ז

וליישב זה צ"ל עפמ"ש התוספות (ד"ה ע"ב) בד"ה תאמר במבוי דהיא הנותנת דבשביל שמבוי ניתר אפילו בלחי משהו הוו פרצתו בד"ט כו'. משא"כ בחצר דלא התרתו אלא בעומד מרובה שרי עד עשר. ולמסקנא היינו בבקעי רבים בפרצה דמבוי בד"ט. וע"כ נראה דחומרא זו בפרצת מבוי יותר מבפרצת חצר הוא דוקא בשני כותלי אורך המבוי שבהם הוא שהחמירו דאפילו עומד מרובה לא יהי' מהני. וצריכה הפרצה תיקון כדין מבוי עקום. ועיין בדברי אאזמו"ר סי' שס"ה ססעי' א'. אבל כשנפרץ בראשו היינו ברוח שלישי או רביעי מקום שבלא"ה בוקעים שם רבים כיון ששם ברוחות ההם הקילו יותר טובא מבחצר דאפילו לחי מהני. א"כ אין להחמיר שם בנפרץ יותר מבחצר עכ"פ. ומהני להפרצה שם מאי דמהני בחצר בכל הרוחות היינו עומד מרובה אע"ג דבקעי שם רבים. ותדע דהא התוס' שם ר"ל סברא זו כיון דאקילו בה חד קולא אקילו בהו קולא אחריתי אלא דאח"כ דחו זה. וי"ל דדחיי' זו הוא רק על שתי רוחות כותלי אורך המבוי ששם אין להקל כ"א להחמיר יותר. אבל ברוח ד' דמבוי שהקילו בי' טובא שפיר י"ל שאין להחמיר בו עכ"פ ביותר מבחצר. מה גם דבקיעת רבים שמבטלים מחיצה דעומד מרובה זהו כעין דברי רבי יהודה ורבי יוחנן וחומרא זו שייך יותר בשתי מחיצות דאורך המבוי דר"י ס"ל דשתי מחיצות הם דאורייתא וכששתי מחיצות אלו הם שלמות לא פסל לר"י בקיעת רבים כלל. לכן אין להחמיר כ"כ עכ"פ בפרצה דארבעה טפחים בראשו כשיש עומד מרובה. ועוד ראיה דע"כ חמור בצדו מבראשו דהנה גבי מבוי עקום דאיתא בטוש"ע סי' שס"ד ס"ג או צוה"פ בכל אחד משני ראשיו ולחי או קורה באמצע. והוא מדברי הרא"ש פ"ק רסי' וי"ו. וכ"מ מהריטב"א שם וז"ל וכשתאמר לרב למה עושין צורת פתח בעקמומית ואין עושין אותו באחד מראשיו. י"ל מפני שיהא אותו צוה"פ שעושין שם משמש לשתי המבואות ויראו אותו כי הפתח ההוא משמש לכאן ולכאן. ואם אתה עושה צורת פתח באחד מראשיו כי אין זה הראש שבו צורת פתח חשוב ראשו של שני כלל עכ"ל. ור"ל שא"כ לא הוכשר המבוי השני וצריך לעשות בו ג"כ צוה"פ. ולכן כ' רש"י ז"ל ובעקמומיתו צריך צוה"פ וכ"כ רי"ו. וקשה ע"ז מדוע צריך לחי בעקמומית כששני ראשיו נתקנו בצוה"פ מאי שנא ממבוי המפולש דסגי לי' בצוה"פ מצד אחד ולחי או קורה מצד השני. וה"נ הרי כל מבוי משני מבואות אלו יש לו בצד א' צוה"פ ובצד השני הוא סתום רק דה"ל כנפרץ מצדו. וא"כ לא יהא אלא דפרצה זו היא תורתו כמפולש וצריך לחי. הרי כאן יש מצדו עומד מרובה על הפרוץ ועומד מרובה הוי מחיצה גמורה מדאורייתא ועדיף טובא מלחי. וא"כ אף דבקעי שם רבים מה בכך הרי במבוי המפולש סגי לי' בלחי מצד השני אע"ג דבקעי שם רבים. וכן יהי' סגי הכא בעומד מרובה דעדיף מלחי. אע"כ צ"ל דבשתי מחיצות כותלי אורך המבוי החמירו טובא יותר מברוח ד' דמבוי מקום העשוי להילוך ששם הוא דאין פוסל בקיעת רבים אפילו נגד לחי לבד. והכא גבי צידי המבוי מלבד עומד מרובה בעינן ג"כ לחי. וא"כ בפתחא זוטא שבראשו י"ל דלא איכפת לן כלל בבקיעת רבים וסגי בעומד מרובה לבד כפשט דברי רב יהודה (דף י' ע"ב). וכמו בחצר:

ועוד יש להקל בזה ע"פ דברי הפמ"א שהבאתי לעיל אות ג' דס"ל דבפרצה שמראשו לא חשוב בקעי בי' רבים כלל משום דלא שבקי פתחא רבה כו' כנ"ל. וכ"כ שם עוד אבל מראשו אפילו בקעי בה רבים כיון דמראשו הוא מ"מ הוי כמו שאין בוקעין בו רבים משום דלא שביק פתחא רבה וכו'. וא"כ אין בוקעין בו רבים מיקרי וכו'. דלעולם הוי רבים בוקעים בו משום דלא שביק עכ"ל. ויש להוסיף על דבריו דהא מקור האיסור בבקעי רבים בפרצת מבוי נובע מדין מבוי עקום ושם בהעקמומית בוקעים ועוברים כל העוברים ממבוי זה למבוי השני. ובכה"ג הוא דנק' בקעי בי' רבים וכמ"כ בנפרץ מצדו כל העוברים ממבוי זה לאותו מקום שהפרצה לשם עוברים דרך פרצה ההיא לקצר דרכם. משא"כ במבוי שנפרץ מראשו הרי רבים הנכנסים דרך פתח הגדול שבו הצוה"פ ובהצדדים עוברים פחותים מזה בודאי. א"כ אין זה דומה כלל לבקעי בי' רבים דבמבוי עקום:

קיצור. הא דבמבוי פוסל בקעי רבים יותר מבחצר הוא משום שניתר אפילו בלחי משהו לכן החמירו בו בזה. ויש לומר דהחומרא אינו ברוח רביעי דמבוי שבו הקילו בלחי. ועוד ראי' ממבוי עקום דע"כ נפרץ מצדו חמיר טפי מדין ראשו ברוח ד'. ועוד יש להקל דהכא לא חשיב בקעי רבים כלל כיון דיש ג"כ פתחא רבה ולא שבקי פתחא רבה כמ"ש בתשו' פנים מאירות חלק ראשון סי' כ"ה: