סימן פט

ב

והנה אע"ג דר"ת חולק על פרש"י בפי' משמשות במוך כמבואר בתוס' ביבמות שם (די"ב) ד"ה שלש וז"ל ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחא משמש כו' עכ"ל. מ"מ הרי בכתובות פ' אלו נערות (דל"ט ע"א) בתוס' שם ד"ה שלש מבואר דר"י בעל התוס' ס"ל כפרש"י ולא כר"ת והביא ראיה מנדה (דף ג' סע"א) דמשמע שם שהמוך הוא במעיה כל שעה ר"ל אף בשעת תשמיש. וכן בחידושי הריטב"א בכתובות שם כ' ואפי' היה מונח בשעת תשמיש. וגם פי' שם דחייבות לשמש במוך. וביש"ש פ"ק דיבמות סי' ח' חלק על פי' ר"ת והעלה דהעיקר כפרש"י דמשמשים במוך לפני התשמיש קאמר ואין זה כמטיל על העצים דסוף סוף דרך תשמיש בכך וגוף נהנה מן הגוף כו' ותמה אני על ר"ת איך עלה בדעתו לפרש בענין אחר מהא דנדה (דף ג') שהביא ר"י עכ"ד ולפעד"נ ראיה למהרש"ל דאין זה כמטיל זרע על העצים ועל האבנים מהא דאיתא בגמרא ספ"ב דנדרים (ד"כ ע"ב) שהתורה התירה האשה לאיש אף לשמש שלא כדרכה דהיינו פנים כנגד העורף וכ' הר"ן שם וכן הטור אה"ע רס"י כ"ה דהרמב"ם פי' ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה ור"י פי' דאפי' בהוצאת ש"ז נמי מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל בכך כו' וכ' הב"י שהוא מדברי התוס' פ"ג דיבמות (דף ל"ד ע"ב) סד"ה ולא כמעשה ער ואונן ושכתב הרא"ש דשינוייא בתרא דתוס' עיקר הרי מוכח מזה דאף לשמש שלא כדרכה בהוצאת ש"ז נמי לא דמי למטיל זרע על העצים ועל האבנים דאי הוה דמי לזה הרי אפי' באקראי איך התירה התורה אע"כ לא דמי כלל למטיל זרע על העצים ועל האבנים כיון דגם שלא כדרכה נקרא ביאה. ואף דברגיל כן אסור היינו שלא כדרכה ממש אבל לשמש כדרכה ושתשים מוך בשעת התשמיש זה ודאי מותר לגמרי היכא שיש חשש סכנה ולא דמי למטיל על העצים ועל האבנים דאם אפי' שלא כדרכה דאינו מקום הראוי לזרע ולעיבור כלל אעפ"כ לא דמי למטיל על העצים והאבנים ק"ו במשמש כדרכה במוך דהוא מקום הראוי להזריע ואפשר שיוכל להיות שגם המוך לא ימנע בהחלט מלהזריע אם יצא הזרע דרך המוך דפשיטא דלא דמי למטיל זרע על העצים ועל האבנים ואף אם היא אחר התשמיש תומ"י תסיר המוך עם הזרע כדי שלא תתעבר. זהו מעשה אחר התשמיש דגם לר"ת שרי אבל בשעת התשמיש י"ל שהיה אפשר שתזריע. לכן ודאי בלי ספק פרש"י עיקר. וכן לשון משמשות במוך מורה באצבע כפרש"י דהמוך הוא ברחמה בשעת תשמיש. ועוד ראיה ברורה דהא ביבמות שם (ל"ד ע"ב) במניקה ס"ל לר' אליעזר להתיר כל כ"ד חדש שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר ואע"ג דחכמים פליגי עליה ואמרו הללו כמעשה ער ואונן מ"מ מזה מובן דכשזורה מבפנים אע"פ שהמוך בשעת תשמיש ג"כ מבפנים ודאי שרי. שוב ראיתי מזה בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ו התיר ג"כ לשום המוך בשעת תשמיש. אך שם השאלה בענין שהרופאים אמרו שאם תתעבר תמות. ולפע"ד אף בפחות מזה רק שיש חשש סכנה יש ג"כ להקל כמש"ל מהא דמניקה שמא תגמול את בנה כו' דהם תרי שמא. האחד שמא תגמול דאולי בלא"ה לא תתעבר שלכן אמרו חכמים משמשת והולכת כדרכה כו'. הב' שגם אם תגמול שמא לא יזיק לו ע"י שתשכור מניקת אחרת או ע"י מסמוס חלב ובצים כו' אעפ"כ התיר ר' מאיר. והריטב"א בכתובות (דף ל"ט) ס"ל דגם לחכמים רשאי רק שאין מחוייבות כו' עיין שם. אם כן באשה אחרת בחשש סכנה כערך זה גם לחכמים הדין כמו במינקת לר' מאיר כיון דראויה להתעבר יותר ממינקת כנ"ל: