וידבר משה אל ראשי המטות

כה

וידבר* משה אל ראשי המטות לבנ"י, וארז"ל איש כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור ולאפוקי מתפיס בדבר האסור, וצ"ל בשרש איסור זה ג"כ איך ע"י שמוצא בשפתיו בלבד ככר זה עלי כקרבן יאסר עליו כאיסור גמור. אך הנה תחלה י"ל ענין זה בקרבנות עצמן איך ע"י הדבור באמרו ה"ז עולה נאסר בהנאה לאדם, ואיך ע"י קרבן בהמה יכופר חטא האדם, אך הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה שורש ענין האדם, דהנה כתיב אחור וקדם צרתני תלים קל"ט, וארז"ל אחור למע"ב דאפילו יתוש קדמך במדרש פ' בראשית פרשה ח', וקדם למע"ב היינו כי כל דצ"ח לא נבראו רק בשביל האדם, היינו כמארז"ל פ"ק דברכות ד"ו סע"ב ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (הג"ה. ואפ"ל לכן נק' ר"ה יום ברוא אדה"ר זה היום תחלת מעשיך, עכ"ה) פי' אחור למע"ב א"כ מזה יש הוראה שגם בשורש מקורם הרוחני יש מעלה ומדריגה יתירה בשורש דצ"ח מן האדם (הג"ה. וכענין עשו שהי' בכור, וכענין עיזי מסגי ברישא וכענין קליפה קדמה לפרי, עכ"ה) והיינו אשר המוצא פי ד' המלובש בדצ"ח שרשו גבוה יותר משורש האדם שבלחם ושארי מזונות נמשך מחיצוניות בינה שלמעלה מז"א הנק' אדם, ולכן יש בהמזונות טוב טעם ותענוג כי בינה היא עולם התענוג, ומצד זה ששרשם גבוה מן האדם ע"כ האדם מקבל חיותו מהם במזון ולבוש ודירה, והם הדצ"ח אין צריכים להאדם, אך זהו רק מצד שרשם אבל למטה נהפוך הוא שהאדם הוא ראש לדצ"ח ויש בו נפש המשכלת והאדם מעלה את כולם וגם ד' בחי' דצח"מ הם נגד ד' עולמות אבי"ע שבהם מאיר ד' אותיות הוי' ולכן ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם דוקא.

קיצור. איך ע"י הדבור נאסר דבר המותר צ"ל תחלה ענין האדם (שהוא מדבר) נאמר כי אחור וקדם צרתני, אחור זהו ענין יתוש קדמך דצ"ח שרשם מהבינה למעלה מהאדם ששרשו מז"א לכן האדם מקבל חיותו מהם והם חיים וא"צ להאדם, ועד"ז האדם נעלה הרבה מהם ועל הכסא דמות כמראה אדם, ודצח"מ נגד ד' אותיות הוי', מ"מ גם בבחי' כמראה אדם החיות נושאות את הכסא.

ב) והענין דזמ"ל קדמאין דעולם התהו קדמו לעולם התיקון שהוא בחי' אדם, כי תיקון צמצום ע"י יו"ד משא"כ תהו רבוי האור כמ"ש בד"ה ראה ריח בני, ובמ"א פי' שהוא ע"ד כמה ארך אפים לפניו בד"ה ויהי בשלח פרעה, ומשם שורש הדצ"ח והיינו ע"י שהי' שבה"כ ונפלו למטה


* וידבר משה אל ראשי המטות: נדפס בהוצאה הראשונה באוה"ת כרך ה' ע' א'תרפב.