערי דא צלותא דמיושב עם דבשי דא ק"ש כו' ע"ש והיינו כי עכשיו התפילה היא במקום הקרבנות וע' מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה ולבי ער ושם פ"ב ובד"ה ליבבתני אחותי כלה ספ"ב דפי' לחמי להמשיך גילוי וחיות אור א"ס ב"ה מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע ובד"ה באתי לגני פ"ב ואפ"ל כי ע"י יערי יוצר אור מענין שרפים וחיות ממשיכי' יחוד חיצוניות דאו"א להחיות העולמות אך ע"י דבשי ק"ש מתיקות אהבת הנשמות ממשיכים יחוד הפנימי דחו"ב שמזה נמשך יחוד זו"נ להוליד נשמות ועיין בת"א פ' יתרו בהביאור דזכור ושמור עכ"ה) והכוונה התחברות והתקשרות המדות עליונות כנזכר וזהו לחמי (הג"ה היינו כמ"ש בלק"ת בד"ה אני ישנה שם שנמשך חיות ואור א"ס ב"ה כביכול להתחבר ולהתקשר בבחי' מדותיו ית' כמ"ש בזהר וכמה גופין תקינת לון כו' ועיין באגה"ק סי' ג' ד"ה וילבש צדקה הטעם שע"ס נקראו גופין גם י"ל כדפי' בזהר פ' יתרו דצ"א ע"ב בענין נדר חיי המלך כי ז"א נק' מלכא וחיי המלך היינו מה שנמשך לו מהבינה, וע' זח"ג בהעלותך קנ"ב סע"א א"כ פי' לחמי כמו שעל הלחם יחיה האדם כך ע"י הקרבן ממשיכים מהבינה אור וחיות לז"א שהם המדות חג"ת, וזהו לחמי) לאשי הה"ד אכלו ריעים וגו' שהם י"ב שבטים י"ב בקר כו' וז"ש לאשי כלומר לאנשי עכ"ל הזח"מ שם עם ההגהות שכתבתי, וכן פי' בזהר ר"פ ויקרא ד"ג סע"ב ודף ד' ריש ע"א וז"ל באתי לגני כו' בגין דאתברכו כולהו משקיו דנחלא (היינו ו"ק דז"א נתברכו מנהר היוצא מעדן בינה שבה התגלות עתיק והרמ"ז כתב שזהו ענין

א'עג

ישבעו עצי ה', ישבעו מימיהם ישבעו חייהם) ואתקשרו כל חד בחבריה (היינו התכללות הו"ק יחד שזה בא ע"י תוספת האור מבחינה שלמעלה מעלה מהמדות כנזכר באג"ה סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום, ובסידור סוף שער הק"ש בד"ה איתא בספרי גבי תמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ובשער השבת בד"ה כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד) אריתי מורי עם בשמי היינו התקשרות קו הימין חסד עם נצח, יערי עם דבשי זהו גבורה והוד, ייני עם חלבי היינו ת"ת ויסוד אזי אח"כ אכלו ריעים הם היכלות דאו"א דבריאה, שתו ושכרו דודים הם היכלות דזו"נ דבריאה, כן פי' הרמ"ז שם, וזהו ענין לאשי דפי' הזח"מ כאן שהם י"ב בקר דבריאה, והכל אחד.

ד) ויש להקשות דמכאן משמע שהקרבנות הנק' לחמי הם להמשיך מזון להעולמות כדמסיים אכלו ריעים וכו', והרי עכשיו התפלה היא במקום קרבנות ובזהר ויגש דר"ז סע"ב משמע דזהו ההפרש בין ברהמ"ז ובין ברכאן דצלותא שברהמ"ז ענינה להמשיך מזון להעולם, ולכן כתיב ואכלת ושבעת וברכת, משא"כ בברכאן דצלותא שאסור לאכול קודם התפילה וכמ"ש לא תאכלו על הדם, ופי' הטעם בזהר שם משום שזהו ברכתא דצלותא דיחודא שלמעלה מברכתא דמזונא ופי' במק"מ פי' כי עיקר התפילה הוא להמשיך מוחין מאו"א לזו"נ כמ"ש בפע"ח בכוונת העמידה ועוה"ב שהיא בינה אין בה אכילה ושתייה ולכך אסור לאכול קודם התפלה, ודא ברכתא דמזונא פי' ברהמ"ז הוא במ' ולכך יברך אחר אכילה ושתייה כדמפרש טעמא, כי כשהוא שבע זהו ענין שבע רצון וע' בזהר ס"פ מקץ דף ר"ד ע"ב בענין ובשמו תשבע, והיינו שבבהמ"ז הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד, בא ההשפעה ממדת החסד למ', כמ"ש בזהר תרומה דקס"ח ע"ב, אבל ברכאן דצלותא בא מעלמא דאתי כו' וכמבואר באריכות בזהר תרומה דקנ"ג ע"ב בד"ה פתח רבי חזקיה ואכלת ושבעת וברכת כו' בגין דצלותא סלקא לעילא לעילא באתר דלית בי' אכילה ושתייה כו', ופי' המק"מ כנ"ל שבתפילה אנו מושכין המוחין מאו"א ועושין זיווג או"א בק"ש וזיווג זו"נ בעמידה ונודע שבאו"א אין שם אכילה ושתיה אבל ברהמ"ז היא לתקן המל' ושם יש אכילה כנודע עכ"ל וזהו ע"ד ההפרש בין איהו וחיוהי חד שהוא בג"ר ובבחי' זו אין שייך אכילה ושתייה ובין בחי' איהו וגרמוהי חד שזהו בז"ת ושם שייך אכילה והיינו כי ז"ת הם שייכים בשביל העולמות כי על מי שייך חסד אם אין עולם כו' משא"כ ג"ר כי חו"ב שייך אפי' לא הי' בריאת העולם כו' וע"כ באתרי' לאו אורחי' למיכל כו' (הג"ה ויש להעיר ממ"ש בת"א פ' משפטים בענין ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו והיינו ענין אכילה ושתייה שבבריאה ובמשה נאמר לחם לא אכל ומים לא שתה אלא שנהנה מבחי' אכילה ושתייה שבאצי' והיינו כמ"ש במד"ר פ' כי תשא פמ"ז לחם לא אכל אבל לחמה של תורה אכל מים לא שתה אבל מימיה של תורה שתה, ועמ"ש מזה בד"ה אמר רע"ק אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, סעיף י"א, בבוך תרט"ו ועד"ז יש לפרש כאן ההפרש בין ברהמ"ז אתר דאית ביה אכילה ושתיה ובין הקרבנות הנק' אכלתי יערי עם דבשי כו' עכ"ה)

א'עד

א"כ לכאורה הקרבנות הם במקום שיש ג"כ אכילה וא"כ ק"ש ותפלה גבוה מהקרבנות וזה צ"ע, ואפ"ל בקרבנות יש ב' הבחי' קרבני דהיינו הדם עולה למקום שאין בו אכילה ושתיה ולחמי למקום שיש בו אכילה ודוחק, א"נ י"ל לחמי הוא לאשי היינו ז"ת, א"כ אכילת הקרבנות שאוכל בשביל המ' ע"ד צדיק אוכל לשובע, ועמ"ש בד"ה מי מטהר אתכם סעיף י"ב ובשם של"ה דרי"א, א"נ י"ל בקרבנות יש ב' בחי' לחמי וריח נחוחי משא"כ בהמ"ז רק לחם וגם לחם למ' ותפלה לחמי דז"א וכיון בקרבנות ותפלה יש ריח ניחוחי ע"כ אסור לאכול קודם התפילה* (משא"כ בקרבן י"ל כהן שאכל אינו פסול להקריב התמיד). וע' בסידור שער בהמ"ז בד"ה להבין שרשי הדברים כו' ואלה מדות המזבח, ביאור המאמר דפ' תרומה דקנ"ג הנ"ל, וענין פתח במזבח וסיים בשולחן, ותוכן הענין דהבירור שעל ידי שולחנו של אדם מהמאכלים גם לאחר שנתברר הוא ע"ד בחי' גבורות והתפעלות בבחי' יש והוא מבחי' בינה כמו שמהמאכל גשמי נעשה דם וכך למעלה זה השולחן הוא מ' שמבררת הניצוצות אבל התפלה היא בחי' ביטול דקול דממה דקה מבחי' חכמה, לכן אסור לאכול קודם התפלה כי גם מבירור המאכל לא יומשך ביטול זה כו', וע' כה"ג בלק"ת בד"ה בהעלותך את הנרות דרוש השני פ"ב בענין מאין לי בשר, ופ"ד בענין שלך גדול, ועוד פי' בסידור שם דבירור דאכילת מזבח זהו גבוה מבירור השולחן והוא כמו הבירור שע"י חכמה בחי' קול דממה דקה כו'. ואולי ב' בחי' בירורים הנ"ל זהו כענין בירור דמ"ן ובירור דמ"ד דמ"ה שנתבאר סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים בענין ותשתחוין לאלומתי, ולפי"ז הי' מתורץ הקושיא הנ"ל דאע"ג שהתפלה היא באתר דלית בי' אכילה ושתיה, ולכן הוא למעלה מענין ברהמ"ז, היינו שהיא למעלה מאכילה ושתייה שבבחינת שולחנו של אדם שהיא המ' כשנק' שולחנו של ז"א הנק' אדם וזהו אתר דאית בי' אכילה ושתייה והתפילה היא למעלה מבחי' זו של בירור שע"י השולחן כנ"ל, וע' מענין שולחן בזח"ב תרומה קל"ג א' בענין מטה ושולחן כסא ומנורה ובמק"מ שם, אבל אכילת מזבח שבקרבנות שאני, וזה אינו נק' כלל אתר דאית ביה אכילה ושתייה כי הוא הבירור שע"י החכמה שיהי' בבחי' ביטול ולפמ"ש היינו שהוא בירור דמ"ד ונק' לחמי, וע"כ אתי שפיר שהתפילה היא במקום קרבן ואעפ"כ אסור לאכול קודם התפילה, כי אכילת מזבח גבהה מדרגות מהבירור שע"י השולחן כו' וע' בפרדס ערך שולחן פי' שהיא המל' בקבלתה מן הגבורה, ובמא"א אות שין סעיף י"ז שולחן נק' יסוד דנוק' דקדושה או דקליפה וע' בת"ז תיקון כ"ד דס"ח ע"ב ודפ"ז ע"א, ולהעיר מענין שולחן ערכתי לו וענין כ"א הלחם אשר הוא אוכל, ובהרמ"ז פ' תרומה קנ"ד דשולחן שעליו לחה"פ זהו ההמשכה מזיווג תדירי דאו"א להחיות העולמות, משא"כ אכילת מזבח זהו ההמשכה תוספת אור בחי' זיווג הפנימי וכענין בחי' שארה ובחי' עונתה המבואר בזהר משפטים דצ"ז ע"ב. ומה שיש להקשות עוד עמ"ש בסידור דבחי' בירור השולחן זהו מבחי' בינה והרי בזהר תרומה שם ועלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה וידוע בזהר דעלמא דאתי הוא בינה, אפשר ג"כ ליישב עפמ"ש הרמ"ז

א'עה

ס"פ קרח בשם הע"ח דאו"א עילאין שניהם נקרא אבא והם שניהם יו"ד של שם וישסו"ת שניהם נק' אימא והם ה' של שם וא"כ עיקר ענין עלמא דאתי זהו אימא עילאה וזהו ביו"ד נברא העוה"ב היינו עצם היו"ד הוא אבא עילאה ובו נברא עוה"ב אימא עילאה שהיא ו"ד דמלוי היו"ד, וא"כ מ"ש בזהר דעלמא דאתי אין בו אכילה ושתייה היינו ג"כ ביו"ד של שם שהוא הכל חכמה עילאה ע"ד קול דממה דקה כו' והיינו כי יו"ד של שם הוא אצילות שבאצילות וה"א של שם זהו בריאה שבאצי', ועמ"ש בד"ה מצה זו בענין מוחין דאבא ומוחין דאימא ובד"ה ושאבתם מים בששון דרוש השני פ"ב ומשם יובן ההפרש בין ההמשכה שע"י ברהמ"ז ששרשה ממוחין דאימא ובין ההמשכה שע"י התפילה ואכילת מזבח ששרשה ממוחין דאבא, כן י"ל ע"פ מ"ש בסידור שער ברהמ"ז שם.

קיצור. שהקרבנות נק' לחמי, ובזהר תרומה קנ"ג ויגש ר"ז אומר דבהמ"ז הוא מאתר דאית בי' אכילה ושתייה אבל צלותא היא ההמשכה מעלמא דאתי אתר דלית בי' אכילה ושתיה, ולכאורה אפשר לתרץ עפמ"ש בסידור שער ברהמ"ז בענין פתח במזבח וסיים בשולחן דשולחנו של אדם ג"כ מכפר עליו ע"י בירור הניצוצים שמעולם התהו, ובירור זה הוא מבחי' גבורות ושרשו מבינה התפעלות בבחי' התלהבות, אבל הבירור שע"י אכילת מזבח הוא מבחי' חכ' וביטול קול דממה דקה, וא"כ מה שהצלותא היא למעלה מאתר דאית ביה אכילה ושתייה, היינו למעלה מבחי' אכילת שע"י שולחנו של אדם, אבל הוא בחי' אכילת מזבח ולכן נק' לחמי, וגם י"ל זהו ע"ד בירור דמ"ן ובירור דמ"ד וע"ד שארה ועונתה, ופי' עלמא דאתי י"ל אימא עילאה ו"ד דמילוי יו"ד וזהו ביו"ד נברא העוה"ב, וכן צ"ל לפמ"ש בזהר פ' פנחס דרכ"ו סע"א אכלתי יערי דא צלותא דמיושב עם דבשי דא ק"ש, אכלתי יערי דא צלותא מיושב ההוא יער לבנון יוצר אור ומשרתים והאופנים וחיות הקדש, כולם קדושים כל הני אקרי יער אילנין ונציבין דביה, ובמק"מ שם וז"ל נ"ב עולם הבריאה, וע' בנשמת דוד בשה"ש טעם שנק' יערי, והמחוור כמ"ש בלק"ת בד"ה באתי לגני, יערי ע"ש שרפים עומדים כמו עצי שטים עומדים, ועמ"ש ע"פ כתפוח בעצי היער, עם דבשי דא ק"ש דאיהו מתיקא דכולא, ע' בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק ובמ"א פי' יערי בחי' יראה דבשי בחי' אהבה, ועמש"ל מזה, בכמה צופין ומתיקין, שתיתי ייני דא צלותא דמעומד משיכו דיינא עילאה דאתנטר ודא בשלש ברכות ראשונות, נ"ב ג"ר חב"ד דז"א, ובלק"ת בד"ה באתי לגני פי' ע"ד יין המשמח אלקים, והיינו ע"י נכנס יין יצא סוד היינו יינה של תורה ממשיך גילוי הפנימית שהי' מוסתר כמ"ש בת"א בד"ה חכלילי עינים מיין, דהיינו ההמשכה מסוכ"ע ולכן משמח שם אלקים ע"י שממשיך בו הגילוי משם הוי', ולכן נק' ברכות ראשונות דשמו"ע שתיתי ייני, ועוד כמ"ש בזהר אמור דצ"ה ע"א גבי זכרהו על היין אמאי על היין בגין דיין חדוותא דאורייתא ופי' המק"מ יין שהיא הבינה היא משמחת לז"א הנק' תורה, ויינא דאורייתא חדוותא הוא לכולא והאי יין מעטרא למלכא בעטרוי הה"ד צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו, ופי' המק"מ המוחין עם הלבושים שלהם הם ע' אותיות כמנין יין וזהו יין המשומר בענביו וזהו ענין ע' תיבות שבקידוש כמ"ש

א'עו

בזהר ויקהל דף ר"ז ע"ב ובמק"מ שם שהם כנגד המוחין ולבושיהם לפי"ז א"ש שכמ"כ שייך לג' ברכות ראשונות דשמו"ע שתיתי ייני שהם ג"כ המשכת המוחין. ואם נפרש דהאי יין מעטר למלכא המשכת הכתר לז"א שנמשך ע"י הבינה וזהו בעטרה שעטרה לו אמו וזהו ע"ד המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו בעירובין פרק הדר דס"ה ע"א וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני ובהביאור א"כ זהו שייך לשמו"ע כי מהתפילות נעשה עטרה כמשארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, עם חלבי אלין אינון שלשה ברכות אחרונות נ"ב טפת היסוד הנכנסים בנה"י נק' חלב וע' מזה בלק"ת בד"ה באתי לגני, עכ"פ מדמפרש שהק"ש ושמו"ע נק' אכילה ושתייה והרי אמר דצלותא היא באתר דלית ביה אכילה ושתייה א"כ ע"כ צריך לחלק בין אכילה דבחי' שולחן ובין אכילת מזבח וכנ"ל.

ה) אך עדיין אינו מובן דהא בזהר תרומה קנ"ג ע"ב מבואר דצלותא היא באתר דלית ביה אכילה ושתייה דהיינו בבחי' עלמא דאתי יעו"ש, ובזהר פ' פנחס דרמ"א ע"ב משמע בהדיא דעלמא דאתי זהו למעלה גם מאכילה ושתייה דאכילת מזבח דקרבנות, וז"ל שאלתא שאילו עלמא דאתי לית בי' אכילה ושתי', והא כתיב באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי, מאן דלית ביה אכילה ושתייה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, ובמק"מ שם בשם מורינו הקשה על קושיא זו וז"ל קשה שפסוק זה אכלתי יערי מדבר על ז"א, והרי דוקא עלמא דאתי שהוא בינה לית בה אכילה ושתייה, ומאי מקשה על ז"א שאמר אכלתי יערי וכו', ותירץ כי ז"א עיקר משכנו ועיקר מושבו הוא בהיכל הבינה, וכמ"ש ע"פ ע"כ יעזוב איש שהוא ז"א את אביו ואת אמו שהם או"א ודבק כו' בזהר ר"פ ויצא, וע' בסידור שער החתונה בד"ה שמח תשמח, ומאחר שעיקר מושבו של ז"א הוא באימא עילאה והוא אתר דלית ביה אכילה ושתיה שפיר מקשה איך אומר אכלתי יערי כו'.

מענין קרבנות בלק"ת פ' פנחס ב' דרושים, ובת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו, ובד"ה וארא אל אברהם, ובפ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י, וקצת בד"ה ענין חנוכה בפ' מקץ ובלק"ת ד"ה כי תצא, דרוש הראשון, וד"ה והקרבתם עולה אשה, ובשה"ש בד"ה לבבתיני, וד"ה אני ישנה ולבי ער וקצת בד"ה לסוסתי ברכבי, דרוש השני פ"ג, ועוד בלק"ת פ' שלח בדרוש פ' נסכים, בבה"ז פ' ויצא ע"פ קומה למנוחתיך, בד"ה אני דפ' ציצית דרוש הראשון בענין והם הביאו את קרבנם לפני ה'. ועיין בסידור בד"ה להבין שרשי יוהכ"פ הטעם שיוהכ"פ אסור באכילה ושתייה לפי שאז מקבלת המל' לא ע"י ז"א כ"א מהבינה שהיא עוה"ב שאין בו אכילה ושתייה כי כל ענינים הגשמיים כאכילה ושתייה כו' כולם נמשכים בשרשם ומקור חוצבם רק מהמדות דז"א והם נעשים נר"ן לבי"ע ומקבלת מהם ג"כ ק"נ, משא"כ בהבינה והוא למעלה אפילו מבחי' הבירור דק"נ שע"י האכילה ושתייה כו' שזהו עדיין רק חיצוניות העונג כו'. ושם בד"ה להבין ענין איסור אכילה ביוהכ"פ פי' עוד כי הבירור שע"י מאכלים עיקרו מה שנפל בשבה"כ זהו זמ"ל דמיתו שהם ז"ת וגם מחיצוניות או"א שלכן

א'עז

הלחם מוסיף דעת משא"כ בעתיק לא שייך זה ולכן באו"א נאמר אכלו ריעים משא"כ בעת"י לאו אורחי' למיכל, אך פנימי' או"א הוא חשוב כמו פנימי' עת"י וזה"ע העוה"ב בינה שאין בו אכילה ושתייה דהיינו פנימיות בינה וזהו"ע יוהכ"פ וע' עוד בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני פ"ב מענין אכלו ריעים ואיך העוה"ב אין בו אכילה כו' לפי שאכילה ושתייה בבחי' א"פ ולע"ל יהי' גילוי אור מקיף כו' וא"כ ההבנה בזה שבחי' מקיף הוא סוכ"ע ושם אין שייך אכילה ושתייה וזהו באתריה לאו אורחא למיכל כשז"א בהיכל הבינה שהוא סוכ"ע כי בינה מקור המקיפי' והאכילה שייך בבחי' ממכ"ע (הג"ה וי"ל ע"ד שפי' רבינו ז"ל בענין לחמי לאשי, כי הנה איש היינו אש יו"ד ואשה אש ה' כמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה והי' לכם לציצית השני וא"כ הלחמי הוא כדי שיומשך בחי' אשי שיומשך כביכול להיות בבחי' איש להאיר לכנס"י הנק' אשה, משא"כ בבחי' אור א"ס שלמעלה מבחי' איש ע"ד כי אל אנכי ולא איש וכן כתיב כי לא אדם הוא שם לאו אורחי' למיכל, וזהו באתי לגני אחותי כלה היינו שיהי' בבחי' איש אז דוקא אכלתי יערי עם דבשי כו' עכ"ה), אך באתי לגני היינו כאשר החתן המשכה מבחי' סוכ"ע בא אצל הכלה בחי' מ' ממכ"ע והיא בעאת למיכל שע"י הבירורים מק"נ נוסף בה האור, כמ"ש בלק"ת בד"ה ראשי המטות בפי' לחמי, שזהו ענין יחיה האדם ממכ"ע ע"ש פ"ג, ולכן גם הארת סוכ"ע בחי' קדוש בוא"ו הנקרא חתן חות דרגא שנמשך מבחי' קדש בלא וא"ו להאיר בממכ"ע נאמר בו ג"כ אכלתי לקבל אור וחיות על ידי הבירורים כיון הוא חות דרגא שנמשך בהמדות כו', ובמא"א אות א' סעיף קע"ח אכילה ושתייה הכל מחיבור זו"נ והיינו אפילו אכילת מ"ן לחם מן השמים כו' ובי"נ שם מאכל גימט' הוי' אד' שהם זו"נ, וע' בת"א פ' משפטים בהביאור ע"פ ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, וע' בסידור סד"ה ששת ימים תאכל מצות בענין מה שבשש"פ לא נאמר מלאכת אוכל נפש כו', ועיין פרדס ערך אוכל מענין צדיק אוכל לשובע נפשו ובערך מאכל. ועפי"ז יש לפרש המד"ר ס"פ פנחס אין לפני אכילה ושתייה כו' אם תאמר יש לפני אכילה ושתיה למד ממשה ראה מה כתיב בו ויהי שם עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל כו' אלו הי' לפני אכילה ושתייה הי' אוכל ושותה כו' דלכאורה תמוה איך יעלה עה"ד שהוא ית' יהי' שייך לפניו אכילה ושתייה וא"כ איך הי' ניזון קודם שברא העולם, וא"כ מהו אם תאמר יש*

א'עח

כו', אעכצ"ל דלא באכילה ושתייה גשמיות קאמר אלא ר"ל ענין הבירורים שמתברר על ידי הקרבן שהם בחי' לחמי ומוסיפין כח למעלה, וכ"ה באמת, אך ע"ז אמר אין לפני אכילה ושתייה, כ"א זה שייך רק בבחי' ההארה משמו ית' הנקרא ממכ"ע, והיינו מ"ש הזהר באתרי' לאו אורחי' למיכל, ומשה קבל התורה ששרשה ג"כ מבחי' סוכ"ע ע"כ לחם לא אכל ואפילו מן שהוא לחם אבירים לא אכל כו'. והנה במ"א נתבאר שהבהמה לפי ששרשה מעולם התהו ע"כ ממשיך חיות בעולם התיקון וע' בלק"ת פ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית פרק ב בענין והם הביאו את קרבנם לפני ה', עכ"ז זהו רק בבחי' ממכ"ע משא"כ בבחי' סוכ"ע ע"ז אמרו באתריה לאו אורחי' למיכל, ואפשר בבחי' זו נאמר החפץ לד' בעולות וזבחים כשמוע בקול ד' הלא שמוע מזבח טוב, וזהו כי לא צויתי את אבותיכם כו' על דברי עולה וזבח כו'.

ונחזור לענינינו. דא"כ התפילה שבמקום קרבנות ואסור לאכול קודם התפילה לפי שהיא באתר דלית ביה אכילה ושתייה לכאורה היא גבוה מהקרבנות שהרי הקרבן נק' לחמי והיינו כיון שבאתי לגני כו' אכלתי יערי כו' וזה קשה. ויש לתרץ דדהע"ה אמר תיכון תפילתי קטורת לפניך, ואיתא בהגמי"י רפ"ג מהל' תפלה דאיתא בירושלמי לא הוקשו תפילת מנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטורת, והנה קטורת הוא בחי' ריח והי' על מזבח הפנימי משא"כ הקרבנות שנק' לחמי הם על מזבח החיצון וכמ"ש מזה בד"ה ושאבתם מים בששון דרוה"ר שמזבח החיצון זהו חיצוניות הלב ועליו מקריבין הקרבן כו' אבל קטורת שבמזבח הפנימי זהו פנימיות הלב, וריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף וכמ"ש מזה לעיל ע"פ וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד', וזהו דאיתא בזח"ג נשא דק"ל ע"ב תאנא כד הוה רב המנונא סבא בעא לצלאה צלותא אמר לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב ותהלתי אחטם לך, ואפשר לכן ארז"ל פ"ג דברכות דף כ"ד ע"ב המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כו' ע"ש והטעם י"ל משום שזה מורה על בחי' ותהלתי אחטם לך, ועמ"ש מענין חוטמא בסידור בהביאור ע"פ באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי ומ"ש בת"א בד"ה ראה ריח בני בענין ריח בוגדיו ועמ"ש בענין התפילה שהיא בבחי' מקיף בת"א סד"ה השמים כסאי גם איזו בית בחי' ובכל מאדך ובד"ה יהודה אתה ובד"ה שימני כחותם, וא"כ לפי"ז התפילה היא מגעת ממש בבחי' באתרי' לאו אורחא למיכל דהיינו רק בחי' ריח וקטורת. ועד"ז יש לפרש מ"ש בר"ח בסופו באור עולם פרק שני בענין התפילה שארז"ל גדולה תפילה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב גם כי תרבו תפלה ר"ל אעפ"י שהיא חשובה יותר מן הקרבנות עכ"ל, וכ"ה בגמרא פ"ה דברכות דל"ב ע"ב וא"ר אלעזר גדולה תפילה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם, ובפרשכם כפיכם וע"ש בפרש"י וע' מהרש"א שם כ' כמ"ש בר"ח. ואין זה תימא שיהי' בתפלה בחי' גבוה יותר שזהו ע"ד ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, ובאמת י"ל הכל לפי התפלה, וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות בענין חסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם ט' שעות ביום וזהו אחת היא יונתי שלמעלה מששים

א'עט

המה מלכות אלו ששים מסכתות אף שכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה אלא שתפלתם זהו מגעת בבחי' לבעל החוטם אני מתפלל, ועוי"ל כי אף שהקרבנות נק' לחמי הרי בעצם הם מבחי' באתרי' לאו אורחי' למיכל אלא רק ע"י שבאתי לגני אכלתי יערי כו', וגם זו אכילת מזבח, לכן הם מגיעים בבחי' דלית ביה אכילה ושתיה, ועוד שהרי נאמר בהם ג"כ ריח ניחוחי. עה"ק ח"ב פ"ד כ"פ בישעי' סי' א' ט' מהרש"א.

קיצור. וזהו אכלתי יערי יוצר אור עם דבשי ק"ש, יערי עצי שטים עומדים שרפים עומדים והמשכתם מבחי' ממכ"ע דבשי ק"ש כתפוח בעצי היער מהלכים ממשיכים מסוכ"ע, שתיתי ייני ג"ר דשמו"ע, ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו או המוחין ולבושיהם הם ע' כמנין יין, עם חלבי, וצ"ל כ"ז אכילת מזבח.

אך בזח"ג דרמ"א סע"ב משמע דאתר דלית בי' אכילה ושתייה זהו למעלה גם מאכילת מזבח ואכלתי יערי עם דבשי זהו כשבאתי לגני, איסור אכילה ביוהכ"פ כי הוא בחינה שלמעלה מהבירורים, גם אכילה להמשיך הא"פ שבהכלי, אבל להאו"מ אין שייך אכילה, צדיק אוכל, לכן בע"ת סיגופים כי הוא באתר דלית בי' אכילה ושתייה, במד"ר ס"פ פנחס אין לפני אכילה ושתייה, והיינו אף לא אכילת מזבח, וא"כ התפלה שמגעת באתר דלית בי' אכילה ושתי', צ"ע שהרי במקום תמידין תקנום הנק' לחמי אכלתי יערי, ואפ"ל כי תכון תפלתי קטורת לפניך, ריח דבר שהנשמה נהנה ממנו, לבעל החוטם אני מתפלל, וכן ארז"ל גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, וכדפרש"י פרק מפנין דעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח וכתי' כי חסד חפצתי ולא זבח, ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, עוי"ל גם בקרבנות נאמר ריח ניחוחי, לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם ריח כו'.


* ב): בכת"י נכפל ציון אות ב.

* ועמ"ש. . בבוך זה דף טז: נדפס בבה"ז להצ"צ ע' תקצז.

* קודם התפלה. . התמיד): בגוכתי"ק נחתך כאן, ותיבות אלו ניתוספו מכת"י מעתיק.

* בגוכתי"ק בשולי הגליון נכתב:

גם יובן ענין יערי עם דבשי וכן כתפוח בעצי היער ע"ד מ"ש במ"א ע"פ המד"ר ר"פ תרומה ר' ברכיה פתח כי כל בשמים ובארץ כו' ולא עוד אלא כל מה שלמטן חביב משל למעלן כו', והיינו כי ההמשכה ע"י שלמעלן זהו מבחי' ממכ"ע כמו ענין הגילוי אור שבג"ע אבל ההמשכה שע"י שלמטן זהו מבחי' סוכ"ע כמ"ש בד"ה את קרבני לחמי, לכן העלאת מ"ן דמלאכים לגבי העלאת מ"ן דנשמות זהו כמו יערי לגבי דבשי וכן נק' הנשמות לגבי המלאכים כתפוח בעצי היער כו'.