ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה

פא

בס"ד דברים, ב"ך.

ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, ופי' רש"י ז"ל ע"י שיהיו בה עושי משפט היא נפדית, ושבי' בצדקה. ויש בזה שני פי' הא' הוא דכתי' צדקת פרזונו בישראל וארז"ל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין או"ה, שע"י צדקה זו יהי' נפדי' שבי', והב' כפשוטו שע"י שיעשו צדקה יפדו כו'. ולהבין זה, הנה לכאו' משמע שציון קאי על עיר ציון, ובאמת אינו כן אלא על נש"י שנק' ציון. דהנה ארז"ל במד"ר ע"פ וירא והנה באר בשדה באר זה ציון, והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי' אלו שלשה רגלים, ד"א שלשה עדרי צאן ג"מ הראשוני', ד"א שלשה עדרי צאן ג' בתי דינים, כדתנן ג' בתי דינים היו שם, ובירושלמי בתענית פ"ד סוף ה"ב ע"פ ואשים דברי בפיך כו' ולאמר לציון עמי אתה חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנק' ישראל ציון אלא זה, והיינו כי הירושלמי מפרש על פסוק זה ג' דברים ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמ"ח לנטוע שמים וליסוד ארץ זו קרבנות וכמ"ש במד"ר ע"פ סולם מוצב ארצה זו כבש המזבח וראשו מגיע השמימה שריחן עולה לשמים ולכן בחי' לנטוע שמים זהו ע"י הקרבנות, וכאשר יש בנש"י ג' בחי' אלו נק' ישראל ציון כו' ולכן ארז"ל בירושלמי ע"פ זה שנק' ישראל ציון כי ע"י תורה ועבודה וגמ"ח נעשי' ישראל מצויינים ואז נקראו ציון כמ"ש ולאמר לציון עמי אתה עמי היינו ישראל כו'.

ולהבין ענין ג' בחי' הנ"ל, צ"ל תחלה ענין ואשים דברי בפיך, שבחי' דבר ה' המהוה ומחי' כל העולמות נק' בשם מפתחות החיצוניות והוא מה שהוא ית' ממכ"ע, את עשית את השמים, והוא בחי' זיו והארה והיינו מבחי' מל' שנק' דבר ה' שאמר והי' העולם, אבל התורה היא בחי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי ולא שם בלבד, ונק' מפתחות הפנימיות שזהו בחי' מפתח לפתוח שיומשך מעצמיות אוא"ס ב"ה בנש"י, וזהו ואשים דברי בפיך פי' דברי של עצמיות המאציל וכמ"ש הרמ"ז ר"פ בראשית ד"ד סע"ב, דפי' ודברי היינו כמו דבריי ל' רבים הא' מל' דאצי' שהוא מקור דבי"ע, הב' ה"ע מל' דא"ק שהוא פנימיות כל האצי', וז"ע מל' מכ"ע, מכ"ע היינו בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע, מלכותך היינו בחי' מל' דא"ק כו', ובתורה יש ב' הבחי' דבור כו', וזהו מ"ש אדם לעמל יולד, וארז"ל עד לעמל פה ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה אם לעמל תורה, פי' עמל שיחה הוא להמשיך הדבור דע"מ שזהו ע"י התפלה שנק' חיי שעה כמארז"ל מניחי' חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה הוא המשכת מל' דאצי' שנק' זיו והארה כנ"ל בענין מפתחות החיצוני'.

אמנם ענין עמל תורה היא המשכה מבחי' אשר אנכי מצוך שהיא בחי' מפתחות הפנימיות בחי' דבר ה' מל' דא"ק הנ"ל, וז"ע מ"ש בשבת ממצוא חפצך ודבר דבר שבשבת דבור אסור והיינו בחי' דבור דחול, ולמעלה הוא בחי' דבור דע"מ ששבת מהם, אבל ד"ת מותר ולכן הכל מודים שמ"ת הי' בשבת כי בחי' דבור שדבר אלקי' אנכי הוי' שדבור זה הוא מלמעלה מעלה היינו מבחי' אנכי הוי' כו' משא"כ בכל ע"מ לא נז' שם הוי' כ"א ש' אלקי' כו', ופי' ואשים שימה היא ל'