ז

ועוד כ' רבינו שכ"ד הב"י דאף שלא נמצא דם כלל על השפופרת אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים. וכ"כ הט"ז. ר"ל בסק"ז דמשמע שם דס"ל דאף בלא נמצא דם כלל אמרינן בידוע שהוא מהצדדים. משא"כ בש"ך שם סקי"א לא משמע כן אלא דאמרינן נתרפאה ע"ש. וכ' עוד רבינו ואין לומר דהב"י וב"ח וט"ז לא ס"ל כמ"ש הא"ש כו' א"ו צ"ל כמ"ש לקמן דרמ"ת ספק שקול הוא כו' וא"כ כשיש עוד רג"ל מדלא נמצא על המוך כמ"ש הב"י שוב אינו ספק שקול כו':

וביאור דבריו היינו דזה שלא נמצא על השפופרת כלום או אפי' כשנמצא על צדדי השפופרת אינה ראיה גמורה מספקת מצד עצמו מדאורייתא לומר שהדם שרמ"ת תחלה ג"פ הוא מהצדדים. דהא אפי' נמצא על צדדי השפופרת י"ל דלמא השתא הוא דחזאי מחמת השפופרת. אבל מה שרואה מחמת תשמיש תחלה אירע לה ראיות נדתה ולא מחמת תשמיש כלל ואע"ג דג"פ רמ"ת לא סמכינן מדאורייתא לומר דודאי מחמת התשמיש ראתה כשהוא להקל דהא קיי"ל וסתות דרבנן. וזהו סברת הכו"פ סי' קפ"ז סק"ז במ"ש דאלף שפופרות כו'. אלא עכצ"ל דבאמת זה אינה ראיה מספקת רק מ"מ רג"ל הוי. דודאי כשראתה מחמת תשמיש ג"פ אע"ג דוסתות דרבנן מ"מ הסברא מראה דמחמת תשמיש ראתה הדם. ובדיקת שפופרת כשלא נמצא על המוך כלום אף שלא נמצא ג"כ בצדדי השפופרת הוי רג"ל דדם שרמ"ת הוא מהצדדים וא"כ כיון דרואה מ"ת מצד עצמו בלא רג"ל הוי ספק שקול שמא הדם מהצדדים א"כ כשנוסף עוד רג"ל שהדם הוא מהצדדים שוב אין הספק שקול כו' ולא הבינותי דברי קדשו דמלבד שיש לפקפק במ"ש דרמ"ת מצד עצמו הוא ספק שקול כו'. אך עוד זאת דא"כ אפילו בפ"א שרמ"ת ואח"כ שמשה ולא ראתה ואח"כ רמ"ת עוד פ"א נימא הכי דבידוע שמהצדדים הוא וא"צ ז"נ. דהא אפילו ברמ"ת פ"א ה"ל ספק שקול שמא הדם מן הצדדים כמש"ש. וכשיש עוד רג"ל מהתשמיש שלא ראתה דהוי כבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלום לומר דהדם שרמ"ת הוא מהצדדים שוב אין הספק שקול וזה נגד תשו' הרשב"א שבב"י סס"י קפ"ו והביאו רמ"א בהג"ה סי' קפ"ז ס"א דהני ג"פ דרמ"ת צ"ל רצופים כשור המועד וכחזקת קרקעות אבל כל שפעם כך ופעם כך אין זו חזקה כלל וסת הוא דלית לה הביאו רבינו עצמו בסי' קפ"ז סק"ח. ופי' שנתקלקל וסתה ופורסת נדה בלא עת מבואר בפשיטות דטמאה נדה וצריכה ז"נ. וכ"מ כל הפוסקים בטואה"ע סי' קי"ז. ולדברי רבינו הנ"ל יש לטהרה בלא ז"נ לדעת הגש"ד והא"ש והב"י וב"ח וט"ז וזה מהתימא שהרי כולם ס"ל דינו דהרשב"א והב"י הנ"ל. ולתרץ ד' רבינו צ"ל דהרשב"א לשיטתי' אזיל דס"ל כפרש"י בסוגיא דהאשה שהיא עושה צרכיה בפי' ודלמא בתר דתמו מיא אתא דם כי אורחי' ולא ס"ל מ"ש התוס' מדלא חזאי קודם כו'. וא"כ לפ"ז ה"ה ברמ"ת פ"א אמרינן דלמא הדם אתא כי אורחי' ולא מחמת תשמיש כלל ומ"ש רבינו בקו"א הנ"ל דאף רש"י רפ"ט י"ל דמודה להתוס' שם בכה"ג דהוה ספק שקול מ"מ הוי ס"ס להחמיר דהא אפילו ודאי התשמיש גרם לדם הוה ספק שקול לפחות אם הדם בא מהמקור או מהצדדים. וכשיש עוד ספק שקול שמא הדם בא כי אורחי' מחמת שנתקלקל וסתה ופורסת נדה בלא עת ולא התשמיש גרם לדם שיבא דאז ודאי מחזקינן ליה בדם המקור א"כ הוי ס"ס להחמיר. לכן א"א להתירה בלי ז"נ ע"י רג"ל לבד דתשמיש שלא ראתה. אא"כ הוחזקה ג"פ רצופים לראות מחמת תשמיש אז חזקה זו בצירוף הסברא מדלא חזאי קודם כו' מהני להרשב"א ורש"י ג"כ לומר דהתשמיש גרם לדם שיבא. וא"כ ה"ל ספק שקול שמא בא הדם מהצדדים לכן כשנוסף ע"ז רג"ל מבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלום יש להתירה בלי ז"נ. אך לפ"ז א"כ להתוספות והרא"ש דס"ל הסברא מדלא חזאי כו'. א"כ אפי' בפעם א' י"ל כן וא"כ ק' מסתימת כל האחרונים גבי ג"פ שאינן רצופים דלית מאן דאמר שא"צ ז' נקיים כנ"ל. ויש ליישב דלא שייך לומר שע"י בדיקת שפופרת שלא נמצא עליה דם כלל הוי רג"ל שהדם שרמ"ת הוא מהצדדים אלא דוקא כשרמ"ת ג"פ רצופים דכיון שהוחזקה ג"פ רצופים דהוי חזקה גמורה מדרבנן לכ"ע שהוחזקה להיות רואה כל פעם שתשמש ומש"ה כשאח"כ שמשה ולא ראתה או בבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלום. יש מקום להתבונן מדוע שינתה חזקתה. ונוכיח מזה אלמפרע ואלהבא שהדם היה מהצדדים ולכן בכה"ג דוקא נק' זה רג"ל שהדם הוא מהצדדים. וראיה גמורה לא הוי כיון דחזקה וסת זה הוי רק דרבנן כו'. משא"כ כשלא ראתה מ"ת ג"פ רצופים אין מהתשמיש שלא ראתה אפילו רג"ל לומר שהדם הוא מהצדדים אף שודאי מחמת תשמיש ראתה כשרואה בשעת תשמיש. מ"מ אין שייך לומר דאם היה מהמקור מדוע לא ראתה עכשיו ג"כ כמו שראתה אז משום שי"ל שהפעמים ההמה שרמ"ת מקרה היה שאירע לה לראות מ"ת ועכשיו לא אירע לה המקרה הזה. כיון שעדיין לא הוחזקה שתראה בכל פעם ע"י ג"פ רצופים לכן בכה"ג לא חשוב אפי' רג"ל כלל להוכיח מזה שהדם שרמ"ת הוא מהצדדים דכך י"ל שהוא מהמקור כמו שי"ל שהוא מהצדדים אלא דפעם אירע מקרה זה ופעם לא כו'. דאפי' ברמ"ת ג"פ רצופים ס"ל להריצב"א דבדיקת שפופרת שלא נמצא עליה כלום אינה הוכחה כלל שהדם הוא מהצדדים רק שנתרפאה וכ"ד הרמב"ם. א"כ גם להפוסקים דהוי הוכחה שזהו מהצדדים. וכמו שביאר טעמם אאזמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק י"ג דכיון שביאת הדם תלויה בגרם כחות כו' איכא למיתלי טפי בדוחק הצדדים כו' ולזה כוון ג"כ הה"ג המקובל מוהרר"ח צענזר ז"ל בשו"ת נ"ב סי' מ"ה במ"ש שוסת זה אנו רואים שבא מחמת ביאת תשמיש כו' אנו תולין לומר שמן הצדדים בא כו' ע"ש. כ"ז לא שייך דוקא כשהוחזקה כן לרמ"ת ג"פ רצופים תחלה אז חשוב הוכחה. ולא כשלא הוחזקה כלל אין זה אפי' הוכחה:

קיצור (מ"ש רבינו שדעת הב"י וב"ח וט"ז סק"ז כהתשו' א"ש וביאר הטעם דמטהרינן אף בלי ז"נ. משום דרמ"ת מצד עצמו ה"ל ספק שקול שמא הדם מהצדדים בצירוף חז"ט וכשיש עוד הוכחה מדלא נמצא על המוך שוב אין הספק שקול. ומ"מ אפילו לפ"ז לא נק' הוכחה רק כשרמ"ת תחלה ג"פ רצופים ואח"כ בדקה בשפופרת שלא נמצא עלי' כלום):