סימן קיג

א

שאלה. בחנוכה ופורים שצריך להזכיר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו כדאיתא בפ' במה מדליקין. אם מותר לכתחלה לדלג אותם כדי למהר לסיים התפלה בשביל שיוכל לענות קדושה ומודים:

תשובה. נראה דאין לדלג לכתחלה. שהרי כתב רש"י בפרק ב' דסוכה דכ"ה ע"ב. אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא עכ"ל. ומיירי בענין דע"י מצוה קלה תדחה החמורה הבאה אח"כ. וכדמוכחי קראי דמייתי התם בגמרא. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח כו' עיי"ש. וא"כ ה"נ כיון דמצות חכמים היא לכתחלה עכ"פ להזכיר של חנוכה ופורים אין לדלגה ולעבור ע"ז אף שעי"ז תדחה עניית קדושה שהיא חמורה ממנה. אמנם לפי מ"ש בספר שערי קדושה להרח"ו ז"ל ח"א שער ד' במנין מ"ע של תורה לדעת ס' הזוהר לקדש שמו בנקדישך. וס"ל דקדושה היא מדאורייתא. וכ"ה בזוהר פ' אמור ברע"מ דצ"ג ע"א. פקודה דא לקדשא לי' בכל יומא. ורזא דא ונקדשתי כו'. ולכאורה מוכח ג"כ בגמרא בפ"ג דברכות דכ"ג ע"ב. דהאי ונקדשתי ילפינן מיני' עניית קדושה עיי"ש. וא"כ משמע דהוי דאורייתא. וכיון שכן אין ללמוד מההיא דסוכה דמצוה קלה הבאה לידך א"צ לדחותה כו'. די"ל דהיינו דווקא כששניהם דאורייתא אלא שהאחת חמורה שיש בה כרת. דכה"ג קרי' לי' חמור. כדאיתא בפ"ק ופ"ו דשבועות בגמרא. אלו הן קלות עשה ולא תעשה. וחמורות כריתות ומיתות ב"ד. ומ"מ כיון דגם הקלה היא דאורייתא אינך צריך לדחותה. וה"ה בששניהם דרבנן. אבל אם האחת דרבנן והשני' דאורייתא כמו בנ"ד י"ל דיש לדחות לגמרי אותה דמדרבנן. מיהו לפי דעת הרמב"ם דדברי סופרים הם כדאורייתא ממש. מלאו דלא תסור. והא דספק של דבריהם לקולא. משום שכן היתה תקנתם. א"כ בנ"ד שאין ספק כלל. א"צ לדחות את הדרבנן שהרי מוזהר ע"ז מן התורה. ועי' דרשות הר"ן סי' שיש לחלק בין ל"ת של דבריהם שהיא דאורייתא. משא"כ בעשין של דבריה' דלא שייך בלא תסור. כ"א מפסוק שאל אביך ויגדך כו'. וא"כ הזכרות דחנוכה ופורים הוי דרבנן לכו"ע. ואין להביא ראי' מפ"ב דשבת. נ"ח וקידוש היום הי מינייהו עדיף. וכתב הר"ן וא"ת היכי דחינן קידוש היום דאורייתא משום נ"ח דרבנן. וי"ל משום דאפשר לקדושי אריפתא כו'. פי' וקידוש על היין הוא מד"ס. ש"מ דאי הוי דאורייתא הוה קודם לנ"ח. וכ"פ הט"ז סי' תרע"ח ס"ק ב'. דפת קודם כיון שהוא מדאורייתא. והנה נ"ח זמנו קודם לקידוש ואכילה. וש"מ דמצוה קלה הבא לידך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא כשהקלה דרבנן והחמורה דאורייתא. יש לדחות דשא"ה ששואל מה לקנות אם נ"ח או קידוש היום. ועדיין לא חלו שני המצות, כי הקנייה היא ביום. משא"כ כשכבר באה מצוה קלה לידך כו'. ומ"מ גם אם נאמר דדאורייתא דוחה דרבנן. הנה י"ל שקדושה אינה דאורייתא. כי הרמב"ם והרמב"ן וחינוך וסמ"ג וסמ"ק וס"י לא מנאוהו בתרי"ג מצות. וכ"כ הרא"ש בפ"ז דברכות סי' ך' וז"ל קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה עכ"ל. וגם לפי מ"ש תוס' דמ"ז ע"ב צ"ל כן. וכש"כ מודים שהיא לכ"ע דרבנן. אמנם לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש בשו"ע סי' נ"ב. שידלג פסוקי דזמרה וב"ש וישתבח בשביל להתפלל עם הצבור. הנה עיקר הקפידא היא על תפילת י"ח להתפלל עם הצבור כמש"ש. ובעת שמתחיל יוצר אור הרי עדיין לא באה מצוה החמורה לידך. ואתה דוחה הקלה שכבר באה לידך. ושם שניהם מדרבנן. וקשיא מרש"י דסוכה הנ"ל. אי מהא לא אריא. כי המעיין בשו"ע רבינו ז"ל סי' הנ"ל יראה דלק"מ שנתן טעם משום שפסד"ז לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהא רצויה כו'. וא"כ מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפילתן מתקבלת בוודאי. מה שא"כ בהזכרת חנוכה ופורים שהיא מצוה בפני עצמה ודו"ק. ועוד י"ל דדילוג של חנוכה נק' משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות. עי' רמב"ם פרק א' מהלכו' ברכות הל' ה' וכ"מ שם. שוב אחר כותבי זאת בזמן רב מצאתי בתשובת חכם צבי תשובה דשייכא לענינו. היא תשובה ק"ו עיי"ש: