סימן יז

ב

וא"כ קשה דיהי' כמ"כ הדין בנגע רגל האלף בגג האלף כו' דהענין שנשתנה צורת האות דה"ל כמו יו"ד שחסרה קש"י יהי' מהני תיקון. וראי' מתשו' מהרי"ל סי' ק"ט שכתב וז"ל כמו שכתב מהר"מ והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות דחשיב כתב כסדרן כיון דתינוק דלא חכים ודלא טיפש קרי ליה וראייתו מדקאמר אין תולין פי' בין השורות בתפילין ומזוזות תולין הוא דלא הא כה"ג שרי וה"נ נ"ד הכי ורואה אני שהדברים ק"ו דהתם בפרודות פסולין לגמרי כמו שהוכיח מהר"מ מכמה ראיות אפ"ה כי מתקן ליה חשיב כסדרן כו' עכ"ל. וא"כ גם בנגע רגל האלף בגג האלף כו' שייך לומר כן אע"ג דפסול לגמרי מ"מ כי מתקן ליה לא חשיב שלא כסדרן כיון דתינוק דלא חכים ודלא טיפש קרי ליה וכ"נ עוד ממ"ש מהרי"ל בתשו' וז"ל אם חוטרא דחית מלעיל אין נוגעים זה לזה אך מ"מ אין ניכר להדיא פרידתם אם אפשר לתקנם אחרי כתיבתם וע"ז השיב בסי' קל"ז וז"ל בעניותי נראה דשרי לתקן כי היכי דשרי מהר"מ לתקן כשאין גוף האות נוגע ודייק ליה מהדר קאמר אין תולין משמע לתקן גוף האות שרי אנן נמי נידוק הכי על החוטרא כיון שכתבת שאין ניכר פרידתם להדיא אין בידי לחלק משאר גופי האותיות הפסולות למהר"מ מכמה ראיות ברורות ועצומות שהביא בתשובתו אפ"ה שרי לתקן מטעם שהיה נראה אות בתחלה ה"נ לא שנא כו' ודאי אי הוה נפרד להדיא עד שנראה כשני זיינין ונשתנה צורת האות אהא לא הוה דייקינן מאין תולין דגרע מתלייה דאין כאן אות. אבל נדון דידן כיון דנראה כחית נראה דשרי לתקן עכ"ל: