סימן מא

א

ועתה נעיין בשיעור האויר שבין הצוה"פ לכותלי המבוי בכמה אינו פוסל משום דין מבוי שנפרץ. גרסי' פ"ק [דעירובין] (דף ה' סע"ב) אמר רב חנן בר רבא אמר רב מבוי שנפרץ מצדו (בכותל ארכו ולא אצל ראשו אלא שיש ארבעה עומד מן הפתח עד הפרצה) בעשר מראשו (שהי' מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר אמות ימעט ונפרצה פרצה באותה סתימה) בארבעה וכתבו התוס' עשר אין פירושו כארבעה דעשר כשל מטה וארבעה כשל מעלה עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שם דפי' מצדו בעשר היינו שבעשר אמות אינו נפסל מפני שהוא חשוב כפתח. ומ"ש מראשו בד' פי' שהוא אוסרה בד"ט. דכל היכא דעשרה אמות הוי פרצה ה"ה ד"ט כמ"ש הש"ס (ד"ו) אלא לאו בעשר כו' אלמא פרצת מבוי בארבעה טפחים עכ"ד. מאי שנא מצדו בעשר דאמר פתחא הוא מראשו נמי פתחא הוא אמר רב הונא ברי' דרב יהושע כגון שנפרץ בקרן זויות. דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי. ופי' בקרן זויות היינו כדפרש"י (דצ"ד ריש ע"ב) גבי וכגון שנפרצה בקרן זויות. שתופסת בשתי רוחותיה דהיינו בקרן זויות וכ"כ עוד רש"י לעיל (דף ה' סע"א). ופי' לא עבדי אינשי פירש"י (דצ"ד) דלאו אורחא הוא. וכ' התוס' כאן מיהו אם עשאה כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח כדאמר לעיל (ד"ה סע"א) דפתח לה בקרן זויות. וז"ל הריטב"א ופרקינן דלעולם בראשו ממש בעשר אם לא נפרץ במילואו. והכא כגון דנפרץ בקרן זויות. דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי. עיקר הפירוש כמו שפירש"י ז"ל שהפרצה בקרן זויות ממש שאוכלת שני ראשי הכתלים כותל מזרחי ודרומי או מזרחי וצפוני. וכההיא דאמרי' לעיל (דף ה' סע"א) כגון דפתח לה בקרן זויות שהוא על כרחנו כצורה זו. ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בד"ט. וכ' הריטב"א פי' דבכל ענין הפרצה אוסרת בד"ט בין בצדו בין מראשו. וכ' התוס' דמראשו היינו אם נפרץ בקרן זויות. אבל אם נפרץ מראשו בלא קרן זויות לא הוי בארבעה דלא פליג רב הונא אדרב יהודה דאמר לקמן (דף יו"ד ע"ב) מבוי שהוא רחב ט"ו אמות מרחיק שתי אמות ועושה פס שלשה אמות והשתא הוי פרצה שתי אמות ומצדו דהוי בארבעה היינו משום דקא ממעט בהילוכא. אבל כשהפרצה בראשו לא ממעט בהילוכא דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא עכ"ל. אמנם הריטב"א שם ד"י ע"ב כ' ומיהו אכתי ק"ל אשמעתין האיך הכשרנו שתי אמות של פרצה שראשו של מבוי ואפילו בתחלת הכשר מבוי. ואילו התם אמר ר"ה דבין בצדו ובין בראשו בד"ט ואע"פ שהוא בסוף מבוי ששאני יותר בכל מקום. וליכא למימר דכי אמרי' בארבעה. היינו כשהן בקרן זויות דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי דלא אתמר ההוא טעמא התם אלא למ"ד מצדו בעשר כדמוכח התם בהדיא. והנכון דהאי סוגיא למאי דקס"ד השתא. כרב חנן בר רבא רהטא דקסבר מצדו בעשר וכי קאמר מראשו בארבעה כדקיימא בקרן זויות דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי. וא"ת והא דשמעתין נמי בקרן זויות הוא. הא ליתא דלא מיקרי קרן זויות מפני שהיא בפיאה. אלא כשהיא בשתי קצוות המבוי שאוכלת משתי קרנות וכדפרש"י ז"ל כו'. אבל בתוס' אמרו כי אפילו רב הונא כשאמר אחד זה ואחד זה בארבעה לא איירי בראשו אלא בקרן זויות. וה"ק אחד ראשו בקרן זויות ואחד צדו שלא בקרן זויות אינם אלא בארבעה הא בראשו שלא בקרן זויות י"ל בעשר ואינו מחוור דא"כ כו'. וי"ל כו' עכ"ל. ומ"מ לדינא אין נפקותא בין התוס' להריטב"א דהא הריטב"א ד"ו סע"ב ס"ל דהלכתא כרב חנן בר רבא משום דרב הונא ברי' דרב יהושע (דף ה' ע"ב) ס"ל ג"כ כרב חנן דפרצת מבוי בעשר. ועוד כיון לשיטתו רב יהודה (ד"י ע"ב) דאמר מרחיק שתי אמות ס"ל ג"כ לא כר"ה כ"א כרב חנן בר רבא. א"כ ה"ל רב חנן ורב יהודה רבים כנגד רב הונא. ומה"ט גם הרא"ש סי' ז' שהביא פלוגתא דהפוסקים דרבינו מאיר פסק כרב הונא ואבי העזרי והרז"ה פסקו כרב חנן. צ"ל דהנפקותא הוא רק לענין מצדו אבל לענין מראשו שלא בקרן זויות ע"כ צ"ל לרבינו מאיר ג"כ דפרצתו אינו בד"ט כ"א ביותר מעשר. שהרי הרא"ש פסק בפשיטות סי' י"ב ההיא דרב יהודה דמבוי שהוא רחב ט"ו אמות מרחיק שתי אמות ועושה פס כו'. ועכצ"ל דרבינו מאיר ס"ל כהתוס' דגם לר"ה הדין אמת דלא בראשו אלא כשנפרץ בקרן זויות. ודברי הקיצור פסקי הרא"ש צע"ג שבסי' ז' פסק כרבינו מאיר וכו' ואם נפרץ מראשו פרצתו בד"ט. ובסי' י"ב כ' מרחיק ב' אמות כו'. והם ב' הפכיים כדמוכח מהתוספות והריטב"א והל"ל ואם נפרץ מראשו בקרן זויות. ובמרדכי ר"פ בשם רבינו מאיר דפוסק כר"ה נראה דקאי רק על מצדו והביא ג"כ אח"כ ההיא דרב יהודה. והרי"ף והרמב"ם פי"ז הכ"א פסקו ג"כ הא דרב יהודה. והשמיטו פלוגתא דרב חנן ורב הונא. לכאורה מוכרח דס"ל הלכתא כרב חנן. אך הרי"ף כתב ואוקימנא הא דרבי אמי ורב אסי בדאית לי' גידודי וזהו כר"ה. וי"ל דס"ל כר"ה וכפי' התוס' דרב הונא לא פליג מראשו רק בקרן זויות. אבל הרא"ש ססי' ז' ורי"ף הביא דברי רבי אמי ורב אסי ולא הביא דברי רב חנן בר רבא ודברי ר"ה דפליגי במילתא דר"א ור"א. מכלל דס"ל דפרצת מבוי בעשר אפילו כי ליכא גידודי. וכ' הק"נ שהרא"ש לא גריס בהרי"ף האי ואוקימנא הא דרבי אמי כו' וכ"כ לשונו בססי' ד'. וכן מוכרח מלשון הרמב"ם פי"ז הי"ז שפסק ההיא דר"א ור"א ולא הצריך גידודי כלל:

קיצור. התוס' ס"ל דאף לר"ה פרצת מבוי מראשו כשאינו בקרן זויות אינו פוסל אא"כ ביותר מעשר אמות. והריטב"א ס"ל לר"ה פוסל מראשו בד"ט כמו מצדו. ומ"מ הריטב"א פוסק כרב חנן וכן ס"ל לרב יהודה (ד"י ע"ב). וכ"פ ראבי"ה והרז"ה הובאו בהרא"ש סי' ז' והר"ר יונתן הובא ב"י סי' שס"ד כרב חנן. וגם מהרי"ף והרמב"ם נראה כן. וגם רבינו מאיר שכתב הרא"ש דפוסק כר"ה ע"כ צ"ל דס"ל כהתוס' מדפסק ג"כ כרב יהודה: