סימן לא

ב

וכ"ז כשהם באמת שותפים ישראל וא"י. אבל בנד"ז שהטחינה הוא של ישראל לבדו ובחצירו ממש והסוסים שלו. וגם מביאים התבואה בשבת מחצירו לבית הטחינה וכן מוליכים הקמח הסולת מבית הטחינה למקומות אחרים על הסוסים הנ"ל. והפועלים שכירי חודש ושכירי יום כו'. יש בזה הרבה איסורים. האחד מ"ש הב"י ססי' רמ"ד ד"ה כתב סמ"ג. דמשמע מהמכילתא שאיסור כשהא"י עושה מלאכה בציווי הישראל הוא דאורייתא. ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ח חיזק סברא זו. מיהו אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' רמ"ג ססעי' א' כ' דהוי מדרבנן וכ"ד כל הפוסקים. וכן משמע בהדיא בגמ' פ"ק דגיטין (דף ח' ע"ב). מ"מ משמע בהדיא בגמרא פ"ק דסוכה (דט"ז ע"ב) שהדרבנן של איסורי שבת חמור גם מהדאורייתא של מ"ע יעו"ש. וביותר בדבר שהוא בפרהסיא חמור טובא טפי. וע' בגמ' פ"ק דחולין (דף ה' סע"א) חוץ מן כו'. ועיין בהרא"ש בעירובין פרק הדר סי' י"ג מובן ומבואר דפרהסיא דחילול שבת אף באיסור דרבנן חמור טובא. הב' משום שמביאים תבואה לבית הטחינה בשבת מבית התבואה שבחצר הישראל. א"כ ה"ל כהא דמ"ק (די"ב) סיועא הוה מסייעא בתיבנא בהדייהו כהובא ב"י ססי' רמ"ד. וע' בש"ע אאזמו"ר סי' רמ"ד ס"ך דאף בדין ישראל ששכר מלח דההיתר משום דהא"י הם קבלנים עכ"ז כ' ובלבד שלא יביאו עצים מרשות הישראל בשבת. וע"ש בק"א סק"י איסור זה מפורש ברפ"ב דמ"ק כו'. ובודאי דדין זה אינו דומה כלל לדין ישראל ששכר מלח דהתם הא"י הם כקבלנים משא"כ הכא. וגם שם נחלק בתשו' פמ"א וע"ש בק"א סק"ט שאף שחולק על הפמ"א מ"מ צ"ל להא"י שאינם מוכרחים לעשות בשבילו. וכ"ז בקבלנות. משא"כ בנד"ז שהם שכירים. הג' דשם ג"כ לא התיר משום מראית העין רק כשיש הפסד מכיסו מה שצריך לשלם להשר ולא מניעת הריוח. ובנד"ז שהוא שלו ואינו שוכרו מהשר לא שייך היתר זה. אף אם יפסיד מכיסו אם לא יעשה בשבת דמי מכריחו לעשות עסק זה. וכ"ז אם מדינא הי' היתר כמו בקבלנות. אבל כאן שמדינא אין שום היתר. א"כ הפרסום והמראית עין מגדיל האיסור. הד' המלאכה שעושים בהסוסים והשוורים של ישראל דהוא איסור מדאורייתא משום שביתת בהמה:

קיצור. הגם דקי"ל דא"י העושה מלאכה לישראל איסורו מד"ס מ"מ יש בו צד חומר ביותר וכ"ש אם הוא בפרהסיא. ב' דוגמת סיוע הוה מסייע בתיבנא אף בקבלנות אסור. כש"כ בשכירים. המלאכה שעושים בהסוסים איסור דאורייתא: