סימן כ

ב

ומ"מ נראה שיש הפרש בין דברי המרדכי שבב"י סי' קנ"א שלא התיר אלא בנותץ ע"מ לבנות דההיא נתיצה בנין מקרי ובין הרמב"ם שלא אסר אלא דרך השחתה. וזהו המחלוקת שבין הט"ז והאלי' רבא ועמ"ש לקמן בשם הבית מאיר. שהט"ז נמשך אחר דברי המרדכי שלא כתב שהאיסור רק דרך השחתה אלא דבעינן שהנתיצה יהי' נחשב בנין. וא"כ לפ"ז נראה לומר שלא נחשב הנתיצה בנין אלא דוקא כשנותץ וסותר ע"מ לתקן במקומו ממש שרי אע"ג דבמחיקת השם כה"ג אסור (אם לא שכבר נתקלקל שנגעו האותיות כו') אבל לנתוץ ולסתור ולקלקל בבהכנ"ס על מנת לתקן ולבנות במקום אחר אסור ובפרט באבני ההיכל והמזבח ודאי י"ל כן לכ"ע. והמרדכי מדמה בזה קדושת בהכ"נ ג"כ לאבני ההיכל לכן אין שרי לנתוץ מאבני בהכ"נ ועציו אלא ע"מ לתקן במקום הנתיצה ממש והגם דשרי לסתור בהכ"נ כשבונים בהכ"נ אחר אף שהיא במקום אחר כאמור למעלה בשם תשו' מ"ב והמג"א זהו משום שחלה קדושתו על בהכ"נ שבנו. אבל כשאין בונין בהכ"נ אחר רק בהכ"נ זה ישאר בקדושתו וסותרים בו כותל כדי לבנות עזרת נשים נמצא נשאר קלקול במקום קדוש והתיקון הוא שלא במקומו זה אסור שהרי פשיטא עזרת נשים דלא דמו כלל לדין בנו בהכ"נ אחר. כיון להאנשים נשאר רק בהכ"נ זה כמקדם. וגם עזרת נשים אין קדושתו כמו בהכ"נ של אנשים שבו הארון וס"ת. במכש"כ ממ"ש בגמ' פרק בני העיר (דכ"ו ע"ב) דבהמ"ד חמור קדושתו מבהכ"נ כ"ש בהכ"נ מעזרת נשים. ועם היות כי גם הנשים חייבות בתפלה כמו האנשים. מ"מ כיון שפטורים מן הק"ש ומן התפילין והרי ק"ש ותפילין הם ג"כ כמו עולה ומנחה פ"ב דברכות. וקריאת התורה. וגם כי סתם בהכ"נ עכשיו הוא ג"כ בהמ"ד. ונמצא בקדושת בהכ"נ נשאר קלקול היינו שהי' הכותל עב וחזק ועתה ישאר כותל דק. זהו ודאי סתירה וקלקול בהכותל וגם בבהכ"נ. וכה"ג איתא בעיקרי דינים סי' ח' סעי' ל"ד בהכ"נ שהי' בו כותל רעוע והפילוהו ארצה והי' עב ביותר ועשאוהו מחדש דק מאד כו' לא יפה עשו כו' עכ"ל. וכ"ש הכא שאין הכותל רעוע כלל. ע"ש סעי' י"ד אמנם בכותל עצמו כו' ע"ש. ובמג"א שנדפסו עם שערי תשובה ססי' קנ"א כתב וע' בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ד כתב שכותל בהכ"נ מבחוץ כקדושת בהכ"נ שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו עכ"ל. ובנד"ז יש עוד קלקול קצת שיעשו בהכותל הדק כמו חלונות גראטעס מעזרת נשים לבהכ"נ ויהי' נשמע קול הנשים בבהכנ"ס של האנשים משני מקומות וזהו בלבול בתפלה יותר מכשהוא רק ממקום א' ואינו חשיבות כלל לבהכ"נ. וא"כ כיון דחשוב סתירה לגבי בהכ"נ לא מהני כלל מה שיעשו תיקון בנין עזרת נשים שהתיקון הוא במקום אחר שלא במקום הסתירה והקלקול. וזה יש ללמוד ממ"ש בגמ' בשבת פרק במ"מ (דל"א ע"א) אמתניתין ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה אמר עולא לעולם כרבי יהודה ס"ל (דמשום אינה צריכה לגופה לא מיפטר כו' ע"ש) וקסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר. וע"ש ברש"י כל מקלקל דשבת הוי פטור דלאו היינו מלאכת מחשבת וסותר דתנן באבות מלאכות דמיחייב סותר ע"מ לבנות הוא ואינו יכול לבנות אא"כ סותרו והשתא לאו קלקול הוא ור' יוסי סבר דאם במקומו סותר ובונה הוא דמיחייב אסתירה ואי לא לא ומכבה דומיא דסותר הוא כו' עד אין זה סותר ע"מ לבנות במקומו כו' עכ"ל ור"ל דסתירה זו אף שהיא ע"מ לתקן כיון שהתיקון הוא שלא במקום הסתירה ממש אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול ולכן פטור ע"ז בשבת. וא"כ מזה נלמוד לסתירה דנד"ז של כותל בהכ"נ אף שהוא ע"מ לתקן עז"נ כיון שאין התיקון במקומו כלל. ובמקומו זהו סתירה אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול. והרי לא שרי להמרדכי סתירה וקלקול בבהכ"נ אלא משום שהוא כדי לתקן. וא"כ זה שיתקן בעז"נ אין זה חשוב תיקון כלל לגבי בהכ"נ דאנשים. והנה אע"ג דבגמ' במ"מ שם מתרץ ר' יוחנן דברי ר' יוסי באופן אחר משום דס"ל כר' שמעון י"ל זהו כדי לומר דאפילו בפתילה אינו חייב אלא בכיבוי הצריך לגופה יעו"ש. אבל בהא דבסתירה אינו חייב אא"כ סותר ע"מ לבנות במקומו י"ל דלא פליג על הא דעולא. וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' שבת דין י"ח כל המקלקל ע"מ לתקן חייב כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק כו' חייב עכ"ל. הרי בעינן ע"מ לתקן במקומו דוקא. מזה מבואר דס"ל דדינו דעולא ג"כ אמת דאין חשוב סותר ע"מ לבנות אלא כשהתיקון הוא במקומו:

קיצור. מ"מ נראה דדוקא בסותר בבהכ"נ ע"מ לבנות ולתקן במקום הקלקול שרי שסתירה זו חשובה תיקון. אבל כשסותר לתקן שלא במקומו אינו חשוב תיקון וה"ל קלקול כדאיתא בשבת פרק במ"מ (דל"א ע"ב) אמר עולא כו' וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' שבת הלכה י"ח. וא"כ בנד"ז שסותר כותל בבהכ"נ ומקלקלו ע"מ לתקן עז"נ אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול ואסור: