בלקו"ת פ' פנחס ד"ה צו את בנ"י

א'עט

בלק"ת פ' פנחס ד"ה צו את בנ"י

בלק"ת פ' פנחס ד"ה צו את בנ"י, ענין ב"פ ואמרת הא' על מחו"ד דקרבנות הב' על המעשה. הגה"ה ע' בלק"ת סד"ה שובה ישראל דרוש השני בענין ונשלמה פרים שפתינו בהושע סי' י"ד ב', ובמד"ר פ' קרח דרע"ב ג' יעו"ש ועכשיו הרי חלבינו ודמינו ונפשותינו ובשה"ש רבה ע"פ כחוט השני שפתותיך, דף כ"ד ד' ונשלמה פרים שפתינו מה נשלם תחת פרים ותחת השעיר המשתלח, שפתינו כו' וע' באו"ת מהמגיד נ"ע ע"פ כחוט השני שפתותיך, עד כאן הג"ה.

ענין ריח ניחוח, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, הג"ה והתירוץ שע"י הקרבן שיורד אש שלמעלה בפועל למטה נק' ונעשה רצוני שנמשך רצון העליון בגלוי בעשייה הגשמיות משא"כ בשאר המצות שאין ניכר זה, אמנם

א'פ

גם בתפלה שכנגד הקרבנות י"ל יש בחינה זו כמו כאשר ע"י התפלה יורד מטר או שמתרפא החולה וכמ"ש באג"ה סימן ל"ה בד"ה להבין מ"ש בפע"ח דבזה"ז עכ"ה.

ענין שבחי' מעשה דהקרבנות אין יכולים לקיים בזה"ז ומחו"ד דקרבנות יכולים, הג"ה והתירוץ כי במעשה יורד הגילוי בעשייה וזהו אף עשיתיו המעשה ממשיך בחי' גבוה יותר דהיינו הכתר, ולפמש"ל שבתפלה יש מעין בחי' זו כי ע"י תפלה שפועלים שירד הגשם ויתרפא החולה הרי ניכר הפעולה מזה למטה משא"כ בקיום מעשה המצות הרי לא ניכר השינוי בהתפילין כמ"ש מזה באג"ה בסופו ואעפ"כ הרי ארז"ל ע"פ וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש, ולכן התפלה היא צ"ל ג"כ במקדש מעט או במקום שלומד שמשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה, ועיין בסידור בד"ה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בענין חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, עכ"ה.

ב) הגה"ה והנה מקודם יש להקדים מ"ש במד"ר פ' תרומה ע"פ כי כל בשמים ובארץ, ולא עוד אלא שחביב כל מה שלמטן כו' דמשם מובן שיש בהמ"ק למעלן, ואעפ"כ בהמ"ק שלמטה חביב יותר, וצ"ל הטעם בזה, עכ"ה. ויובן בהקדים להבין מ"ש היום לעשותם שהעוה"ז הוא דוקא עולם המעשה, ולכן יפה שעה א' בתומע"ט בעוה"ז דוקא, ובו ניתנה הבחירה (עמ"ש מענין הבחירה בד"ה תקעו בחדש דתק"ע), ועיין פכ"ג דשבת דקנ"א ע"ב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימוהמ"ש שאין בהם לא זכות ולא חובה כו', ותשובה ג"כ רק בעוה"ז דוקא, ומשלו כמו ארץ וים אם אינו נוטל מזון מיבשה כו' וע' בענין לרוקע הארץ על המים, בעה"ז הנשמה אינה מערך הגוף ולכן אפי' מרע"ה שקיבל תורה מידו הוצרך למות כי הגוף בשר ודם, ובעוה"ז דוקא מאיר סוכ"ע בד"ה יביאו לבוש מל', ואפ"ל זהו ב' שמות הוי' שבהשתלשלות עולמות עליונים מאיר שם הוי' דאצי' רק בעוה"ז יכולים להמשיך שם הוי' דע"ק ע' ד"ה וירא ישראל, והטעם ע"ד כלום יצה"ר יש ביניכם, כי גם למעלה וייצר ב' יודי"ן ב' הויות יומא סט"ב לכן ע"י אתכפי' של יצה"ר מעורר כו' גם יתרון האור נמשך מהחושך, א"כ הבחירה להשליט יצ"ט על יצה"ר נמשך מע"ק שמשם נמשך הכח להשליט מדה"ר על מדה"ד, כמ"ש במד"ר, והרי מה שהעליונים חיים והתחתונים מתים ארז"ל ע"פ ומחץ מכתו ירפא מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים, ע"ד המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך, ונמצא הגוף הוא בחי' היותר תחתון, והרי נשמות משה ואברהם היו גבוהים יותר הרבה גם מהעליונים שהם המלאכים כי נשמתם הי' מאצילות העליון, ונמשך הנשמה בגוף הגשמי היותר תחתון מק"נ משכא דחויא, משא"כ למעלה בעולמות העליונים הנשמה והגוף שהם האור והכלי קרובין זה לזה והיינו לפי שלמעלה הוא כסדר השתלשלות עילה ועלול ויש ד' עולמות אבי"ע ובין כל עולם יש פרסא ומסך המפסיק כו' וכמו ד' בחי' דצח"מ א"א שהדומם יהי' צומח והחי יהי' מדבר, וכן יש אבי"ע

א'פא

דקליפה והם למטה מאבי"ע דקדושה, אבל בעוה"ז אין סדר והדרגה ויכולה הנשמה דאצי' להתלבש בגוף גשמי שמק"נ וכאשר יש כאב להגוף דק"נ מרגיש הכאב הנשמה דאצילות, והיינו מפני שעוה"ז הוא כמשל נקודת המרכז אשר תוך העיגול, שאליו יוכלו לימשך קוין מכל העיגול, כן פי' בדרוש ראשי המטות דתקס"ב, ואפ"ל ע"ד מי יתן טהור מטמא לא אחד היינו יחידו של עולם, הוא לבדו יכול שמהטמא יומשך הטהור כמ"ש במד"ר ר"פ חוקת, ובת"א פ' וישלח סד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, כ' הטעם לפי ששם כחשכה כאורה כו' קטן וגדול שם הוא כו' השוה ומשוה כו' וי"ל ע"ד שנתבאר עוד בת"א ס"פ וישב סד"ה שיר המעלות כו' היינו כחולמים ענין בחינת עיגולים שאין בהם מעלה ומטה כו' ועז"נ אלביש שמים קדרות כו' לחבר שני הפכים בנושא אחד כו' לפי שבאמת בשרשם בעולם העליון כו' רק למטה בהתחלקות הקוין כו' הם נפרדים ורחוקים זה מזה כו'. וע' סד"ה ויעש משה נחש נחשת איך הרע בשרשו הוא טוב, כי שרשו מסטרא דשמאלא והרי שורש הגבורות הוא בתכלית הקדושה, גם זהו ענין עולם התהו, וע' עוד מבחי' סוכ"ע בלק"ת פ' במדבר בד"ה וידבר אלקים ושם פרק ב"ג כמו שבהנפש עצמה כלולים כל הכחות יחד ובת"א בביאור ואלה המשפטים ע"י שמשה מן המים משיתיהו מבחי' עגולים שאין בו מעלה ומטה ע"כ יכול להמשיך הדעת דאצי' גם בבי"ע ושם שכדור הארץ שרשו מעגולים נמצא היוצא מזה דחיבור הטו"ר יחדיו בעוה"ז נמשך מלמעלה מההשתלשלות מבחי' עגולים וסוכ"ע משם דוקא נמשך הכח לחבר שני הפכים, וכמו חיבור ב' הפכים בחלום נמשך מבחי' עגולים, כן בעוה"ז נמשך בפועל ממש חיבור ב' ההפכיים, ועיין זח"א ס"פ מקץ דף ר"ד ע"א כיון דאתגלגלו ואתחברו תרין אתוון ט"ר כחדא סלקא טית ולא אתיישבת עד דגער בה קב"ה ואמ"ל תוב לאתרך כו' דהא אנת צריך לה, ור"ל שחיבור זה הוא ירידה צורך עלייה שיומשך בחי' והנה טוב מאד, ע"י מי יתן טהור מטמא כו' וע' בה"ז שם והנה כמו שלמעלה חיבור ב' הפכיים חו"ג נמשך ע"י בחי' שלמעלה משניהם היינו ת"ת העולה עד הכתר כמ"ש באג"ה סי' י"ב ד"ה והיה מעשה הצדקה שלום, כן עד"ז חיבור ב' אתוון ט"ר הנ"ל כי הטוב זהו חסד והרע שרשו מהגבורה כו', נמצא חיבור ט"ר נמשך מבחי' שלמעלה מעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן דוקא בעוה"ז יוכל ע"י מעשה המצות לעורר ולהמשיך מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות ויוכל להפך הרע לטוב בבחינת מי יתן טהור מטמא יחידו של עולם, משא"כ בעוה"ב ששם הוא רק כסדר ההשתל' אבי"ע כנ"ל וכמ"ש במ"א בענין אף עשיתיו, אף דוקא שבעשייה מרבה בחינה שלמעלה מד' בחי' הנ"ל.

