ג

וכתב עוד רבינו ז"ל דאע"ג דהכו"פ לית ליה סברא זו דכ' סי' קפ"ז סק"ז וז"ל דאף דתכניס מכחול ומוך בזו תברר דאין מוחזקת ברואה מחמת תשמיש ומותרת לבעלה אבל מ"מ לא בשביל זה מבורר דדם בא מהצדדים לטהרה אותה משום דם ולא תהא צריכה ז"נ וטהורה בלי טבילה וא"צ לפנים דאלף שפופרות אינם מועילים לטהרה מנדה דאמרינן באותו פעם לא חזיא ובפעם אחרת חזיא עכ"ל. מ"מ דבריו צע"ג. שהרי מרש"י והר"ן וסה"ת משמע לטהרה בלי ז"נ וגם סברתו שכ' דאמרינן באותו פעם כו' הרי ע"כ עינינו הרואות שהתשמיש גרם לדם שיבוא כמו למ"ד וסתות דאוריי' ובא האורח בזמנו והכא אף למ"ד וסד"ר אמרינן כן כיון החז"ט מסייע כנ"ל. וכיון שהתשמיש גורם וראינו ונתברר ע"י השפופרת שראתה מחמת תשמיש מהצדדים. מהכ"ת נימא שבפעם זה גרם התשמיש שיבא הדם מהצדדים ובפעם אחר גורם שיבא מהמקור כו'. כי חולי זה מהסתם במקום אחד הוא. וכ"ש להגזים כ"כ שאפילו אלף שפופרות לא יועילו כו' דמ"ש ממ"ש בש"ע סי' קפ"ז סעי' ז' אם כל פעם כו' כ"א בצדדים יש לתלות כו'. וה"נ כשנתברר עכ"פ ג"פ שנמצא רק על צדדי שפופרת ודאי אין לחוש שבפעם אחר אתא הדם מהמקור כו'. דהא דבש"ע שם כ' אם כל זמן כו' ובעינן הרבה פעמים היינו דשם אינה מוצאה ע"י שפופרת ויש לחוש דממקור בא לצדדים ע"כ אומר אם כ"ז כו' דאז הוי רג"ל. ועוד כ' רבינו להביא ראיה ממ"ש הרשב"א בתה"א סוף שע"ד דקפ"א ע"ב בענין רמ"ת דתולה במכתה אפילו אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה והביא ראיה ע"ז שהרי א"א לה לידע (שהדם שותת מן המכה) אלא בבדיקת שפופרת כו'. והרי בפ' תינוקת גבי רמ"ת משמע דברואה דם מחמת מכה א"צ בדיקת שפופרת. וראיה זו אינו מובן כ"כ. דבשלמא אם ראיית הרשב"א היה דברואה מחמת מכה א"צ בדיקת שפופרת דהא בבדיקת שפופרת בלבד היא טהורה אף שאין לה מכה. אז היה מוכרח לומר כמ"ש רבינו דהרשב"א ס"ל דבבדיקת שפופרת א"צ תו ז' נקיים דאל"כ הא אהני מכה שנבדקה ע"י שפופרת שא"צ לספור ז' נקיים וטבילה. אבל ראיית הרשב"א אינה כלל מזה דאל"כ מאי מהני המכה אלא ראייתו היא כפשוטו דבגמ' שם משמע דכשיש לה מכה א"צ כלל בדיקת שפופרת וממילא שא"א לה לידע שהדם שותת מן המכה ע"ש בתה"א. וא"כ לפ"ז י"ל איפכא דמדלא הביא הרשב"א עוד ראיה דאל"כ מאי מהני המכה ברמ"ת כיון דעכ"פ צריכה בדיקת שפופרת ובבדיקה זו לבד בלי מכה ג"כ טהורה. וא"כ מהו שאמר בגמ' ואם יש לה מכה כו' ונאמנת כו'. א"כ מזה משמע דהרשב"א ס"ל דבדיקת שפופרת לא מהני רק שלא תהא מוחזקת ברמ"ת. אבל צריכה ז"נ וטבילה. משא"כ כשתולה במכתה א"צ ז"נ. ולכן הוכרח להביא ראיה דא"צ שתדע שהדם שותת ויורד מן המכה מפשט ד' הש"ס שם. מיהו י"ל דלהביא ראיה איפכא מהרשב"א אינו ראיה כיון דהרשב"א הביא ראיה טובה יותר מלשון הגמרא ל"ל לאהדורי על עוד ראיות קלושות. בשגם שי"ל דהמכה מהני לתלות אף למה שמוצאה ע"י בדיקת עד שלא מחמת תשמיש כו'. וע"ז קאי מ"ש הש"ס ונאמנת כו'. ועוד כ' רבינו ראיה מתשובת הר"ן סי' מ"ט והוא לכאורה ראיה ברורה שהרי מביא ראיה שם לסמוך על הבדיקה לטהרה לגמרי בלי ז"נ. עי' בדברי רבינו בסי' קצ"א סק"ט במ"ש ולזה נתכוין הר"ן כו'. וע"ז מביא ראיה מדסמכינן בש"ס על בדיקת שפופרת א"כ מוכח דס"ל דסמכינן על בדיקת שפופרת לטהרה בלי ז"נ וטבילה. דאי צריכה ז"נ וטבילה אין מזה שום ראיה להנדון שלו. וכן בתשו' נ"ב סי' מ"ג כ' ראיה מתשו' הר"ן הלזו ואע"פ שאפשר לדחות משום דבנדון דהר"ן בלא"ה ג"כ רחוק טובא לחוש דלמא בא הדם מן המקור עם מ"ר ע"כ ע"ז אומר לסמוך על בדיקה הנ"ל כמו דסמכינן ברמ"ת על הבדיקה להתירה לבעלה עכ"פ אף למ"ד וסתות דאורייתא כן יש לסמוך בנדון שלו אף לטהרה לגמרי. מ"מ י"ל דא"כ ה"ל לפרש:

(קיצור הכו"פ ס"ל דבדיקת שפופרת אף שנמצא הדם מן הצד לא מהני לטהרה בלי ז"נ וטבילה. לכאורה יש ראיה מהרשב"א סוף שע"ד דא"צ ז"נ. ויש לדחות. אמנם מתשובת הר"ן סי' מ"ט קרוב שיש ראיה דא"צ ז"נ):