סימן ד

ב

ר' נתן אומר אינו צריך מלשון זה דקדק אחד דלדינא אין חילוק בין ר' נתן לת"ק. וא"כ כמו דלר' נתן איטר מניח בימינו שהיא שמאלו לפ"ד סה"ת והתוס' וכל הפוסקים ודלא כהמרדכי ברש"י כן גם לת"ק הדין כן וזה ראי' למ"ש לעיל:

בפרש"י דרוב בני אדם כותבין בימין. עמש"ל בזה בשם המרדכי ובשם סה"ת. והנה בתוס' ד"ה מה כתיבה יש להסתפק כו' דשמא יש לדמותו כשולט בשתי ידיו. מבואר דס"ל שיש לומר דאזלינן בתר כתיבה דידי'. משא"כ לפרש"י אין ספק בזה דאזלינן בתר תשוש כח והיד שמאל שיש לו בה כח וגבורה ועושה בה מעשיו היא ימינו אע"פ שכותב בימין כל אדם כ"כ הרא"ש בשם סה"ת הובא ב"י. והנה אף להתוספות אין שייך ספק זה רק לר' נתן. משא"כ למאן דדריש ידכה בה"י זו שמאל דהיינו כרב אשי דאמר ידכה יד כהה א"כ לדידי' ודאי בתר כח וגבורה ובתר חלישות תליא מילתא וכיון דלר' נתן ג"כ הוא רק ספק דהא לפרש"י וסה"ת גם לר' נתן הדין כן ע"כ לכאורה יש לתפוס יותר כמ"ד יד כהה. וכן מבואר בפשיטות בחידושי הרשב"א ובהר"ן ר"פ גיד הנשה. ועוד דכללא הוא דלא שבקינן פשיטותא דחד מקמי' ספיקא דאידך מה גם שלפ"ד סה"ת אין שום ספק לאידך ג"כ. והנה בהגהת סמ"ק בשם ה"ר יחיאל דאדם שהוא איטר יד ימינו שרגיל לכתוב גם בימין אז יניח בשמאלו. ופי' המג"א סי' כ"ז סק"י דאפילו כותב בשמאלו ג"כ ועושה כל מעשיו בשמאלו ס"ל להרי"ח כן ומהתוספות לא משמע זה כלל דהתוספות לא כתבו יש להסתפק כו' אלא כשכותב בימינו לבד רק שיש לו כח וגבורה בשמאל ובה עושה מעשיו (ה"ל איטר גמור) איך נאמר אנו דאפי' כותב גם בשמאלו לא חשוב איטר כ"א שולט בשתי ידיו. וכן נראה קצת ראי' מהא דשבת פרק הבונה (דק"ג ע"א) אמתניתין הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו חייב דא"ר ירמי' באיטר יד שנו ופריך ותהוי שמאל דידי' כימין דכ"ע ואשמאל ליחייב אימין לא לחייב ומאי קושיא כיון דתנן הכותב בין בימינו נימא דמיירי ברגיל לכתוב גם בימין ואפ"ה הוא איטר כיון שכותב גם בשמאלו וגם עושה כל מעשיו בשמאלו לבד ומ"ה חייב בין בימינו בין בשמאלו. א"ו נראה דכה"ג אינו חייב בימינו כיון דרוב מעשיו בשמאלו ובה יש לו כח וגבורה וגם כותב בה א"כ כתיבת ימין אינה חשובה מיהו יש לדחות דלענין שבת כיון דעכ"פ רגיל לכתוב גם בימין אמאי לא יתחייב בכה"ג ואפשר היינו הא דמשני בשולט בב' ידיו. אבל מ"מ לענין תפילין הי' נראה דאף להתוס' כה"ג חשוב איטר מטעם הנ"ל כיון לחד תנא ורב אשי ולת"ק לא תליא בכתיבה כלל. ולר' נתן ג"כ אפשר בכה"ג אין להסתפק אף לפ"ד התוספות. לכן נלע"ד דטעמו דרבינו יחיאל משום מ"ש ר"י דלפרש"י לר' נתן אף איטר גמור מניח בשמאל כל אדם וכן לת"ק הדין כן ויש לספק אי הלכה כוותיה אי לא כ"כ במרדכי. ולכן אף דאנן קי"ל כהברייתא דמתני סתם דאיטר מניח בימינו שהוא שמאלו מ"מ בעלילה שי"ל דאינו איטר כלל כ"א שולט בשתי ידיו פסק דיניח בשמאל כל אדם. והיינו ע"פ צירוף דעת רש"י. וא"כ אנו שיש לנו דברי סה"ת והרא"ש שביאר בהדיא דגם לפרש"י אליבא דר' נתן איטר מניח בימינו שהוא שמאלו וגם לת"ק י"ל כן אף להסמ"ג באה"ע סי' קס"ט. וכ"ש לדעת הטור שם דס"ל אף לענין חליצה איטר חולץ בשמאלו שהוא ימינו. א"כ כ"ש לת"ק ג"כ גבי תפילין הדין כן. ואף לפ"ד הרשב"א והר"ן ר"פ ג"ה דלענין חליצה חולץ בשתיהן מספיקא מ"מ לענין תפילין ס"ל דלא מספקא לן דבתר דידי' אזלינן א"כ היינו אף לת"ק. וכיון דלת"ק ולמ"ד יד כהה וכן לר"נ לכ"ע איטר מניח בימינו שהוא שמאלו א"כ אין לצרף כלל סברא זו שהזכיר המרדכי ולכן י"ל דבגונא שכ' המ"א העיקר שיניח בימינו שהיא שמאלו באמת דאף שכותב בה מ"מ כיון שכותב גם בשמאלו וגם עושה כל מלאכתו בשמאלו לבד א"כ היא ימינו באמת ולא אזלינן בתר כתיבה לבד לדונו כשולט בשתי ידיו. ועוד דהא פרש"י בשולט בשתי ידיו ששתיהן שוות לו בכח משא"כ הכא אינן שוות כלל וכלל דאף ששוות בכתיבה הרי יש עודף בשמאל שבה הכח וגבורה ועושה בה כל מעשיו. ומ"מ לחוש לדעת המ"א יש להחמיר שיניח תפילין גם על ידו השמאלית של כל אדם ויקרא בה בתורה או ילמוד בה מעט:

והיכא שכותב בימינו לבד ועושה כל מלאכתו בשמאלו ראיתי בביאור הגאון ז"ל סי' כ"ז שהכריע ג"כ דהעיקר כסה"ת וכ"נ דעת ר"י במרדכי ופליג על אביו של ר' אלחנן. ומ"מ בזה ראוי ודאי שיניח תפילין בשתי ידיו היינו מתחלה על יד א' ואח"כ על יד שניה וכדרך שפסקו באה"ע סי' קס"ט לענין חליצת איטר:

והיכא שעושה כל מלאכתו בימינו רק כותב בשמאלו הנה אף לדעת ר' אלחנן ואביו חשוב שולט בב' ידיו ומניח בשמאל כל אדם וכ"ד הב"ח. ולהמ"א מניח בימין כל אדם דה"ל כאיטר. ולפע"ד במחכ"ת אין דבריו נכונים בזה כלל. ולא יצא י"ח כלל כשמניח בימין כ"א אלא יניח על שמאל כ"א. ומ"ש המ"א ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע. הנה לדברי הרב"י בש"ע כיון שלא הכריע בין סה"ת להסמ"ק א"כ להניח על שמאל כל אדם עדיף מאחר שהדבר בספק. ולכן בכותב בימין ושאר מלאכות בשמאל יש לפסוק כסמ"ק דיניח בשמאל כל אדם להרב ב"י בש"ע (ועמש"ל שאין לסמוך ע"ז לבד) אבל בכותב בשמאל ושאר כל מעשיו בימין ודאי יש לפסוק להב"י דיניח בשמאל כ"א. והמ"א נתכוין למ"ש רמ"א והכי נהוג והרי בד"מ משמע דליכא מנהג ע"ז רק ונ"ל לנהוג כו' וכיון שהב"ח חולק ע"ז וכ"ד הרב"י בש"ע יש לפסוק כן. וכן מסיק הביאור מרדכי. ומ"ש אלא שמדברי המרדכי משמע כהמ"א כוונתו עמ"ש בד"ה ואם הרגיל כו' והרי מסיק שם דהלשון מגומגם וא"א [לעמוד] עליו ואדרבה פשט ד' ר"י משמע לגמרי כסה"ת שתרם מדותיו של ר"י רבו כו' לכן העיקר בזה כהב"ח: