צו את בנ"י גו' את קרבני

א'פב

שייך לפסוק צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי, בבוך במדבר פ' פנחס.

בשה"ש רבה סד"ה צווארך בחרוזים עד שאתה מצווני על בני צו את בני עלי שנאמר צו את בנ"י, י"ל צו ציווי וחיבור וענין מצווני על בני זהו הצוותא וחיבור של אור א"ס ב"ה להאיר באצי' או עכ"פ בז"א דאצי' הנק' בני בכורי ישראל, וא"כ צוותא זו זהו ענין הכתר המחבר אור א"ס ב"ה עם הנאצלים או עכ"פ בינה הנק' שכינתא עילאה המשכנת ג' ראשונות על ז"ת וכן איתא צו בינה וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה ולבי ער בענין האותיות שאלוני על בני כו' תצווני בישעי' סי' מ"ה י"א, אך ענין צו את בני עלי צו זה הוא מ' שבחי' זו הוא קבלת עול מלכות שמים ועול מצות ובה ועל ידה מתחברים הנשמות עם א"ס ב"ה המלובש באצילות.

שם סד"ה ראשך עליך ככרמל דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין כך צו את בנ"י, שציווים אלו עם שהם מבחי' מ' שרשם מהכתר כו'.

א'פב1

באיכה* בהפתיחתא דף נו"ן ע"ד ע"פ והמה כאדם עברו ברית, צויתיו ועבר על ציוויי כך צו את בנ"י. עמ"ש בהביאור ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה בענין מצוה לשון ציווי שקבלת הציווי זהו ביטול היש לאין בזאת יבא אהרן, ומעורר בחי' אין שנק' כן המל', ושרש אין זה הוא בכתר שנק' אין ועז"נ יראו את ד' קדושיו כי אין מחסור ליראיו שבחי' אין ממלא כל מחסור, ולכן כשעברו על הציווי גרמו שלא האיר בחי' כי אין מחסור כו'. ואפ"ל שזהו מארז"ל במד"ר נשא פ"ז וקדושין דכ"ט כ"מ שנאמר צו הציווי מיד ולדורות, ור"ל דלא תימא כיון שצויתים היינו צו את בנ"י ועברו על ציוויי ודנתים בגירושין ובשילוחין א"כ שוב אין לשונאי ישראל תקנה ע"ז אומר שהציווי נוהג ג"כ לדורות דהיינו גם עכשיו שאין בהמ"ק קיים הנה התפלה היא במקום קרבנות ועי"ז יבואו ג"כ לבחי' צו צוותא וחיבור כו', ועמ"ש בהגהות לד"ה לא הביט און ביעקב מענין עבודה שבלב זו תפלה. ואפ"ל כי הקרבנות הם צו וחיבור לשם הוי' כמ"ש וידבר ה' כו' צו כו' אבל בתפלה נאמר ותתפלל חנה על הוי', ע' בת"א ס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה, וע' עוד בת"א בד"ה כי אתה אבינו גבי וז"א נק' בעל תפלה אבל בגולה ואני תפלה יעו"ש המכוון דאז מתקשרת ומתחברת המ' ליסוד אבא שלמעלה מז"א, ויסוד אבא מקבל ממו"ס, וזהו על הוי', וזהו צו לדורות כו' כי הנה ע"י צו את בנ"י והם מקיימים הציווי מתחברים המל' עם היסוד וכמ"ש בפע"ח בפי' הברכות וצונו יסוד וכן מבואר בפרדס ערך מצוה באריכות, וזהו ע"ד כי שם צוה ה' את הברכה תלים קל"ג ג' ובמד"ר תולדות ס"פ ס"ה דקאי על לע"ל, וע' מד"ר ר"פ קדושים ובזח"ג האזינו רצ"ו ב', והנה לדורות ג"כ אע"פ שנאמר ונהר יחרב ויבש זח"ב תרומה קס"ו ב', עכ"ז שייך צו המעורר צוותא וחיבור אם ע"ד מ"ש בסידור בפירוש יתום ואלמנה יעודד, המחדש בטובו בכל יום, אם ע"ד הנ"ל בפי' ואני תפלה.

זהר ס"פ שמות ד"כ ע"ב וזורק הדם סביב למזבח שהוא אדום כו' ועולה העשן כולו לבן ואז האדום נהפך ללבן כו' להקריב לי חלב ודם, יחזקאל סי' מ"ד ט"ו, כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו זה אדום וזה לבן, א"כ המכוון שע"י הקרבן חלב ודם מדה"ד שהוא אדום נהפך למדה"ר כו', כי להקריב לי היינו לאוא"ס ושם לאו מכל אלין מדות איהו כלל וגם לית שמאלא בהאי ע"ק כו' לכן כשמקריבין החלב והדם שהם חו"ג לי לעצמות אור א"ס זה מעורר ע"ד לך ה' הגדולה והגבורה ביטול המדות בעצמות אור א"ס ב"ה ועי"ז ממשיכים גלוי מדות אלו לכנס"י ע"ד והגבורה זו יצי"מ פב"ת דברכות דנ"ח ע"א, וכמו שאומרים בברכת אתה גבור כו' ורב להושיע, וגם זהו ע"ד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני,

א'פב2

שגם שמאלו הוא תחת לראשי ימינא ושמאלא ובינייהו כלה, והמטה נתונה בין צפון לדרום דוקא, ובזח"ג פ' אחרי דע"ד א' בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וזהו נמשך ע"י להקריב לי חלב ודם כנ"ל.

בת"ז תיקון ס"ט דף קי"ו תחלת ע"א והריחו ביראת ד' דא ריח ניחוח ודא צדיק דביה נייחא דנח איש צדיק, והביאו בי"נ במא"א אות ריש סעיף כ"ה ריח ניחוח דא צדיק. ולכאורה אינו מובן כי צדיק יסוד עולם מה ענינו לריח, ובזהר פקודי דרל"ט סע"א ובפ' צו דכ"ו סע"ב משמע ריח הוא מה שחו"ב מקבלים מבחי' אין שהוא הכתר, ובמק"מ שם פי' לפי שנק' רישא דלא אתיידע ואין ידוע המהות ממנו רק הריח עד"מ שאינו מהות הדבר כ"א איזו הארה וריח ממנו, ועיין מזה ג"כ בלק"ת פ' מסעי סד"ה אלה מסעי דרוש השני בענין ירדן יריחו ובהביאור שם בסופו בענין ההפרש בין טעם לריח כו'. אך יש לתרץ זה עפמ"ש בלק"ת פ' פנחס בד"ה צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי דרוש הראשון, לבאר משארז"ל ע"פ ריח ניחוחי נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, דר"ל שרצוני הוא הרצון עליון שלמעלה מהחכמה נשפל ונמשך בבחי' עשייה, ועיין בד"ה בכ"ה בכסלו בפי' עושין רצונו של מקום, יעשה שלום לי, אך הנה רצונו של מקום י"ל ענין נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כמ"ש בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב, ודירה זו נמשך ע"י יחוד העליון כמ"ש בלק"ת בד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך, שזה היחוד ענינו שיהי' הגלוי למטה מן הפרסא כמו למעלה, והיינו ע"י המשכה תוספת אור מא"ס ב"ה בשם הוי' ומשם הוי' נמשך בה"א אחרונה דשם שהיא מקור דבי"ע וזהו אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון, אנת דוקא הוא הכתר עליון, אנת הוא חד ולא בחושבן משם נמשך הכח להיות יחוד השמות, ע"ד המגביהי לשבת ולכן המשפילי כו', וזהו ענין שהיסוד מקבל מהכתר וכמו בצלאל בצל אל היית כו', וכמ"ש מזה בלק"ת בהביאור דאלה מסעי כנ"ל רפ"ג בפי' אל עליון כו' שהוא כתר ממנו נמשך וקונה הכל שהוא יסוד הנק' כי כל בשמים ובארץ, וזהו ענין תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב, ותנאי אותיות איתן, בחי' משכיל לאיתן האזרחי, כל האזרח בישראל כמ"ש בענין ותשב באיתן קשתו כו' משם רועה אבן ישראל. והנה ענין הקרבן הוא היחוד כמ"ש הבחיי ר"פ ויקרא, כי קרבן ל' קירוב כפשוטו שתכליתו להמשיך דירתו ית' בתחתונים שזהו הקירוב וכדי להמשיך המשכה זו צריך להקריב אליו השמות והמדות עליונות כענין לך ה' הגדולה והגבורה והיינו ע"י הקרבת החלב והדם שהם חו"ג שהם כללות כל המדות ואזי נמשך המשכה מאוא"ס במדותיו ית' והמשכה זו נמשך ע"י צדיק במ', וזהו ריח ניחוח דא צדיק ר"ל כי ריח באמת זהו המשכה מבחי' כתר ועכ"ז נמשך בחי' זו בצדיק עליון להריק המשכה זו בכנס"י, ומה שהוא בבחי' מקיף נמשך בבחי' פנימי להיות ניחוח ע"ד נח איש צדיק שהוא ענין ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן בזהר ר"פ נח, דעביד

א'פב3

נייחא לה, וזהו ענין שאמרתי ונעשה רצוני פי' שרצון העליון שהוא כתר כשנשתלשל ונמשך שפעו בצדיק יסוד עולם זהו שנמשך הרצון בבחי' עשייה, כי היסוד נק' עץ עושה פרי בזהר ויחי דרל"ח, ובזהר וירא דקט"ו ע"א ע"פ ויעש ד' לשרה עשייה במזלא תליא, דהיינו מההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן שהוא יסוד שנק' מזלא, ובאמת מזלא הוא כתר כענין בני חיי ומזוני שהם חב"ד במזלא תליא שהיא הכתר אלא דר"ל שהיסוד שהוא השופע אור חדש במ' והיינו ענין עץ עושה פרי והמ' מקבלת ממנו נקראת עץ פרי ולא עץ עושה פרי, כי עושה פירושו שעושה דבר חדש וזה אין בכח המ' כי אין כל חדש תחת השמש, אבל היסוד הנק' שמשא ממשיך שפע חדש והיינו עושה פרי שהם הנשמות, והיינו ע"י שממשיך מהכתר שהוא המחבר אור א"ס ב"ה באצילות וממנו כל ההתחדשות. עכ"פ פי' ונעשה רצוני זהו מה שנמשך מרצון העליון כתר להאיר בא"פ ביסוד, וזהו ומשביע לכל חי רצון, חי הוא יסוד, ובמא"א אות ריש סעיף ל"ט רצון נק' היסוד המרצה לנוק', ולכן בחי' זו שאמרתי ונעשה רצוני נאמר גבי קרבנות דוקא מטעם הנ"ל, שזהו עיקר ענין הקרבן, וזהו ענין שנק' צדיק ריח ניחוחי, וכן בנח וירח ה' את ריח הניחוח, וזהו יריחו עיר התמרים ויריחו ענין ריח ותמרים צדיק ע"ש צדיק כתמר יפרח, הרי צדיק נק' ריח, וזהו יעשה שלום לי שלום יעשה לי היינו צדיק עליון וצדיק תחתון נק' יעשה ע' מזה בהרמ"ז במדבר קי"ח, והיינו כנ"ל בפי' שנעשה רצוני כאשר נמשך הרצון עליון ביסוד נק' נעשה, ויעש ד' לשרה, וגם רצון אותיות צנור כו' וע' במד"ר ר"פ קדושים בענין מי יתן מציון ישועות יעקב שכל ההמשכות נמשכו מציון שהוא יסוד, וישועה ע"ד וישע ד' אל הבל והוה רעוא כו' הרי המשכת רצה"ע הנ"ל זהו ע"י ציון, וזהו שהקרבן נק' ריח ניחוחי והרי נק' לחמי שהוא א"פ וא"כ איך נק' ג"כ ריח, ולפי הנ"ל דפי' ריח ניחוחי הוא צדיק אתי שפיר ולכן תחלה צ"ל לחמי לאשי שיומשך בחי' אש יו"ד והיינו בחי' איש, ובעצמות אוא"ס נאמר כי אל אנכי ולא איש, אלא איש נק' כשנמשך באצי' להאיר לכנס"י, וזהו נמשך ע"י לחמי לאשי וכמ"ש מזה בלק"ת פנחס שם, ואזי אח"כ נמשך ריח ניחוחי שאמרתי ונעשה רצוני יעשה שלום לי שלום יעשה לי, והיינו ענין להקריב לי, ע"ד דודי לי, וכדי להקריב בחי' זו להיות דודי לי זהו ענין להקריב והיינו ע"י יעשה שלום לי שלום יעשה לי, ורז"ל אמרו זה על העוסק בתורה והיינו ג"כ ענין את קרבני את היינו אותיות התורה מאלף עד תי"ו כו'.

והנה במד"ר בשה"ש ע"פ לריח שמניך טובים אמרו כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ור"ל ריחות היו כמו ריח בעלמא שאינו עצם הדבר אבל אנו ממשיכים העצמיות, וזהו שמן תורק שמך, ועמ"ש מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש סד"ה לריח שמניך. ועפ"ז יש לפרש ענין ריח ניחוחי דא צדיק ר"ל מהבחי' כתר שאין נמשך ממנו כ"א הארה בעלמא כמו ריח לבד הנה ע"י צדיק נמשך בבחי'

א'פב4

ניחוחי דהיינו שנמשך העצמיות ממש ולא בבחי' ריח לבד, אלא ריח ניחוחי, וזהו שאמרתי ונעשה רצוני שנמשך מרצון העליון בבחי' עשי' ממש יעשה שלום לי כו'.

בלק"ת דתשובה וקרבן ענין א', י"ל כי תשובה הוא לרחוק נעשה קרוב וזהו ענין קרבן ל' קירוב, וגם תשובה תשוב ה' תתאה וכמו"כ ה"ע הקרבן כמ"ש הבחיי ר"פ ויקרא בענין מ"ש בלק"ת רפ"ד את קרבני אותיות התורה מא' עד תי"ו הם קרבני זהו כמו שא"א להקריב הקרבן אלא בבהמ"ק כך עכשיו הרי ד"א של הלכה הם במקום בהמ"ק לכן ע"י את קרבני שנתקרב לי כמו בבהמ"ק הי' שורה אלקות כמו"כ ע"י עסק התורה נעשה קירוב הנ"ל קרוב ד' לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה ואז לחמי התפלה שבמקום קרבן לאשי, איש הוא ז"א אש יו"ד א"ש ה"א נוק' ונעשה יחוד זו"נ אשר הז"א מקבל מאוא"ס ומשפיע בכנס"י וז"ש שע"י הקרבן מאיר סוכ"ע בנפש כו', וזהו ע"ד שקודם היחוד צ"ל מתכסים תחת לבוש אחד משא"כ האומר הוא בבגדו והיא בבגדה, כמו"כ עסק התורה היינו שמתכסים הנפש עם כביכול הקב"ה בלבוש אחד כמ"ש בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני פ"ג, וזהו את אותיות התורה הם קרבני כלומר בחי' קרוב ד' לכל קוראיו כו' שהרי מלובשים בלבוש אחד, ואז אח"כ נמשך היחוד שה"ע לחמי לאשי ריח ניחוחי כו'. והנה להבין איך ע"י היחודים מתכפרים העוונות י"ל ע"ד מ"ש בזח"א פ' ויגש דף ר"ו ע"ב ע"פ כי הנה המלכים נועדו שם על יחוד הנ"ל, עברו יחדיו היינו כל חיובין דעלמא עברו אינון חובין ואתכפרו, כדכתי' ועובר על פשע, ואפ"ל עד"ז מארז"ל בילקוט פ' פנחס כבשים שמכבסים עוונותיהם של ישראל והכיבוס הוא במים, והנה יחוד הנ"ל נק' מ"ן ומ"ד לכן עי"ז מכבסים, כי מ"ד הנ"ל שרשו ממו"ס שמשם נמשך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, וגם כי יחוד הנ"ל נק' עת רצון לכן הוא מרצה כו', ודוגמא לדבר יובן מהמבואר בזהר פ' אמור דף ק"ה סע"א וע"ב הטעם לענין היושב בתענית חלום בשבת שקורעין לו גז"ד של ע' שנה כו' ע"ש.


* באיכה בהפתיחתא: מכאן היה חסר בהוצאה הקודמת ונשלם כאן מאוה"ת שה"ש ע' קנב.