אלה הדברים

ב

וחיוהי וגרמוהי חד בהון שכוונת המצות קרבנות וציצית ותפילין וכן כל המצות הוא הכל בכדי להמשיך בחי' עצמות אור א"ס שיתלבש בהכלים דאצי', משא"כ בביטול התורה ומצות ע"ז אמרו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כו'.

ועכ"פ מזה מובן מ"ש הרמב"ן אבל מרע"ה כתב כשלישי המדבר, ר"ל כי הוי' הוא חכמה דאצי' ומשה הוא יסוד אבא המקבל מהוי', והשלישי המדבר ספור מעשה זו וידבר הוי' אל משה הוא עצמות המאציל, והיינו לפי שהתורה שרשה בחכמה הקדומה וגנוזה באור א"ס, ע"כ כתבה מרע"ה איך שהיא שם הספור מענין השתלשלות החכמה דאצי' למשה ולבנ"י כו'.

וביאור לשון שלישי היינו כי הוי' משה הוא בחי' משפיע ומקבל ובכל מקום שיש משפיע ומקבל יש ג"כ השראה מלמעלה משני הבחי' כמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם כו', וכמו החופה המקפת על חתן וכלה שהיא בחי' סובב ומקיף לשניהם, ואפ"ל שזהו שמ"ת הי' ביום השלישי, ועד"ז נאמר ביום השלישי יקימנו כו', כי יחיינו מיומיים היינו חו"ב ביום השלישי הוא בחי' כתר, ועד"ז ג"כ וידבר הוי' אל משה, הוי' הוא חכמה אל משה שזכה לבינה ובחי' השלישי המדבר הוא בחי' כתר בחי' אין אני הוי', וזהו ג"כ אורין תליתאי הגם שהפי' על תנ"ך מ"מ י"ל ג"כ כנ"ל הוי' חכמה דאצילות למשה בינה שידבר אל נו"ה הנק' בנ"י (מ"ת ח"ת ע"כ אין הספור של עצמיות המאציל ואעפ"כ בתחלה הספור של עצמותו). ולכן ג"כ כל התורה כולה משתעי בבחי' ספור מעשה ולא באה דרך ספר הדינין רק בפ' משפטים לבד, והיינו הספור דברים של עצמיות המאציל שע"י כך וכך יומשך גילוי אור א"ס באצילות כו' וזהו אז ראה ויספרה כו'.

ובזה יובן מה שאין מבטלין מת"ת למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דלכאורה אינו מובן שהרי נמנו וגמרו דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וא"כ איך כשבא מעשה לידו לא יבטל מת"ת משום שאפשר לעשותה ע"י אחרים, ועמ"ש מזה בלק"ת בדרושי חג השבועות בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה.

וזהו ג"כ מ"ש אלה מועדי הוי' כו' אלה הם מועדי דמהו הכפל לשון, אלא כי הוי' זהו בחי' חכ' ובכלל זהו כל העולם יו"ד חכמה ה' בינה כו', והמועדים נק' מועדי הוי', כי בששת ימי המעשה מאיר רק ו"ק דז"א וה' אחרונה ושרשם בחי' ו"ה משא"כ הג"ר כח"ב אין מאירין וזהו כי יד על כס י"ה שאין י"ה מאיר בו"ה כמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנוכי נותן.

אך המועדים נק' מועדי הוי' שמאיר בחי' י"ה בו"ה, וזהו חיבור ויעוד שם הוי', ולכן פסח וסוכות הם בחמשה עשר לחודש היינו בחי' י"ה משם נמשך להאיר בו"ה והם ז' ימים נגד ז"ת ויום ראשון זהו חסד שהוא שורש כל הו"ק וראשון להם כו', ושבועות זהו עצרת של פסח ועוד כי הוא ביום החמישים כו' שער החמישים דבינה המחבר חו"ב כו', וזהו"ע מועדי הוי', אמנם פי' אלה הם מועדי היינו של