סימן פז

ב

אך מ"ש מעל' לדמות זה לענין מקבל עיסקא שבזמן כלות העיסקא רוצה לקנות חלק פלגא ריווח מהנותן. היינו מחצה מריוח שיהי' בהפשתן וקנה חלקה בסך שלשים וחמשה רוכ"ס. וסבר שירויח בזה והוא הפסיד. הרי הוא כשאר הקונים דעלמא שקנו פשתן וסברו שירויחו ואח"כ הפסידו היעלה על הדעת שיוכלו לחזור אח"כ מהמקח. כיון שההפסד פחות מכשיעור אונאה ושהה יותר מכדי שיראה לתגר או לקרובו לכן אחר שקנה חלקה בקגא"ס אפילו לכשיברר בשני עדים שהפסיד בהפשתן לא יועיל לזה וכן מבואר בתשו' מהר"ם לובלין סי' קל"ה אות באות ממש זת"ד רו"מ. ולפע"ד זה הדין נכון אך תנאי יש בדבר. היינו אם בעת שהושווה עמה על הריווח כנ"ל. היה העסק קרוב לשכר היינו שעכ"פ לפי השער הקצוב אז על פשתן היה אפשר שיהי' בהפשתן ריוח והיה עכ"פ רחוק מהפסד. אזי הדין נכון כמ"ש רו"מ. אכן אם בעת שהושווה עמה היה רחוק משכר וקרוב להפסד. היינו אם לפי השער הקצוב של פשתן בשעת ההשוואה היה עומד להפסד. א"כ הרי אין זה דומה כלל לקונה פשתן מחבירו דהכא לפי העיסקא יש לה להפסיד בהפשתן. וזה המקבל העיסקא שקונה ממנה חלקה ופוטרה מההפסד וגם נותן לה ריוח ל"ה רוכ"ס הוא רק מפני טובת ההלוואה ומפני שנתחייב בהשט"ע ריוח מאה רוכ"ס. ומפני זה הוכרח להשוות על ל"ה רו"כ. כי זילא ליה למיקם בדינא ודיינא שעי"ז לא ילוו לו עוד מעות כנהוג. וא"כ י"ל שאין המקח כלום. שהרי לפי השער יש הפסד. והוא נותן לה גם ריוח. ה"ז רבית ונשך. אך אם היה התנאי שתמתין לו משך זמן רב עד שיתעלה השער אזי י"ל דה"ל כדין טרשא רס"י קע"ג הגם דשם מבואר בשומתו ידוע אסור ע"ז י"ל כאן אין שומתו ידועה כ"כ. וגם אפ"ל בעיסקא יש להקל קצת עיין טור סס"י קע"ז המקבל עיסקא והפסיד ולא הודיעו אלא נתעסק ומילא הקרן כו'. אבל אם היא התנה עמו שימכור מיד י"ל יש בזה דין רבית אם היה ידוע להנותן והמקבל שיש הפסד בהפשתן. והוא מקבל ריוח. ואף אם זהו רק א"ר כמשי"ת לקמן מ"מ אין הקנין כלום: