ח

מיהו כ"ז אם הצוה"פ מופלג משני צדדי הכותל רק ברוח אחד דמבוי דהיינו רוח ד' דמבוי. אבל ברוח השלישי הצוה"פ סמוך למבוי תוך ארבעה טפחים אף שאינו תוך ג"ט דלגבי צוה"פ א"צ לבוד. ורק מדין נפרץ מראשו ופחות מד"ט לאו פרצה היא. וכיון שהפרצות רק ברוח רביעי דמבוי כיון שבו הקילו ע"כ אין להחמיר בו יותר מבחצר עכ"פ כנ"ל. אבל אם הצוה"פ מופלג גם כן ברוח שלישי דמבוי אפילו רק בצד אחד י"ל דשם יש להחמיר כמו בשתי רוחות דאורך המבוי דלא מהני שם עומד מרובה אם בקעי שם רבים. מיהו בלא בקעי שם רבים הרי גם בנפרץ מצדו קי"ל דאינו פוסל אא"כ ביתר מעשרה אמות וה"ה ברוח שלישי דמבוי ניתר הפרצה בכה"ג ע"י עומד מרובה וה"ה ע"י צוה"פ דה"ל כעומד. ואין לומר כיון דילפינן רוח ג' דמבוי משתי רוחות והרי שם לא מהני עומד מרובה כ"א עומד גמור. ולא צו"פ לפ"ד הרמב"ם והריטב"א. אך כיון לדעת התוספות והרשב"א מהני וכן לדעת הרא"ש והטוש"ע סי' שס"ב סע"י כמ"ש לעיל בתשובה שלפני זאת אות זיי"ן. כ"א לדעת הרמב"ם לא מהני רק ברוח שלישי דמבוי ע"ז י"ל כיון עכ"פ ברוח שלישי דמבוי חשוב צוה"פ עומד גמור גם להרמב"ם א"כ אם נשאר פרצה חוץ לצוה"פ ולא בקעי רבים שם אין לפסול כמו בנפרץ מצדו בעומד גמור. דהא הכא ברוח שלישי הוה צוה"פ כעומד גמור בשתי רוחות. דאין להחמיר דגם הכא בעינן עומד גמור ממש כיון דילפינן משתי הרוחות ושם לא מהני כ"א עומד גמור. ע"כ י"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון. דכולי האי אין להחמיר כיון דלהתוס' והרשב"א והרא"ש וטוש"ע חשוב באמת צוה"פ עומד גמור גם בשתי הרוחות בחצר ובמבוי. ע"כ בלא בקעי רבים שם אין להחמיר. אבל בבקעי רבים לכאורה אין [להתיר] כ"א ע"פ סברת הפמ"א דלעיל דמראשו לעולם לא חשוב בקעי רבים משום דלא שבקי פתחא רבה כו'. אך ע"ז לבד אין לסמוך להקל רק ברוח רביעי משום שיש לצרף הסברא דשם לא פסיל בקעי רבים כדלעיל. משא"כ ברוח שלישי דמבוי. ולכאורה היה נראה לצדד ע"פ מ"ש לעיל דמה שהחמירו במבוי יותר מבחצר לענין בקעי בה רבים זהו מפני שהקילו בו שניתר בלחי וקורה והבאתי כן מן התוספות (ד"ה ע"ב). וא"כ י"ל במבואות שלנו שאנו נוהגין לעשות להן צוה"פ. א"כ אין מקילין עכשיו במבוי כלל יותר מבחצר. לכך י"ל דאין להחמיר בו ג"כ יותר מבחצר לענין בקעי בו רבים. אך יש סתירה לזה מדין מבוי עקום שנת' לעיל אות זיי"ן דאף שעשו צוה"פ בשני ראשי המבוי עכ"ז צריך לחי בעקמומיתו. והרי העקמומית נידון כפרצת מבוי בצדו. הרי החמירו בו יותר מבחצר אף שתיקנוהו בצוה"פ. מיהו כיון שהרבה פוסקים חולקים ע"ז אף אם ראשי המבוי ניתקן בצוה"פ מצד אחד ולחי או קורה מצד השני ס"ל שא"צ תיקון כלל בהעקמומית כמ"ש הב"י סי' שס"ד. וכ"ד תשו' הר"ן סי' ע"ב. א"כ אף דלא קי"ל כן אפשר מ"מ בששני הראשים נתקנים בצוה"פ אין לדחות דבריהם. כיון שיש טעם בדבר. אלא שהטוש"ע פסקו להפך. וצ"ל הטעם משום דלא פלוג במבוי כמ"ש המ"א סי' שס"ג ס"ק כ"ה. אבל הרי בתשו' מ"ב סי' צ"ב הביא שאין עושין תיקון בעקמומית אלא שחלק ע"ז. ומדברי המ"א סי' שס"ג סעי' כ"ו ס"ק כ"ז נראה דנתן טעם להמנהג וכ"כ אאזמו"ר סי' שס"ד סעיף ט'.וכ"ד האלי' רבא סי' שס"ד. ולפ"ז כיון דאין העקמומית צריך תיקון אע"ג דבקעי בי' רבים א"כ ה"ה פרצת מבוי מצדו וכ"ש בראשו מהצד. אך כיון שטעמו של המ"א דהעקמומית א"צ תיקון הוא מפני שאינו קרוב לרה"ר והפרצה שבראשו קרובה לרה"ר. א"כ צריכה תיקון ועוי"ל דמבואות דידן בתים וחצרות פתוחים לתוכן ממש ואין להם שום קולא משאר מבוי. דאף אם החצר אין בה רק בית אחד מ"מ כיון שיש בהבית כמה חדרים י"ל שהן כשני בתים הפתוחים לחצר כמ"ש המרדכי ס"פ הדר ד"ה רב לא תני פתוחות כו' ונראה לר"מ דאע"ג דקי"ל בהא כרב כו' שיהו בתים כו' מ"מ במאי דס"ל דהיכא דפתיחי להדדי כו' ע"ש. ובמרדכי פ"ק ססי' תפ"א והיכא דליכא בתים כו' ע"ש:

קיצור. אם הצוה"פ מופלג מכותל המבוי גם ברוח שלישי דמבוי ד"ט אין להקל אא"כ לא בקעי רבים שם. ולכאורה יש לצדד כיון ששני ראשי המבוי נתקנין בצוה"פ בצירוף האומרים שמבואות יש להם דין חצר. מיהו לפי האמת מבואות שלנו י"ל חשוב בתים וחצרות פתוחים לתוכו ע"כ אין להקל: