אלה הדברים

א

בס"ד

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, כ' מהרי"א וז"ל והנה ד' חומשים הראשונים בלשון שלישי, והספר הזה בלשון עצמו לפי שהוא ספור אלקי ממה שאמר משה, ולכן נכתבו מלשונו עכ"ל ופי' בלשון שלישי היינו מש"ש לעיל מיניה בשם הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה וז"ל לא כתב מרע"ה את התורה כמדבר בעד עצמו, כמו שנאמר ביחזקאל, ויהי דבר ה' אלי לאמר, וכן בירמיהו, אבל מרע"ה כ' כשלישי המדבר, ולא יקשה עליך ענין משנה תורה שמדבר בעד עצמו, ואתחנן אל ה', ואתפלל אל ה', כי תחלת הספר הזה אלה הדברים אשר דבר משה וגו', והנה הוא כמספר דברים בשם אומרם עכ"ל, ור"ל דאע"ג שבתוך הספר משנה תורה נאמר ע"ד שנאמר בלשון הנביאים שמדבר בעד עצמו, אך הסיפור שבתחלת משנה תורה אלה הדברים כו' הוא ג"כ כשלישי המדבר.

וביאור הענין כי הנה בתורה נאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים וגו' שהיא חכמתו ית' שבה מלובש ושורה אור א"ס ב"ה ושרשה הוא נמשך מחכמה הקדומה הגנוזה במאצילה (כמ"ש בביאור ע"פ כי אתה נרי, וכמ"ש במ"א בענין המאמר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא שהתורה היא בבחי' א"ק שנק' אור כללי ולמעלה מעולמות אבי"ע ועיין באגה"ק סד"ה דוד זמירות קרית להו) כענין שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו כו' אדם כי יקריב כו', או בפ' ציצית ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בנ"י, שהוי' הוא חכמה דאצי' הכולל ע"ס דאצילות, אל משה הוא יסוד אבא דאצילות, דבר אל בני ישראל הם בחי' נו"ה דאצילות (כי ישראל הוא ז"א דאצילות ובני ישראל הם נו"ה ועליהם נאמר וכל בניך למודי הוי', ועיין במא"א אות בית סנ"ב ועיין בזח"ג פ' שמיני) לאמר אל בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע (ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא בענין פי' כאשר דברת לאמר דמשם משמע דפי' לאמר היינו כשמלכות דאצילות נעשית עתיק וכתר לבריאה כו').

אך מי הוא המספר הספור מעשה הזאת הנה הוא בחי' עצמות המאציל ית' שלמעלה מע"ס דאצילות ולמעלה משם הוי' שהוא בחכמה כנ"ל, והוא שאומר ומספר מעשה זו של וידבר הוי' אל משה כו' (כי כן התורה נמשכה מא"ק שהוא אור כללי דאבי"ע וכענין קורא הדורות מראש וצופה ומביט כו' ושם נכלל מה שיומשך משם הוי' דאצי' למשה יסוד אבא כו', והוא המספר מעשה זו כו').

והיינו מה שנזכר תמיד בתורה בסוף הציווי אני הוי' דלכאורה יפלא הלשון דאני הוי' דכיון שגם בחינת שם הוי' אין אנו מכירין דלית מחשבה תפיסא בי' א"כ מאי קמ"ל בזה שאומר אני הוי' דמשמע ששם הוי' ידוע ואני הוא הוי' כו'. אך באמת הכוונה בע"א והיינו כי אני הוא אותיות אין שהוא בחי' עצמיות המאציל ב"ה והוי' הוא בבחי' ע"ס דאצילות, וזהו אני הוי' שאני מתלבש ונמשך בשם הוי' ע"י שתעשו כך וכך בקיום מצוה זו שנק' מצותי, וכל התורה כולה הוא ספור דברים של המאציל ב"ה שאומר כאשר תעשו כך וכך אזי יהי' אני הוי' דאיהו

ב

וחיוהי וגרמוהי חד בהון שכוונת המצות קרבנות וציצית ותפילין וכן כל המצות הוא הכל בכדי להמשיך בחי' עצמות אור א"ס שיתלבש בהכלים דאצי', משא"כ בביטול התורה ומצות ע"ז אמרו וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כו'.

ועכ"פ מזה מובן מ"ש הרמב"ן אבל מרע"ה כתב כשלישי המדבר, ר"ל כי הוי' הוא חכמה דאצי' ומשה הוא יסוד אבא המקבל מהוי', והשלישי המדבר ספור מעשה זו וידבר הוי' אל משה הוא עצמות המאציל, והיינו לפי שהתורה שרשה בחכמה הקדומה וגנוזה באור א"ס, ע"כ כתבה מרע"ה איך שהיא שם הספור מענין השתלשלות החכמה דאצי' למשה ולבנ"י כו'.

וביאור לשון שלישי היינו כי הוי' משה הוא בחי' משפיע ומקבל ובכל מקום שיש משפיע ומקבל יש ג"כ השראה מלמעלה משני הבחי' כמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם כו', וכמו החופה המקפת על חתן וכלה שהיא בחי' סובב ומקיף לשניהם, ואפ"ל שזהו שמ"ת הי' ביום השלישי, ועד"ז נאמר ביום השלישי יקימנו כו', כי יחיינו מיומיים היינו חו"ב ביום השלישי הוא בחי' כתר, ועד"ז ג"כ וידבר הוי' אל משה, הוי' הוא חכמה אל משה שזכה לבינה ובחי' השלישי המדבר הוא בחי' כתר בחי' אין אני הוי', וזהו ג"כ אורין תליתאי הגם שהפי' על תנ"ך מ"מ י"ל ג"כ כנ"ל הוי' חכמה דאצילות למשה בינה שידבר אל נו"ה הנק' בנ"י (מ"ת ח"ת ע"כ אין הספור של עצמיות המאציל ואעפ"כ בתחלה הספור של עצמותו). ולכן ג"כ כל התורה כולה משתעי בבחי' ספור מעשה ולא באה דרך ספר הדינין רק בפ' משפטים לבד, והיינו הספור דברים של עצמיות המאציל שע"י כך וכך יומשך גילוי אור א"ס באצילות כו' וזהו אז ראה ויספרה כו'.

ובזה יובן מה שאין מבטלין מת"ת למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דלכאורה אינו מובן שהרי נמנו וגמרו דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וא"כ איך כשבא מעשה לידו לא יבטל מת"ת משום שאפשר לעשותה ע"י אחרים, ועמ"ש מזה בלק"ת בדרושי חג השבועות בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה.

וזהו ג"כ מ"ש אלה מועדי הוי' כו' אלה הם מועדי דמהו הכפל לשון, אלא כי הוי' זהו בחי' חכ' ובכלל זהו כל העולם יו"ד חכמה ה' בינה כו', והמועדים נק' מועדי הוי', כי בששת ימי המעשה מאיר רק ו"ק דז"א וה' אחרונה ושרשם בחי' ו"ה משא"כ הג"ר כח"ב אין מאירין וזהו כי יד על כס י"ה שאין י"ה מאיר בו"ה כמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנוכי נותן.

אך המועדים נק' מועדי הוי' שמאיר בחי' י"ה בו"ה, וזהו חיבור ויעוד שם הוי', ולכן פסח וסוכות הם בחמשה עשר לחודש היינו בחי' י"ה משם נמשך להאיר בו"ה והם ז' ימים נגד ז"ת ויום ראשון זהו חסד שהוא שורש כל הו"ק וראשון להם כו', ושבועות זהו עצרת של פסח ועוד כי הוא ביום החמישים כו' שער החמישים דבינה המחבר חו"ב כו', וזהו"ע מועדי הוי', אמנם פי' אלה הם מועדי היינו של

ג

עצמות המאציל שהוא המדבר ומספר ענין אלה מועדי הוי', ע"כ בא לומר אלה הם מועדי ששרש הג' מועדים הם בעצמות המאציל ע"ד טורי חשוכא חג"ת שבהעלם כו' עיין בלק"ת בביאור מנורת זהב כולה, והם ג"כ פי' אלה הם מועדי חיבור המאציל א"ס ב"ה באצילות ע"ד אני הוי' כנ"ל, ועמ"ש כה"ג בפי' וזכרתם את כל מצות הוי' כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו'.

ב) אך הנה במשנה תורה נאמר הלשון שמשה מדבר, ולא ע"ד שבספרים הראשונים שהספור דברים הוא שלישי המדבר דהיינו עצמות המאציל אבל במ"ת נאמר כאלו משה הוא המדבר, אמת משה הוא ג"כ יסוד אבא כנ"ל.

והענין דכבר פי' רבינו ז"ל בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה וז"ל משנה תורה מלשון משנה למלך שאינה בבחי' התורה עצמה שנאמר בה וידבר ה' אל משה בבחי' העלם אלא הוא גילוי התורה אשר דבר משה אל כל ישראל, ולכך משנה תורה מתחלת אלה הדברים בחי' אתגלייא עכ"ל עוד כ' משנה תורה הוא בחי' מל' מלשון משנה למלך בחי' גילוי כתר מל' וידבר משה כו' משא"כ בספרים הראשונים וידבר הוי' כו' בז"א.

והענין עפמ"ש בפע"ח שער הלולב פ"ד בענין יסוד ומל' שהם בחי' חותם פי' כי הלא כמו הטבעת היא עיקר אך כשחותמין בשעוה אינו ממשיית רק דמיון אחד לבד כן היסוד והמל' של הנוק' אינם רק הארה לבד וחותם מן הארות הראשונות כי לעולם היסוד הוא חותם העליון כי כל האורות נכללין ונחתמין בו וכן בחי' המל' הוא חותם כו' של החותם של היסוד עכ"ל.

ויובן זה ג"כ עם מ"ש בדרוש הוד שבהוד בסידור שער ל"ג בעומר דהספי' העצמיים הוא עד הוד ויסוד הוא בחי' ההשפעה שלבר מגופא וכ"ש המל' כו' ע"ש, וסיים שם בפע"ח וז"ל והוא סוד משנה תורה כו' והוא כופל כל הדינין כו' כי התורה הוא הז"א כו' וכאשר נחתם חותם זה במל' שבה אז נקרא שם משנה תורה עכ"ל, וענין חותם זהו בחי' ציון כנזכר בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי השני, את משנה התורה דברים י"ז י"ח, משנה תורת משה יהושע ח' ל"ב, לחם משנה שמות י"ו כ"ב, ועל* השנות החלום כי ממהר כו' כך ענין משנה תורה שכופל הדינין לבוא אל הגילוי, והנה פי' מ"ש והוא כופל כל הדינין לכאורה אינו מובן למה צריך כפילות ויש להעיר ממ"ש ועל השנות החלום כו' כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו בפ' מקץ מ"א ל"ב, ועיין בברכות דנ"ה סע"ב, ועד"ז ענין כפילות משנה תורה כדי לבוא אל הגילוי, ועיין בענין משנה תורה בזח"ב פקודי דרנ"ז סע"ב פי' שזהו ענין אנהגך אביאך אל בית אמי כו' קדה"ק כו', ואונקלס תרגם משנה תורה פתשגן ופרש"י בפ' שופטים י"ז י"ח לשון שנון ודבור ויש להעיר לזה ממ"ש ברבות סדר ויקרא פ"א עד שתתפרש להם

ד

בדימוסי' של מדינה כו', וכך התורה עצמה היא בז"א ואין נענשין עלי' עד שתתפרש להם באר היטב ע"י עולם הדבור הוא בחי' מל'.

עוד יש להעיר לזה מענין לחם משנה כי התורה נק' ג"כ לחם לכו לחמי בלחמי וזהו ענין שתי הלחם דשבועות והנה לחם משנה דשבת פי' ברע"מ פ' אמור צ"ח א' תרתי שכינתא עילא ותתא היינו בינה ומל' וכך תושב"כ היא בחי' בינה שנק' ספר כמ"ש בפ' ויקהל ד"ר ע"א ומשנה התורה כשנמשך בבחי' מל' כו' (להעיר מענין במרכבת המשנה, ומענין כי מרדכי היהודי משנה למלך) והיינו ההמשכה ממח' לדבור וכענין מ"ש בק"ש מתחלה והיו הדברים האלה כו' על לבבך ואח"כ ושננתם לבניך ודברת בם, ומהרי"א כ' בפי' משנה תורה שהיא לבאר התורה והמצות אותם שהיו צריכים ביאור כמו שאמר הואיל משה באר את התורה הזאת, ועיין מזה בזח"א ויצא דקמ"ז ע"ב באר איהו לההוא דאיקרי שבע היינו בחי' מל' שהיא גילוי הבינה וז"א כו', ויש להעיר לזה מענין ואהרן אחיך יהי' נביאך משה חכמה ואהרן בינה והבינה מבארת נקודת החכמה כמ"ש בת"א ר"פ לך וכענין נקודה בהיכליה ועד"ז זו"נ הם ב' הממוצעים בין המאציל לבי"ע שצ"ל ב' כמו משה ואהרן עד"ז הוא תורה ומשנה תורה.

ועוד יש להעיר לענין פי' משנה תורה ממ"ש בסידור בדרושי בהמ"ז ובלק"ת פ' עקב בפי' על תורתך שלמדתנו, תורתך היינו כמו שהתורה בבחי' אצילות שלמדתנו כמו שנמשך בבי"ע, גם להעיר ממ"ש במ"א שהתורה ניתנה בה' קולות הם ה' המשכות עד שנמשך מרצון העליון לבחי' מעשה, א"כ נגד זה ה' חומשי תורה ומשנה תורה קול והמשכה הלכה למעשה היינו מבחי' דבור למעשה ובלק"ת ס"פ האזינו כ' ה' חומשי תורה כנגד ה' פרצופין מא"א עד מל' ולמ"ד שהם ז' ספרים א"כ ד' ספרים הראשונים שהן ששה הן ו"ק דז"א ואלה הדברים מל' כו', והנה ענין בשבעים לשון יש לפרש ההעלאה מהם דהיינו בירור אותיות דשם ב"ן שנפלו בשבה"כ שיתעלו לשרשם ע"י תושבע"פ כנזכר בתו"א פ' משפטים בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, והעלאה זו נמשך דוקא ע"י מל' שם ב"ן שרש בי"ע שזהו ענין משנה תורה ותושבע"פ.

ולכן מתחלת באלה הדברים דוגמת מ"ש בפ' ויקהל גבי שבת אלה הדברים כו' וביום השביעי כו' שבת וארז"ל דברים הדברים אלה הדברים הם ל"ט אבות מלאכות, אשר ל"ט מלאכות הם לברר הניצוצים מטורי דפרודא ולהעלותם למעלה והעלאה הוא ביום השבת, וכ"ז נק' בחי' אלה הדברים, והטעם אפ"ל ע"פ מ"ש במא"א אות א' סעיף פ"א שיש בחי' אלה בקדושה כענין מי ברא אלה הנזכר בזח"א בתחלתו ויש ג"כ בחי' אלה בקליפות ר"ל מוכנת ומזומנת לא כמו הקדושה שצריך טרחא אחריה עכ"ד, וע"י בחי' אלה דקדושה מבררים מבחי' אלה דסט"א כנודע מענין ותתן טרף לביתה כו'.

ע"כ מתחיל ג"כ משנה תורה באלה הדברים להיות עי"ז הבירור משבעים לשון, ומשארז"ל בזכות המילה זהו ע"ד על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך

ה

שלמדתנו כו' דהא בהא תליא, כי הכח שהמל' מבררת בי"ע זהו ע"י ההמשכה בה מז"א כי האיש דוקא דרכו לכבש והמשכה זו נק' ברית יסוד כו'.

תוכחות* ברמז ע' ד"ה ולא אבה בענין קש"י רמיזא לחכימא ברמיזא וכתיב הוכח לחכם דוקא כי בחכמה הכלי לגבורה דע"י וחכמה נק' איהו וחיוהי ע"כ הוכיחם בשנת הארבעים דקאים אדעתי' דרבי' כי י"ה תרין ריעין ע"כ התחילה ספור המאציל וכן באמצע וזאת התורה אשר שם משה ע' מהרי"א.

ג) ועתה יש להבין מה שבמש"ת נאמר הלשון שמשה מדבר בעד עצמו ונקדים מ"ש בע"ח שער סדר אבי"ע הוא שער מ"ז פ"ג בשם הר"ר גדליה וז"ל דע כי הלא כדי שהא"ס יכול להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה (עיין בתניא פל"ה בהג"ה מ"ש ע"ז) ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות ומלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס (עיין בהרמ"ז פ' במדבר דקי"ח ע"א בהביאו שם ענין הראיני נא את כבודך) וז"ס כולם בחכמה עשית כו' וסוד החכמה זו יתבאר לך ממה שהודעתיך כי גבוה מעל גבוה שומר כו' וכמה עולמות יש למעלה מאצילות ובאותו החכמה שיש למעלה מאצילות (בז"ה פ' ויקהל כתב דהיינו חכמה דא"ק) שם בתוכו מתלבש הא"ס ומאיר באצילות ולכן כשרצה להאיר בבריאה, אשר אז צריך שהחכמה תתלבש בבינה כו' וז"ס המסך שבין אצי' לבריאה כי נמשך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה הנה ענין בינה זו אינו בינה שלמעלה מהאצילות אלא בינה דאצי' אשר היא למעלה מהבריאה וע"י אותו הבינה מאיר בבריאה כו' עכת"ד בשינוי לשון קצת לתוספת ביאור.

ובזה יובן מ"ש במ"א בד"ה והגדת לבנך שמוחין דאבא הוא למעלה מסדר ההשתלשלות ומוחין דאימא הוא מקור סדר ההשתל', ולכאורה איך שייך הריחוק כ"כ מבינה לחכמה שהם תרין ריעין, ולפי הנ"ל א"ש כי בחכמה מלובש חכמה דא"ק וזהו ענין מוחין דאבא והוא הוא הבחינה שלמעלה מסדר ההשתל' אבל מוחין דאימא הוא עצמיות הבינה דאצילות ע"כ נק' מקור ההשתל', וביאור הדברים יובן ממ"ש בד"ה ששים המה מלכות בענין מ"ש ונהר יוצא מעדן כו' ואזי ומשם יפרד, אבל לע"ל דכתיב ומעין מבית ה' יצא אזי והשקה את נחל השטים כו' ע"ש.

ובזה יבואר מה שנת' לעיל כי מי הוא המספר ענין וידבר הוי' אל משה שהרי מהלשון משמע שהמספר סיפור המעשה אינו לא שם הוי' ולא משה אלא הוא עצמות המאציל, והיינו כי הוי' הוא חכמה דאצילות ומשה זכה לבינה וא"כ וידבר הוי' אל משה זהו המשכת אור א"ס שבחכמה דאצי' שנמשך להאיר בבינה ע"י יסוד אבא, והמספר סיפור זה הוא חכמה הקדומה היינו חכ' דא"ק, משום

ו

שכדי להיות ההמשכה באצילות הוא נמשך ע"י התלבשות אור א"ס תחלה בחכמה דא"ק, והוא המספר ענין התלבשותו אח"כ בע"ס דאצילות והיינו וידבר הוי' שהוא מה שנמשך בחכמה דאצילות אל משה היינו בבינה ומהבינה נמשך עד נו"ה כי בינה עד הוד אתפשטת וזהו דבר אל בני ישראל שהם נו"ה לאמר לבחי' מל', כי בחכמה יסד ארץ ועד סיום כל האצי' מאיר ונמשך החכמה דאצי' שבה מלובש חכמה דא"ק שבתוכה אור א"ס.

ולכן נאמר בכל הארבעה ספרים הראשונים לא כמו שמשה הוא המספר ומדבר ולא אפילו שם הוי' דאצי' אלא בחי' אני הוי' הוא המספר אני הוא עצמות המאציל ונק' כתר וחכ' קדומה, ועיין במא"א אות ח' ססעי' כ"ח וז"ל חכמה סתומה היא תורה קדומה כו' היא חכמה דאריך שמשך אריכו דיומין עכ"ל, וכ"ז עד משנה תורה, אבל משנה תורה שהוא מה שנמשך התורה להאיר בבריאה והארה זו ע"י מסך הבינה דאצילות, וכמבואר בסידור גבי ל"ג בעומר שאפילו אחר סיום הוד שבהוד דאצילות מתחיל הפרסא והמסך הנ"ל וזהו ענין עד הגל כו', וא"כ משנה תורה שהוא בחי' יסוד או מל' שבמל' הוא אחר המסך הנ"ל ולכן נקרא זה באר את התורה כי כשהתורה היא נמשך רק ע"י החכמה דאצילות היא למעלה מהשגה והבנה, וכדי להיות בבחי' תורתך שלמדתנו זהו ע"י שמתלבשת בבינה התלבשות גמורה ולא דרך מעבר לבד ולכן אפילו שרש הג"ע נמשך מהבינה כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וענין המסך כמו עד"מ המשל שבו על ידו יושג הנמשל כך זהו פי' וענין מסך כו', וכמ"ש במ"א ע"פ והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, והנה מבואר בע"ח שם שער הנ"ל פרק הנ"ל כי באצילות לא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור א"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל (היינו חכמה דא"ק או דא"א) כו' אמנם בבריאה מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות וזאת הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור כו' וא"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד עכ"ל.

ולכן במשנה תורה הלשון כאלו משה מדבר בעצמו, פי' משה היינו בינה דאצילות ובבריאה אין נמשך הגילוי רק מהבינה דאצילות, לכן אין הספור ע"ד אני הוי' הוא המספר אף שבאמת כן הוא מ"מ בחי' זו היא מסותרת לגמרי בהבינה דאצילות שנעשית מסך סתום ומלבוש גמור עד שאין נראית כ"א הבינה וזהו ענין משה מפי עצמו, ר"ל בינה דאצילות המבארת לנו עניני התורה שבחכמה דאצילות, וכמ"ש אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני כנ"ל ב' הזהר דקאי על משנה תורה ופי' תלמדני היינו תורתך שלמדתנו, אבל בארבעה ספרים הראשונים שהם עצמיות התורה שהיא חכ' דאצי' אשר בתוכה מתגלה חכמה דא"ק א"כ המספר והמדבר הוא עצמות המאציל אני הוי' כנ"ל.

ואפשר שזהו ג"כ פי' משנה תורה משנה ג"כ לשון שינוי כדאיתא פ"ב דסנהדרין דכ"ב ע"א והיינו כי האור הנמשך ע"י מסך נק' אור של תולדה שנשתנה אורו ע"י המסך כמו השכל המושג ע"י המשל כו'.

ז

וכך הוא ענין משנה תורה שנק' משה מפי עצמו אמרו לפי שמשה שהוא בינה הוא מסך הסותם על חכמה דא"ק עד שנקרא ההארה רק על שם הבינה עצמה לבד שהוא בחי' משה מפי עצמו, אבל בד' ספרים הראשונים לא הי' משה מועיל רק לבחי' דרך מעביר לבד שבחי' האור מחכמה דא"ק המלובש בחכמה דאצי' נמשך בו ועל ידו דרך מעביר כמו שבאצילות לא הועילה הבינה רק למעבר לבד כו' כנ"ל, ועמ"ש בביאור השני ע"פ יונתי בחגוי פ"ג גבי הראיני את מראיך, כיוצא בזה שההשפעה התמידית להחיות העולמות נמשך מן מוחי חו"ב עצמן בלתי שיקבלו מלמעלה אבל להוציא נשמות חדשות בזה צריך שיקבלו אור חדש מלמעלה כו', ופי' בלתי שיקבלו מלמעלה אינו מובן אלא ע"ד ההפרש בין כשנמשך האור מלמעלה דרך התלבשות ממש אז נק' ע"ש החו"ב עצמן משא"כ כשנמשך מלמעלה דרך מעביר כו'.

או ע"ד שנת' בביאור והנצח זו ירושלים בענין י"ג ת"ד שהאור הנמשך דרך שערות נק' מותרי מוחין ואין לו ערך לעצם החכמה, ואעפ"כ לפעמים נמשך ג"כ מעצמות החכ' רק שעובר ג"כ בהכרח דרך שערות כו' ע"ש, וכענין זה הוא ההפרש בין משה מפי עצמו אמרו וברוה"ק כמ"ש התוספת ספ"ד דמגילה שזהו"ע משנה תורה ובין ספרים הראשונים שמפי הגבורה אמרו ושנעשה שליח לומר כך אמר לי הקב"ה כדפירש"י שם כו', שאין בחי' משה רק כמו דרך מעביר לבד לדבור הנמשך מהקב"ה ולכן נק' וידבר ה' כו', אבל במשנה תורה נק' כמדבר מפי עצמו וברוה"ק וכמו ההשפעה הנמשכת מחו"ב עצמן דאעפ"כ מקבלים מלמעלה כי והחכמה מאין תמצא אלא שבא דרך התלבשות גמור בחו"ב ונקרא ע"ש חו"ב לבד, ועיין עוד בענין משה מפי עצמו בזח"ג בפ' ואתחנן דרס"א ע"א ובמק"מ שם ובפ' ויקרא דף זיין ע"א.

והנה אף שמש"ת הוא במל' ושרשה מהבינה שנעשית מסך ולכן נק' משה מפי עצמו כנ"ל, אעפ"כ י"ל ששרשה גבוה מאד כי שרש הפרסא מהכתר למעלה מזו"נ עצמן דאצי' שהן מקבלים ע"י החכ' המאירה בכל האצילות כנ"ל, והפרסא אף שמעלמת לגמרי עכ"ז שרש כח זה נמשך מהכתר וכנודע המשל לזה מענין משלי שלמה כו' בת"א פ' לך בד"ה לך לך ובד"ה והבדילה הפרוכת לכם, וכמ"כ הכח להיות התהוות מאין ליש ממדת מלכותו ית' שרשו נמשך מכח א"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא דוקא הכל יכול לחדש מאין ליש שלא בדרך השתלשלות עילה ועלול כמ"ש בת"א ע"פ יביאו לבוש מל'.

ועפי"ז י"ל פי' הפסוק אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו', דפי' בזאת היא המל' והוא השפעת האלקות בבי"ע אשר בזאת דווקא יתהלל, כי זה נק' עושין רצונו של מקום דוקא שיומשך בחי' גילוי אלקות במקום בבי"ע ג"כ, וא"כ עד"ז י"ל שיש בחי' במש"ת הגבוה מאד, שלהיות נמשך ההמשכה בבי"ע צ"ל מלמעלה מעלה.

וזהו אלה הדברים אשר דבר משה, עמ"ש ע"פ משה ידבר, ועמ"ש בתו"א פ' בא ע"פ יצאו כל צבאות כו' ענין שהנביאים המשיכו התורה מאצילות לבי"ע

ח

וזהו ענין שם צבאות ושם בהג"ה שכדי להמשיך שם צבאות הוא ע"י ותתפלל חנה על הוי', ע"ד אל עליון גומל חסדים טובים שנה"י נמשכים מהכתר בביאור דאלה מסעי ובביאור ע"פ אגה"ק חגרה בעוז מתניה.

והנה משנה תורה יש לו שייכות בצד מה לדברי נביאים במה שמשה כמדבר בעד עצמו, אך ודאי יש יתרון הרבה למשנה תורה על שאר הנביאים שאף שמשה מפי עצמו אמרו היינו ברוה"ק כמ"ש התוספת, וא"כ הוא ע"ד שמשה נתנבא בזה דהיינו באספקלריא המאירה משא"כ שאר הנביאים שנתנבאו בכה היינו באספקלריא שאינו מאירה, וכן פי' בספנ"י פסוק אלה הדברים אשר דבר משה וז"ל לפי שאחז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר וידוע כי אלה הדברים הוא כמו זה הדבר אלא שזה בלשון יחיד וזה בלשון רבים כו' עכ"ל.

והנה לפמ"ש בזח"ג ואתחנן דרס"א א' דמשנה תורה הוא מקור תושבע"פ וכ"כ במ"ע אופן רמ"ו, א"כ י"ל כמו שיש בתושבע"פ בחי' הגבוה מתושב"כ כנודע מענין ערבים עלי דברי סופרים כו', כמ"כ אפשר יש מעין בחינה זו במש"ת, ועמש"ר ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה שמש"ת ותושבע"פ הנק' אלה נכלל הכל בעשה"ד כו'.

בנועם אלימלך פ' זו פי' כל ישראל הוא אדם קדמון עמ"ש בד"ה יונתי בפי' קומי לך.

בלק"ת בהביאור ע"פ אלה פקודי המשכן בענין אשר פקד ע"פ משה כתב כי משה גימט' קפ"ד קס"א דהיינו אחוריים דע"ב שבחכ' ופנימי' בינה כו', והוא מבואר ג"כ במא"א אות מ"ם סנ"ה ושם פי' שזהו ענין יסודות דחו"ב כו', ובהרמ"ז ר"פ בהעלותך דקמ"ח ע"ב בענין ת"ח אילנא דחיי כו' הוא שמשא כו' כ' כי אור הגנוז זהו פנימית יסוד אבא ועז"נ ופני לא יראו אבל בחי' הארת יסודו שמאירות בתוך זעיר ה"ס השמש עכ"ל וזהו בחי' משה כי פני משה כפני חמה.


*)#ועל . . אל הגילוי: בגוכתי"ק נסמן קו למחיקה על שורות אלו.

*)#תוכחות: קטע זה נכתב בגוכתי"ק על צידי הגליון.