ד

אך נראה הכרח לומר לפ"ד הס"ט והבית מאיר דזה שהתורה אמרה דם ולא כתם לומר דספק שריא הכא כמו ספק ממזר. זהו כשי"ל דמעלמא ממש אתיא ולא מגופה חזיתה כלל. אבל כשודאי מגופה אתיא רק הספק אם מהעליי' או מהמקור ע"ז אין שייך כלל דם ולא כתם. ולא מיבעי שאין מותר מהתורה כשהספק לטהר אינו ספק שקול אלא כי גם בספק שקול י"ל טמא וראי' מהמשנה דנמצא בפרוזדור ספקו טמא. דמן הלול ולפנים י"א ודאי טמא אף שעכ"פ מיעוט דמים מן העליי' ואף בגג פרוזדור שמהחדר לא יוכל לבא אלא בשינוי יותר מהעליי' כמ"ש התוס' די"ז ע"ב דשחתה הוא שינוי גדול יותר מדיקור של עלייה. א"כ איכא הוכחה ומיעוטא ועכ"ז הוה ודאי טמא והרי כתם טהור מה"ת אף היכא שבשוק של טבחים לא עברה ואפי' בבדקה קרקע עולם כו'. וכן גם מהלול ולחוץ ס"ל לרב הונא דספקו טמא. וכוותי' פסק הרמב"ם פ"ה מהא"ב דין ה' וז"ל נמצא הדם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספק כו' עכ"ל. וכ"פ הרשב"ץ בפסקי נדה והרי התם מוכח יותר דמהעליי' בא דלכך לאביי שם טהור ללישנא דבתר חזקה אזלינן ע"ש בפרש"י ד"ה ואי בתר חזקה וד"ה מן הלול ולחוץ וכן ס"ל למרי בר שמואל ורב יצחק בר יהודה. ולמה אנן קי"ל כרב הונא דטמא מספק וגם מאביי ומרי ורב יצחק אין ראי' להקל בספק דשאני התם דמוכח שהדם בא מן העליי'. אבל בשהספק שקול י"ל גם לדידהו טמא. אעכצ"ל דקולא זו וגזה"כ דם ולא כתם להקל בספק זה כמו בספק ממזר לא קאי רק כשלא זב בבשרה כ"א נמצא על בגדיה (ותדע דבכתם שנמצא בבשרה אף שדין כתם עליו ולא דין ראייה כלל ואין זה זובה בבשרה עכ"ז החמירו בו ג"כ הרבה יותר מבכתם שנמצא בבגדיה כדאמרינן ר"פ הרואה על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור. מכ"ש וק"ו שא"א להקל בראייה מגופה אף שיש ספק). משא"כ כשיוצא מרחמה נק' דם יהי' זובה. ובספק שמא מן העלייה הרי דינו כשאר הספיקות דאורייתא ולא יש ע"ז קולא כלל משאר דיני הספיקות באיסור כרת. אך עדיין יש להקשות ע"ז. דהנה נלע"ד דשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה ס"ל ג"כ הדרשה דרע"ק דם ולא כתם אף היכא שאינו שייך הקולא מצד ההרגשה רק משום דם ולא כתם. וראי' מדאמרינן לשמואל רפ"ח דמתניתן דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ועד שהוא נתון תחת הכר ונמצא על שלה לאחר זמן דכולהו איירי בדארגישה ממש ואפ"ה מטהרין ותולין ההרגשה בטעות דמי רגלים ועד ושמש. ומאיזה טעם יהי' זה. הרי יש כאן כמו שני ספיקות להחמיר. הא' מצד עצמות מציאות הדם יש ספק דלמא מהמקור אתי. השני עוד הוכחה בריאה וטובה דמהמקור אתי משום שהרגישה ונזדעזעה גופה ולתלות בטעות כדי להקל זהו ודאי ספק גדול ואין הספק שקול דהא שמאי ס"ל דלעולם אשה מרגשת ואינה טועה בהרגשת מי רגלים ושמש ועד כמ"ש התוספות ד"ג סע"א והלל לא פליג עליה לחולין וכ"ש הכא דארגישה הרגש שמרגישים בדם המקור ואיך ניקום אנן ונאמר דטעתה זהו ודאי קולא עצומה ועכצ"ל שהטעם הוא משום כמו דכתמים מותרים מה"ת אע"ג שיש ספק ממש ואפילו אין הספק דלקולא שקול. כך נמי בזה דבכולהו לפחות יש ספק שקול להקל יותר מבכתם שמא לא בא הדם מהמקור כמו במי רגלים שמא בא ממ"ר. וכן בעד כיון שהיה נתון תחת הכר. וכן בנמצא על שלה לאחר זמן עכ"פ יש ספק שקול ולכן מיקל שמואל דכיון שאפשר לתלות בטעות בההרגשה מותר ונשמע לפ"ז בהרגישה ואח"כ מצאה כתם אינו רק דרבנן כל שיש לתלות ההרגשה בדבר אחר כו' (ואגב יצא לנו דשמואל מיקל גבי כתמים יותר מריש לקיש ולא כמ"ש הס"ט) אך א"כ קשה טובא דהא מוכרח דדרשה דדם ולא כתם לא קאי כלל כ"א בנמצא על בגדיה. ואפ"ל דגבי האשה שעושה צרכיה ס"ל לשמואל כהא דאמר ר' יוסי ב"ר חנינא די"ד ע"ב דלא טימא ר' מאיר אלא משום כתם. ואף דרב אשי שם ס"ל דטימא משום נדה י"ל שמואל ס"ל כר"י בר' חנינא משום דשמואל פסק כר' יוסי ולא כר"מ. ע"כ י"ל ס"ל דגם לר' מאיר אינו טמא כ"א משום כתם ואף שיוצא הדם מגופה אין זה כלל ענין דם יהיה זובה בבשרה שהרי עיקר הזוב בבשרה הוא מי רגלים אלא שבתוכן נמצא דם. לכן ה"ל רק כמו כתם. וכן גבי עד שהיה נתון תחת הכר ס"ל הא דמשוך טמא היינו ג"כ רק משום כתם כמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם וכ"מ בהל' נדה להרמב"ן פ"ג דין מ"ה. והיינו כיון שהיה נתון תחת הכר שי"ל דמעלמא אתיא הדם לכן י"ל ע"ז מן התורה דם ולא כתם ע"כ מיקל שמואל אף דארגישה. אך קשה על הא דנמצא לאחר זמן דהתם הדם ודאי לאו מעלמא אתיא רק הספק בהזמן אמאי יקיל בספק שקול ויש עוד טענה דארגישה ואין לדחות דהתם צד הקולא נוטה יותר מש"ה מותר דלכאורה בנמצא על שלה לאחר זמן אם שוכבת אפרקיד כדרך המשמשים דלא שייך לומר דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוי אתי כמ"ש התוספות ריש נדה א"כ הוה ספק שקול שמא היה מקודם בשעת תשמיש ואפ"ה אין בועלה טמא ואפי' בדארגישה כו'. וצ"ל דלגבי למפרע יש להקל יותר מבכאן ולהבא משום חזקת טהרה דאשה דלא אתרעי כלל:

קיצור. ומכל מקום דוקא במוצאה על בגדיה שייך הגזה"כ דם ולא כתם ולא בזוב מגופה אף על גב שיש ספק מן העלייה אתי ואף מהלול ולחוץ. והא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ועד שאינו בדוק י"ל לפ"ד שמואל חשוב כמו כתם: