ד

והנה הריטב"א כתב וא"ת מאי האי דפרכינן דילמא שבקי פיתחא רבה כו' אבל מיירי שלא הניח קורה כו' הובא לשונו לעיל סוף אות ב'. נראה מדבריו דאינו מפרש בהחשש דילמא שבקי פיתחא רבה כדפרש"י דא"כ בטיל לי' לחי דפתחא רבה. דאם כן אפילו הניח הקורה מכותל לכותל לא מהני דנהי דהוכשר הפתחא זוטא ע"י הקורה שעליו הא כיון דבטיל לי' פתחא רבה ובטיל הלחי שבו או הקורה א"כ נשאר פתח זה בלי תיקון ואנן ודאי בעינן תיקון בפתח כזה הרחב עשר אמות. וקורה שע"ג השתי אמות לא מהני כלל לפתח זה. שהרי הוא חוץ לעשרה אמות הרבה. א"ו משמע לכאורה דמפרש דכיון דשבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא אינו בדין שיהי' הפתחא זוטא בלי תיקון דלחי או קורה. אע"ג דהפתחא רבה לא בטיל תיקונו. והג"א בשם הא"ז כתבו ואי שביק פתחא רבה ועייל בפתחא זוטא בטל כל תיקון המבוי ואי עבדי צוה"פ לזוטא לא בטיל עכ"ל. ובס' תפארת שמואל סק"ט הגיה ואי עבדי צוה"פ לרבה לא בטיל. עכ"פ מוכרח דלא ס"ל כהריטב"א דלהריטב"א אין צריך צוה"פ דוקא כ"א שיהי' קורה או לחי גם בפתחא זוטא. משא"כ הג"א מא"ז ס"ל כפרש"י דהטעם משום דבטיל תיקון המבוי מהפתחא רבה ולא מהני אא"כ עשה שם צוה"פ כמו שהגיה התפארת שמואל שעי"ז אין שייך שיבטל פתחו אף אי שבקי לי' כיון דמתוקן בצוה"פ דה"ל כמחיצה. ולפמ"ש לפנינו בהג"א ואי עבדי צוה"פ לזוטא. י"ל דטעמי' משום דכיון שיש כאן שני פתחים ובין שניהם הוא יותר מעשר אמות אינו בדין שיהי' ניתר ע"י לחי או קורה. דלחי או קורה אינו מהני רק בעשר אמות. והגם שהשתי אמות ניתרין ע"י עומד מרובה זהו בדלא שבקי פתחא רבה. אבל בדשבקי לי' ועיילי בפתחא זוטא צריך תיקון כמו בפרצת מבוי מצדו אע"ג דעומד מרובה עכ"ז אי בקעי בי' רבים פוסל. וכיון דצריך ג"כ תיקון לא מהני לחי וקורה כיון בין שני הפתחים יש שנים עשר אמות. ע"כ צריך צוה"פ בזוטא. אבל סברת רש"י הוא דמצד הפתחא זוטא עצמו א"צ תיקון כלל. אף אם הולכים ובוקעים בי' כיון דאיכא עומד מרובה. ולא דמי לפרצת מבוי מצדו. רק החשש משום דבטיל לי' תיקון דפתחא רבה. ולפי דברי הריטב"א י"ל שאין מוכרח הראי' שהבאתי באות שלפני זה דאין פוסל בקיעת רבים בהפרצה. דהא לדידי' באמת הטעם משום דהפתחא זוטא הוא בלי תיקון. מיהו עכ"ז לל"ל דילמא שבקי כו' וכנ"ל. והנה מדברי התוס' (ד"ה ע"ב) ד"ה קל וחומר נראה ג"כ שהעיקר כסברת רש"י דאמרינן שם אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה קל וחומר מחצר ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה ניתרת בעומד מרובה מבוי שהוא ניתר בלחי וקורה אינו דין שניתר בעומד מרובה וכ' התוס' שם ואמחיצה רביעית הוא דעביד קל וחומר דליהני עומד מרובה. אבל שיועיל עומד מרובה בכל ד' מחיצות ליכא למילף דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו לחי עכ"ל. ורב אשי ג"כ ס"ל כן. אלמא רוח רביעית דמבוי לא דמי לשאר רוחות וניתר בעומד מרובה לכ"ע. ומש"ה ודאי הפתחא זוטא דשתי אמות שניתר בעומד מרובה א"צ שום תיקון מצד עצמו ע"כ הוצרך רש"י לפרש דהחשש רק משום הפתחא רבה. ומצד ק"ו זה י"ל הטעם דנפרץ מראשו דהיינו ברוח רביעית אין פרצתו בעשר אפילו בקעי רבים משום הק"ו מחצר שבחצר אין פוסל בקעי רבים כדאיתא בגמ' (ד"ח סע"א). וא"כ י"ל מה חצר שאין ניתר בלחי ניתר בעומד מרובה אע"ג דבקעי בי' רבים ק"ו למבוי ברוח רביעית שניתר בלחי וקורה שניתר ג"כ בעומד מרובה אע"ג דבקעי בי' רבים. אך יש לדחות שזה הדין אמת ודאי היכא שכל פתח המבוי ניתר בעומד מרובה דאע"ג דבקעי בי' רבים שרי כמבואר בגמ' שם בענין מבוי שבעה או שמונה. אבל במבוי שנפרץ מראשו י"ל דליכא ק"ו דמבוי שהוא ניתר בלחי אינו דין כו' דהא ס"ל להג"א דאין הפרצה ניתר בלחי. כ"א צריך צוה"פ. ומ"מ י"ל דשם רוח רביעית אחד הוא. וכיון דעכ"פ ברוח רביעית מהני לחי. הדין נותן שיהי' מהני בהפרצה שמראשו ברוח רביעית ג"כ עומד מרובה דעדיף טובא מלחי:

קיצור. לפי דברי הריטב"א שמפרש ועיילי בפתחא זוטא וצריך הפתחא זוטא תיקון א"כ ליכא ראיה דאין בקעי רבים פוסל בהפרצה. מיהו ז"א דא"כ לל"ל דילמא שבקי פתחא רבה א"ו אף להריטב"א דוקא כששבקי ולא מצד בקיעת רבים. הג"א ס"ל כפרש"י. מדברי התוס' (דף ה') נראה כפרש"י כאן. ומשם ג"כ קצת ראיה דבקיעת רבים אין פוסל בפרצה שמראשו. ועכ"ז יש לדחות שאין משם ראיה: