סימן מו

א

בעיר שעושים את המ"צ לשליח שימכור חמצם. ומפרשי' שימכור כל החמץ גם שיובא לרשותם להבא עד ערב פסח ימכור ג"כ. ונותנין לו שטר שליחות ב' או ג' ימים קודם הפסח. ובעה"ב קטנים מביאים חמץ לבעה"ב שחתמו על שטר הנ"ל ונותנים להם במתנה. אם זה נכלל במכירת המ"צ כיון שלא הי' החמץ ברשותם כשנתנו לו כתב שליחות הנ"ל שאז עדיין לא יכלו למוכרם בעצמם דה"ל כמו מה שאירש מאבא מכור לך דאינו כלום. א"כ י"ל שאינו יכול לעשות שליח ע"ז אף לשימכור השליח כשיבא ברשותו וראיה מנזיר (דף י"ב):

הנה מ"ש בנזיר (די"ב ע"ב) ודילמא. מפשט הסוגיא דנדרים (דע"ב סע"ב) ובב"מ פ' השואל (דצ"ו ע"א) משמע לא כן אלא דרבי יאשיה ור' יונתן פליגי אליבא דרבנן וכמו שכתב בספר תבואת שמש בשם הרב דקראטשין וכתבתי מזה במ"א. וכן משמע בחידושי הרשב"א בנדרים שם גבי תירוץ התוספות בשם הקונטרס יעו"ש. וא"כ י"ל כמ"ש מהרי"ט בתשו' חלק ח"מ סי' כ"ג וכן יש תירוץ א' בסה"ת בסימנים סי' פ"ג ובמל"מ כ' שכן נראה מדברי רבינו ירוחם. ואע"ג דבקדושין (דכ"ג ע"ב) אמרינן מי איכא מידי כו' כבר תירץ מהרי"ט. ואדרבה יש לדמות הא דנזיר (י"ב) לעבד דמצי משוי שליח כו'. ומה שהביאו התוספות מיבמות פר"ג (דנ"ב ע"ב) כבר כ' במל"מ בשם הרמב"ם פ"ג ה"ו שהוא מפני שלא היתה בת גרושין ממנו ונמצא נכתב שלא לשם גרושין. ואף אם יכתבנו אחר שתנשא שאז היא בת גרושין כיון שלא שמע מפיו רק בעת שלא היה בעלה. אין זה לשמה. שהרי אפילו אומר אמרו לא חשוב לשמה. כל שלא שמעו מפיו כ"ש כה"ג. ששמעו מפיו בעת שלא היה אשתו כלל. הרי לא שמעו מפי הבעל. אבל אין זה ענין לשליחות דשליח שפיר מצי משוי בכה"ג. רק לשמה לא חשוב. ותדע דבטוש"ע פסקו דיכול למנות שליח שלא בפניו רק לענין לשמה לא מהני. דאין זה לשמה עד שישמע מפיו. וכמ"כ הסוגיא דיבמות (דנ"ב) הנ"ל. זה אינו שייך לשליחות רק מפני שאינו לשמה. וכ"מ פשט הסוגיא שם דאל"כ אמאי לא העירו ממנו בנזיר שם ובקדושין שם. א"כ לפ"ז אדרבה משם ראיה להיפך:

הב' אף לפי הסוגיא דנזיר שם הרי כ' התוספות כיון דבידו ללוש ולגלגל. אלא שהקשו ע"ז מהא דיבמות פר"ג הנ"ל וכבר נתבאר שלהרמב"ם אין זה שייך כלל לדין זה. וא"כ כמו היכא שבידו ללוש ולגלגל מהני אף דמחוסר מעשה י"ל כמ"כ בנ"ד כיון בידו למכור לו למחר כשיגיע לרשותו. וגם בודאי יגיע לכן גם עכשיו יוכל לעשות שליח על למחר ולא גרע זה מדין דקדושין (כ"ג ע"ב) דעבד עושה שליח לקבל גיטו אף דאיהו גופא לא מצי מקבל. ועוד הא לא איפשיטא הבעיא ומספקא לן דכהני שלוחי דידן נינהו אע"ג דישראל אין לו שייכות בקרבנות כלל. ולכן עכ"פ בנד"ז דיש לו יד לעשותו שליח בחמץ שעכשיו בידו כמ"כ יוכל לעשותו שליח על חמץ שיבא לידו מחר. ואפשר יש ראיה ממשנה פ"ט דפסחים (דצ"ח ע"ב) חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו ופרש"י צא ובקש את האבוד ושחוט עלינו ובגמרא בקדושין ר"פ האיש מקדש (דמ"א ע"ב) מבואר דהיינו שעשאוהו שליח למצוא ולשחוט עליהן ואמרינן דשלוחו של אדם כמותו ע"ש. ועי' מזה במרדכי פרק השולח גט ססי' שס"ו בשם רש"י אע"פ שמחזירין כו' לא בטלה שליחותו כו' ע"ש. והשתא איך מצו לעשות שליח במידי דאיהו לא מצי עביד שהרי נאבד הפסח ומחוסר מעשה גדול למצוא את הנאבד. ואיך נעשה שליח על השחיטה. הרי אין בידם לשוחטו עכשיו. אלא ש"מ דיכולים לעשות שליח בכה"ג. וזה הפך מ"ש התוס' דנזיר דהא דבידו ללוש ולגלגל לא מהני. דהא הכא אין בידם בודאי למוצאו ואעפ"כ יוכלו לעשות שליח לשוחטו. א"כ כמ"כ יכול לעשות שליח על חמץ שיבא לידו למחר שימכרנו ועי' שט"מ בנזיר י"ב שם שיוכל לעשות שליח קודם י"ד לשחוט פסחו משום שבידו להקנותו וכל שבידו לא נקרא מחוסר מעשה. שלכאורה ממשנה הנ"ל מוכח דאף אם מחוסר מעשה שאינו בידו עכ"ז יכול למנותו שליח שיהי' שלוחו לאחר שיהי' נעשה המעשה. אף שהוא מחוסר עדיין מעשה מה שאינו בידו כלל שהרי לאו בידו תליא למצוא האבדה. כש"כ הכא דאין זה מחוסר מעשה כ"כ כיון שדרך ומנהג שיביאו בעה"ב קטנים את החמץ ומוכרחים להביאו שלא יפסידו חמצן ושלא יעבורו בב"י ובב"י ובתוספות ר"פ בתרא דיבמות (דקי"ט א') ד"ה רבי מאיר. גבי רובא דתלי במעשה. דכה"ג אינו חשוב תלוי במעשה דממילא הוא בא כו':

הג' אף להתוספות דלא יכול לעשות שליח ע"ז מ"מ כיון דגילה דעתו שעושהו שליח ע"ז נהי דהשליחות לא מהני מ"מ אח"כ המ"ץ יוכל למכור משום דזכות הוא לו שלא יפסיד חמצו. ושלא יעבור בבל יראה ובל ימצא. וה"ל כמ"ש בש"ע ח"מ סי' קצ"ה ס"ג בהג"ה דודאי ניחא ליה. ועוד ראיה ממ"ש בהג"א פ"ק דגיטין בסי' י"ג השיב רש"י כו' והמכוון דהשליחות מצד עצמה לבד י"ל דלא מהני משום דא"א למנות שליח שלא בפני השליח לפ"ד כמה פוסקים ומש"ה צ"ל משום דזכות הוא לה כו'. ור"ל כיון דזכות הוא לה משום דגילתה דעתה כו'. לכן מהני השליחות אף שלא בפניו מצד זכייה עכ"פ. כן פי' המכתב מאליהו שער ששי ססי' א' וז"ל והמתבאר מדבריו דכל שמנתה שליח שלא בפניו. לאו שליחות גמור מדידה הוא אלא שהוא נעשה שלוחה מכח שזכין לאדם כו' עכ"ל. ואף שכתב שהטור ססי' ק"מ חולק ע"ז. שאני התם דעצם ענין הגירושין חוב הוא לה רק מפני שגילתה דעתה כו' חשיב ליה רש"י זכות וע"ז יש חולקים. אבל הכא שעצם ענין המכירת חמץ מצד עצמו זכות הוא לבעל החמץ. א"כ כשנוסף ע"ז שעשה את המ"ץ שליח למכור לו חמצו. אף אם אין זו שליחות גמורה לגבי החמץ הבא לו אח"כ. מ"מ הוי שליחות מצד הזכייה דזכות הוא לו. ולכן שפיר הוי שליח למכור כל החמץ. ומ"מ לרווחא דמילתא לכתחלה נכון לכתוב בשטר השליחות שעושהו שליח גם על החמץ שיבא לרשותו אח"כ עד ערב הפסח שיהי' שלוחו ושיעשה לו זכות זה למוכרו כו'. דכיון שמזכיר בפי' לשון שיעשה לו זכות ודאי הוה שליח מדין זכייה. וכעין זה כ' המכמ"א שם בשם רש"י שיאמר התקבל וזכי כו':