אלה הדברים

א

בס"ד

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, כ' מהרי"א וז"ל והנה ד' חומשים הראשונים בלשון שלישי, והספר הזה בלשון עצמו לפי שהוא ספור אלקי ממה שאמר משה, ולכן נכתבו מלשונו עכ"ל ופי' בלשון שלישי היינו מש"ש לעיל מיניה בשם הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה וז"ל לא כתב מרע"ה את התורה כמדבר בעד עצמו, כמו שנאמר ביחזקאל, ויהי דבר ה' אלי לאמר, וכן בירמיהו, אבל מרע"ה כ' כשלישי המדבר, ולא יקשה עליך ענין משנה תורה שמדבר בעד עצמו, ואתחנן אל ה', ואתפלל אל ה', כי תחלת הספר הזה אלה הדברים אשר דבר משה וגו', והנה הוא כמספר דברים בשם אומרם עכ"ל, ור"ל דאע"ג שבתוך הספר משנה תורה נאמר ע"ד שנאמר בלשון הנביאים שמדבר בעד עצמו, אך הסיפור שבתחלת משנה תורה אלה הדברים כו' הוא ג"כ כשלישי המדבר.

וביאור הענין כי הנה בתורה נאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים וגו' שהיא חכמתו ית' שבה מלובש ושורה אור א"ס ב"ה ושרשה הוא נמשך מחכמה הקדומה הגנוזה במאצילה (כמ"ש בביאור ע"פ כי אתה נרי, וכמ"ש במ"א בענין המאמר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא שהתורה היא בבחי' א"ק שנק' אור כללי ולמעלה מעולמות אבי"ע ועיין באגה"ק סד"ה דוד זמירות קרית להו) כענין שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו כו' אדם כי יקריב כו', או בפ' ציצית ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בנ"י, שהוי' הוא חכמה דאצי' הכולל ע"ס דאצילות, אל משה הוא יסוד אבא דאצילות, דבר אל בני ישראל הם בחי' נו"ה דאצילות (כי ישראל הוא ז"א דאצילות ובני ישראל הם נו"ה ועליהם נאמר וכל בניך למודי הוי', ועיין במא"א אות בית סנ"ב ועיין בזח"ג פ' שמיני) לאמר אל בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע (ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא בענין פי' כאשר דברת לאמר דמשם משמע דפי' לאמר היינו כשמלכות דאצילות נעשית עתיק וכתר לבריאה כו').

אך מי הוא המספר הספור מעשה הזאת הנה הוא בחי' עצמות המאציל ית' שלמעלה מע"ס דאצילות ולמעלה משם הוי' שהוא בחכמה כנ"ל, והוא שאומר ומספר מעשה זו של וידבר הוי' אל משה כו' (כי כן התורה נמשכה מא"ק שהוא אור כללי דאבי"ע וכענין קורא הדורות מראש וצופה ומביט כו' ושם נכלל מה שיומשך משם הוי' דאצי' למשה יסוד אבא כו', והוא המספר מעשה זו כו').

והיינו מה שנזכר תמיד בתורה בסוף הציווי אני הוי' דלכאורה יפלא הלשון דאני הוי' דכיון שגם בחינת שם הוי' אין אנו מכירין דלית מחשבה תפיסא בי' א"כ מאי קמ"ל בזה שאומר אני הוי' דמשמע ששם הוי' ידוע ואני הוא הוי' כו'. אך באמת הכוונה בע"א והיינו כי אני הוא אותיות אין שהוא בחי' עצמיות המאציל ב"ה והוי' הוא בבחי' ע"ס דאצילות, וזהו אני הוי' שאני מתלבש ונמשך בשם הוי' ע"י שתעשו כך וכך בקיום מצוה זו שנק' מצותי, וכל התורה כולה הוא ספור דברים של המאציל ב"ה שאומר כאשר תעשו כך וכך אזי יהי' אני הוי' דאיהו