קיצור. כל מה שלמטן חביב, היום לעשותם, עוה"ז משונה מכל העולמות, נשמה דאצי' מתלבשת בגוף בו"ד משכא דחויא, משא"כ למעלה הכלי היא מעין המאור, י"ל בעוה"ז נמשך מבחי' מי יתן טהור מטמא, כחשכה כאורה (ע' בד"ה מצה זו) וכמו בחלום יש שני הפכים בנושא א' ונמשך מבחי' עיגולים וע' סד"ה ויעש משה נחש הנחושת, ונתתי עשב, אתוון ט"ר חיבורם כדי שיהי' טוב מאד, ת"ת מחבר ג"כ ב' הפכיים, במלך שלמה.

א'פב

עמ"ש בהביאור ע"פ הנך יפה רעייתי, גבי עינייך יונים ע"פ הנה עין ד' כו' ולהחיותם ברעב כו' שם פי' ענין באתריה לאו אורחיה למיכל, שם פי' המאכל זהו שהאור והחיות שבו בא בהגשמה ע"ד שבה"כ, וע' מזה בסידור בהדרוש שאחר עלינו לשבח בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב שם נזכר עד"ז ענין האכילה למעלה בבחי' מ' שהתלמוד שהוא בהיכל קדה"ק דבריאה שירדו שם ניצוצים מכח"ב דבריאה, ע"כ הוא מזון למ' דאצילות, משא"כ באתריה לאו אורחיה למיכל ר"ל שם נמשך לו האור והחיות מלמעלה כמו שהוא האור, ולא ע"י הגשמה כדרך המאכל.

ובזהר פ' פנחס דרמ"א ע"א פי' אבל לית רשו לחד מינייהו למיכל כו' עד דמלכא אכיל ואתהני כו', עפ"ז י"ל מה שאסור לאכול קודם התפלה, כי תחלה צ"ל אכלתי יערי כו' והיינו ענין התפלה, ואח"כ אכלו ריעים כו'.

ועיין זח"ג ויקרא די"ז ע"ב ע"פ איכה תרעה בענין שבוק אנת דידי דהא דידי מלה טמירא הוא לאתיידע, מוכח דז"א עצמו כיון שמשכנו בהיכל או"א יוכל להיות לו מזון שלא ע"י הבירורים שהמל' מבררת, דהיינו בקבלתו מבחי' עת"י, ועמ"ש ע"פ והי' כי תבא בבוך דברים דף רס"ז ולהלן וע"ל ע"פ הגידה לי בח"א מבוך זה דקכ"ו ע"ב.