סימן רלד

א

שאלה. ישראל שקנה מכהן חמור שלא בכרה ונתן הכסף ולא משך אם חייבה בבכורה:

לכאורה י"ל דפטור כיון דמ"מ מדרבנן לא זכה א"כ אינו שלו שהרי קנין דרבנן אלים לאפקועי ממונא כמו ד"א שקונין מדין חצר מדרבנן ולענין גט בא"ע סי' קל"ט וחמץ בשעות דרבנן אין חוששין לקדושין בא"ח סי' תמ"ג. אפס מוכח מהא דאמר רבא בהזהב (מ"ח א') מתנית' מסייע לריש לקיש אבל מידי אחריתי דמחסרא משיכה לא מעיל ומשמע דלר"י לא אתי שפיר אע"פ שמדרבנן יכול לחזור בו מ"מ מעל מדאורייתא כיון דד"ת מעות קונות וה"ט דלגבי איסורא לא תיקנו כ"כ ב"ש לשם ובפ"י תי' בע"א. וא"כ ה"ה גבי בכור כיון דד"ת מעות קונות הוי של ישראל ולא של כהן וחייב בפטר חמור. ועמ"ש במ"א בתשו' הקודמת שהעליתי שם דקנין דרבנן מהני באיסור דאוריי' וכנ"ל וקושיי' המרדכי רפ"ח דגיטין י"ל משום דמתנת ש"מ קונה אח"מ ואין גט אח"מ ע"ש. הא לא"ה מהני קנין דרבנן וע' פ"י ב"מ שהביא מהשואל (צ"ט) המשאיל קרדום לחבירו [כו'] כדרך שתיקנו כו' אע"פ שהוא דרבנן. ואין כ"ז נגד מש"ל די"ל דודאי קנין דרבנן היכא שאינו בא להחליש קנין דאורייתא מועיל כמו קנין דאורייתא כמו משיכה לר"י אע"פ שהוא דרבנן לבד וכן ד"א. משא"כ היכא שבא להחליש קנין דאורייתא:

הלכות חלה